תנ"ך - אך
מעין
ובור
מקוה־מים
יהיה
טהור
ונגע
בנבלתם
יטמא:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אַ֣ךְ
מַעְיָ֥ן
וּב֛וֹר
מִקְוֵה־מַ֖יִם
יִהְיֶ֣ה
טָה֑וֹר
וְנֹגֵ֥עַ
בְּנִבְלָתָ֖ם
יִטְמָֽא:
(ויקרא פרק יא פסוק לו)
אַךְ
מַעְיָן
וּבוֹר
מִקְוֵה־מַיִם
יִהְיֶה
טָהוֹר
וְנֹגֵעַ
בְּנִבְלָתָם
יִטְמָא:
(ויקרא פרק יא פסוק לו)
אך
מעין
ובור
מקוה־מים
יהיה
טהור
ונגע
בנבלתם
יטמא:
(ויקרא פרק יא פסוק לו)
אך
מעין
ובור
מקוה־מים
יהיה
טהור
ונגע
בנבלתם
יטמא:
(ויקרא פרק יא פסוק לו)
תרגום אונקלוס:
בְּרַם
מַעיָן
וְגוּב
בֵּית
כְּנֵישָׁת
מַיָא
יְהֵי
דְכֵי
וּדיִקרַב
בִּנבִילַתהוֹן
יְהֵי
מְסָאַב
:
עין המסורה:
ונגע...
יטמא
-
ב'
חסר
'עד
הערב'
(יש
שני
פסוקים
בהם
כתוב
'נגע...
יטמא'
או
'הנגע...
יטמא'
בלי
תוספת
המלים
'עד
הערב'):
וי'
יא
,
כו
,
לו.
בנבלתם
יטמא
-
ג':
וי'
יא
,
כד
,
כז
,
לו.
מסורה קטנה:
ונגע
-
ל'
,
ב'
חס'
עד
הערב;
בנבלתם
יטמא
-
ג'.
רש"י:
אך
מעין
ובור
מקוה
מים
-
המחוברים
לקרקע
,
אין
מקבלין
טומאה.
ועוד
יש
ללמוד:
יהיה
טהור
-
הטובל
בהן
מטומאתו.
ונוגע
בנבלתם
יטמא
-
אפילו
הוא
בתוך
מעין
ובור
ונוגע
בטומאה
,
יטמא.
שלא
תאמר
קל
וחומר:
אם
מטהר
את
הטמאים
מטומאתם
,
קל
וחומר
שיציל
את
הטהור
מלִטמא;
לכך
נאמר
ונוגע
בנבלתם
יטמא
(ראה
תו"כ
שמיני
פרשתא
ט
,
ה).
רשב"ם:
אך
מעיין
ובור
-
לפי
הפשט:
אין
מקבלים
טומאה
מים
המכונסים
בקרקע
,
אלא
כמו
שפירש
למעלה
"משקה
אשר
ישָתה
בכל
כלי
יטמא"
(לעיל
,
לד).
ראב"ע:
'באר'
בלשון
הקדש
לשון
נקבה
,
והיא
הנובעת;
וכן
"כהקיר
בּיר
מימיה"
(יר'
ו
,
ז).
ובור
-
כרוי
או
חפור
למטר
השמים.
אם
כן
תהיה
הבאר
כמו
המעין
,
ואין
צורך
להזכיר
הנחל.
ויהי
מקוה
מים
סמוך
אל
בור
-
כי
יש
בור
אין
בו
מים
(ראה
בר'
לז
,
כד).
ויש
אומרים
כי
חסר
ו"ו
הוא
,
כמו
"ראובן
שמעון"
(שמ'
א
,
ב);
"שמש
ירח"
(חב'
ג
,
יא).
ונוגע
בנבלתם
-
המים
הנוגעים
בנבלתם
יהיו
טמאים.
רמב"ן:
אך
מעיין
ובור
מקוה
מים
יהיה
טהור
-
יאמר
שאין
המים
במקוה
מקבלין
טומאה
בחבורן
לקרקע
אם
יפול
בהן
הטומאה.
ואמר:
ונוגע
בנבלתם
יטמא
-
ושיעורו:
ומים
אשר
נוגע
בנבלתם
יטמא;
כי
המים
התלושין
אשר
יגעו
הם
בנבלתם
יטמאו
,
כי
במקוה
לא
יגעו
המים
בנבלתם
,
אבל
נבלתם
יפול
אל
תוכו;
והזכיר
המים
בלשון
יחיד
כדרך
"מי
נדה
לא
זורק
עליו"
(במ'
יט
,
יג).
או
שיאמר
הכתוב:
וכל
נוגע
בנבלתם
יטמא
,
והכונה
לרבות
המים
והמשקין
הנזכרים
(לעיל
,
לד).
ועל
הכלל:
כי
בא
זה
ללמד
על
המים
שהם
מקבלים
טומאה
בתלוש
ולא
במחובר
,
כי
לא
הוזכר
זה
עד
עתה.
וב'תורת
כהנים'
(שמיני
פרשתא
ט
,
ו):
רבי
יוסי
הגלילי
אומר:
הנוגע
בנבלתם
יטמא
-
במגע
הן
מטמאין
,
ולא
במשא.
וגם
זה
יתכן
,
שיחזור
אל
כל
הענינים
הנזכרים
,
ויאמר
,
שאין
לשרצים
,
רק
טומאת
מגע.
ועוד
לרבותינו
בכתוב
הזה
מדרשים
ביתור
הלשון
,
וכולם
הלכה
למשה
מסיני.
והזכיר
טהרת
המקוה
והמים
המחוברים
בשרצים
,
והוא
הדין
לנבלות
,
אך
המתין
עד
שהשלים
להזכיר
כל
מיני
המטמאין
,
או
בעבור
שדרך
השרצים
למות
במעין
ובור;
וכבר
הזכרתי
דעתי
(לעיל
,
לב).
רלב"ג:
אך
מעין
ובור
מקוה
מים
יהיה
טהור
-
רוצה
לומר:
אך
לא
יהיה
זה
הדין
נוהג
במשקין
אלו
,
כי
המעין
,
והבור
אשר
בו
מקוה
מים
,
הוא
טהור
אע"פ
שנפל
מנבלתם
בו
-
שלא
יטמא
המקום
ההוא
,
ולא
המים
אם
לא
נתלשו
ממנו
,
כמו
שקדם
(לעיל
,
לד).
ונוגע
בנבלתם
יטמא
-
למדנו
,
שאע"פ
שהנבלה
לא
תטמא
המים
שם
,
לא
תטהר
הנבלה
בבואה
במעין
או
במקוה
,
אבל
הנוגע
בנבלתה
שם
מהדברים
שיקבלו
טומאה
ממנה
-
יטמאו.
או
כפל
המאמר
בזה
,
להורות
שנבלתם
מטמאה
במגע
לבד
,
לא
במשא
,
כמו
העניין
בנבלת
הבהמה
שמטמאה
במשא.