תנ"ך - והנה עלה כלו׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהִנֵּ֨ה עָ֮לָ֤ה כֻלּ֨וֹ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה: (משלי פרק כד פסוק לא)

טקסט וניקוד:

וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ׀ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה: (משלי פרק כד פסוק לא)

טקסט בלבד:

והנה עלה כלו׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה: (משלי פרק כד פסוק לא)

תיקון קוראים:

והנה עלה כלו׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה: (משלי פרק כד פסוק לא)

עין המסורה:
והנה - ב' ראשי פסוקים בסיפרא: מש' ז , י; כד , לא. והנה - ו' ראשי פסוקים בכתובים: ראה מש' ז , י. כסו - ב' בקמץ: תה' פ , יא; מש' כד , לא.

מסורה גדולה:
כסו ב' כסו הרים צלה כסו פניו חרלים.

מסורה קטנה:
והנה - ב' ראש' פסו' בסיפ'; קמשנים - ל'; כסו - ב'; נהרסה - ל'.

רש"י:
קמשונים - חוחים. כסו - נכסו. חרלים - גדולים מקמשונים , והרי הם חדים כקוצים. וגדר אבניו נהרסה - כך מי שאינו חוזר על תלמודו , מתחלה משכח ראשי פרקים , וסוף מחלף דברי חכמים מזה לזה (ראה אדר"ן כד , ו) , שאומר על טהור טמא ועל טמא טהור , והוא מחריב את העולם.

רלב"ג:
ואחר זה הזהיר מהעצלה בפעולות ובעיון. כי העצלה בפעולות תשחית קנייני האדם ותהיה סבה שלא יהיה לו מהם פרי , והעצלה בבקשת העיון תסבב שיהיו הקנינים העיונים פחותים ומזיקים במדרגת הקוצים שיזיקו לכל הקרב אליהם. על שדה איש - ולזה אמר: על שדה איש עצל עברתי , שמרוב העצלה לא ישתדל לחרוש ולזרוע , והנה עלו בו עשבים רעים וקוצים , וגדר אבניו שנבנית סביבו לשמור פריו נהרסה , כי לעצלותו לא ישתדל לתקנה. וכן הענין בכרם אדם חסר לב וחסר השכל , שנטעה השם יתברך לתת פרי הטוב המשמח אלהים ואנשים (ע"פ שו' ט , יג) , והוא השכל ההיולאני , אשר לו כח להשיג המושכלות; והנה לעצלותו בבקשת החכמה לא עלו לו כי אם דעות כוזבות ומזיקות לאדם בהצלחתו המדעית והמדינית , והוסר הגדר שהיה סביבו , בדרך שישאר לו למרמס לשאר כחות הנפש.

ר' משה קמחי:
על שדה איש; והנה עלה; ואחזה; מעט שנות; ובא מתהלך - חמשה דבקים. עלה - בלשון יחיד , כי על כל אחד מהקמשונים ידבר; וכן "בנות צעדה עלי שור" (בר' מט , כב); וטעמו: עלה וגדל כל קמוש. כלו - השדה או הכרם. כסו - הקמץ חטף תחת שרק , ומשקלו: "כלו תפלות" (תה' עב , כ). קמשונים וחרולים - לשון קוצים. גדר - נשתנה בסמיכות; וכן "כבד עון" (יש' א , ד). או הם שתי גזרות. נהרסה - כי הגדר בלשון נקבה תמצא (ראה תה' סב , ד). אשית לבי - פירושו: דעתי. מעט שנות - פירשתיו (מש' ו , י). מתהלך - חסר אות , כי כ"ף כאיש משרת במקום שנים. כ"ף רישך - כנגד הבן המוזהר. אפרש החלק השלישי בעזרת כבודי ומרים ראשי (ע"פ תה' ג , ד). זה החלק יתכן שהיה ספר בפני עצמו בינות ספרי שלמה , ואנשי חזקיה החכמים העתיקו משליו הנעימים וחברום עם אלה הראשונים.

ר' מנחם המאירי:
(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים ל - לג). הערה להזדרז בעבודת האדמה; והוא הענין גם בשאר המלאכות , אלא שלקח אחת מן הגדולות שבהם לדוגמא. והנה עלה כולו - היה ראוי לומר 'העלה כולו' , אלא שנראה שהוא חסר בי"ת , כמו 'עלה בכלו'. וקמשונים - רמז על כל אחת מהן , כמו "בנות צעדה" (בר' מט , כב); וקמשונים וחרולים הם מיני אטד וקוץ ודרדר. וגדר בא בלשון נקבה , כאמרו נהרסה. ובאה ההערה , כאלו הוא עבר שם וראה כן. והודיע , שהעצלה מקלקלת העניינים מעט מעט עד תכלית. והוא , שמתחלה אמר שהעלה קמשונים , ועדיין הם ברכותם , ויוכל להעבירם בנקל; וכאשר נתעצל בזה אמר: כסו פניו חרולים - כלומר: עד שגדלו ועד שנתכסו פני השדה והכרם מהם , והעברתם קשה. ואע"פ , אלו השתדל תכלית ההשתדלות היה בידו לתקן , אבל נתעצל , עד שגדר אבניו נהרסה , והיה למשלח שור ולמרמס שה (ע"פ יש' ז , כה) , פרוץ גדרו והיה למרמס הסר משוכתו והיה לבער (ע"פ יש' ה , ה). והוא ענין שלשת העצות האחרונות מארבע העצות שכבר הזכרנו (בפירושו מש' ה , ח). ואמר על זה: ואחזה אנכי וגו' - כלומר , שבראותו כזה נתן לבו על הדבר ולקח מוסר להזהר ממדת העצלה , כענין "בענש לץ יחכם פתי" (מש' כא , יא). ועל כן חוזר ומזהירו בזריזות ובהזהר ממדת העצלה , וייעד לו התרוששו על ידה , וכן בכל המלאכות. והוא ענין מעט שנות וגו' , כמו שפירשנוהו בחלק הראשון בענין הנמלה (ראה מש' ו , ו). ומחסורך - הוא בסגל תחת הרי"ש , והחי"ת בשוא. ובדרך נסתר - דרשו רבותינו ז"ל (ראה אדר"ן כד ו) על תלמיד חכם עצל שאינו מחזר על תלמודו: בתחלה משכח ראשי פרקים , לבסוף מחליף את הדבר מזה לזה ומזה לזה , ולבסוף אומר על טהור טמא ועל טמא טהור , ונמצא מחריב את העולם; הוי: וגדר אבניו נהרסה. ובמקום אחר (ראה ספ"ד מח) דרשוהו: הרי שלא למד תורה , או שלמד תורה ולא נתעסק בה; מנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה? תלמוד לומר: עלה כלו קמשונים. מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? תלמוד לומר: כסו פניו חרולים , רוצה לומר , שנתכסה ממנו; ועליו הוא אומר: וגדר אבניו נהרסה - שמתוך שראה שלא עמדה בידו , הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא , "ופורץ גדר ישכנו נחש" (קה' י , ח). והכוונה בכל זה - שהמשיל דרישת החכמה לעבודת האדמה. וכמו שהעובד הטוב יפתח אדמתו בחרישה ראשונה , ויחרוש שנייה ושלישית לפי ענין הארץ , ואחר כך יזרע ויעדור וינכש , כן מדרך התלמיד הטוב: יִשְנה ויחזור ויתבונן ויפלפל בעצמו כפי הראוי , עד שיעלה הענין בידו כהוגן. וכמו שהעובד העצל יספיק לו בפתוח האדמה , ותצמיח לו קוץ ודרדר ויתכסו פני השדה , כן התלמיד העצל - תתכסה חכמתו בשיבושים וקושיות ובלבולים , ומתוך כך הופך האמיתיות , ולא יתברר לו האמת מן השקר , והוא פורץ גדר והנחש המשיא ישכנו. והוא שדרשו ז"ל (ראה ב"ר כא , ב): על שדה איש עצל עברתי - זה אדם; ועל כרם אדם חסר לב - זו חוה , כמה דאת אמר "כתפארת אדם לשבת בית" (יש' מד , יג); עלה קמשונים - "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בר' ג , יח); כסו פניו חרולים - "בזיעת אפך תאכל לחם" (שם , יט) , על הדרך שביארנו ב'מעשה בראשית' (בר' א). וגדר אבניו נהרסה - "וישלחהו יי'... מגן עדן" (בר' ג , כג). וייחס השדה לאדם , כי בו התבואה , שהיא חיי הנפש; וייחס הכרם לחוה , שהכרם מצמיח דבר שמיעוטו יפה , ורובו מותר ובלתי צריך , והוא ענין "נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" (יר' ד , ג). והוא גם כן ענין "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (קה' יא , ו). והנה נשלם החלק השני. יבוא אחריו החלק השלישי בעזרת האל , והם דברים יותר עמוקים מן החלקים הראשונים , ומאריכים בהזהר על רוב ההתחכמות , והשמר מן ההריסות; וכן יסובו על ההזהר מהכנע תחת ממשלת המלך הזקן. ורובו הולך על סדר פסוקים נמשכים לענין אחד , לא שיהא חצי פסוק האחרון הפך הראשון , רק במיעוטם. והתחיל ואמר:

ר' יוסף כספי:
והנה. קמשונים - מין קוץ; וכן חרולים.

ר' ישעיה מטראני:
קמשונים וחרולים - מיני קוצים הם. וגדר אבניו נהרסה - סתם גדר היא של אבנים , ונהרסה בעבור העצלות.
ריכוז קישורים