תנ"ך - אל־תמנע־טוב מבעליו בהיות לאל ידיך ידך לעשות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַל־תִּמְנַע־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּֽהְי֨וֹת לְאֵ֖ל יָדְיךָ֣ יָדְךָ֣ לַעֲשֽׂוֹת: (משלי פרק ג פסוק כז)

טקסט וניקוד:

אַל־תִּמְנַע־טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְיךָ יָדְךָ לַעֲשׂוֹת: (משלי פרק ג פסוק כז)

טקסט בלבד:

אל־תמנע־טוב מבעליו בהיות לאל ידיך ידך לעשות: (משלי פרק ג פסוק כז)

תיקון קוראים:

אל־תמנע־טוב מבעליו בהיות לאל ידיך ידך לעשות: (משלי פרק ג פסוק כז)

מסורה קטנה:
ידיך - יתיר י'.

רש"י:
אל תמנע טוב מבעליו - אם ראית חבירך חפץ להטיב לעניים , אל תמנעהו. בהיות לאל ידך - להחדילו. דבר אחר: אל תמנע טוב מבעליו - אל תמנע צדקה מן העני , בהיות לאל ידך לעשות צדקה , שמא יבוא יום ואין לאל ידך.

רד"ק:
אל תמנע טוב מבעליו - מעורר בני אדם על מתנת העניים , שלא ימנע אדם אותה כשיש בידו יכֹלת לעשותה. או פירושו: אל תמנע שום אדם מלעשות טובה , כשיש בידך יכולת לבטלו. ואמר מבעליו - כי העני הוא בעל הצדקה שמתנדב אדם לתת לו. אל תאמר לרעך לך ושוב - כי כשאתה אומר לו כך , הוא מצטער , כי נושא את נפשו (ע"פ דב' כד , טו) אל המתנה שהוא מקוה ממך , ומתפחד שמא תתחרט מלתת אותה לו , כמו שאמר "תוחלת ממושכה מחלה לב" (מש' יג , יב). ויש מפרשים: כשתבטיח לשום אדם לתת שום דבר ששאל ממך , והוא דבר הראוי לתת לו; וזהו מבעליו - כי אם תמנע ממנו יתביש שלא מלאתה שאלתו. אל תאמר לרעך לך ושוב - כשיעשה לך שום מלאכה ואתה חייב ליתן לו דמי מלאכתו , אל תאחר לתת לו , כי שמא אין לו במה שיקנה מה שצריך לו , ונמצא מצטער על מה שטרח. ויש אתך - זהו דבר רע וכילות , שאינו רוצה ליתן לו שכרו , והוא בידו.

רלב"ג:
ואחר זה הזהיר עוד ואמר: אל תמנע טוב מבעליו - ממי שהוא ראוי לו , בהיות כח בידך לעשות זה הטוב. וזאת אזהרה כוללת בעיון ובדברים המדיניים. אם בעיון - הזהירו שלא למנוע למודו מהבא ללמד הראוי לכך , ואם בדברים המדיניים , הזהירהו שלא ימנע מלהטיב מי שראוי לכך , לפי מה שיש מן הסִפֵּק בידו. וכאשר יבא לבקש ממך הטוב הזה , לא תענה אותו על זה בשתאמר לו: לך ושוב ומחר אתן - ויש אתך; אך תן לו זה תכף אחר שיש אתך , והוא ראוי לזה.

ר' יוסף קמחי:
אל תמנע טוב מבעליו בעוד שהיכולת בידך , כי ישתנו הזמנים. מבעליו - שנים הם בעלי הטוב: אותם שהם ראויים לכך מפני חכמתם או גדולתם; או אם אינם ראויים לשום מעלה שבהם , וקדמו לך טובות.

ר' משה קמחי:
אל. מבעליו - הוא העני , כי הממון מופקד ביד העשיר לתתו לו. לאל - מענין "אילותי" (תה' כב , כ); וכן "אילי הארץ" (יח' יז , יג); וטעמו: בהיות חוזק לידך , שתוכל לעשות. וכתוב ידיך , ביו"ד סימן הרבים , והטעם אחד; כי פירוש ידיך: אחת מידיך. ובפסוק "קורץ בעיניו" (מש' ו , יג) אפרש הדומים לו.

ר' מנחם המאירי:
פרשה ששית כוללת שבעה עשר פסוקים והם אלו: (בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים יט - לה). הכוונה בה גם כן לשבח החכמה , להזהיר להשתדל עליה , וייעוד הגמול עליה , וכן באזהרה על שלימות המדות , כאמרו: "אל תמנע טוב מבעליו" (ל , כז) , והפסוקים הנמשכים אחריו , וייעוד הגמול גם כן. וביאור המקראות בפרט. יי' בחכמה יסד ארץ - נראה לי שהבי"ת במקום 'בעבור' , כלומר: בעבור החכמה והתבונה והדעת נברא העולם; והכל כפל ענין. רוצה לומר , שהמציאות כלו מכוון על זה: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (יר' לג , כה); וכן אמרו בדרש (ראה תנח' בראשית א): "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" (ש"א ב , ח) - "מצוקי ארץ" אלו העוסקים בתורה שהם יסודותיהם של עולם; "וישת עליהם תבל" - שבשבילם נבראו; כלומר , שתכלית הכונה במציאות הוא השלימות. והוא אצלי גם כן אמרם (ראה ב"ר א , א): מלמד שהקב"ה הביט בתורה וברא את העולם; כלומר: הבטתו במעלת התורה והשגת דעותיה הביאתהו לברוא את העולם , ועל זה נקראת התורה "ראשית דרכו" ו"קדם מפעליו" (מש' ח , כב); כי התכלית נקרא 'התחלה' על צד אחד , כי הוא המניע להתחלות. יסד ארץ - רומז על עולם היסודות , ושמים - על עולם הגלגלים; והזכיר הארץ תחילה , כהולך ממטה למעלה , מדבר על הקרוב ואחר כן על הרחוק. וכן בדעתו - אצלי: בעבור דעת אותו; ובלעז 'פירשביראיל'; והחכמה והתבונה וה'דעת' בכאן הם שמות נרדפים. תהומות נבקעו - רומז על הקוות המים והבקעם לצד אחד , או להבקע הצורים לצאת משם נהרות לצורך העולם. וייחס ה'בקיעה' לתהומות דרך השאלה , כי כן דרך הלשון , להפוך לשון הפועל בנפעל דרך הפלגה; או הוא חסר , וראוי להיות: מעיינות תהומות נבקעו. ושחקים - מונח הנה על העבים דרך השאלה , כי כל דבר גבוה על הארץ נקרא 'שמים'; וגם יש אומרים שהוא חסר , וראוי להיות: ועבי שחקים. ירעפו טל - כמו 'יטפו'. ויש מפרשים כמשמעו , שברא העולם בחכמה העליונה ובשכל , כענין "בדבר יי' שמים נעשו" (תה' לג , ו) , כי רצונו הוא דברו וחכמתו ודעתו; והוא אמרם ז"ל (ראה ב"ר א , א): תורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. ויש מפרשים , שמלת בחכמה שבה אל העולם , כלומר , שבראו עם החכמה; רוצה לומר: עם ענין טבעי שלא לסור מדרך בריאתם , ולהיות להם העמדה וקיום בעמידת הארץ בסבוב הגלגל וזריחת השמש ושקיעתו וסדרי ירח וכוכבים לאור הלילה. ויש לפרש בדרך נסתר: בחכמה - באמצעות החכמה; ורמז למציאות הכל באמצעות השכל הנפרד. ואפשר שזהו ענין אמרם (ראה ב"ר א , א): הביט בתורה וברא את העולם , כי ה'חכמה' וה'שכל' וה'תורה' לפעמים שמות נרדפים , יאמרו על ענין אחד; וכן אמרו (ראה סנה' לח , ב): מסתכל בפמליא של מעלה; והוא ענין מאמר הפילוסוף , שאמר: יעיין בעולם השכלים הנפרדים; כמו שהביאוהו מגדולי חכמינו. ואע"פ שזה נאות לדרך נסתר , הראשון אצלי נאות לפי הפשט ולהתקשרות המקראות. והוא שאמר אחריו: בני אל ילזו מעיניך - כלומר: אחר שהחכמה והתבונה בתכלית זאת המעלה שכל המציאות מכוון לכך , אל ילוזו מעיניך. וילוזו הוא לשון נטיה , כלומר: תהיה שקידתך והשתדלותך עליהם עד שלא תניחם לנטות מנגד עיניך. והוא ענין נצור תושיה ומזימה , והם שמות מונחים לחכמה , כמו שהתבאר. ואמר: ויהיו חיים לנפשך - בדרך הנגלה: הוא מיעד לו הגמול להאריך חייו , כי ה'נפש' לפעמים תֵאָמר על כלל הגוף; ולפי הנסתר: אפשר שרומז על חיי הנפש. וחן לגרגרותיך - המשך מליצה , כי הצואר נראה לכל , כאלו יאמר: שבהם תמצא חן בעיני כל רואיך. ואמר: אז תלך לבטח דרכך - רוצה לומר: בדרכך , ורגלך לא תגוף בשום מכשול. וכן אם תשכב לא תפחד , אבל תשכב לבטח , וערבה שנתך - הפך המתפחד , אשר בעת שכבו תדד שנתו מעיניו. ונמשך לענין זה ואמר: אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים - רוצה לומר: מהמייתם כי תבא עליך; מענין "כשאון מים כבירים" (יש' יז , יב); או הוא ענין השחתה ושממון. כי יי' יהיה בכסלך - רוצה לומר: במבטחך. ושמר רגלך מלכד - רוצה לומר , שלא ילכדוך הרשעים עם כל שאונם. ואפשר לפרש בכסלך - לשון 'כסילות' , כלומר: אף אם תחטא לפעמים , יפעל אֵל עִמְךָ וישמר רגלך מלכד. וכל זה - לפי הנגלה: ייעוד הגמול להאריך חייו ולהשמר מן הנזקין. ולפי הנסתר: ירמוז על חיי הנפש מתוך שקידתו; וההליכה לבטח רומז על צאתו מזה העולם , וכן "אם תשכב" וכו' (לעיל , כד); "בהתהלכך תנחה אותך" ו"בשכבך תשמור עליך" (מש' ו , כב). ופחד פתאום - רמז על אבדן הנפש בשעתה בנוח הרוח; ושואת רשעים - רוצה לומר: השואה הבאה להם במותם בצרת נפשם , כי תבא , כלומר , כשתפחד בביאתה. ושמירת הרגל מלכד - הנצלו מנפול בשחיתות שחת ואבדון. או יאמר כל הענין בהצלחת הלימוד , רוצה לומר , שבשקידתך בתורה ובחכמה תלך לבטח , "ורגלך לא תגוף" (לעיל , כג) - בהטעאות כוזבות; ושואת רשעים - המון המתנגדים במופתי כזביהם; ובכסלך - אפשר לפרש שיעזרך בדברים שאתה נסכל בהם; ושמר רגלך מלכד - רוצה לומר: מֵהִלָכֵד ברשת מופתיהם הכוזבים. ואף רבותינו ז"ל (ראה ירוש' פאה א , א [טו , ב]) רמזו פירוש זה ואמרו: בכסלך - אפילו בדברים שאתה כסיל בהם.

ר' מנחם המאירי:
ואמר: ואחר זה נעתק משלמות החכמה הקודם במעלה לשלימות המדות לפי הנגלה , אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות - רוצה בו , שלא ישיב פני השואל , אחר שבידו להפיק רצונו. וקרא השואל 'בעליו' - אחר שהנשאל מחוייב בכך. ואחר שהזהירו להפיק רצון השואל , חוזר ומזהירו לבל יאריך לו זמן , אחר שהדבר בידו , שלא להטריחו יותר מדאי ולביישו; והוא אמרו: אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך. ואפשר לפרש שני פסוקים אלו בדרך נסתר לשלימות החכמה , להזהירו שישפיע מחכמתו לזולתו; וקרא בעליו התלמיד ההגון המוכן לכך , והזהיר שלא לאחר זמנו בזה. ואמר אל תחרוש על רעך רעה , והוא יושב לבטח אתך - הושאל לשון 'חרישה' על הנעת האדם מחשבתו ושכלו להרע לחבירו , כי כמו שהיות האדם בחרישתו מזיז ומניע העפר והוא לצורך הזריעה , להוציא משם מה שהכוונה בו , כן הנעת המחשבה להביאה לידי מעשה המכוון לו יקרא 'חרישה'; והענין: כאלו אמר , שלא תנוע מחשבתך כלל להרע לו , אחר שהוא יושב לבטח אתך. וכפל הענין באמרו: אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה - ומן התימה , שנראה מפשט הכתוב שאם גמלו רעה , מותר לריב עמו; וכן , שאם אין רעו יושב לבטח אתו , הותרה לו הרצועה לחרוש עליו רעה; ומה צורך לומר , שלא יזיק למי שלא יזיקנו?! ואפשר שפירושו: אל תריב - אפילו להתלונן עליו בדברי תרעומת ותוכחת , אם לא נתברר לך מה שאמרו לך עליו; וכן אל תחשוב עליו לחושדו בפועל רע כנגדך , אם הוא יושב לבטח אתך , אבל שתדינהו לכף זכות. ולפי הנסתר: נראה , שמזהיר המלך הזקן (ראה קה' י , ד) שלא ימנע בגבורתו "טוב מבעליו" (לעיל , כז) , רוצה לומר: מן הילד המסכן (ראה קה' י , טו) , עם היות לאל ידו לעשות לרוב גבורתו; וכן שלא יפותה אליו במשוך לבבו אחר רצונו על סמך הזמן הבא , כי אולי לא יפנה (ראה לעיל , כח) , וכבר אמר החכם לתלמידו דרך הערה: הזמנים - שלשה: העובר ולא ישוב אליך עוד , העומד והנה שם לדרך פעמיו , העתיד ולא תדע אם תגיע אליו; והוא ענין חרישת הרע עליו (ראה לעיל , כט). ואמרו "והוא יושב לבטח אתך" (שם) - רוצה לומר , שנסכם לתת לו חקו , ולא להמיתו לגמרי; וכן אם לא גמלך רעה , כלומר , שאלו גומל לך רעה , להתנכל להמיתך לגמרי , טוב שתריבהו על זה , פן ימות גם הוא באבוד גופו קודם זמנו; ו"אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר" (קה' ז , טז). ואמר דרך כלל: אל תקנא באיש חמס - כלומר: לעשות כמותו מצד מה שתראה בהצלחתו עם פעולותיו הרעות; וכן ואל תבחר בכל דרכיו - כלומר: אפילו במחשבתך לא יהיו פעולותיו נבחרות בעיניך. כי תועבת יי' נלוז - רוצה לומר: מי שלבו נטוי מדרך האמת; ו'תועבה' - לשון שקוץ ורחוק , כלומר , שהוא המרוחק ממנו. ואת ישרים סודו - רוצה לומר: עצתו וחיבורו והתקרבותו; כי מלת 'סוד' תֵאָמר לפעמים על עצה ודבר סתר: "וסוד אחר אל תגל" (מש' כה , ט); ופעם על חברת בני אדם זה בזה: "סוד משחקים" (יר' טו , יז); "סוד בחורים" (יר' ו , יא); "בסוד ישרים" (תה' קיא , א); והוא קרוב לענין הראשון , והוא נאמר על ענין התחברות עצה. ולפי הנסתר , יתכן מן הענין הראשון. והמשיך דבריו בזה ואמר: מארת יי' בבית רשע - רוצה לומר: קללה וחסרון. ונוה צדיקים יברך - והברכה הוא תוספת ושלימות. ויש מפרשים: "כי תועבת יי' נלוז" (לעיל , לב) , ואע"פ שנראהו מצליח , הנה סוד יי' עם הישרים , כענין "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דב' ז , י) , להיות בסוף מארת יי' בבית רשע. ונוה צדיקים יברך - רומז אל התכלית. אם ללצים הוא יליץ - כלומר: יעמידם וישאירם ויפרסמם במה שהם לפי מה שיגיעם; וכדרך "אני יי' פתיתי את הנביא" (יח' יד , ט) - העמדתיו בחזקת מפותה; כלומר , שפרסמתי ענינו. "ותסיתני בו" (איוב ב , ג) - העמדתני בחזקת מפותה; וכן "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" (דב' כה , א); "למה תתענו" (יש' סג , יז); ורבים כן. כלומר שישלם להם גמול הליצנות. ולענוים - רוצה לומר: השלמים; כי מלות תארי האדם לטוב או לרע יתחלפו תמיד מזה לזה. יתן חן - כלומר , שהכל יכירו מעלתו ושלימותו. ואמר כבוד חכמים ינחלו - כלומר , שיכובדו בעיני הכל; אבל הכסילים מרים קלון - רוצה לומר: ירימו קלון על נפשם , שיקילום כל רואיהם. וכסילים - רוצה לומר: כל אחד מהם. או נפרש , כי הקלון הוא שירימם , רוצה לומר: פחותי הזמן , לא שאר בני אדם; וקרא הפחותים בתכלית קלון , להפלגה , על דרך "הנני אליך זדון" (יר' נ , לא). ויש אומרים שהוא חסר , וראוי להיות 'איש קלון'; ואין בזה צורך. וכן יש לפרש וכסילים - רוצה לומר: כל אחד מהם ירים וישבח קלון ופחיתות , ולא ישבחו החכם , כי לא יכירו מעלתו. וזהו ביאור הפרשה לפי הנגלה ולפי הנסתר. וכבר ביארנו (בפתיחה) , שכל אלו הפרשיות שבחלק הראשון , להיות רוב ענינם בשבח החכמה , הנסתר מהם קרוב לנגלה מאוד.

ר' יוסף כספי:
אל תמנע - הטעם: לתת הטוב לכל הראוי לו , ובכלל זה תת לכל אחד מכחותיו החלק הראוי. והעקר - אל הנפש בעודנו חי , כאמרם (ראה שבת קנא , ב): עשה בעוד שהיכולת בידך.

ר' יוסף כספי - פירוש נוסף:
אל תמנע טוב מבעליו - עתה יתחיל לצוות בנו על מוסרים פרטיים.

ר' ישעיה מטראני:
אל תמנע טוב מבעליו - זה מדבר על הצדקה; וקורא בעליו - העני הראוי לקבלה. בהיות לאל ידך לעשות - כלומר , שיש לך השגת יד.
ריכוז קישורים