תנ"ך - מות וחיים ביד־לשון ואהביה יאכל פריה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ: (משלי פרק יח פסוק כא)

טקסט וניקוד:

מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד־לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ: (משלי פרק יח פסוק כא)

טקסט בלבד:

מות וחיים ביד־לשון ואהביה יאכל פריה: (משלי פרק יח פסוק כא)

תיקון קוראים:

מות וחיים ביד־לשון ואהביה יאכל פריה: (משלי פרק יח פסוק כא)

עין המסורה:
לשון - י"ז (בקמץ): ראה מש' ו , כד.

מסורה קטנה:
לשון - י"ז.

רש"י:
ואהביה יאכל פריה - אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעולם הזה (ראה תנח' מצורע ב).

רד"ק:
מות וחיים ביד לשון - זה מזהיר האדם שירחיק עצמו מנבלות הפה ומן הרכילות ומן המלשינות , כי הם ממיתים את האדם ומאבדים נפשו , כי גורמים הריגה בין בני אדם; ולפעמים גורמים מיתה לעצמן ואבוד נפשם , כי מכת הלשון היא יותר קשה: ממכת החרב לא ימות אלא המוכה שהוא אחד , והרכילות ממית הורג שלש נפשות: האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו. פירוש אחר: אם יזלזל בתורה בפיו , דברו יהיה לו למוקש. ואוהביה יאכל פריה - ואוהבים החכמה והשתיקה יאכלו פריה , כי יאריך ימיהם. ומי הם האוהבים לשונם? הם אותם שיקבלו שכר על אמירתם. ויש מפרשים כי זה הזהרה שלא ילמד אדם לתלמידו תועה שיבא למרוד באל , והוא מיתתו; כמו שאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות א , יא): וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו. ולפי פשטו: יש פעמים שאדם יחטא לחברו ויבאו במריבה , ואם ירָצה את חברו בדברי פיוסים ובדברים רכים , ישכך חמתו וימחול לו , ואם יעין דבריו יכעס חברו עליו ויקום עליו ויכהו.

רלב"ג:
מות וחיים - הנה ביד לשון מות וחיים , כמו שזכרנו , ומי שיאהב הדבור , אין ספק שיאכל פריו לטוב או לרע , כמו שקדם (ראה פס' כ).

ר' יוסף קמחי:
מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה - אוהב לשונו ושומר אותה ממכשול , הוא יהנה מדבריו. וסמך לו:

ר' משה קמחי:
מפרי פי; מות וחיים - שנים דבקים. מ"ם מפרי - משרת בעבור שנים , והפרי והתבואה הוא הדבור , בין טוב ובין רע. מות וחיים - הוא השכר. ביד - ענינו 'במקום'; וכן "מיד כתים" (במ' כד , כד). יאכל פריה - כנגד תבואת שפתיו ישבע; והטעם: אם ידבר רע יבואהו מות , ועל דבור הטוב ישיג חיים.

ר' מנחם המאירי:
(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כ - כא) זה הערה לשמור הלשון משגיאה כפי היכולת , כי היא סבת כל המקרים הבאים מבחוץ , אם מצד בני אדם בנקמה ובתגמול , אם מצד האל בעונש ובגמול. ופרי ולשון ותבואת שפתים רומזים הכל על הדיבור. ואמר , שהדיבור יסבב כפי הראוי לו ממנו , ועל כן המות והחיים ביד הלשון , ואוהביה , רוצה לומר: אוהבי הלשון להשתדל בתיקון אמריה , יאכל כל אחד מהם פריה. וזה לפי הנגלה - הערה לכל ענין. ולפי הנסתר - הערה לשמור פיו ולשונו מהרבות תואריו יתעלה , וכל שכן בהוציא מפיו דבר כוזב במציאותו ואחדותו ובשאר הפנות.

ר' יוסף כספי:
מות. ביד לשון - ברשות הלשון; כטעם "נוצר פיו" (מש' יג , ג).

ר' יוסף כספי - פירוש נוסף:
מות וחיים ביד לשון - כי בלשונו יאמר אם תועלתו אם נזקו. לכן ואוהביה יאכל פריה - כלומר: אוהבי הלשון יאכלוה; רצוני , שנושכים בשניהם לשונם וידביקוה אל חִכָּם ולא ידברו כלל; וזה פריה הנאכל ממנה , כי מי יודע איזה יכשר (ע"פ קה' יא , ו).

ר' ישעיה מטראני:
ואוהביה יאכל פריה - ואוהבי הלשון , ללמדה ולהרגילה לדבר נקייה וחכמות , יאכל כל אחד ואחד פריה. והאיך יאכל פריה? שמצא לישא אשה , וגם מצא טוב , וגם יפק ומצא רצון מהבורא. או יש לומר , שהפסוק הזה הוא בפני עצמו; כלומר: מי שמצא אשה מצא טוב - שהבורא מסייעו , כענין שנאמר: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (בר' ב , יח); וגם יפק רצון מיי' בזכות זה , שנזהר מעבירה ומלהרהר על הנשים אחרות.
ריכוז קישורים