תנ"ך - כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי: (איוב פרק ג פסוק כה)

טקסט וניקוד:

כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי: (איוב פרק ג פסוק כה)

טקסט בלבד:

כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי: (איוב פרק ג פסוק כה)

תיקון קוראים:

כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי: (איוב פרק ג פסוק כה)

עין המסורה:
יגרתי - ד' (חסר): דב' ט , יט; תה' קיט , לט; איוב ג , כה; ט , כח. יבא לי - ב': יר' ד , יב; איוב ג , כה.

מסורה קטנה:
ויאתיני - ל'; יגרתי - ד'; יבא לי - ב'.

רש"י:
פחד פחדתי - כל ימי עמדתי בפחד על זה; כמו שאמרנו "ויהי כי הקיפו" וגו' (איוב א , ה). ואשר יגורתי - הן עתה הועתד ונגזר שיבא לי.

רשב"ם:
ואשר יגורתי - מלה כפולה. לא שלותי - מפני הפחד אשר פחדתי; וגם עוד באה והגיעה מכה על מכה , ונתמלאתי רוגז על השחין אשר הוכיתי.

ר' יוסף קרא:
כי פחד פחדתי - זהו שאמר למעלה: "כי אמר איוב אולי חטאו בניי" (איוב א , ה). ויאתיני - "הנה רוח גדולה" וגו' "ויפל על הנערים וימותו" (איוב א , יט). ואשר יגורתי יבא לי - כפל מילה הוא.

רבנו תם:
כי לפני לחמי - פתרון: עם לחמי; כמו "לפני שמש ינון שמו" (תה' עב , יז) - שפתרונו: כמו השמש; וכמו "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" (שם , ה). עם לחמי - אנחתי , ועם מימי - שאגתי. ויתכו - ויגיעו; כמו "לא נתך ארצה" (שמ' ט , לג) - לא הגיע; שהרי פחד פחדתי "אולי חטאו בני" (איוב א , ה) , ויאתיני.

רמב"ן:
כי פחד פחדתי - אמר , כי בשלותו לא ראה בטובה בעבור פחדו לתולדות הימים , ולא שקט ולא נח , והנה בא רוגזו. והענין , שלמעלה , באומרו שימות ויגוע מבטן (ראה לעיל , יא) - כי חייו כולם לעמל היו ולא אכל בטובה (ע"פ איוב כא , כה). ואולי זה רמז הבנים שהיה מפחד עליהם , אולי חטאו בניו (ראה איוב א , ה); כי הוא צדיק היה בעיניו , ולדעתו לא יבא רעה לצדיק. ונשלם המענה. ועתה התבונן , כי מחשבתו - הסרת ההשגחה מן הבורא יתעלה מפני הרעות ההוות תמיד בעולם; כי אין מדרך מנהיג צדיק לעשות מן האין יש , לרע לו. ועדין לא הקשה מצדיק ורע לו או מרשע וטוב לו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
הנה פחד פחדתי בעת שלותי , פן יבואוני הרעות האלה אשר באו לי , ואשר יגרתי בא לי; לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי מזה הפחד , עד שבא מה שהייתי ירא ממנו. והכלל העולה מהדברים הוא , שדעת איוב היה שכל מקרי האדם הם מסודרים ומוגבלים לפי מערכת הככבים בעת הלידה , ולזה קלל היום שנולד בו , לחשבו כי הוא היה סבת הרעות שקרוהו , וקלל ליל ההריון , להיותו מורה על איכות מה שיקרה לעובר ברחם ועת צאתו מרחם. וכבר זכרו זה בעלי המשפט. ולזה היה מורה ליל ההריון על עת הלידה , אשר הוא מורה לפי דעתם על כל מקרי האדם בחייו. וקלל יום הלידה תחלה , להיותו מורה בעצמות ראשונה על מקרי האדם בחייו; וקלל ליל ההריון אחר זה , להיותו מורה בשנית עליהם , וזה שהוא יורה על עת הלידה אשר הוא מורה על אלו המקרים. ועוד נתרעם על ליל ההריון , על אשר לא היתה הוראתו , אם שלא נתעברה אמו , אם שלא תשלים הריונה ותפיל , אם שימות בצאתו מרחם אמו; כי אלו המקרים הם לפי מערכת הכוכבים ברגע רדת הטפה ברחם , לפי מה שאמרו בעלי המשפט. והנה בחר איוב 'לא - היותו' על 'היותו' , בסבת המקרים האלה אשר קרוהו; ונתרעם על השם יתברך המסדר זאת ההנהגה אשר מצד מערכת הככבים , אשר ימצא בה זה האופן מהעדר הסדר והיושר , אשר יבא ממנה רעות לטובים וטובות לרעים , כמו שיזכור איוב במה שאחר זה: איך לא סדר במי שיולד בכמו זה המערכת שימות מרחם ולא יראה ברע?! כי זה יותר טוב להם לפי מחשבתו. ויחס זה לשגגה לשם יתברך , או ללאות וקצור. וכבר שגג בזאת ההנחה בשני צדדים: האחת , כי זאת ההגבלה המסודרת מצד מערכת הככבים לא תחייב על כל פנים הגעת המקרים אשר יורו עליהם , אבל כבר נשארו אפשריים מצד הבחירה האנושית , כמו שזכרנו בפתיחתנו לזה הביאור. והשנית , לחשבו שאלו הרעות המדומות הם רעות אנושיות , עד שיבחר המקבל הרעות ההם המות מהחיים; וזה אמנם היה צודק אם היו אלו הרעות רעות אנושיות , לפי שהמות משובח על החיים הבלתי אנושיים לפי דעת קצת הקודמים , כמו שנזכר בספר המדות; ואולם הטובות האנושיות עם הרעות הבלתי אנושיות הם הם משובחות בעצמם. ואפשר שנאמר שאיוב לא שגג בצד השני , כי היה מאמין בהשארות הנפש , כמו שנבאר במה שיבא בגזרת האל , ואולם אמר זה לצער אלו החיים אשר היה בהם וגנותם , שיותר טוב היה אצלו העדר ההצלחה האנושית עם העדר אלו הרעות , אשר היה בהם מתיקות קניין ההצלחה האנושית עם קניין אלו הרעות , ואע"פ שהם רעות בלתי אנושיות. ואולם בצד הראשון היה טועה בלי ספק , כמו שיוכיח תשובת ריעיו לו , במה שיבא , ותשובתו אליהם. ולולא זה לא היינו אומרים שטעה בו כלל , וזה , כי אנחנו נראה ירמיהו עליו השלום קלל את יומו (ראה יר' כ , יד - יח) , אלא שירמיהו , לא הביאתהו לזה אמונתו בשזאת ההגבלה היא מצד המערכה , כמו שהתפרסם מדבריו במקומות רבים מנבואתו , ואמנם אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא לחוזק מרירות נפשו. והנה דעת איוב היה כמו שיתבאר במה שיבא , שההשגחה האלהית אינה באישי האדם כלל , כל שכן בשאר אישי בעלי חיים , אבל הם כלם משולחים ונעזבים (ע"פ יש' כז , י) , אלא ההנהגה המסודרת מהגרמים השמימיים. והביאהו להאמין זה החוש והעיון. אם החוש , לְמַה שנראהו מרוע הסדור הנופל באישי האדם הטובות והרעות; אם העיון , להיות אלו הענינים הפרטים הזמניים , בלתי אפשר בהם לפי מחשבתו שיהיו ידועים אצל השם יתברך , לפי שאי אפשר שתהיינה בו ידיעות מתחדשות ונפסדות , ולא ידע אם כן הענינים הזמניים מי שאין לו יחס עם הזמן כלל; זהו אמרו "מדוע משדי לא נצפנו עתים ויודעיו לא חזו ימיו" (איוב כד , א); ירצה בזה: מדוע לא יהיו נעלמים מהשם יתברך הענינים הזמניים והזמנים? והנה אין לו יחס עם הזמן , עד שיודעיו לא חזו ימיו , אבל ראוהו קיים ועומד ורחוק מההתפעליות כולם בתכלית המרחק; ומי שזה דרכו , אי אפשר שיתואר בזמן כלל , כמו שיתבאר בטבעיות. ועוד , שאלו הענינים הטבעיים הארציים , לרוחק מדרגתם מהשם יתברך , הנה ימאסם השם יתברך ויתעבם בהכרח לפחיתותם , כי אין מדרך השלם בתכלית השלמות להשגיח בדברים אשר הם בתכלית החסרון. ועוד , כי השכל לא ישיג הדברים מצד מה שהם בו פרטיים , אבל תהיה בו ההשגה לכחות אחרים , כמו הדמיון והחוש; ואם אין בשם יתברך כמו אלו הכחות אשר יושג בהם הפרט , אי אפשר שישיג אלו הדברים הפרטיים , והוא אומרו "העיני בשר לך אם כראות" וגו' (איוב י , ד). הנה אלו הטענות שתמצא , שיקיים בהם דעתו איוב בזה הדרוש. וכבר יספק מְסַפֵּק ויאמר: אם היה דעת איוב כן , על מה היה מעלה עולות ליראתו שמא חטאו בניו (ראה איוב א , ה)? והוא יַראֶה שהתשובה והתפילה אל השם יתברך בלתי מועילה , להיותו בלתי משגיח בזה העולם השפל? ונֹאמר , כי איוב היה מאמין בהשארות הנפש כמו שיראה מדבריו במה שאחר זה , ולזה היה מקרב בניו לעבודת השם יתברך כפי היכולת , אע"פ שלא היה מאמין שיהיה בזה גמול גופני , מצורף לזה שאיוב היה רוצה לצאת ידי שתיהן , רצוני , שלמה שהיה נבוך ומבולבל בענין השגחת השם יתברך , היה רוצה לעשות הראוי לפי כל אחת מהדעות , ולזה היה עושה פעולות המאמין בגמול ובעונש כדי שישמרו קנייניו , עד שהשיגהו מה שהגיע , ואז התרחקה ממנו האמנה הזאת , לדעתו בעצמו שהוא היה צדיק , ושאין השגת אלו הרעות על צד העונש למרי שקדם.

ר' משה קמחי - דקדוק המענה:
יגרתי - פחדתי.

ר' ישעיה מטראני:
כי פחד פחדתי - תדיר על בני. ויאתייני - שכל ימיו היה מקריב עליהם קרבנות.
ריכוז קישורים