תנ"ך - יראת ה' מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מוּסַ֣ר חָכְמָ֑ה וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה: (משלי פרק טו פסוק לג)

יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה: (משלי פרק טו פסוק לג)

יראת ה' מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה: (משלי פרק טו פסוק לג)

יראת יהוה מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה: (משלי פרק טו פסוק לג)

עין המסורה:

מוסר - י"ב בפתח: ראה מש' א , ג.

מסורה קטנה:

מוסר - י"ב.

רש"י:

ולפני כבוד ענוה - הענוה גורמת שהכבוד בא.

רד"ק:

יראת יי' מוסר החכמה - שלומד הוא לירא את השם , כי יראת האל היא נותנת להיות ענו , ואחר כך יכבדוהו בני אדם ויאהבוהו , כי הענוה גורמת לו להיות נכבד.

רלב"ג:

יראת יי' מוסר חכמה יראת יי' היא תישיר אל לקיחת המוסר בחכמה , והענוה והשפלות תישיר להשגת הכבוד.

ר' יוסף קמחי:

יראת יי' מוסר חכמה - מה היא מוסר חכמה? שיהיה ירא השם. ולפני כבוד ענוה - הענוה גורמת כבוד.

ר' משה קמחי:

מאור עינים; אזן שומעת; פורע מוסר; יראת יי' - ארבעה דבקים , וכן הפירוש: המאור שתחזינה העינים הוא ישמח הלב , וכן שמועה טובה תתן דשן לעצם. ואחר שחוש האזן מדומה לחוש העין בתועלת הגוף , תשמע האזן תוכחה שבה ישיג חיים וילין בקרב חכמים; כי אז תדשנהו התוכחה יותר משמועה טובה. ופורע - מלשון "פרעהו" (מש' ד , טו) , או "כי פרוע הוא" (שמ' לב , כה); כי לומד המוסר יסתירהו ויצפינהו , והמתרחק ממנו כאלו יְגַלֵהו ויפרעהו; וזהו הנכון. וכן הפירוש: פורע מוסר החכמים , הוא מואס נפשו; וטעמו: להמיתה. ושומע תוכחת מפיהם , קונה לב; והטעם: דעת. ויראת יי' - הוא מוסר החכמים , שאין ראוי לפרעו. וטעם יראת יי' - להיותו ירא השם. ולפני - קודם היות כבוד לאדם , היתה עמו הענוה , והיא סבבה כבודו.

ר' מנחם המאירי:

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים ל - לג). אלו הפסוקים הנסתר והנגלה בהם אחד; וידוע שמאור העינים מוליך האדם למחוז חפצו , וההגעה אל מחוז חפצו היא השמחה , כי כל מה שמגיע למה שאליו תשוקתו וכוונתו הוא השמחה. וקרא הנה מאור עינים חלק המצוות השכליות הנותנות סדר והנהגה בין בני אדם , בהעזר קצתם בקצתם והמנע היזק קצתם מקצתם , וסדר ההנהגה בטוב המדות וההזהר מהפכן; והוא שנאמר עליהם "מצות יי' ברה" (תה' יט , ט) וגו' , מצד שזה החלק מבוא לחלקים הנכבדים אשר הם תכלית הכוונה והשגתם היא השמחה השלימה; ולזה אמר הנה עליהם: ישמח לב. ואמר: ושמועה טובה תדשן עצם - נראה שאמר זה על המצוות השמעיות , והם שאמרו עליהם (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , י) , שהיצר מקטרג עליהם ואומות העולם משיבים עליהם. ומלת שמועה הֵנָה - במקום הבנה , כמו "כי שומע יוסף" (בר' מב , כג); כלומר: מי שהתחכם והתבונן עד שנגלו לו תעלומות סבתן , יצאו לו מהם דברים רבים מועילים תועלת גמורה באמונות , ידושנו בהם עצמותיהם; והוא משל על רוב התענוג. ואפשר שאמר עצם על שהוא לשון חוזק ותוקף ועצמיות הדבר ויסודו ועיקרו , ורומז על הנפש. וכפל הענין ואמר: אוזן שומעת תוכחת חיים; ותוכחת - סמוך , רוצה לומר: תוכחת של חיים , כלומר: המביאו לידי חיים; והוא שלמות המדות , בקרב חכמים תלין. והוא בעצמו ענין פורע מוסר , רוצה לומר: משליכו לאחור ולמפרע אחרי גוו , מואס נפשו; ושומע תוכחת הוא קונה לב , רוצה לומר: שכל ושלימות. וכן ענין יראת יי' , רוצה לומר: שלימות המדות הוא מוסר המביא לידי חכמה. ולפני כבוד - רוצה לומר: קודם השגת הכבוד , שהוא השלימות הגדול , ענוה. ומלת ענוה נאמר הנה על כלל שלימות המידות , כי היא הראשונה והמעולה שבכולן. ואמר על האוזן - תלין , כי האוזן בענין השמיעה נזכרת בכלל כל הגוף. או שענין 'לינה' אינו נאמר על לינת הלילה והשכיבה לבד , אבל על כל התמדת ענין ודבקותו בו: "בצוארו ילין עוז" (איוב מא , יד); "ולנה בתוך ביתו" (זכ' ה , ד); "עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך" (יר' ד , יד).

ר' יוסף כספי:

יראת. ולפני כבוד ענוה - כמאמר החכם לבנו: דע כי השם יעד להגביה השפלים ולהשפיל הגבוהים; לכן הַשפֵּיל עצמך כדי שינשא אותך האל.

ר' ישעיה מטראני:

יראת יי' חכמה ומוסר - מי שיש לו יראת שמים יש לו מוסר חכמה - והוא חכם. ולפני כבוד ענוה - מי שרוצה שיהיה לו כבוד , יהיה ענו תחלה ואח"כ יתכבד בעיני כל אדם.