רש"י:
כורה
שחת
-
כגון
בלעם
,
שהשיא
עצה
לבלק
על
ישראל
והפיל
מהם
עשרים
וארבעה
אלף
(ראה
במ'
כה
,
ט)
,
ובא
למדין
לתבוע
שכרו
ונהרג
ביד
ישראל
(ראה
במ'
לא
,
ח).
וגולל
-
כלומר:
סופו
של
המעמיד
מכשול
,
שיכשל
בו.
וגולל
אבן
-
מגללו
ממקום
למקום
,
שיכשלו
בו
בני
אדם.
ואגדה
פותרו
(ראה
אג"ב
כו
,
א)
באבימלך
שהרג
שבעים
אחיו
על
אבן
אחת
,
וסוף
מת
באבן
,
שנאמר
"ותשלך
אשה
אחת
פלח
רכב...
ותרץ
גלגלתו"
וגו'
(שו'
ט
,
נג).
ר' מנחם המאירי:
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
כב
-
כח).
אמר
על
הרכיל
ובעל
המריבה
והמשתדל
בה
,
שדבריו
כמתלהמים
,
על
הדרך
שביארנו
למעלה
(מש'
יח
,
ח
-
ט)
,
כעין
דברים
הלומים
וערבים
,
והם
חזקים
וחדים
יורדים
חדרי
בטן.
ושפתים
דולקים
-
נראה
לי
שהוא
'יוצא'
,
כמו
'מדליקים';
וזה
,
כי
חונף
הדברים
וחלקת
המאמרים
יבערו
השומעים
באש
החשק.
והכוונה
,
שהשפתים
,
המורים
תשוקה
וחדרי
חשק
,
והלב
הרע
,
הוא
ככסף
סיגים
מצופה
על
חרש;
כי
גם
הכסף
אינו
שלם.
כן
הענין
שהלב
הרע
הוא
כחרש
הנשבר
ואין
לו
תקנה
,
והדברים
הם
ככסף
סיגים
,
לא
כסף
צרוף.
ויש
שפירשו
דולקים
-
מתוקים
,
והוא
בלשון
לעז:
'אדולקארש'.
והשונא
ינכר
בדיבורו
-
כלומר:
הפך
ההכרה
,
ובלעז:
'אשרישקונגוט'.
וכי
יחנן
-
מלשון
'חן'
,
ובלעז:
'קראנציארה';
כלומר
,
כי
יחליק
אמריו
אל
תאמן
בו.
ושבע
-
כבר
הודעתיך
(מש'
כד
,
טז)
שאינו
חשבון
מדוקדק.
ואחר
שהזכיר
מדת
הנרגן
,
ייעד
לו
שלבסוף
יבחן
עניינו
,
ושהשנאה
היתה
מכוסית
עמו
ומתעלמת
בעבור
משאון;
והוא
לשון
"למשואות"
(תה'
עג
,
יח)
,
'דומאמינט'
בלעז.
כלומר
,
שכוונתו
בהעלמתו
היתה
להשאות
גלים
(ע"פ
יש'
לז
,
כו)
ולהשחית
מצב.
ולבסוף
תגלה
רעתו
בקהל
,
שכל
המעלים
שנאתו
לא
מדרך
מוסר
,
אבל
מצד
התנכלות
והמצאת
נזק
,
בסוף
תגלה
רעתו
בקהל
,
לַהִמָשֵך
היוצא
ממחשבתו.
וייעד
לו
בעונשו
שילכד
בפח
מעשיו
,
ויפול
בשחת
כרה
לנפשו.
וכן
האבן
שחשב
לגוללה
על
האחרים
תשוב
אליו.
ודכיו
-
פירשו
בו
תואר
,
בפלס
"עניו"
(במ'
יב
,
ג).
ופירוש
דכיו
-
רוצה
לומר:
עניו;
ואמר
,
שלשון
שקר
ישנא
העניו
,
רוצה
לומר:
כל
איש
ישר.
ופה
חלק
יעשה
מדחה
-
כלומר
יכין
מכשול
להיות
נגף
לכל
עובר.
ויש
מפרשים
דכיו
-
כמו
טהוריו
,
מלשון
תרגום
"טהור"
(שמ'
כה
,
יא):
"דכי"
(ת"א).
ובדרך
נסתר
-
שהוא
קורא
הנחש
המשיא
נרגן.
שכל
ענייניו
כדברי
הנרגן
הנכנס
בחדר
רעהו
לדבר
אתו
בשלום
,
ולפתותו
בדברי
רכילותו
,
כן
הוא
יורד
בחדרי
לבבו
להמשיך
שאר
הכחות
אליו
לשמוע
בקול
דברו;
ולהיות
תחלת
עניינו
מתוק
לשומעים
ולנמשכים
אחריו
,
ואחריתו
כלענה.
דמה
הענין
לכסף
סיגים
מצופה
על
חרש
,
שהפתי
יפותה
למראה
הכסף
,
ולא
יבין
כי
סיג
לו
,
ועוד
מעט
יגלה
עניינו
,
ונמצא
שעלה
בידו
חרש.
ואמר:
בשפתיו
ינכר
שונא
-
כלומר
,
שיתנכר
ויעלים
מרמתו
במתק
דבריו
,
כדרך
האויב
המחליק
לשון
ומתנכל
להמית.
וגם
חכמי
המוסר
המשילו
ענין
זה
,
רוצה
לומר:
ההִמָשך
אחר
החומר
,
לדבש
מעורב
עם
סם
המות
,
יפותה
האוכלו
למתק
טעמו
ואחריתו
עדי
אובד
(ע"פ
במ'
כד
,
כ).
וכן
מהם
המשילו
הענין
לאש
צפונה
בתוך
אבן
,
שהאבן
קרה
מבחוץ
,
והעיף
מצטנן
בה;
ולרוב
האבקו
עמה
יכָּוה
בחומר
הצפון
בתוכה.
ולהזהיר
הפתי
הודיעו
שרעתו
נגלית
בקהל
,
רוצה
לומר:
במצב
החכמים
ולהולכים
בדרך
עצתם
,
והם
יבחינו
בו
בסוף
,
כי
כסוי
שנאתו
בעבור
שאון
,
רוצה
לומר:
להמית
מות
נצחי.
ודכיו
-
פירושו:
הנדכאים
תחתיו
,
לרוב
ממשלתו
עליהם.
ומדחה
-
רומז
להיותו
דוחה
אותם
ליפול
בשחת
כרה
,
ולגול
אבן
הסכלות
עליהם
,
לבל
יהי
להם
תקומה.
והחכם
יתן
לבו
על
זה
,
ויפילהו
בשחת
כרה
,
וישיב
עליו
האבן
הגדולה
אשר
אמר
לתת
על
פי
הבאר
,
באר
מים
חיים
מעין
גנים
(ע"פ
שה"ש
ד
,
טו).
ר' יוסף כספי - פירוש נוסף:
כורה
שחת
בה
יפול
וגו'
-
הנה
לא
זכר
הנמשל
,
אבל
זכר
שתי
הפעולות
למשל
,
על
דבר
המן
בעץ
(ראה
אס'
ז
,
י)
ומלשיני
דניאל
בכבשן
האש
(ראה
דנ'
ג)
ובגוב
אריות
(ראה
דנ'
ו).
ולכן
זאת
הגזרה
אפשרית
באחד
ממיני
האפשר
השלשה
,
כפי
רצון
האל
יתעלה.
ואמנם
גלילת
האבן
-
הכונה
לפי
דעתי
,
שיניעה
אצל
מעלה
נגד
ראשו;
ויחס
לזה
תנועה
גלילית
כי
אינה
ישרה
בדקדוק
,
כי
אין
זה
בידו
לעשות
בדקדוק
,
כי
האבן
לוקח
נטייה
והתגוללות;
אמנם
תשוב
לרדת
עליו
דרך
ישרה
,
כי
זה
טבעה.
והנה
זה
המשל
יאמר
אצלנו:
מי
שירוק
לשמים
על
ראשו
ישוב.