תנ"ך - יין ושכר אל־תשת׀ אתה׀ ובניך אתך בבאכם אל־אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ׀ אַתָּ֣ה׀ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹאֲכֶ֛ם אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם: (ויקרא פרק י פסוק ט)

טקסט וניקוד:

יַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ׀ אַתָּה׀ וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: (ויקרא פרק י פסוק ט)

טקסט בלבד:

יין ושכר אל־תשת׀ אתה׀ ובניך אתך בבאכם אל־אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם: (ויקרא פרק י פסוק ט)

תיקון קוראים:

יין ושכר אל־תשת׀ אתה׀ ובניך אתך בבאכם אל־אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם: (ויקרא פרק י פסוק ט)

תרגום אונקלוס:
חֲמַר וּמרַוֵי לָא תִשׁתֵּי אַתּ וּבנָך עִמָך בְּמֵיעַלכוֹן לְמַשׁכַּן זִמנָא וְלָא תְמוּתוּן קְיָם עָלַם לְדָרֵיכוֹן :

עין המסורה:
אתה ובניך אתך - ד' (כולל 'ואתה'): וי' י , ט; במ' יח , א , ב , ז. אתך - ה' בקמץ: *בר' כד , מ; וי' י , ט; שו' ז , ד; מ"א יג , טז; יר' לח , כה. וכל אתנחתא וסופי פסוקים (וזקף קטן ולשון נקבה) דכותהון. בבאכם - ג': וי' י , ט; *במ' טו , יח; יר' מב , יח.

מסורה קטנה:
יין - ל' ראש' פסוק'; בבאכם - ג'.

רש"י:
יין ושכר - יין דרך שכרותו (ראה כריתות יג , ב). בבאכם אל אהל מועד - אין לי אלא בבואכם להיכל; בגשתם אל המזבח מניין? נאמר כאן ביאת אהל ונאמר בקידוש ידים ורגלים ביאת אהל (ראה שמ' ל , כ) - מה להלן עשה גישת מזבח כביאת אהל , אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , ד).

ראב"ע:
ושכר - העשוי ממין חטה או דבש או תמרים. כי היין משחית הדעת לשותהו , ויתערבו לו הדברים; על כן ולהבדיל - כי אתה כהן גדול , ותבדיל בין המקום הקדוש ובין החול - והוא מלשון חילול; גם בין יום קדש לחול. ובין הטמא ובין הטהור - בבהמה ובשרץ המים ובעוף , על כן נכתבה אחרי זאת הפרשה פרשת "זאת החיה" (וי' יא , ב ואי'); ואחר כן טומאת היולדת (ראה וי' יב) , וצרעת באדם ובבגד ובבית (ראה וי' יג - יד) , ובעל קרי וזב וזבה ונדה (ראה וי' טו); וזה טעם ובין הטמא ובין הטהור.

ר' יוסף בכור שור:
יין ושכר אל תשת - אף על גב שנותנין יין ושכר לשאר אבילים , שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" (מש' לא , ו) - אתה ובניך אל תשת; כי אתם אסורים בעת בואכם אל אהל מועד , ויש בו חיוב מיתה.

רמב"ן:
יין ושכר - יין דרך שכרותו; לשון רבנו שלמה. ופירושו: שאם הפסיק בו או שנתן לתוכו מעט מים - פטור. ודעתו של הרב שלא הוזהרו אלא על היין , לא על שאר המשכרים , ונלמוד שכר מן הנזיר; וכן הדבר לפי דעתי. אבל על דעת הרב רבי משה (מש"ת ביאת המקדש א , ב): על שאר המשכרים באזהרה , ושכר כפשוטו. והטעם בצוָאה הזאת עתה - שלא יטעה הכהן בשכרות היין ויבא לידי מחשבה שאינה כהוגן וימות בה , כאשר עשו בניו. ויתכן כי מה שדרשו (ראה ויק"ר יב , א) , שהיו נדב ואביהוא שתויי יין - לומר כי מפני יינם טעו באש זרה , לא שיהיה הענש מפני היין , כי עדיין לא הוזהרו ממנו , אבל ענשם שטעו באש יי' , כאשר רמזתי (לעיל , ב). בבואכם אל אהל מועד - אין לי אלא בבואם להיכל , בגשתם למזבח מנין? נאמר כאן 'ביאת אהל' ונאמר בקדוש ידים ורגלים 'ביאת אהל' , מה להלן עשה גישת מזבח כביאת אהל , אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל; לשון רבנו שלמה ו'תורת כהנים' (שמיני פרשתא א , ד). והנראה לפי ההיקש הזה , שאין הכהן חייב מיתה בגישת המזבח ולא בביאת האהל , אלא אם כן עבד שם עבודה; כדרך קדוש ידים , שאין האזהרה שם אלא שלא יעבוד , כמו שנאמר "או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליי'" (שמ' ל , כ). וכלשון הזה שנוי שם בספרא (שמיני פרשתא א , ד): רבי אומר: נאמר כאן בבואכם אל אהל מועד ונאמר להלן "בבואם אל אהל מועד" (שמ' ל , כ) - מה להלן עשה את היציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד ואינו חייב אלא בשעת העבודה , אף כאן עשה את היציאה כביאה , ואת המזבח כאהל מועד , ואינו חייב אלא בשעת העבודה; כלומר , שאין החיוב אלא שלא יעבוד , בין שנכנס שכור או ששתה שם ועבד. ושם אמרו (תו"כ שמיני פרשתא א , ח): חקת עולם - לרבות היציקות והבלילות , התנופות וההגשות , הקמיצות וההקטרות , המליקות וההזיות; כי מפני שאמר הכתוב "להקטיר אשה" (שמ' ל , כ) , הוצרכו אלו לרבותם. ונראה עוד , שאין החיוב הזה במקריב בבמה , ולכך אמרו שם (תו"כ שמיני פרשתא א , ה): אין לי אלא אהל מועד , מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר: חקת עולם. כי האזהרה לכהנים בעבודתם , ואין כהן בבמה. והנה פירוש בבואכם - כאשר תעבדו עבודה. ואמר בלשון הזה , כי כל העבודות שם היו או בתוך האהל או במזבח העולה אשר פתח אהל מועד. והכלל , כי האזהרה והעונש אינן אלא שלא יעבוד שתוי יין או שאינו רחוץ ידים ורגלים , וכן מחוסר בגדים , אבל על הכניסה - אין בה בתורה שום מניעה מאלו. ומה ששנינו (משנה כלים א , ט): רבי יוסי אומר: בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל: שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם , וכו' - מתניתין מעלות דרבנן הם. ועל דעת הרב רבי משה (מש"ת ביאת המקדש ב , ד) , יש בכניסה בלא עבודה 'לאו' שאין בו מיתה.

רלב"ג:
יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אל אהל מועד ולא תמותו - ראוי שתדע , שהשתייה לא תהיה בפחות מרביעית , לפי מה שהתבאר בשרשים הכללים. ולפי שהשכר הוא יין , הנה תהיה וי"ו ושכר - תנאית , רוצה לומר: מיין שיהיה שכר , והוא היין שעברו עליו ארבעים יום. והנה אמרו בבאכם אל אהל מועד - ירצה בו: בבאכם שם לשמש בכהנתכם , כי לזה יהיה בואם שם לפי הנהוג. ומזה המקום יתבאר , שמי ששתה רביעית יין שעברו עליו ארבעים יום ועבד , חייב מיתה. וראוי שיתבאר מזה , שהשכור משאר המשכרין כמו החלב ושאר מה שידמה לו , אין ראוי שישמש , כי מפני בלבול המחשבה הזהירה התורה בזה; אבל לא יתחייב על זה מיתה , כי התורה לא חייבה מיתה אלא על היין , ולא נלמד ממנו מה שלמטה ממנו בפועל השכרות - למיתה , אבל יתבאר שהוא ב'לאו'. והנה הזכירה התורה היותר מגונה והיותר חזק בזה הפועל למיתה , לפי שלא יתחייבו מיתה אלא עליו. חקת עולם לדורותיכם - מגיד שזאת האזהרה נוהגת לדורות. והנה באה בזה המקום אזהרת פריעת הראש ופרימת בגדים (ראה לעיל , ו) , לפי שנתחדש זה המקרה לאהרן , אשר היה מביא הוא ובניו לפריעת הראש ופרימת הבגדים מצד האבל , לולי אלו האזהרות. וכן באה בזה המקום האזהרה שלא יצאו מפתח אהל מועד (ראה לעיל , ז) , רוצה לומר שלא יניחו זאת העבודה ויצאו לזאת הסבה בעינה , כי זה העניין היה מביא אותם להניח עבודתם ולצאת לולא זאת האזהרה. ובאה בכאן האזהרה משתיית יין ושכר , להעיר כי מפני בלבול שכלם ושבושו מתו נדב ואביהוא; כי אלו היו מתישבים בדבר העבודה הזאת ואופן החכמה אשר בעבורו היתה בזה האופן , לא היו מפילים מדברי השם יתעלה בה דבר.
ריכוז קישורים