תנ"ך - מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מֹ֣נֵֽעַ בָּ֭ר יִקְּבֻ֣הוּ לְא֑וֹם וּ֝בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר: (משלי פרק יא פסוק כו)

טקסט וניקוד:

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר: (משלי פרק יא פסוק כו)

טקסט בלבד:

מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר: (משלי פרק יא פסוק כו)

תיקון קוראים:

מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר: (משלי פרק יא פסוק כו)

עין המסורה:
מנע - ב': יר' מח , י; מש' יא , כו. יקבהו - ג': מש' יא , כו; כד , כד; איוב ג , ח. לאום - ב' , חד מלא וחד חסר: מש' יא , כו; יד , כח. וחד: ולאם מלאם - בר' כה , כג. וברכה - ב' (בשני לשונות): מש' יא , כו; דה"א יב , ג.

מסורה גדולה:
לאום ב' מנע בר ובאפס לאם. וחד ולאם מלאם יאמץ.

מסורה קטנה:
מנע - ב'; לאום - ב' חד חס' וחד מל'; וברכה - ב'.

רש"י:
מונע בר - מלמד תורה.

רד"ק:
מונע בר - מי שמונע עצמו מללמד תורה יקללוהו האנשים , וברכה תבא למי שמלמד תורה לאחרים , כי הכל יברכוהו. ויש מי שמפרשים (ראה ריק"ם ורמ"ק משלי) הפסוק על מי שיש לו תבואה הרבה ואינו רוצה למוכרה בימי רעבון , כי יקוה שיתיקר יותר , ועל כן יקללוהו הכל; ומי שיש לו ומוכרה בשעה שהכל צריכים אליה , הכל מברכין אותו. בר - תבואה. משביר - מוכר שבר , כמו "המשביר לכל עם הארץ" (בר' מב , ו).

רלב"ג:
הנה מי שימנע מהשביר בר לתלמידים בעיון יקללוהו כל העם מפני שאינו רוצה להועיל לאנשים במה שהועילהו השם יתברך בו. ולראש האיש המשביר ומלמד דעת את העם (ע"פ קה' יב , ט) תבא לו ברכה כי הם יברכוהו , ותבא לו גם כן ברכה בעיונו בעצמו שיתוסף בזה הפועל , גם תבא לו ברכה מהשם יתברך שיתן שכרו תחת זאת הטובה אשר עשה. ואפשר שיתישרו אלו השלשה פסוקים (כד - כו) לזרז על פועל הצדקה.

ר' יוסף קמחי:
מונע בר יקבוהו לאום - בימי יוקר התבואה , המונע מלמכרו - יקללוהו בני אדם; וברכה לראש משביר. וכן פירשו זה בדברי תורה , כאשר פירשנוהו בפסוק שהקדמנו.

ר' משה קמחי:
מונע. בר - הוא הנקי מן התבן , והוא שם דבר; וכמהו: "נשקו בר" (תה' ב , יב) , שטעמו: נשקו עצמכם בר ותמימות; והם על משקל "חג ליי'" (שמ' יב , יד); "פת בג" (דנ' א , יג); "היתה למס" (איכה א , א). ואין הפרש בין השם והתאר כי אם כפי הענין. יקבוהו. מענין "קבה לי" (במ' כב , יא) ומשרשו , כי משקל "קבה" - "הבה" (בר' יא , ג); וכן "ארה לי" (במ' כג , ז). והתכונה בהם - "נָקְבה" (בר' ל , כח) , 'יָהְבה' , 'נָאְרה' , על משקל "שמעה" "סלחה" (דנ' ט , יט). לאום - שם כלל , וכן 'מחנה' ו'קהל'; על כן אמר יקבוהו. משביר - מוכר שבר; וכן הפירוש: מי שימנע תבואתו בעת רעב עד שימכרה בדמים יקרים , יקללוהו עמים; וברכה תבא לראש מוכר שברו בעת הצרך.

ר' מנחם המאירי:
(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כד - כו). שלשתם ענין אחד. ולפי הנגלה: הערה על ענין הצדקות וההבטחה , כי האל יוסיף ממונו בחסרו אותו לצדקות ומתנות , כענין "כי בגלל הדבר הזה יברכך" (דב' טו , י) , וכאמרם (ראה כתובות סו , ב): מלח - ממון חסר. ובהפך זה: הנמנע מזה יחסרהו האל , מדה כנגד מדה; והוא ענין וחשך מיושר אך למחסור. וכן אמר על זה: נפש ברכה - רוצה לומר: הנפש המשפעת ברכה לצריכים לה , תדושן , כי האל יגמלהו , שיוסיף חילו ודשנו ושמנו , ומרוה - רוצה לומר: משביע העניים , גם הוא יורא. ובאה מלת יורא האל"ף במקום ה"א , ופירושו שהוא הפוך , כמו יִרְוֶה; כלומר: שהאל יגמלהו שהוא ירוה וישבע גם כן בזה ובבא , כענין "ירויון מדשן ביתך" (תה' לו , ט). ויש מפרשים בו שהוא מענין "יורה ומלקוש" (דב' יא , יד); כלומר; שעיניהם של עניים נשואות אליו , כמו שעיני העם נשואות למטר בעת שצריכים אליו. ולי בו עוד לפרשו מענין השלכה , מלשון "ירה בים" (שמ' טו , ד); והוא הערה , שעם היות הנבחר בהנהגה ללכת בדרך המיצוע , מכל מקום בהרבה מדות ראוי לנטות אחר הקצה האחרון , ובפרט במדת הצדקה , וכמו שאמר הנה בהבטחה: יש מפזר ונוסף עוד , וכן נפש ברכה תדושן; כי מלת ברכה מונחת על תוספת יתר על חוק הרגיל. ואמר שהנדיב הגמור הנקרא 'מרוה' , מחוקו לתת לכל מבקש כפי הראוי לו , קרוב או רחוק , לאח ולנכרי; והוא כענין "שלח לחמך על פני המים" (קה' יא , א). או נפרשהו מענין לימוד , והכוונה שהנדיב , עם היות מחוקו לתת לכל מבקש , מחוקו גם כן שלא להשוות מתנותיו , אבל שיהיה שָׁם אורחותיו בהם , לבכור כבכורתו ולצעיר כצעירתו (ע"פ בר' מג , לג) , חכם כחכמתו וכסיל כאולתו; ועל זה אמר שהוא יורה וידריך כפי כחו כל מתנותיו , להיותם על צד הראוי. ובכפל ענין אמר על הפך הנדיב , והוא הכילי: מונע בר , רוצה לומר , שמונע תבואתו מליהנות בה שום אדם , יקבוהו לאום , רוצה לומר: קללת העם עליו. וברכה לראש משביר - רוצה לומר: מזמין השבר; ו'שבר' הוא מזון , ונקרא כן על שם ששובר הרעב , והמזמין את השבר , אם למכירה אם למתנה לפי הראוי , הוא הנקרא 'משביר'. ולענין החכמה: כל זה הערה לשלם , להשפיע מחכמתו כפי הראוי , שזהו סוף ענין החכם; ואמר עליו , שהוא מפזר ונוסף עוד. והוציא זה בלשון יש מפזר , כי אין עוד פיזור שיהיה הענין נוסף מצד הפיזור על דרך הטבע , אם לא על צד הגמול; ולכן אמר בלשון מיעוט: יש דבר אחד שפיזורו מוסיף עוד בו. וזה ידוע , כי בלמדו לזולתו יוסיף לקנות חכמה בהתחדד שכלו להשיב לשואלים; כן שבהמנעו נאמר: וחושך מיושר אך למחסור , כי כשימנע מן הלימוד , אף הוא שוכח הרבה ממה שלמד , וחכמתו מעלה חלודה; וכענין מה שאמרו בירושלמי (? וראה ספ"ד שו). רבי יוחנן הוה אמר לתלמידיו: באו ונפשפש בהלכות שלא יעלו חלודה. ואפשר שזהו ענין מה שאמר שלמה בספר קהלת: "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחיילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה" (י , י) - כלומר: אם הברזל קהה , רוצה לומר: מעלה חלודה כשלא יתמידו השחזתו; והוא ענין "לא פנים קלקל" , כלומר , כשלא לוטשו פני הברזל. ואמרו "וחילים יגבר" - פירושו: 'ולא חיילים יגבר' , שמלת "לא" הסמוכה ל"פנים" , מושכת עצמה ואחרת עמה; כמו "ולא יבאו לראות" וכו' "ומתו" (במ' ד , כ) - כלומר: ולא ימותו. וכן אמר , שסבת עכוב השחזתו מונעת שלא יוכל לגבר חילים כראוי לו , כל שכן חכמה שהיא צריכה להזמנה והכנת כחות האדם הזמנה גדולה והכנה יתירה; שבהתרשל האדם על זה , תעלה חכמתו חלודה. והכשר הוא ענין הכנה , ורוצה בו: אם הברזל הוא כך , כל שכן שצריך יתרון הכשר בחכמה; והוא ענין האמור במסכת אבות (ב , ב): כל חכמה שאין עמה מלאכה , סופה בטלה; כי הלימוד מועיל לזכירה , והעדרה - סבת השכחה. ונפש ברכה תדושן - רוצה לומר: תתענג בתענוג האמתי. וגם הוא יורא - יפורש בו אחד משני הענינים שנתחדשו לי בבאורי , והוא שמחוקו להדרש לכל שואל , ואולם לכל אחד כפי הראוי. ומונע בר חכמתו , יקבוהו לאום - בהשאיר אחריו קללה; ובהפך: ברכה לראש משביר.

ר' יוסף כספי:
מונע - הפך הנזכר (ראה לעיל , כה); ואמר , כי זה מגונה , והנזכר משובח. וטעם בר - כי הלחם - לבב אנוש יסעד (ע"פ תה' קה , טו). משביר - מַקנֶה , כי הוא נותן שבר; וטעמו: מוכֵר.

ר' ישעיה מטראני:
מונע בר - כמו "לשבור בר" (בר' מב , ג); ועל הצדקה הוא אומר. משביר - לשון "כי יש שבר במצרים" (שם , א); והוא 'מפעיל' ממנו.
ריכוז קישורים