ר' מנחם המאירי:
פרשה
חמישית
,
והיא
כוללת
שמונה
פסוקים
,
והם
אלו:
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
יא
-
יח).
הכוונה
שלא
לקוץ
במוסר
ותוכחת
,
כי
הם
יביאוהו
לשלימות
החכמה;
ועל
ענין
זה
האריך
בשבח
החכמה
ובספור
מעלותיה.
וביאור
המקראות
בפרט
הוא
זה.
המוסר
יחלק
למינים:
פעם
יֵאָמר
על
ערבות
הנהגת
האדם
ונועם
מדותיו:
"החזק
במוסר"
ו"אל
תרף"
(מש'
ד
,
יג)
-
כלומר:
במוסר
הנטוע
בלבך
מצד
טבעך
,
אל
תרף
ממנו
לסבות
חיצונות
יכעיסוך
,
או
לסבת
יועצי
רע
ידיחוך
להעתיקך
ממנו;
וההפך:
"מוסר
רע
לעוזב
אורח"
(לקמן
טו
,
י).
וזה
מורגל
מאד
בלשון
אדם
,
יאמרו
תמיד
על
בעל
זאת
המדה
שהוא
'בעל
מוסר'.
ופעם
יֵאָמר
על
תוכחת
דברים
ולימוד
הנהגת
מדות:
"שמע
בני
מוסר
אביך"
(מש'
א
,
ח);
"שמעו
בנים
מוסר
אב"
(מש'
ד
,
א);
והוא
קרוב
לענין
הראשון
,
כי
'בעל'
המוסר
יֵאָמר
עליו
כן
,
על
שפעולותיו
נאות
כמי
שמקבל
תוכחת
וסדר
הנהגה
ישרה
מגדוליו
וחכמיו.
ועל
זה
תרגם
אונקלוס
"השמיעך
את
קולו
ליסרך"
(דב'
ד
,
לו):
"לאלפותך";
וכן
"כאשר
ייסר
איש
את
בנו
יי'
אלהיך
מיסרך"
(דב'
ח
,
ה):
"כמה
דמאלף
גבר
ית
בריה
יי'
אלהך
מאלף
לך".
והוא
תרגום
הוראה
ולימוד:
"ראה
למדתי
אתכם"
(דב'
ד
,
ה);
"חזי
דאלפית
יתכון"
(ת"א);
"יורו
משפטיך"
(דב'
לג
,
י);
"כשרין
אילין
דילפון
דינך"
(ת"א).
ופעם
יֵאָמר
על
תוכחת
בגערה
ונזיפה:
"יוסר
לץ
לוקח
לו
קלון"
(מש'
ט
,
ז)
-
ותוכחת
הלץ
היא
בגערה
,
כמו
שאמר
"בן
חכם
מוסר
אב"
(מש'
יג
,
א)
,
רוצה
לומר:
יקבל
מוסר
אב
,
"ולץ
לא
שמע
גערה"
(שם)
-
רוצה
לומר:
לא
יקבל
גערת
אביו.
ופעם
יֵאָמר
על
תוכחה
בהכאה
והכאבה:
"ויספתי
ליסרה
אתכם"
(וי'
כו
,
יח)
-
תרגמו
אונקלוס:
"לאלקאה
יתכון";
"אל
תמנע
מנער
מוסר
כי
תכנו
בשבט
לא
ימות"
(מש'
כג
,
יג).
אבל
מה
שיֵאָמר
לפעמים
'מוסר'
במקום
'מאסר'
והתקשרות
,
כמו
"מוסר
מלכים
פתח"
(איוב
יב
,
יח)
,
אינו
מזה
הענין.
והתוכחת
לא
תאמר
לעולם
אלא
בתוכחת
הבאה
לו
מזולתו;
אבל
תאמר
על
שלשת
המינים
האחרונים:
פעם
בתוכחת
דברים:
"הוכח
תוכיח
את
עמיתך"
(וי'
יט
,
יז);
"והוכיח
אברהם
את
אבימלך"
(בר'
כא
,
כה).
ופעם
בגערה
ודרך
ריב:
"ועם
ישראל
יתוכח"
(מי'
ו
,
ב);
"לכו
נא
ונוכחה"
(יש'
א
,
יח).
ופעם
בתוכחת
הכאה
ויסורין:
"והוכח
במכאוב"
(איוב
לג
,
יט).
ובפרשה
זו
רמז
על
המין
האחרון
,
רוצה
לומר:
במוסר
יי'
ובתוכחתו
-
הכאבתו
ואופני
משפטי
ענשו
הבאים
עליו;
ויגיד
עליו
ריעו:
"מוסר
שדי"
,
בני
,
"אל
תמאס"
(איוב
ה
,
יז)
,
ונאמר
אחריו
"כי
הוא
יכאיב
ויחבש
ימחץ
וידיו
תרפינה"
(שם
,
יח).
והזהירו
שלא
ימאס
ביסוריו
,
וכן
לא
יקוץ
בתוכחותיו
-
רוצה
לומר:
גם
כן
לא
ימאס;
כמו
שתרגום
"תמאסו"
(וי'
כו
,
טו):
"תקוצון".
ולא
יהרהר
אחר
מדותיו
ולא
ישא
פנים
לעצמו
,
לומר:
היאך
אני
ראוי
לדין
זה?
כי
כן
מדרכיו
יתברך
לדקדק
עם
אוהביו
בדקדוק
רב:
"וסביביו
נשערה
מאד"
(תה'
נ
,
ג)
-
מלמד
שהקדוש
ברוך
הוא
מדקדק
עם
הצדיקים
כחוט
השערה
(ראה
ב"ק
נ
,
א);
"רק
אתכם
ידעתי
מכל
משפחות
האדמה
על
כן
אפקוד
עליכם
את
כל
עונותיכם"
(עמ'
ג
,
ב).
והוא
אמרו
כי
את
אשר
יאהב
יי'
יוכיח
-
רוצה
לומר
,
שיענישהו
למעט
סבה
עד
שיקבל
דינו
ממנה
במציאות
הזמן
הכלה.
וכאב
את
הבן
ירצה
-
כלומר:
ואחר
כן
ייטיב
לו
וירצהו
,
כאב
הרוצה
את
הבן
אחרי
הכותו.
ויש
מפרשים
ירצה
כמו
ישלים:
"עד
ירצה
כשכיר
יומו"
(איוב
יד
,
ו)
-
ופירושו:
עד
שישלים
יומו
כשכיר;
וכן
"כי
נרצה
עונה"
(יש'
מ
,
ב);
"אז
תרצה
הארץ
את
שבתותיה"
(וי'
כו
,
לד)
,
ואת
-
כמו
'עם'
,
כלומר:
האל
מדקדק
עם
אוהביו
כמו
שהאב
מדקדק
עם
הבן
אשר
ישלים;
כלומר:
אשר
כוונתו
להשלימו
מצד
ראותו
בו
סימני
הבחירה.
וכן
פירשו
לענין
זה
מלשון
'רצון'
ממש
,
כלומר:
האל
מוכיח
את
אוהביו
כדרך
האב
המוכיח
את
הבן
אשר
ירצה;
רוצה
לומר:
אשר
יבחר
בו.
ואמר:
אשרי
אדם
נמצא
חכמה
-
כלומר
,
שהתוכחת
והעונש
יביאוהו
לפשפש
במעשיו
וישוב
מכל
דרך
רע.
וכבר
אמרו
ז"ל
(ראה
ברכות
ה
,
א):
פשפש
ולא
מצא
-
יתלה
בביטול
תורה;
כלומר:
ואז
יעיר
נפשו
להתעסק
בתורה
ובחכמה
שהיא
תכלית
הכוונה
וכלל
ההצלחות
וסופן
,
ועל
זה
האריך
בשבח
החכמה
באמרו:
אשרי
אדם
מצא
חכמה.
ואדם
יפיק
תבונה
-
תיוחד
למה
שמתבונן
בעצמו
על
מה
שהוא
לומד.
ובחכמה
אמר
מצא
רוצה
לומר:
אחר
היגיעה
-
מציאה
מחפוש
(ראה
פסחים
ז
,
ב);
לא
יגעתי
ומצאתי
אל
תאמן
(ראה
מגילה
ו
,
ב).
ואמר
ואמר:
כי
טוב
סחרה
מסחר
כסף
ומחרוץ
-
רוצה
לומר:
מזהב.
תבואתה
-
רוצה
לומר:
פרי
הנמשך
ממנה.
וכפל
הענין
ואמר:
יקרה
היא
מפנינים
,
וכל
חפציך
לא
ישוו
בה
-
רוצה
לומר
,
שהשגת
הדברים
שתחפוץ
בהם
לא
ישוו
בה
,
כלומר:
לא
ידמו
בה;
כדרך
"אל
מי
תדמיוני
ואשוה"
(יש'
מ
,
כה);
כלומר:
לא
יהיו
שוים
כמותה.
והענין
ברחוק
הדמיון
-
כי
אין
להעריך
הדבר
הכלה
בדבר
הקיים.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
דרך
צחות
(ראה
יל"ש
משלי
תתקלה):
שאר
סחורות
-
אדם
מוכר
מרגליות
בדמים
,
זה
נוטל
דמיו
של
זה
וזה
נוטל
מרגליתו
של
זה
,
וזה
וזה
אין
בידו
אלא
אחת;
סחרה
של
תורה
אינו
כן;
לימד
את
חבירו
-
לא
חסר
כלום
,
לימד
זה
לחבירו
מקרא
וחבירו
לימד
לו
תלמוד
,
זה
וזה
שתיהם
בידו;
הוי
"כי
טוב
סחרה
מסחר
כסף"
(לעיל
,
יד).
ולכוונת
ייעוד
הגמול
אמר:
ארך
ימים
,
כלומר
,
שכל
המחזיק
בה
נגמל
בכל
מיני
הגמול;
והזכיר
היותר
חביבים
,
והם
אורך
הימים
והעושר
והכבוד.
וימינה
ושמאלה
-
דרך
משל
,
לומר
שכל
חלקיה
מכל
צד
מסבבים
הגמול
דברים
הנזכרים.
ואמר:
דרכיה
דרכי
נועם
-
רוצה
לומר:
עריבות
ונעימות.
וכל
נתיבותיה
שלום
-
רוצה
לומר:
נתינת
סדר
והנהגה
ושלום
בין
בני
אדם.
עץ
חיים
היא
-
רוצה
לומר:
החכמה
,
שהחיים
יוצאים
ממנה
לנפש
כצאת
הפרי
מן
העץ
לצורך
הגוף.
ותומכיה
-
רוצה
לומר:
סועדיה
ועוזריה
,
המשתדלים
בקיומה.
מאושר
-
ואמר
תומכיה
לשון
רבים
,
ומאושר
לשון
יחיד;
רוצה
לומר:
כל
אחד
ואחד
מהתומכים
מאושר.
זהו
פשט
המקראות
,
ובדרך
נסתר
פירש
זולתי
"מוסר
יי'"
(לעיל
,
יא)
על
החלק
השני
,
רוצה
לומר:
תוכחת
הדברים
ולימוד
הנהגות
המדות;
ובכלל
רמז
על
כל
חלקי
התורה
ומצותיה
שלא
יקוץ
בהם
,
רוצה
לומר
,
שלא
יהיו
עליו
לטורח.
"כי
את
אשר
יאהב
יי'
יוכיח"
(לעיל
,
יב)
,
כלומר
שירבה
לו
בתוכחת
ובמוסר
כדי
להביאו
לשלימות;
כאמרם
ז"ל
(ראה
משנה
מכות
ג
,
טז):
רצה
המקום
לזכות
את
ישראל
,
לפיכך
הרבה
להם
תורה
ומצות
,
שנאמר
"יי'
חפץ
למען
צדקו
יגדיל
תורה
ויאדיר"
(יש'
מב
,
כא).
כלומר
שאלמלא
התורה
ורבוי
מצותיה
,
לא
היה
האדם
מגיע
לשלימות
לעולם
,
כי
היה
נמשך
אחר
טבע
חומרו
,
אשר
הועד
בבעליו
(ע"פ
שמ'
כא
,
כט)
"כי
יצר
לב
האדם
רע
מנעוריו"
(בר'
ח
,
כא);
ולא
היה
נמלט
מידו
,
רק
יחיד
או
יחידים
,
להפלגת
מזג
טבעם
וקלות
הבנתם
עם
רוב
השתדלותם
וזריזותם
בלימוד
,
כענין
האבות
הקדומים.
ולפיכך
,
לבחירתו
בהם
,
הרבה
לזרעם
אחריהם
תורה
ומצות
,
בהם
הערות
רבות
,
ימלט
בהם
כל
איש
משחיתותיו
ויגיע
למה
שהיתה
הכונה
במציאותו.
"וכאב
את
בן
ירצה"
(לעיל
,
יב)
-
פירושו:
ישלים
על
אחת
מן
הדרכים
שביארנו.
וזהו
שסמך
לו
"אשרי
אדם
מצא
חכמה"
(לעיל
,
יג)
,
כי
הרבות
במוסר
ובתוכחות
הנזכרים
יסבב
זה.
ו"טוב
סחרה"
(לעיל
,
יד)
-
על
הדרך
שביארנו
,
שאין
להמשיל
הדבר
הכלה
בקיים
ובנצחי.
וקרא
תכלית
החכמה
'תבואה'
,
כמו
שביארנו
למעלה
,
לדמיון
היות
החכמה
חיי
הנפש
כהיות
התבואה
חיי
הגוף.
"וכל
חפציך"
(לעיל
,
טו)
-
רומז
על
חפצי
הגוף.
וייחס
"אורך
ימים
בימינה"
(לעיל
,
טז)
-
רומז
אל
השגת
אמתותיה
,
שההתעסקות
בהם
הם
ימים
באמת.
ו"בשמאלה"
(שם)
-
רומז
אל
שלימות
המדות;
וייחס
להם
ה"עושר"
(שם)
,
שהוא
ההסתפקות
,
שהוא
ראש
לכל
המדות
המעולות.
או
אולי
יקרא
"ימינה"
-
היודעים
והשלימים
,
ו"שמאלה"
-
המקיימים
אותה
דרך
קבלה.
וכן
"דרכיה
דרכי
נועם"
(לעיל
,
יז)
רומז
אל
החלקים
העיוניים;
ודעת
לנפשך
ינעם
(ע"פ
מש'
ב
,
י)
,
לחזות
בנועם
יי'
(ע"פ
תה'
כז
,
ד).
וכל
נתיבותיה
שלום
-
אל
המצות
המושכלות
הנותנות
סדר
והנהגה
ביניהם.
או
שלום
-
מענין
'שלימות'
,
ורומז
אל
המקובלות
,
אשר
לא
תשלם
האמונה
זולתם;
כי
כשיאמין
מה
שיכריחהו
ההרגש
או
המפורסם
או
העיון
,
על
הדרך
שביארנו
במה
שיזכרנו
מן
האמונות
בסוף
סנהדרין
(צ
,
א
-
ב)
,
לא
תשלם
האמונה
עד
שיאמין
מה
שתכריחהו
הקבלה
להאמין
בו.
ואיני
מכוון
בזה
לומר:
מה
שיכריח
ההמוני
להאמין
בדרך
קבלה
מה
שידעהו
החכם
דרך
חקירה
ועיון
―
והוא
שידוע
,
שהידיעה
דרך
עיון
קשה
וכבדה
ולא
ישיגוה
דרך
רוב
בני
אדם
,
כמו
שאמרו
חכמי
המוסר:
'האמת
כבד
,
על
כן
נושאיו
מעטים';
ולכן
צריך
שיאמינו
הם
בקבלה
מה
שידעהו
בעל
העיון
בחקירתו;
וכאמרם
ז"ל
(ראה
ויק"ר
כה
,
א)
"אשר
לא
יקים
את
דברי
התורה"
(דב'
כז
,
כו)
-
אלו
נאמר
'אשר
לא
ילמד'
,
לא
היה
לעולם
תקומה;
וכן
אמרם
ז"ל
(ראה
ויק"ר
כה
,
א)
עץ
חיים
היא
למחזיקים
בה
-
אלו
נאמר
'לעמלים
בה'
,
לא
היה
לעולם
תקומה;
שכל
זה
אין
צריך
לאומרו
,
ואיך
תשלם
האמונה
זולת
זה
―
אלא
שאני
מכוון
לומר
,
שהאמונה
לא
תשלם
עד
שיאמין
מה
שאף
החכמים
לא
ישיגוהו
רק
בקבלת
התורה
והנבואה
,
ועל
זה
אמר
שנתיבותיה
שלום
-
רוצה
לומר:
שלימות
האמונה.
או
אמר
כן
על
כלל
החכמה
,
שאחריתה
שלום
אע"פ
שתחלתה
עמל
,
והוא
שאמרו
חכמי
המוסר:
'אחרית
הכסף
והזהב
-
עמל
ויגיעה
,
ואחרית
החכמה
-
המנוחה
והשלום'.
ועץ
חיים
-
רומז
להיות
פריו
קודש
הלולים
(ע"פ
וי'
יט
,
כד)
,
ואכל
וחי
לעולם
(ע"פ
בר'
ג
,
כב)
חיים
מתמידים
ונצחיים.
ותומכיה
מאושר
-
רומז
אל
תכלית
ההצלחה.
וכבר
ידעת
שכל
זה
החלק
הראשון
,
להיות
כלו
בשבח
החכמה
,
הנסתר
בהם
קרוב
לנגלה
מאד
,
לא
יצטרך
ברוב
הענינים
,
רק
תוספת
ביאור.