ר' מנחם המאירי:
הפרשה
השתים
עשרה
כוללת
ששה
פסוקים
והם
אלו:
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
ו
-
יא).
הכוונה
בהם
,
לפי
הנגלה
,
להיות
האדם
חרוץ
במעשיו
וזריז
בכל
פעולותיו
,
ושיזהר
שלא
יתרשל
מהשתדל
בקנות
הממון
בכדי
צרכו
וצורך
ביתו
בחריצות
וזריזות
בעוד
יש
לאל
ידו
,
ויחוש
לעת
הזקנה
שלא
יוכל
לטרוח
ולהתעמל
,
וצריך
לו
שהנעורים
יכלכלו
את
השיבה.
ואמר:
לך
אל
נמלה
עצל
וגו'
-
דרך
המוכיח
,
וכל
המדברים
ברוח
הקודש
,
להראות
לנוכחים
דוגמא
מן
השפלים
בערך
לנוכחים
,
כדי
להיות
הנוכחים
נושאים
קל
וחומר
בעצמם
,
ויתעורר
לבם
לקחת
מוסר;
כענין
מה
שאמר
"כי
עברו
איי
כתיים
וראו
וקדר
שלחו
והתבוננו
מאד
וראו
הן
היתה
כזאת.
ההמיר
גוי
אלהים
והמה
לא
אלהים
ועמי
המיר
כבודו
בלא
יועיל"
(יר'
ב
,
י
-
יא)
,
וכן
ענין
מה
שנודע
שיונדב
בן
רכב
צוה
את
בניו
שלא
ישתו
יין
,
וכאשר
היו
ישראל
ממרים
את
פי
האל
ומסרבין
בדברי
הנביאים
,
אמר
האל
לירמיה
,
שילך
לבני
יונדב
ושישקה
אותם
יין
,
כאמרו:
"לך
והשקית
אותם
יין"
(יר'
לה
,
ב)
-
כלומר:
הראה
עליהם
כאלו
תרצה
להשקותם.
והלך
להם
במצות
האל
בנבואה
,
והזמינם
ללשכת
בית
המקדש
,
ונתן
בידם
"גביעים
מלאים
יין
וכוסות"
,
ויאמר:
"שתו
יין"
(שם
,
ה);
ויאמרו
לו:
חלילה
,
לא
נשתה
יין
,
כי
יונדב
אבינו
צונו
לאמר:
לא
תשתו
יין
(ראה
שם
,
ו)
,
ואמר
יי'
לירמיה:
הלוך
ואמרת
לבני
ישראל;
הלא
תקחו
מוסר
,
כי
הוקם
את
דברי
יונדב
בן
רכב
שצוה
את
בניו
לאמר:
לא
תשתו
יין.
ואנכי
שלחתי
לכם
את
נביאי
השכם
ושלוח
,
ולא
שמעתם
בקולי
(ראה
שם
,
יג
-
טו).
ולפעמים
על
זה
הצד
יראה
להם
דוגמא
משאר
בעלי
חיים
שאין
להם
שכל
,
ובטבע
מונח
נמצא
להם
דרך
ישר
במה
שהנוכחים
יעותוהו
,
כענין
"ידע
שור
קונהו
וחמור
אבוס
בעליו
ישראל
לא
ידע
,
עמי
לא
התבונן"
(יש'
א
,
ג).
ועל
דרך
זה
אמר
הנה:
לך
אל
נמלה
עצל;
ומלת
'הליכה'
תֵאָמר
על
פנים
רבים:
תֵאָמר
על
הרוב
להעתק
האדם
או
הבעל
חיים
ממקום
למקום:
"וילכו
שניהם
יחדו"
(בר'
כב
,
ח);
"ויסע
אברם
הלוך
ונסוע"
(בר'
יב
,
ט);
ופעם
תֵאָמר
להתנועעות
כל
גוף
והעתקו
ממקום
למקום
,
אע"פ
שאינו
בעל
חיים
,
בכל
אחד
משלושת
התנועות
,
הן
התנועה
הטבעית
הן
התנועה
ההכרחית
הן
התנועה
המקרית:
"והמים
היו
הלוך
וחסור"
(בר'
ח
,
ה);
ופעם
תֵאָמר
להתפשטות
ענין
קול:
"קולה
כנחש
ילך"
(יר'
מו
,
כב);
"מפיו
לפידים
יהלוכו"
(איוב
מא
,
יא);
ופעם
תֵאָמר
להסתלקות
השגחת
האל:
"אלך
אשובה
אל
מקומי"
(הו'
ה
,
טו);
ופעם
תֵאָמֵר
להמשכת
האדם
אחר
איזה
מדה:
"הולך
עקשות
פה"
(להלן
,
יב)
,
ופעם
תֵאָמר
על
הנעת
שכל
האדם
,
להתעורר
לאיזה
דבר
ולהזדרז
בו:
"נלכה
ונעבדה"
(דב'
יג
,
ז);
"לכו
נרננה
לה'"
(תה'
צה
,
א);
"לכו
חזו
מפעלות
יי'"
(תה'
מו
,
ט).
ומזה
אמר:
לך
אל
נמלה
עצל
-
כלומר:
הזדרז
להניע
שכלך
,
להתבונן
בענין
הנמלה
ולראות
דרכיה
,
עד
שתקנה
לעצמך
זריזות
וחריצות
ממה
שתראה
בעניינה.
ואמר
דרכיה
בלשון
רבים
,
כי
יש
בפעולותיה
הרבה
עניינים:
אחת
-
שרוב
הנהגתה
במשאה
הוא
שתביאהו
דרך
פיה
ותלך
לצד
פניה
,
וכאשר
יכבד
עליה
המשא
,
היא
סומכת
את
רגליה
הראשונים
בארץ
,
וגוררת
משאה
ברגליה
האחרונים
והולכת
דרך
אחוריה;
וכן
שהעידו
עליהם
(ראה
עירובין
ק
,
ב)
,
שמעולם
לא
תגזול
אחת
לחברתה
דבר;
וכן
,
כי
באספה
גרעיני
התבואה
,
תחתוך
הגרעין
לשני
חלקים
,
מיראתה
שמחמת
לחות
הגשמים
היורד
עליהם
יצמחו
,
ואם
פעם
ירד
הגשם
על
מאכלה
,
אחר
עבור
הגשם
תוציאהו
לרוח
ותנגבהו
שם
עד
שתשוב
משתמר.
אשר
אין
לה
קצין
שוטר
ומושל
-
שיקבלו
הנהגה
ממנו.
וזה
משל
,
שאין
להם
שֵׂכֶל
להתנהג
על
פיו
,
רק
כח
דמיוני
לבד
,
ואף
על
פי
כן
טורחת
כל
הטרחות
ומשתדלת
כל
צדדי
ההשתדלות
אשר
הזכרנו
להכין
מאכלה.
ועוד
חכמה
גדולה
,
כי
תטרח
בו
קודם
שיצטרך
לה
,
ותכינהו
בקיץ
לצורך
החורף
,
כאשר
ידעה
כי
בחורף
לא
תמצאהו;
והוא
אמרו:
תכין
בקיץ
לחמה
,
אגרה
בקציר
מאכלה
-
כלומר:
בקיץ
לצורך
החורף.
ואתה
בן
אדם
העצל
מלבקש
מחיתך
,
איך
לא
תבוש
ולא
תקח
מוסר
ודעת
מקטני
הבריות
ומשפלי
בעלי
החיים.
והוא
אמרו:
עד
מתי
עצל
תשכב
-
רוצה
לומר:
עד
מתי
תאהב
מנוחה
,
ומתי
תקום
משנתך
-
רוצה
לומר:
משינת
עצלותך.
ואמר:
מעט
שנות
מעט
תנומות
-
ויראה
לי
,
שהוא
כענין
הצווים
הבלתי
מכוונים
לעשות
הדבר
,
רק
להמנע
ממנו
,
כמו
"שמח
בחור
בילדותך"
(קה'
יא
,
ט)
,
כלומר:
ותראה
איך
יקרך
בסוף;
וכן
"עולותיכם
ספו
על
זבחיכם
ואכלו
בשר"
(יר'
ז
,
כא);
"באו
בית
אל
ופשעו"
(עמ'
ד
,
ד);
וכן
רבים.
ודרך
העצל
-
לבקש
מנוחה
ולומר:
אישן
מעט
ואתנמנם
מעט;
וידוע
מדרך
משכב
הלילה
,
שבתחילה
יישן
האדם
שינת
קבע
,
ואחר
השינה
הגדולה
הוא
ישן
שינה
קלה
ומתעורר
תמיד
וחוזר
לישן
סירוגין
סירוגין
,
והשינה
ההיא
תקרא
'תנומה'
,
ובעת
השחר
בהתעוררו
לגמרי
יאבק
בעצמו
בתוך
מטתו
,
ויחבק
ידיו
זו
בזו.
ואמר
כמתלוצץ
עליו
כדי
לעוררו
,
להקשיב
למוסר
אזנו:
מעט
שנות
-
כלומר
התרשל
משמוע
ומלקבל
דברי
,
והוציא
כל
היום
במעט
שנות
ובמעט
תנומות
ובמעט
חבוק
ידים
לשכב
ולנוח;
כלומר
,
שהכל
ימעט
בעיניך
,
אבל
כשיצטרפו
כולם
,
יעבור
כל
היום
לבטלה.
ובא
כמהלך
ראשך
-
כלומר:
ויקרך
זה
,
שיגיעך
הרִש
והקלון
,
ויבואך
פתאום
כמהלך
-
רוצה
לומר
כמהלך
הלוך
חזק
,
שמגיע
מהר
למקום
חפצו.
ויש
מפרשים
כמהלך
-
כאורח
הבא
לאדם
פתאום
,
וכן
מחסורך
יבא
כאיש
מגן
,
רוצה
לומר:
כפרש
מזויין
הבא
להלחם
,
שמרוצתו
קלה.
ויש
לפרש
"מעט
שנות"
(לעיל
,
י)
-
צווי
גמור
,
כלומר:
מעט
בשינה
ובעצלה
,
והרבה
בתעורה
ובחריצות
,
וכן
מעט
ב"חבוק
ידים"
(שם)
,
רוצה
לומר:
במנוחה
,
והתמיד
ביגיעה
והתעמלות
,
ואז
אם
יבא
לך
רִיש
מצד
המזל
,
או
מצד
רוב
הוצאתך
לרוב
טיפולך
,
לא
יתעכב
עמך
,
כי
חריצותך
יצילך
ממנו
בעזר
האל;
אבל
יבא
כמהלך
,
כל
עמת
שבא
כן
ילך
,
וכן
מחסורך
כאיש
מגן
המתפחד
משכנגדו
ובורח
מהר.
והראשון
נכון
אצלי
לפי
המשך
המקראות.
ויש
לפרש
עוד
ובא
כמו
'ואם
יבא'
,
ומחסורך
מחובר
עם
ראשך
,
כלומר:
המעט
בשינה
,
רוצה
לומר:
בבטול
ובעצלה
,
והרבה
בתעורה
ובחריצות
,
ואז
אם
יבא
כמהלך
,
רוצה
לומר:
פתאום
,
ראשך
ומחסורך
,
אתה
תהיה
כאיש
מגן
,
להסתר
מהם.
זהו
ביאור
במקראות
לפי
הנגלה.
ובדרך
נסתר:
בא
להעיר
להשתדל
בלימוד
החכמה
,
וידוע
שלימוד
החכמה
צריך
השתדלות
חזקה
וטורח
רב
,
ואף
כשיגיע
לשלימות
,
צריך
לו
שקידה
והתמדה
,
שלא
תשכח
ממנו
כמאמרם
ז"ל
(ראה
ירוש'
ברכות
ט
,
ה
[יד
,
ד]):
יום
תעזבני
-
ימים
אעזבך;
ובברייתא
של
אבות
אמרו
(אדר"נ
כד
,
ו):
יכול
אדם
ללמוד
תורה
בעשר
שנים
ולשכחה
בשתי
שנים.
וכן
שלימות
הלימוד
-
עיקר
תועלתו
אינו
לשעתו
,
רק
לקץ
הימין
,
בהגיע
תור
האדם
המעלה;
וכן
שאם
לא
יטרח
בו
בעודו
בזה
העולם
,
אנוש
לשברו
רפואות
תעלה
אין
לו
(ע"פ
יר'
ל
,
יב
-
יג);
כמאמרם
ז"ל
(ראה
רו"ר
ג
,
ג):
העולם
הזה
דומה
לערב
שבת
,
והעולם
הבא
דומה
לשבת;
מי
שטרח
בערב
שבת
,
יאכל
בשבת
,
מי
שלא
טרח
בערב
שבת
,
מהיכן
יאכל
בשבת?!
וכן
שהעולם
הזה
דומה
ליבשה
,
והעולם
הבא
דומה
לים
,
אם
אדם
מכין
ביבשה
יאכל
בים
,
ומי
שאינו
מכין
ביבשה
,
מהיכן
יאכל
בים?!
וכן
אמרו
(ראה
שו"ט
י
,
ט):
לשיירה
שהיתה
מהלכת
בדרך
,
כיון
שבא
להעריב
,
בא
הבורגני
אצלם
ואמר
להם:
הכנסו
בבורגן
מפני
הלסטים
ומפני
חיה
רעה
,
והן
אומרים:
אין
דרכה
של
שיירה
ליכנס
בבורגן;
כיון
שהלכו
,
בא
עליהם
אישון
לילה
ואפלה
,
ורואים
חיות
רעות
מחזרות
ובאות
וליסטים
הולכים
ומזדיינים
,
חזרו
להם
אצל
הבורגני
ומבקשים
ממנו
שיפתח
להם
ויכנסו
בבורגן;
והוא
משיבם:
לא
כך
אמרתי
לכם
,
הכנסו
בבורגן
מבעוד
יום
,
ואתם
אמרתם
אין
דרכה
של
שיירה
ליכנס
בבורגן!?
מעתה
,
אין
דרכו
של
בורגן
לפתוח
בלילה
,
ואין
דרכה
של
שיירה
בבורגן.
ומצד
אלו
הענינים
נשא
משלו
בענין
"הנמלה"
(לעיל
,
ו)
,
שכל
אלו
הדרכים
אצלה;
והוא
אמרו
בלשון
ריבוי
"דרכיה"
(שם)
,
כלומר
,
שהיא
טורחת
הרבה
בבקשת
מחייתה
,
וכאשר
השיגה
ידה
משתדלת
בשמירה;
וכן
שיש
לה
התבוננות
,
להכין
בעת
היכולת
כדי
שתמצאהו
בהעדר
היכולת;
והוא
הענין
בבקשת
הממון
בכדי
הצורך
ובבקשת
החכמה.
וענין
"אשר
אין
לה
קצין
שוטר
ומושל"
(לעיל
,
ז)
,
רוצה
בו
,
שאין
לה
שכל
להתנהג
בו
על
פיו
,
כמו
שביארנו;
ולהעיר
לאדם
,
שיש
לו
קצין
שוטר
ומושל
בגופו.
כי
המלכות
,
כמו
שידעת
,
שלשה
מינין:
הראשון
-
מלך
על
המדינה
,
והשני
-
מלכות
כל
איש
בביתו
,
והשלישית
-
מלכות
כל
איש
בכחות
גופו;
ושלשתם
צריך
המלך
לטכסיסי
הנהגה
שכלית
ומעלה.
והנה
ייחס
שלשת
מיני
שולטנות
באדם;
ואצלי
בבאורם
,
כי
אלו
השלשה
שהזכיר
הם
מדרגות
זו
למעלה
מזו
כסדר
כתיבתם
,
כי
ה"קצין"
למטה
מכולם
,
וה"שוטר"
למעלה
מן
הקצין
ולמטה
מן
המושל
,
וה"מושל"
הוא
למעלה
מכולם;
וזה
כי
הקצין
אינו
ממונה
מצד
המלכות
רק
מצד
העם
לצורך
פרט
,
שנה
או
שנתים
,
או
להנהגת
מלחמה:
"והיית
לנו
לקצין"
(ראה
שו'
יא
,
ו);
"לא
תשימוני
קצין
עם"
(יש'
ג
,
ז);
"קציני
סדום"
ו"עם
עמורה"
(יש'
א
,
י)
-
רוצה
לומר:
מנהיגי
העם;
"כל
קציניך
נדדו
יחד"
(יש'
כב
,
ג).
והשוטר
ממונה
מצד
המלכות:
"ואקח
את
ראשי
שבטיכם"
וגו'
,
"ואתן
אותם
ראשים
וכו'
,
ושוטרים
לשבטיכם"
(דב'
א
,
טו);
וכן
"אם
תשים
משטרו
בארץ"
(איוב
לח
,
לג).
ו"מושל"
הוא
המלך
או
הממונה
במקומו
להנהגה
כללית
בכל
מלכותו.
וכבר
ידעת
בכח
השכל
האנושי
-
שיחלק
לשני
מינים
,
מעשיי
ועיוני;
והמעשיי
הוא
אשר
בו
יבחר
האדם
הטוב
מן
הרע
,
והעיוני
הוא
אשר
יבחר
בו
האמת
מן
השקר.
וכן
ידעת
שהמעשיי
יחלק
לשני
מינים
,
והאחד
-
אשר
בו
ישתדל
בדבר
שירצה
לעשותו
,
איך
יערים
לעשותו
,
כנגרות
והמלטות
ועבודת
האדמה
ויתר
המלאכות
―
וזה
הכח
מיוחד
באדם
גם
כן
,
ואע"פ
שזה
השכל
הוא
מן
הכח
המדמה
,
כבר
ידעת
כי
פעל
הכח
המדמה
אשר
באדם
,
עם
היותו
מן
הנפש
המרגשת
,
אינו
כפועל
הכח
המדמה
אשר
בבעלי
חיים
ולא
ממינו.
וכבר
המשילו
חכמים
הענין
לשלשה
מקומות
חשוכים:
האחד
-
בא
עליו
אור
הירח
והאיר
,
והשני
-
בא
עליו
אור
הנר
והאיר
,
והשלישי
-
זרחה
עליו
השמש
והאיר;
שלשתם
נכללו
בענין
האור
,
ואין
האור
האחד
ממין
האור
האחר
כלל.
ולכן
יבואו
מפועל
הכח
המדמה
אשר
באדם
תחבולות
רבות
,
כמו
שהתבאר
במקומו
,
וזה
במין
החלק
הראשון
שבענייני
השכל.
והוא
צריך
הרבה
למין
האדם
ולכחות
הגופיות
המשימים
אותו
עליהם
לקצין
,
אלא
שאין
הכוונה
בו
כלל
,
לא
ירצה
לקרבן
אשה
ליי'
―
(ע"פ
וי'
כב
,
כז)
והשני
-
הוא
אשר
בו
יבחר
המדות
הטובות
,
ככבוד
אב
ואם
והשבת
אבדה
,
ויתרחק
בו
מן
הרעות
,
כגניבה
וגזלה
ורציחה
,
אשר
בכל
אלה
יֵאָמר
'טוב'
ו'רע'
,
לא
'אמת'
ו'שקר'.
וזה
נבחר
מן
הראשון
וקודם
לו
במעלה
,
אלא
שהראשון
קודם
לו
בטבע;
וזה
,
עם
היותו
נבחר
ונרצה
להנהגה
ולמבוא
לרעהו
הטוב
ממנו
,
אינו
מכוון
לעצמו
,
וגם
הוא
מפועל
המדמה
מן
הכח
המתעורר
אשר
ממנו
,
והוא
הנמשל
הנה
ב"שוטר"
,
שהוא
ממונה
מצד
המלכות
להנהגת
העם.
והשלישי
-
הוא
השכל
העיוני
,
אשר
בו
ידע
האמת
מן
השקר
,
מדרגה
אחר
מדרגה
,
עד
עלותו
להשיג
הצורה
הנפרדת
בעיקר
מציאותה
מה
שיוכל
להשיג
ממנה
,
כי
לא
יוכל
להשיג
כל
מהותה
בעודו
דבק
בחומר;
והוא
הנקרא
"מושל"
,
ואליו
הוא
נושא
את
נפשו
(ע"פ
דב'
כד
,
טו).
ועל
זה
העירו
,
שלא
תפיל
העצלה
עליו
תרדמה
,
להחטיא
בסופו
כוונת
מציאותו
,
וידעך
נרו
כאישון
חושך
(ע"פ
מש'
כ
,
כ);
והוא
אמרו
במקום
אחר:
"אוגר
בקיץ
בן
משכיל
נרדם
בקציר
בן
מביש"
(מש'
י
,
ה).
והריש
והחסרון
-
משל
להעדר
הידיעה
והלימוד:
מאי
עני?
עני
בדעת
(ראה
נדרים
מא
,
א);
"עטרת
חכמים
עשרם
אולת
כסילים
אולת"
(מש'
יד
,
כד).