תנ"ך - ואם־מן־הצאן קרבנו מן־הכשבים או מן־העזים לעלה זכר תמים יקריבנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִם־מִן־הַצֹּ֨אן קָרְבָּנ֧וֹ מִן־הַכְּשָׂבִ֛ים א֥וֹ מִן־הָעִזִּ֖ים לְעֹלָ֑ה זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ: (ויקרא פרק א פסוק י)

טקסט וניקוד:

וְאִם־מִן־הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן־הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן־הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ: (ויקרא פרק א פסוק י)

טקסט בלבד:

ואם־מן־הצאן קרבנו מן־הכשבים או מן־העזים לעלה זכר תמים יקריבנו: (ויקרא פרק א פסוק י)

תיקון קוראים:

ואם־מן־הצאן קרבנו מן־הכשבים או מן־העזים לעלה זכר תמים יקריבנו: (ויקרא פרק א פסוק י)

תרגום אונקלוס:
וְאִם מִן עָנָא קֻרבָּנֵיהּ מִן אִמְרַיָא אוֹ מִן בְּנֵי עִזַיָא לַעֲלָתָא דְּכַר שְׁלִים יְקָרְבִנֵיהּ :

עין המסורה:
הכשבים - ו' (בלישנא , צורות מיודעות): בר' ל , לב , לג , לה , מ; וי' א , י; כב , יט. הכשבים - ז' (בלישנא , מנין זה כולל גם 'כשבים' הבלתי מיודע - דב' יד , ד): *בר' ל , לב , לג , לה , מ; וי' א , י; כב , יט; דב' יד , ד.

מסורה קטנה:
הכשבים - ו'.

רש"י:
ואם מן הצאן - וי"ו מוסף על עניין ראשון; ולמה הופסק? - ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ה , א). מן הצאן , מן הכבשים (בנוסחנו: הכשבים) , ומן (בנוסחנו: או מן) העזים - הרי אילו מיעוטין: פרט לזקן ולחולה ולמזוהם (ראה שם , ב).

רמב"ן:
ואם מן הצאן קרבנו - הפרשה הזו בעולת הצאן , ודינה כדין עולת הבקר בכל מעשיה , ולכך קִצר בכאן ולא הזכיר 'וסמך' 'ונרצה' (ראה לעיל , ד); והוסיף לומר: על ירך המזבח צפונה לפני יי' , לבאר כי "לפני יי'" (לעיל , ג) שכתוב בבן הבקר הוא ירך המזבח בצפון. ופירוש ירך המזבח - צדו , והוא בצפון; לימד כי כבש המזבח בדרום , ושם פני המזבח שנאמר בהן "לפני יי' אל פני המזבח" (וי' ו , ז). וטעם השחיטה שהיא בצפון כבר פרשתיו (לעיל , ו). ואמר סתם: על המזבח סביב - כי הוא "המזבח" הנזכר "אשר פתח אהל מועד" (לעיל , ה). ולא הזכיר "והפשיט" שכבר הוזכר (לעיל , ו) , ואמר "וערך הכהן אותם" (להלן , יב) - ללמד כי די בכהן אחד , כמו שפרשתי (לעיל , ו). כי הפרשיות למודות זו מזו , מה שחסר באחת באר באחרת.

רלב"ג:
ואם מן הצאן קרבנו וגו' - זה כולו מבואר במה שקדם. ואולם אמרו וערך אותם הכהן מלמד , שכהן אחד אפשר שישא שני נתחים , כמו שזכרנו למעלה (פס' ח).
ריכוז קישורים