תנ"ך - ושחט את־בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את־הדם וזרקו את־הדם על־המזבח סביב אשר־פתח אהל מועד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשָׁחַ֛ט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְ֠הִקְרִיבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן הַכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וְזָרְק֨וּ אֶת־הַדָּ֤ם עַל־הַמִּזְבֵּחַ֙ סָבִ֔יב אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: (ויקרא פרק א פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וְשָׁחַט אֶת־בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת־הַדָּם עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (ויקרא פרק א פסוק ה)

טקסט בלבד:

ושחט את־בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את־הדם וזרקו את־הדם על־המזבח סביב אשר־פתח אהל מועד: (ויקרא פרק א פסוק ה)

תיקון קוראים:

ושחט את־בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את־הדם וזרקו את־הדם על־המזבח סביב אשר־פתח אהל מועד: (ויקרא פרק א פסוק ה)

תרגום אונקלוס:
וְיִכּוֹס יָת בַּר תּוֹרֵי קֳדָם יְיָ וִיקָרְבוּן בְּנֵי אַהֲרֹן כָּהֲנַיָא יָת דְּמָא וְיִזרְקוּן יָת דְּמָא עַל מַדבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר דְּבִתרַע מַשׁכַּן זִמנָא :

עין המסורה:
בן - ז' בטעמא בתלת נקוט (בלישנא , המלה מצויה שבע פעמים מוטעמת בטעם ולא במקף ואף על פי כן ניקודה סגול): בר' יז , יז; וי' א , ה; כד , י; יש' ח , ב; אס' ב , ה; נחמ' ו , יח; דה"א ט , כא.

רש"י:
ושחט , והקריבו , הכהנים - מִקבלה ואילך מצות כהונה; לימד על השחיטה שכשירה בזר (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד , ב). לפני יי' - בעזרה (ראה ספ"ז ה , טז). והקריבו - זו קבלה שהיא הראשונה , ומשמעה לשון הולכה (ראה תו"כ שם ד , ד); למדנו שתיהם [ב בני אהרן]. בני אהרן - יכול חללים? תלמוד לומר: הכהנים (ראה שם , ו). את הדם וזרקו את הדם - מה תלמוד לומר 'דם , דם' [שני פעמים]? להביא את שנתערב בין במינו בין שאינו במינו. יכול אף בפסולין או בחטאות הפנימיות או בחטאות החיצונות , שאילו למעלה והיא למטה? תלמוד לומר במקום אחר: "דמו" (להלן , יא; ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד , ז - ח). וזרקו - עומד למטה וזורק מן הכלי לכותל המזבח , למטה מחוט הסיקרא כנגד הזויות; לכך נאמר סביב - שיהא הדם ניתן בארבע רוחות [המזבח]. או יכול יקיפנו בחוט? תלמוד לומר: וזרקו - ואי אפשר להקיף בזריקה. אי וזרקו - יכול זריקה אחת? תלמוד לומר: סביב. הא כיצד? נותן שתי מתנות שהן ארבע (ראה שם , ט). אשר פתח אהל מועד - ולא בזמן שהוא מפורק (ראה שם , יד).

רשב"ם:
והקריבו - קבלת הדם והולכתו כדי לזרקו על המזבח. וגם רבותינו כך פירשוהו (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד , ד). אשר פתח אהל מועד - ולא מזבח הזהב שבתוך אהל מועד.

ראב"ע:
לפני יי' - כמו עולת הצאן , "על ירך המזבח צפונה" (להלן , יא) כנגד השולחן (ראה שמ' מ , כב , כט). וטעם ושחט - הכהן שישחטנו - אחד , ויקריבו רבים הדם; וכן כתוב "וימציאו בני אהרן" (וי' ט , יב). וטעם אשר פתח אהל מועד - להוציא מזבח הקטרת (ראה שמ' מ , כו).

ר' יוסף בכור שור:
לכפר עליו - לפי הפשט , כשאדם אוכל בשוגג חֵלב , מביא חטאת; ואם ספק בידו , מביא אשם תלוי (ראה משנה כריתות ה , ה). ופעמים שהוא סבור שהוא אוכל היתר ודאי , והוא אוכל חֵלב , והעולה מכפרת לו על שאינו יודע כלל. ורבותינו אמרו (ראה יומא לו , א) , שהיא מכפרת על 'עשה' , ועל 'לא תעשה' הניתק ל'עשה'. וסמך... ושחט - שיתעסקו בו הבעלים לשמש לפני בוראם; אבל מִקַבָּלה ואילך - מצוַת כהונה (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד , ב). את בן הבקר - משמע לשון בַּחֲרוּת; שלא יביאו זקן יותר מדאי וחולה , משום "הקריבהו נא לפחתיך" (מל' א , ח). בני אהרון - שלא יהו זקנים מרוֹתתין; כמו שאמרו רבותינו (ראה חולין כד , ב): כהן , מאמתי פסול לעבודה? משירתת. הכהנים - הראויים לכהונה; שאינם לא חללים ולא בעלי מומין (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד , ו) , ולא טמאין , ולא אוננים (ראה יל"ש תורה תתקיז) , ולא שתויים , ולא יושבים ועומדים בכהונם שלבושים בגדי כהונה , והמחוסר בגדים; וכל אילו מחללין עבודה. אשר פתח אוהל מועד - ולא על המזבח הזהב שבהיכל (ראה רשב"ם). ורבותינו אמרו (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד , יד): כשההיכל עומד , ולא כשהוא מפורק. וזרקו... סביב - דרשו רבותינו (ראה תו"כ שם , ט): שתי מתנות שהן ארבע.

רמב"ן:
ושחט , והקריבו... הכהנים - מקבלה ואילך מצות כהונה; לימד על השחיטה שכשרה בזר. והקריבו - זו קבלה , ומשמעה: לשון הולכה; למדנו ששתיהן בבני אהרן. לשון רבנו שלמה. ואינו נכון , אבל מדרש רבותינו (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד , ד): והקריבו - זו קבלת הדם; שאין לשון והקריבו 'קריבת' הדם למזבח , שהיא ההולכה , אבל הוא לשון 'קרבן' , שיעשו מן הדם קרבן , והוא: לקבלו ולזרקו על המזבח. כי הזכיר בבעל הקרבן 'הבאה' ו'סמיכה' ו'שחיטה' , ואחרי השחיטה הזכיר בני אהרן מיד - אם כן אף הקבלה עצמה מצות כהונה , ואינה אלא בכהן כשר ובכלי שרת , וכל שכן הולכה וזריקה. ועוד , שהולכת אברים לכבשׁ פסולה בזר , שכך דרשו (ראה זבחים יד , א): "והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה" (להלן , יג) - זו הולכת אברים לכבשׁ. אם כן , אף הולכת הדם צריכה כהן בכיהונו.

רלב"ג:
ושחט את בן הבקר לפני יי' - הנה השחיטה או הזביחה יורו , לפי הוראת הגדר , על חתיכת הצואר דרך הולכה והובאה , לא בדרך הובאה כמו שיכו בגרון או במה שידמה לו , ולא כדרך דרסה , כי זה גם כן לא יכנס בגדר השחיטה. אך ישים הסכין על הצואר ויחתוך , לא שינקב ויכניס הסכין בצואר ויחתוך , כי גם זה לא יקרא 'שחיטה'. וזה כלו מבואר מצד הוראת הגדר. והוא בכלי שאין בו פגימה; שאם היה בו פגימה , כמו העניין במגרה , לא יקרא זה 'שחיטה' אבל 'נקב'. וראוי שתהיה זאת החתיכה באופן שיתכן שתמות הבהמה בהזמן קצר אחר החתיכה; והוא מה שמבואר , לפי מה שהתבאר מן החוש , ישלם בחתיכתו שני אלו הסימנין או רובם , רוצה לומר: הקנה והוושט. ואולם בעוף ישלם זה , לפי מה שהתבאר מן החוש , בחתיכה סימן אחד או רובו; והיה זה כן מפני היותו חלוש החִיות ביחס אל הבעל חי ההולך על ארבע , כמו שבארנו בפרשת 'בראשית'. ולזה תמצא בדגים , שהם יותר חלושים בחיות , שבזולת שחיטה הותרו באכילה , כי הם ימותו בזולת זה במעט זמן כשיוציאם מן המים. וצריך שלא ישהא השוחט באמצע השחיטה , כדי שלא תהיה נבלה קודם היותה שחוטה. וראוי שלא יזבח לשם עבודה זרה , כי הנזבח יאסר בזה. וזה שורש כולל בכל שחיטה , היתה לקדשים או לחולין. ואולם בקדשים יחוייב עם זה שיהיו פני השוחט וראש הבהמה לפני יי' - כשיהיו פניהם לצד המערב ששם קדש הקדשים , שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני יי'. הנה מפני שאמר ושחט , ולא התנה שיהיה השוחט כהן , כמו שהתנה אחר זה בהקרבת הדם ובזריקתו שיהיה נעשה על יד בני אהרן הכהנים , הנה למדנו מזה שהשחיטה כשרה בזרים. ומה שאמר בזאת השחיטה שתהיה לפני יי' - כבר נתבאר אחר זה שהוא "על ירך המזבח צפונה לפני יי'" (להלן , יא) , רוצה לומר: בצפון העזרה אשר בה המזבח. ולא יתכן שנאמר , שכאשר היתה העולה מן הצאן תהיה השחיטה בצפון לא כאשר היתה מן הבקר , שהרי כבר נאמר בפרשת 'צו': "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת" (וי' ו , יח); למדנו מזה , ששחיטת העולה בכללה היא במקום אחד בעזרה. ואמרו לפני יי' - ירצה בו , שתהיה השחיטה לצד המערב ששם קדש הקדשים , וזה יהיה כשיהיה ראש הבהמה ופני השוחט לצד המערב. והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם - רוצה לומר: בעת שהם כהנים וראויים לשרת; וזה יהיה כשאינם חללים ובעלי מומין ושאר מה שידמה לזה ממה שפוסל אותם מהשירות; והיו לבושים בגדי כהונה , והיו עושים זה בכלי שרת. כי כל זה מתנאי הכהן המשרת , כמו שהתבאר במה שקדם ויתבאר במה שיבא. והנה זאת ההקרבה היא הגשת הדם אל המזבח , והיא כוללת עם זה קבלת הדם בכלי שרת , כי לא מצאנו שיהיה כשר בזר זולת השחיטה; ולזה לא נתר קבלת הדם כי אם בכהן , וכבר ימצא מבואר בדברי הימים: "ויקבלו הכהנים את הדם" (דה"ב כט , כב). וזרקו את הדם על המזבח סביב - מצאנו בחטאת "על קרנות המזבח" (שמ' כט , יב) , וזה הלשון נכלל בכל המקומות שנזכר שם מעשה החטאת בבהמה; ובמעשה העולה כתוב בכל המקומות על המזבח סביב. וכבר ידענו כי הקרנות היו בחלק העליון מהמזבח , ולזה למדנו שזריקת דם העולה הוא בחצי התחתון מהמזבח וזריקת דם החטאת בחצי העליון; כי גובה המזבח היה נחלק לשני חלקים , כמו שכתוב בפרשת 'ויקחו לי תרומה': "והיתה הרשת עד חצי המזבח" (שמ' כז , ה). ולפי שאמר סביב - הנה הוא מבואר שזה ישלם בשתי זריקות בשני צדי האלכסון ברוחב , בדמיון חוט יחגור המזבח; כי כל זריקה תכלול שני צדדין. ואלו הזריקות היו בקרן צפונית - מזרחית מערבית - דרומית , לפי שבצפון היתה השחיטה ומשם ההתחלה. ומפני זה היו שירי הדם נשפכין ביסוד דרומית , כי שם היה כלה ענין הזריקה. ולפי שהיה אז שם , והיה המקום ההוא ראוי לשפוך שירי הדם , הנה היה ראוי שלא יעתקו מהמקום ההוא לשפוך שירי הדם אל מקום אחר , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. וכבר ביארנו גם כן במקום שקדם , כי יסוד דרומית - מערבית הוא היותר נבחר , ובחרתהו התורה בהגשת המנחה וחטאת העוף ועולת העוף. ולפי שאמר את הדם , למדנו שיהיה הדבר הנזרק הוא הדם , לא תמצית הדם ולא שיריו. ובאמרו אשר פתח אהל מועד , למדנו שזאת הזריקה תהיה במזבח העולה , לא במזבח הקטרת. והנה זאת הזריקה היא בכלי אשר בו הדם.
ריכוז קישורים