תנ"ך - את כל־ערב למינו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֵ֥ת כָּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ: (ויקרא פרק יא פסוק טו)

טקסט וניקוד:

אֵת כָּל־עֹרֵב לְמִינוֹ: (ויקרא פרק יא פסוק טו)

טקסט בלבד:

את כל־ערב למינו: (ויקרא פרק יא פסוק טו)

תיקון קוראים:

את כל־ערב למינו: (ויקרא פרק יא פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
יָת כָּל עוֹרְבָא לִזנֵיהּ :

עין המסורה:
למינו - ד': בר' א , יא; *וי' יא , טו , כב; *דב' יד , יד.

מסורה גדולה:
תורת כהנים את כל ערב למינו משנה תורה ואת כל ערב למינו. וחד פסוק' סימנ' בראשית ברא. למינו ד' עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו את הארבה למינו את כל ערב למינו וחביר'.

מסורה קטנה:
למינו - ד'.

רש"י:
כל עוף שנאמר בו למינה , למינו , למינהו - יש באותו המין שאין דומין זה לזה לא במראיהן ולא בשמותיהן , וכולם מין אחד. הנץ - 'אושטוייר' [בלעז].

ראב"ע:
הנשר - ידוע. גם כל עוף שיקרא כן בלשון ישמעאל , יש כדמות ראיה שהוא כן , בעבור היות השתי לשונות קרובות. העזניה - אע"פ שיש דברי יחיד שאיננה בישוב (ראה חולין סב , א) , טעה הגאון (רס"ג תורה) שתרגם אותה 'ענקא' , כי זה השם בלשון ישמעאל על דבר שלא נמצא בעולם , ולא היה ולא נברא אלא למשל; וכן יודו חכמי לשונם. אם כן לא יתכן שיאסור השם דבר שלא היה יש. והדאה - שם כלל לשני מינין , והם "ראה" ו"דיה" (דב' יד , יג); כמו "ואת הצפור לא בתר" (בר' טו , י) - עם תור וגוזל (ראה שם , ט). והנה צדקו המעתיקים (ראה חולין סג , ב) שאמרו , כי "רָאָה" (דב' יד , יג) היא דאה , וסרה טענת רבי יונה (השרשים: 'ראה') , שאמר: איך יתכן לומר: השמר לך מהאריה והליש? ויש אומרים , שהנשר - מן "אשורנו" (במ' כג , ט); ופרס - מן "הלא (בנוסחנו: הלוא) פרוס לרעב" (יש' נח , ז); ועזניה - מן "עוז" (שו' ה , כא) , והנו"ן נוסף , הוא הנקרא 'עקאב'; ודאה - מן "כאשר ידאה הנשר" (דב' כח , מט); ואיה - שמנהגה לשבת באיים ידועים; ועורב - מלשון "ערב" (וי' כג , לב) , בעבור שַחרותו.

רלב"ג:
כל עורב למינו - אמרו שיש שם מין אחד מתיחס לו , והוא הנקרא 'זרזיר' , 'אשטורניל' בלעז. ונודע לנו זה בנסיון , כי הוא שוכן עם העורב. אמרו ז"ל (ראה ב"ק צב , ב): לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב , אלא מפני שהוא מינו.
ריכוז קישורים