ראב"ע:
ושבע
ימים
-
שהיו
ימיו
בכבוד
ובשמחה.
נשלמו
פירושי
מלות
ספר
איוב
,
ועתה
אפרש
הטעמים.
אמר
איוב:
"ואשר
יגורתי
יבא
לי"
(ג
,
כה)
-
הנה
חשב
אליפז
שלא
יגור
רק
בעבור
חטא
שעשה.
והנה
אומר
כלל:
כאשר
ראו
חבירי
איוב
מות
כל
בניו
פתאום
ורדת
אש
מן
השמים
וביזת
אויביו
ושחין
גופו
,
התברר
אצלם
כי
כמכות
האלה
לא
יעשה
השם
כי
אם
בחוטאים
ובפושעים
כאנשי
דור
המבול;
על
כן
אמר:
"נהר
יוצק
יסודם"
(כב
,
טז);
ואנשי
סדום
-
"ויתרם
אכלה
אש"
(שם
,
כ).
על
כן
אמרו
לו:
"זכר
נא
מי
הוא
נקי
אבד"
(ד
,
ז)
,
"כן
ארחות
כל
שכחי
אל"
(ח
,
יג).
ואמר
צפר:
"ועיני
רשעים
תכלינה"
(יא
,
כ).
ובעבור
היות
בניו
במשתה
תמיד
,
והיין
ישחית
הדעת
,
על
כן
אמר:
"אם
בניך
חטאו
לו
ישלחם
ביד
פשעם"
(ראה
ח
,
ד)
,
ואמרו
שיעשה
תשובה
והשם
יסלח
לו.
ואיוב
היה
יודע
בעצמו
שהיה
צדיק
,
על
כן
אמר:
"תם
אני
ולא
אדע
נפשי"
(ראה
ט
,
כא)
,
"על
לא
חמס
בכפי"
(טז
,
יז).
והיה
צועק
כי
אלה
המכות
שהכני
השם
אינם
על
עקב
עון
,
רק
חנם
,
על
כן
אמר:
"והרבה
פצעי
חנם"
(ט
,
יז).
ענו
על
זה
חביריו
,
כי
השם
צדיק
הוא
בכל
דרכיו
(ע"פ
תה'
קמה
,
יז)
,
לא
יעשה
עולה.
ענה
איוב
ואמר:
הנה
יש
בעולם
צדיקים
ורשעים
במכאובים:
"תם
ורשע
הוא
מכלה"
(ט
,
כב);
ויש
רשעים
בנעימים
,
וזה
טעם
"ישליו
אהלים
לשדדים"
(יב
,
ו).
ענו
חביריו
,
כי
טובת
הרשעים
איננה
עומדת:
"אם
יעלה
לשמים
שיאו...
כגללו
לנצח
יאבד"
(כ
,
ו
-
ז).
והנה
ענה
איוב:
"מדוע
רשעים
יחיו
עתקו
גם
גברו
חיל"
(כא
,
ז);
"יבלו
ימיהם
בטוב
וברגע
שאול
יחתו"
(ראה
שם
,
יג)
-
והנה
הם
בטובה
עד
יום
מותם.
אז
לא
ידע
בלדד
מה
ישיב
,
והנה
שב
לשבח
השם:
"המשל
ופחד
עמו"
(כה
,
ב).
אז
ענה
איוב:
"מה
עזרת
ללא
כח"
(כו
,
ב)
,
גם
הוא
שבח
השם
(ראה
שם
,
ה
ואי');
והטעם:
הנה
אין
לך
תשובה
כי
אם
לשבח
השם
-
אני
יודע
לשבחנו
יותר!
אז
החריש
צופר
,
ושב
איוב
ויסף
לדבר
בעבור
שלא
ענהו
אחד
מחביריו.
וטעם
"ארץ
ממנה
יצא
לחם
ותחתיה
נהפך
כמו
אש"
(כח
,
ה)
,
ואחר
כן
"והחכמה
מאין
תמצא"
(שם
,
יב)
-
כי
השם
יעשה
רצונו:
יענה
רשע
גם
צדיק
,
גם
יש
צדיקים
גם
רשעים
שיתן
להם
כל
טוב
שיתאוו;
והנה
יעשה
כן
בארץ
ובנחלים
שאין
דעת
להם.
ולדעת
זאת
החכמה
למה
זה
-
נשגבה
מדעת
האדם.
והנה
הטעם:
כאשר
לא
ידעו
בני
אדם
מחשבות
השם
וגזירותיו
שהם
עמוקות
,
אולי
אלה
הגזירות
שגזר
עלי
הוא
ידע
למה
גזרם
,
ואינם
בעבור
שחטאתי
לפניו.
ויוסף
איוב
שאת
משלו
השני
(כט
-
לא)
,
יספר
שם
צדקותיו
ומעשיו.
כי
חביריו
אמרו
לו:
"אלמנות
שלחת
ריקם"
(כב
,
ט)
,
וזה
אות
כי
שופט
היה.
על
כן
אמר:
"אב
אנכי
לאביונים
ולב
אלמנה
ארנין"
(כט
,
טז
,
יג)
וישבתו
חביריו
מענותו
כי
הוא
צדיק
בעיניו
(ראה
לב
,
א)
,
כי
לא
היה
כן
בעיני
חביריו
רק
הסכימה
דעתם
שהיה
רשע;
על
כן
באו
אליו
הצרות
הקשות
פתאום.
ואליהוא
-
חרה
אפו
על
איוב
שהאריך
לשונו
בקוצר
רוחו
ואמר
כנגד
השם
דברים
שלא
כהוגן
,
כמו
"ידעתי
כי
אכנך"
(?
ראה
יג
,
יח)
,
"הודיעני
על
מה
תריבני
,
הטוב
לך
כי
תעשוק"
(י
,
ב
-
ג)
,
"תחשבני
לאויב
לך"
(יג
,
כד).
וזה
טעם
"על
צדקו
נפשו
מאלהים"
(לב
,
ב).
ובשלשת
ריעיו
חרה
אפו
על
אמרם
שהשם
צדיק
,
רק
איוב
הוא
רשע
-
ויתכן
שהיה
צדיק
(ראה
שם
,
ג).
ואין
ספק
שהשם
צדיק
,
וזה
טעם
"וירשיעו
את
איוב"
(לב
,
ג)
והנה
סוד
דברי
אליהוא
,
שאמר
לאיוב
וחביריו:
כולכם
תעיתם
כי
חשבתם
שעמדתם
בסוד
השם;
והנה
אמר
לחבירי
איוב
,
כי
השם
ינסה
וִיעַנֶּה
על
עקב
עון
,
או
להסיר
עון
,
או
לקבל
שכר.
ואמר
לאיוב
שהיה
מתרעם
על
השם
בעבור
שלא
ישיבנו
,
כי
כל
דבריו
לא
יענה
,
ודבר
מגולה
הוא
במעשה.
רק
תפש
איוב
ואמר
,
שהוא
רשע
בדבר
פיו
שהרחיב
על
השם
,
וכן
אמר:
"האמור
למלך
בליעל"
(לד
,
יח)?
והטעם:
הדרך
מוסר
הוא
שיאמר
העבד
למלכו:
בליעל
או
רשע
או
מלך
לנדיבים?
כי
"למלך"
ישרת
עצמו
ואחר
עמו.
או
טעמו:
אל
אחד
הנדיבים
(ראה
שם)
,
כמו
"בן
אתונות"
(זכ'
ט
,
ט).
והראשון
נכון
בעיני
,
אף
כי
השם
אשר
לא
נשא
פני
שרים.
על
כן
אמר:
"אבי
יבחן
איוב
עד
נצח"
(לד
,
לו)
"וארח
לחברה
עם
פועלי
און"
(שם
,
ח).
ובאחרונה:
"ויוסף
אליהוא"
(לו)
.
והטעם:
חשוב
כי
הנה
מפלאות
הגשם
-
לא
ידע
איך
הם
ולמה
כן
ומתי;
וכאשר
נפלאו
ממנו
אלה
הסודות
,
כן
נפלאו
משפטי
השם
עם
בני
אדם
,
כי
הם
עמוקות
מאלה
שהם
בגופות
נראות.
והטעם
-
על
איוב
ידבר:
למה
הרימות
קול
,
לאמר:
למה
עניתני?!
היה
לך
לסבול
ולהחריש
,
ולא
תדבר
גבוהה
גבוהה
(ע"פ
ש"א
ב
,
ג)
,
וזה
טעם
"ויען
השם...
מן
הסערה"
(לח
,
א);
והענין:
אתה
,
שתבקש
למה
זה
,
הידעת
אז
תוליד
וידעת
כמה
תחיה?
וזה
האור
שאתה
מתענג
בו
,
התדע
מקומו?
או
תדע
למה
תולדת
העופות
גם
הבהמות
כן?
וזה
טעם
"התתן
לסוס
גבורה"
(לט
,
יט).
אז
החריש
איוב.
ענה
השם
שנית:
"הרוב
עם
שדי
יסור"
(מ
,
ב)?!
אז
ענה
איוב
תשובה
איננה
נכונה
,
כי
לא
הצדיק
השם
,
רק
אמר:
הנה
אחריש
ולא
אדבר
עוד
(ראה
שם
,
ד
-
ה).
על
כן
"ויען
השם...
שנית
מן
הסערה"
(שם
,
ו)
,
והזכיר
"בהמות"
(שם
,
טו)
,
שהוא
שם
בהמה
,
וגבורתו
שהוא
ביבשה;
גם
הזכיר
גבורת
לויתן
(שם
,
כה
ואי')
,
והטעם
-
כאילו
אמר
לאיוב:
איך
גבהת
כנגדי?!
על
כן
הזכיר
אלה
הגדולים.
והעניין:
הנה
בבריותי
,
ולא
בנכבדים
העליונים
,
רק
בחיות
שהם
בארץ
ובמים
מתחת
לארץ
,
שנים
גבורים
לא
תוכל
להם
להשתעבד
בהם
ולא
לכרות
על
לויתן
לאכלו.
כי
בן
אדם
לא
יגבה
לבו
כנגד
המלאכים
ולא
כנגד
בני
האלהים
,
כי
הם
נכבדים
ממנו
כפלי
כפלים
,
כאשר
פירשתי
בפסוק
"הנה
אנכי
שולח
מלאך"
(שמ'
כג
,
כ)
בראיות
גמורות
משקול
הדעת
ומדברי
התולדת.
גם
דברי
הנביאים
פה
אחד
כך.
ואשר
מצאנו
כתוב
בדברי
קדמונינו
ז"ל
,
גם
הוא
אמת;
כי
הם
לא
דברו
רק
על
המלאכים
הנבראים
לעתם
לכבוד
הנביאים.
רק
גובה
לבו
-
כנגד
החיות
והעופות
,
כטעם
"מלפנו
מבהמות
ארץ"
(איוב
לה
,
יא).
והנה
אמר
השם
,
כי
הנה
יש
גופות
בארץ
עמך
והם
גבורים
ממך
,
לא
תוכל
להם;
ולמה
גבה
לבך?
על
כן
הודה
איוב
באחרונה
,
ואמר:
"על
כן
אמאס
ונחמתי
על
עפר
ואפר"
(מב
,
ו).
וזאת
היא
ה"נכונה"
(שם
,
ז)
שדבר
איוב
באחרונה.