תנ"ך - שוא׀ ודבר־כזב הרחק ממני ראש ועשר אל־תתן־לי הטריפני לחם חקי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שָׁ֤וְא׀ וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י הַ֝טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי: (משלי פרק ל פסוק ח)

טקסט וניקוד:

שָׁוְא׀ וּדְבַר־כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל־תִּתֶּן־לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי: (משלי פרק ל פסוק ח)

טקסט בלבד:

שוא׀ ודבר־כזב הרחק ממני ראש ועשר אל־תתן־לי הטריפני לחם חקי: (משלי פרק ל פסוק ח)

תיקון קוראים:

שוא׀ ודבר־כזב הרחק ממני ראש ועשר אל־תתן־לי הטריפני לחם חקי: (משלי פרק ל פסוק ח)

עין המסורה:
ראש - ג' (באל"ף או ביו"ד): מש' יג , יח; ל , ח; דנ' ז , א. ראש - ב' בסיפרא (אחד באל"ף ואחד ביו"ד): מש' יג , יח; ל , ח. ראש - ב' יתיר אל"ף: מש' ל , ח; *דנ' ז , א.

מסורה קטנה:
ראש - ג'; ועשר - ל'; הטריפני - ל'.

רש"י:
ראש - דלות. הטריפני - לשון מזון , וכן "טרף נתן ליראיו" (תה' קיא , ה).

רלב"ג:
שוא ודבר כזב. הרחק ממני בהשגותי שוא ודבר כזב , שלא אשתבש ואתבלבל בעיוני , ושלא יהיה עיוני בדבר הבל שאין לו מציאות. כאילו תאמר שיהיה העיון במציאות הריק. וידמה שרמז בשוא אל מה שהוא שקר , ובדבר כזב אל מה שהוא הבל , או הפך זה. והנה תקרה לאדם החקירה והעיון במה שאינו נמצא , לחשבו שהוא נמצא , אם מפני שִבּוש המדמה , אם מפני ספור כוזב קרה לו , אם מפני דעות ירש בזה מזולתו. והשאלה השנית (ראה לעיל , ז) היא , שלא תתן לי עוני ודלות בדעות , לקצר בדעות מה שאפשר לאדם השגתו; ולא תתן לי גם כן עושר לפנות להתחכם במה שאין לאדם אל השגתו. אך השפיע לי בדעות המזון הראוי לשכלי , לא פחות ולא יותר. וזאת באמת היא שאלה גדולה לא יתכן שימָצֵא איש יגיע אליה באלפים מן השנים , אבל הוא ראוי שישתדל כל אחד מהאנשים המעיינים בזה כחזקת היד.

ר' יוסף קמחי:
שתים שאלתי - ממך , בעבור שידע כי העושר - יתגאה בו אדם , והריש (בנוסחנו: ראש) - ירחק האדם לגנוב לצרך הגוף. 'שאל' - ענין בינוני.

ר' משה קמחי:
שתים שאלתי; שוא ודבר; פן אשבע - שלשה דבקים על דרך תפלה. שוא כמו 'שקר'. ודבר כזב - הטעם: שלא אהיה עד כזבים (ע"פ מש' כא , כח). ו"ו ועשר - תחת 'או'. הטריפני - מן "ויהי טרף בביתי" (מל' ג , י) , שענינם: מזון. לחם חקי - הראוי לי להעמיד בו הנפש. וכחשתי - זהו ואמרתי מי יי'; כענין: "לא ידעתי את יי'" (שמ' ה , ב). ותפשתי - שאשָבע על גניבה , ואתפש בשבועה. שם אלהי - לשקר; והתפיסה - בהזכרת השם.

ר' מנחם המאירי:
(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים ז - ט). כוונת הפרשה , שאע"פ שהזהירו בראשונה להשען על הקבלה הנבואית , אין הכוונה למנוע ממנו דרכי הלימוד בהשגת אמיתת סדר המציאות , שאין הכוונה בזה , רק שלא לתלות האמונה בדרכי המחקר עד שיתבלבל להעדר הדרכים ההם ממנו , או להשתבשו בהם; וכל שכן למי שימצא שכלו לואה באלו הענינים העמוקים. אבל ראוי לכל אדם שישתדל בחריצות בלמוד החכמה. ועכשיו בא להזהיר המשתדל על ארבעה ענינים: האחת - שישתדל בשלימות המדות עד שלא ישים יגיעתו ריק; וידיעת הריק הוא שקרא שוא , כלומר: חנם; ובלעז 'ניסאס'. והשנית - שיזהר מן ההטעאות , והוא שקרא ודבר כזב. והשלישית - מיעוט הלימוד , והוא שקרא רש. והרביעית - ההתחכמות המביא לידי שיבוש וכפירה או מבוכה. ונמצאו השאלות שתים שהן ארבע. ואמר על זה: שתים שאלתי מאתך - הוציא את עצמו בענין כל מין האדם; והענין , שהשאלות האלו יצטרך להם כל מבקש למצוא דברי חפץ (ע"פ קה' יב , י). ואמר אחר כך: אל תמנע ממני בטרם אמות. ומלת בטרם - אין פירושה קודם שאמות , אבל אם תמנע ממני שאלותי אלה בעבור שלא אמות; כי האחת מהם יסבב המיתה , כל שכן רובם או כולם. וכבר מצאנו מלת טרם יוצאת ממשמעה; כמו "טרם תיראון" (שמ' ט , ל); וכן "הטרם תדע כי אבדה מצרים" (שמ' י , ז). ופירוש השאלות - על הדרך שהזכרנום; והוא אמרו: שוא ודבר כזב הרחק ממני רש (בנוסחנו: ראש) ועושר אל תתן לי , הטריפני לחם חקי; רוצה לומר: הזמן לי לצורך טרפי לחם חקי הראוי לי. עם היות הנגלה - הם שאלות גם כן טוב בעצמו , כי רוב העושר יביא האדם לפעמים לידי בעיטה וההתיאש מעבודתו יתעלה , והריש - לגנוב ולכחש בכל מין שהוא שוא ודבר כזב. והוא ענין פן אשבע בעשרי וכחשתי ואמרתי מי יי'; כלומר , שאשכחנו ואתיאש ממנו לרוב עשרי. או אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי - כלומר , שאקח הספר להשבע לשקר בשמו. ובדרך נסתר שהתחלנו בו - פן אשבע וכחשתי - כלומר , שברוב ההתחכמות יבא האדם לחפש ולחקור על מהות מציאותו ולא ימצא , כי תכלית מציאות המחקר בנפרדים שלמעלה משכל הפועל - נמנע לשכל האנושי מהותם וכל שכן הסבה הראשונה , שהוא האל יתעלה , ואין לו בהשגתם רק שהם נמצאים. והמגזם ברוב ההתחכמות , כשיחקור במהות המציאות ולא ישיג , יפקפק בעקר המציאות; והוא ענין כחשתי ואמרתי מי יי' , כאמרו על מכחיש מציאותו: "כחשו ביי' ויאמרו לא הוא" (יר' ה , יב); וכענין "אמר נבל בלבו אין אלהים" (תה' יד , א). ופן אורש - רוצה לומר: בסכלות ידיעה ובחסרון חכמה , וגנבתי - כלומר , שאחסר כחו יתעלה , כמו שהגנב מחסר חיל הגנב. והוא גם כן ענין ותפשתי שם אלהי , כלומר: איחס לו עול; כשם שיאמר על חכם כשמשיג ומגיה על דבר זולתו , שהוא תפשו. וכן הנה: אחסר כחו ואיחס לו לֵאוּת בחסרון ידיעה , או עול בראותו העדר הסדור בין בני אדם , שזה הוא ענין הביא כמה בני אדם למבוכה יתירה. או ענין ותפשתי - שאגבילהו , כמי שתופש דבר בידו; כלומר: אתפוש בעיוני מדרגתו במקום ידוע , כאלו הוא מוגבל. זהו הנראה לי בפרשה זו.

ר' יוסף כספי:
שוא - הוא הבטל. כזב - הוא האפשרי.

ר' ישעיה מטראני:
שוא ודבר כזב הרחק ממני - אחת; ראש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי - הרי שתים. הטריפני לחם חקי - כלומר: המציא לי כדי צרכי , לא פחות ולא יותר. למה?
ריכוז קישורים