תנ"ך - זה׀
חלק־אדם
רשע
מאלהים
ונחלת
אמרו
מאל:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
זֶ֤ה׀
חֵלֶק־אָדָ֣ם
רָ֭שָׁע
מֵאֱלֹהִ֑ים
וְנַחֲלַ֖ת
אִמְר֣וֹ
מֵאֵֽל:
ס
(איוב פרק כ פסוק כט)
זֶה׀
חֵלֶק־אָדָם
רָשָׁע
מֵאֱלֹהִים
וְנַחֲלַת
אִמְרוֹ
מֵאֵל:
ס
(איוב פרק כ פסוק כט)
זה׀
חלק־אדם
רשע
מאלהים
ונחלת
אמרו
מאל:
ס
(איוב פרק כ פסוק כט)
זה׀
חלק־אדם
רשע
מאלהים
ונחלת
אמרו
מאל:
ס
(איוב פרק כ פסוק כט)
רש"י:
אמרו
מאל
-
האמור
עליו
מלפני
המקום.
אמרו
-
לשון
זכר
,
מגזרת
"אמרי
האזינה"
(תה'
ה
,
ב);
"אמרתו"
(תה'
קמז
,
טו)
-
לשון
נקבה
,
מגזרת
"אמרות
טהורות"
(תה'
יב
,
ז).
רשב"ם:
ונחלת
אמרו
מאל
-
כפל
מלה:
חלקו
ונחלתו
מן
הקדוש
ברוך
הוא.
כך
כל
המעשים
הללו
רגילין
לבא
על
הרשעים
,
וכולם
השיגוך;
ואילו
היית
צדיק
כדבריך
,
לא
ישיגוך.
ר' יוסף קרא:
זה
חלק
אדם
רשע
מאלהים
-
זה
היה
חלקו
מהקדוש
ברוך
הוא;
תשלום
לרשעך.
ונחלת
אמרו
מאל
-
כן
נגזר
עליו
ממרום.
ראב"ע:
ויאמרו
בני
אדם:
זה
חלק
אדם
רשע.
רמב"ן:
ונחלת
אמרו
מאל
-
נחלת
מה
שאמרו
עליו
בני
אדם
,
שתבוא
לו
מאת
האלהים.
והנכון:
מה
שאמר
בו
ונגזר
עליו
מאת
האל.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
הנה
זה
הוא
חלק
אדם
רשע
מאלהים
,
ונחלת
מי
שאמר
מאל
דבר
שלא
כהוגן.
ואולם
אמר
זה
כנגד
איוב
שהיה
מטיח
דברים
לפי
מחשבתו
כנגד
השם
יתברך.
והנה
באו
לאיוב
כמו
אלו
הרעות
שזכרם
בסוף
דבריו
,
רוצה
לומר
,
שמן
השמים
נלחמו
עמו
(ע"פ
שו'
ה
,
כ)
,
וארץ
מתקוממה
לו
(ראה
לעיל
,
כז)
,
כמו
שזכר
בראש
זה
הספר.
רצוני
,
שקצת
הרעות
באו
לו
על
צד
המלחמה
,
והוא
מה
שלקחו
חיל
שבא
והכשדים
(ראה
איוב
א
,
טו
,
יז)
,
וקצתם
היו
מן
השמים
(ראה
לעיל
,
כז)
,
והוא
מה
שהגיע
לו
מן
הרע
בסיבת
האש
(ראה
איוב
א
,
טז)
והרוח
(ראה
שם
,
יט).
והכלל
העולה
מהדברים
הוא
,
כי
צופר
,
על
מה
שסתר
בו
איוב
דבריו
בעבור
ההצלחה
הנמצאת
לרשעים
,
והיותם
נקיים
עם
זה
מִפַּחַד
,
והוא
אמרו
"ישליו
אוהלים
לשודדים"
(יב
,
ו)
-
ישיב
שהוא
לא
ירחיק
שלא
תמָצא
זאת
ההצלחה
זמן
מועט
לרשעים
,
אבל
אחריתם
לרע;
ואם
לא
יהיה
זה
הרע
בימיו
,
כבר
יהיה
בימי
בניו
,
והוא
אמרו
"בניו
ירצו
דלים"
(לעיל
,
י)
,
ולזה
ראוי
שלא
יקָרא
זה
'הצלחה'
אחר
שאחריתה
לרע;
ובזה
חשב
בלדד
להמלט
ממה
שנראה
אותו
מההצלחה
לרשעים.
והוסיף
לאמת
דבריו
שהכל
במשפט
,
מפני
שמה
שנראה
אותו
מהרעות
לרשעים
הוא
מדה
כנגד
מדה.
והוסיף
גם
כן
עתה
לאמת
שאיוב
היה
חוטא
,
מפני
שהיה
אומר
דברים
לאל
שלא
כהוגן.