תנ"ך - אם־ללצים הוא־יליץ ולעניים ולענוים יתן־חן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא־יָלִ֑יץ וְ֝לַעֲנָיִ֗ים וְ֝לַעֲנָוִ֗ים יִתֶּן־חֵֽן: (משלי פרק ג פסוק לד)

טקסט וניקוד:

אִם־לַלֵּצִים הוּא־יָלִיץ וְלַעֲנָיִים וְלַעֲנָוִים יִתֶּן־חֵן: (משלי פרק ג פסוק לד)

טקסט בלבד:

אם־ללצים הוא־יליץ ולעניים ולענוים יתן־חן: (משלי פרק ג פסוק לד)

תיקון קוראים:

אם־ללצים הוא־יליץ ולעניים ולענוים יתן־חן: (משלי פרק ג פסוק לד)

מסורה קטנה:
ולעניים - ולענוים ק'.

רש"י:
אם ללצים - אדם נמשך אחריהם , לסוף אף הוא יהיה לץ עמהם. ולענוים יתן חן - אם לענוים יתחבר , סוף שיתנו מעשיו חן בעיניהם של בריות.

רד"ק:
אם ללצים הוא יליץ - באמת כי האל יליץ ללצים כלומר ילעג להם. ולענוים יתן חן. רוצה לומר לבעלי הענוה יתן חן שיהיו נאהבים ומכובדים בעיני כל בני אדם.

רלב"ג:
אם ללצים - הנה ללצים המתלוצצים ומלעיגים על האנשים , השם יתברך יסבב שאחרים ילעיגו עליהם בבוא אידם; ואולם לענוים המכבדים האנשים ומשפילים עצמם , יתן השם יתברך חן להם בעיני האנשים.

ר' יוסף קמחי:
אם ללצים הוא יליץ - אם ללצים תראה הצלחה , סוף יהי מודד להם כמדתם: יסבב עליהם מי שילעיג ויליץ עליהם. ולענוים יתן חן - יזמין להם בני אדם שימצאו חן בעיניהם ויקבלום בשמחה. ומלת אם עונה למעלה , שאמר: "ונוה צדיק יברך" (מש' ג , ג): אם תראה שיברך הלצים - אף ישלם להם כפעלם. ויתכן שידבק אם למטה: אם דרך הקדוש ברוך הוא שיליץ ללצים , ולענוים יתן חן.

ר' משה קמחי:
אם ללצים - הפסוק הזה דבק בעליון; ולצים - מן ליצנות. יליץ - מן "כי המליץ בינותם" (בר' מב , כג); וכן הוא: השם יברך נוה צדיקים אם ללצים ידבר הצדיק ויזהיר לסור מדרך הליצנות. ולענוים המוכיחים יתן חן , כלומר: יתן חִנם בעיני כל האדם. והענוים הם הצנועים מדבר ליצנות , הפך הלצים. פירוש אחר: אם ללצים - השם יליץ , ולענוים כמו כן יתן להם חן וחסד. ולעניים - כתוב ביו"ד , להורות כי היו"ד והוא"ו אחדים בתמורה; וכן "וקויי יי'" (יש' מ , לא) - "לא יבשו קווי" (יש' מט , כג).

ר' מנחם המאירי:
פרשה ששית כוללת שבעה עשר פסוקים והם אלו: (בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים יט - לה). הכוונה בה גם כן לשבח החכמה , להזהיר להשתדל עליה , וייעוד הגמול עליה , וכן באזהרה על שלימות המדות , כאמרו: "אל תמנע טוב מבעליו" (ל , כז) , והפסוקים הנמשכים אחריו , וייעוד הגמול גם כן. וביאור המקראות בפרט. יי' בחכמה יסד ארץ - נראה לי שהבי"ת במקום 'בעבור' , כלומר: בעבור החכמה והתבונה והדעת נברא העולם; והכל כפל ענין. רוצה לומר , שהמציאות כלו מכוון על זה: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (יר' לג , כה); וכן אמרו בדרש (ראה תנח' בראשית א): "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" (ש"א ב , ח) - "מצוקי ארץ" אלו העוסקים בתורה שהם יסודותיהם של עולם; "וישת עליהם תבל" - שבשבילם נבראו; כלומר , שתכלית הכונה במציאות הוא השלימות. והוא אצלי גם כן אמרם (ראה ב"ר א , א): מלמד שהקב"ה הביט בתורה וברא את העולם; כלומר: הבטתו במעלת התורה והשגת דעותיה הביאתהו לברוא את העולם , ועל זה נקראת התורה "ראשית דרכו" ו"קדם מפעליו" (מש' ח , כב); כי התכלית נקרא 'התחלה' על צד אחד , כי הוא המניע להתחלות. יסד ארץ - רומז על עולם היסודות , ושמים - על עולם הגלגלים; והזכיר הארץ תחילה , כהולך ממטה למעלה , מדבר על הקרוב ואחר כן על הרחוק. וכן בדעתו - אצלי: בעבור דעת אותו; ובלעז 'פירשביראיל'; והחכמה והתבונה וה'דעת' בכאן הם שמות נרדפים. תהומות נבקעו - רומז על הקוות המים והבקעם לצד אחד , או להבקע הצורים לצאת משם נהרות לצורך העולם. וייחס ה'בקיעה' לתהומות דרך השאלה , כי כן דרך הלשון , להפוך לשון הפועל בנפעל דרך הפלגה; או הוא חסר , וראוי להיות: מעיינות תהומות נבקעו. ושחקים - מונח הנה על העבים דרך השאלה , כי כל דבר גבוה על הארץ נקרא 'שמים'; וגם יש אומרים שהוא חסר , וראוי להיות: ועבי שחקים. ירעפו טל - כמו 'יטפו'. ויש מפרשים כמשמעו , שברא העולם בחכמה העליונה ובשכל , כענין "בדבר יי' שמים נעשו" (תה' לג , ו) , כי רצונו הוא דברו וחכמתו ודעתו; והוא אמרם ז"ל (ראה ב"ר א , א): תורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. ויש מפרשים , שמלת בחכמה שבה אל העולם , כלומר , שבראו עם החכמה; רוצה לומר: עם ענין טבעי שלא לסור מדרך בריאתם , ולהיות להם העמדה וקיום בעמידת הארץ בסבוב הגלגל וזריחת השמש ושקיעתו וסדרי ירח וכוכבים לאור הלילה. ויש לפרש בדרך נסתר: בחכמה - באמצעות החכמה; ורמז למציאות הכל באמצעות השכל הנפרד. ואפשר שזהו ענין אמרם (ראה ב"ר א , א): הביט בתורה וברא את העולם , כי ה'חכמה' וה'שכל' וה'תורה' לפעמים שמות נרדפים , יאמרו על ענין אחד; וכן אמרו (ראה סנה' לח , ב): מסתכל בפמליא של מעלה; והוא ענין מאמר הפילוסוף , שאמר: יעיין בעולם השכלים הנפרדים; כמו שהביאוהו מגדולי חכמינו. ואע"פ שזה נאות לדרך נסתר , הראשון אצלי נאות לפי הפשט ולהתקשרות המקראות. והוא שאמר אחריו: בני אל ילזו מעיניך - כלומר: אחר שהחכמה והתבונה בתכלית זאת המעלה שכל המציאות מכוון לכך , אל ילוזו מעיניך. וילוזו הוא לשון נטיה , כלומר: תהיה שקידתך והשתדלותך עליהם עד שלא תניחם לנטות מנגד עיניך. והוא ענין נצור תושיה ומזימה , והם שמות מונחים לחכמה , כמו שהתבאר. ואמר: ויהיו חיים לנפשך - בדרך הנגלה: הוא מיעד לו הגמול להאריך חייו , כי ה'נפש' לפעמים תֵאָמר על כלל הגוף; ולפי הנסתר: אפשר שרומז על חיי הנפש. וחן לגרגרותיך - המשך מליצה , כי הצואר נראה לכל , כאלו יאמר: שבהם תמצא חן בעיני כל רואיך. ואמר: אז תלך לבטח דרכך - רוצה לומר: בדרכך , ורגלך לא תגוף בשום מכשול. וכן אם תשכב לא תפחד , אבל תשכב לבטח , וערבה שנתך - הפך המתפחד , אשר בעת שכבו תדד שנתו מעיניו. ונמשך לענין זה ואמר: אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים - רוצה לומר: מהמייתם כי תבא עליך; מענין "כשאון מים כבירים" (יש' יז , יב); או הוא ענין השחתה ושממון. כי יי' יהיה בכסלך - רוצה לומר: במבטחך. ושמר רגלך מלכד - רוצה לומר , שלא ילכדוך הרשעים עם כל שאונם. ואפשר לפרש בכסלך - לשון 'כסילות' , כלומר: אף אם תחטא לפעמים , יפעל אֵל עִמְךָ וישמר רגלך מלכד. וכל זה - לפי הנגלה: ייעוד הגמול להאריך חייו ולהשמר מן הנזקין. ולפי הנסתר: ירמוז על חיי הנפש מתוך שקידתו; וההליכה לבטח רומז על צאתו מזה העולם , וכן "אם תשכב" וכו' (לעיל , כד); "בהתהלכך תנחה אותך" ו"בשכבך תשמור עליך" (מש' ו , כב). ופחד פתאום - רמז על אבדן הנפש בשעתה בנוח הרוח; ושואת רשעים - רוצה לומר: השואה הבאה להם במותם בצרת נפשם , כי תבא , כלומר , כשתפחד בביאתה. ושמירת הרגל מלכד - הנצלו מנפול בשחיתות שחת ואבדון. או יאמר כל הענין בהצלחת הלימוד , רוצה לומר , שבשקידתך בתורה ובחכמה תלך לבטח , "ורגלך לא תגוף" (לעיל , כג) - בהטעאות כוזבות; ושואת רשעים - המון המתנגדים במופתי כזביהם; ובכסלך - אפשר לפרש שיעזרך בדברים שאתה נסכל בהם; ושמר רגלך מלכד - רוצה לומר: מֵהִלָכֵד ברשת מופתיהם הכוזבים. ואף רבותינו ז"ל (ראה ירוש' פאה א , א [טו , ב]) רמזו פירוש זה ואמרו: בכסלך - אפילו בדברים שאתה כסיל בהם.

ר' יוסף כספי:
אם. יליץ - מתעבר; כי הוא יתעלה ידריכם במה שבחרו , כטעם: "גם אני אבחר" (יש' סו , ד). וכל זה לטובת הענוים. חן - מתנה; מאמרו "חנונו אותם" (שו' כא , כב).

ר' יוסף כספי - פירוש נוסף:
אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן - כבר הודעתיך , כי חן הוא מעלת הגדולה והמלכות. וטעם יליץ - כלומר: אם הם לצים ולצנים לזולתם אוהבי האל , הנה גם הוא יתעלה יליץ להם; כטעם "גם אני באדכם אשחק - אלעג" (מש' א , כו) לי. וכן אם יחלק להם כלל מן הטובות , יחלוק להם קליות ואגוזים , דרך ליצנות ומעשה נערים , גם דברי רוח ודבר שפתים; כי כל זה בכלל יליץ. גם בכללו יניחם שיליצו ויכלו ימיהם בדברי לצנות והבל. אבל לענוים השלמים , הוא יתעלה יתן להם מתנות נכבדות וישימם בעליונות המדרגות , כמו שיאמר עוד: "כבוד חכמים ינחלו" (להלן , לה).

ר' ישעיה מטראני:
אם ללצים יתחבר האדם , גם הוא ילמוד ממעשיהם ויליץ עמהם; ואם יתערב עם הענוים , יתן לו הבורא מחינם , שילמד ממעשיהם הטובים.
ריכוז קישורים