תנ"ך - את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֣ל אֲשֶׁר־לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת בַּמַּ֗יִם בַּיַּמִּ֛ים וּבַנְּחָלִ֖ים אֹתָ֥ם תֹּאכֵֽלוּ: (ויקרא פרק יא פסוק ט)

טקסט וניקוד:

אֶת־זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר־לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ: (ויקרא פרק יא פסוק ט)

טקסט בלבד:

את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו: (ויקרא פרק יא פסוק ט)

תיקון קוראים:

את־זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר־לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו: (ויקרא פרק יא פסוק ט)

תרגום אונקלוס:
יָת דֵּין תֵּיכְלוּן מִכֹּל דִּבמַיָא כָּל דְּלֵיהּ צִיצִין וְקַלפִין בְּמַיָא בְּיַמְמַיָא וּבנַחלַיָא יָתְהוֹן תֵּיכְלוּן :

עין המסורה:
בימים - ה': בר' א , כב; *וי' יא , ט , י; יח' לב , ב; תה' קלה , ו.

מסורה גדולה:
בימים ה' ומלאו את המים בימים וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וחבי' ואתה כתנים בימים וכל תהמות.

מסורה קטנה:
בימים - ה'.

רש"י:
'סנפירין' - אילו ששט בהן (ראה חולין נט , א). קשקשת - אילו קליפין הקבועים בו (ראה שם).

ראב"ע:
אם רדפנו אחרי הכתוב לבדו , בלי העתקה , הנה לא הוטהר הדג שהוא באגמים , כי הכתוב פרט בימים ובנחלים. וסנפיר וקשקשת - כדברי המתרגם ארמית.

רמב"ן:
סנפיר וקשקשת - סנפירים אלו השט בהם , קשקשים אלו הקבועין בו; לשון רבנו שלמה , וכן הוא בגמרא במסכת חולין (נט , א). אבל לא תבין מלשונם שהם קבועין בגופן ממש ודבוקים בעור הדג , אבל קראום 'קבועין' - שאינן נדין ממנו ולא מזדעזעין בו כסנפיר , והם הקליפין העגולין שגלדן דומה לצפורן , שהן נפשטין מעור הדג ביד או בסכין; אבל כל שהוא קבוע ודבוק בעור הדג ואינו נפרד מן העור כלל אינו קשקשת , ובעליו אסור הוא. ולכך אמרו בגמרא (שם סו , ב) , דקשקשת לבושא הוא; ולשון התוספתא (חולין ג , ט): אלו הן הקשקשים? - שמלובש בהן , וסנפירין - ששט בהם. וזהו תרגומו של אנקלוס , שאמר: "קליפין" , שהן קליפין שעל העור , נפשטין ונקלפין ממנו כקליפי האילנות והפירות. וכן ענין הכתוב שאמר "ושריון קשקשים הוא לבוש" (ש"א יז , ה) - שהשריונות כולן עשוין מן הטבעות , ויש שעושין בהן קליפות לסתום פיות הטבעות שלא יכנס בהם חץ דק , והקליפין ההם נקראו "קשקשים". וכך הזכירו חכמים בגמרא בפרק 'חלק' (סנה' צה , ב): לבושי שריון קליפה. ויונתן בן עוזיאל תרגם: "ושרין גלבין" , מלשון "תער הגלבים" (יח' ה , א) , שהם הרצענים; יתכוין לומר , כי היה כִּסוי פי טבעות השריון ההוא כקליפי עור הדג , שמבשלין העור החזק ומכסין השריונות בהן , כי כן עושין גם היום; והבן זה. וטעם הסנפיר והקשקשת - כי בעליהן שוכנים לעולם בעליון המים ובצלוליהן , ויקבלו גִדול באויר הנכנס שם; ולכן יש בהם קצת חום , דוחה מהם שפעת הלחות , כאשר יעשה הצמר והשער וגם הצפרנים באדם ובבהמה. ושאין לו סנפיר וקשקשת ישכון לעולם בתחתית המים ועכוריהן , ולרוב הלחות ואסיפת החום לא ידחה מהם דבר , ועל כן הם בעלי ליחה קרה דבקה , קרובה להמית , והיא ממיתה בקצת המימות באגמים המעופשים.

רלב"ג:
את זה תאכלו מכל אשר במים וגו' - הנה מפני שהבעל חי היותר נכבד - ההולך , ואחריו המעופף , והבעל חי היותר חסר הוא אשר במים , כמו שזכרנו בפרשת 'בראשית' , והתבאר זה בספר 'בעלי חיים' - הנה היה הסדר נותן , שיזכור אחר הבהמה והחיה - מיני העוף הטמאים והטהורים , קודם שיזכור סימני הדגים. אך מפני שלא מצאה התורה בעופות אותות נראים לחוש , יספיקו לברור הטמא מן הטהור , המשיכה המאמר בדגים , להמצא בהם סימנים מספיקים לברור המותר מן האסור , כמו הענין בבהמה. כל אשר לו סנפיר וקשקשת - סנפיר הוא כמו כנף שפורח בו במים , וקשקשת היא דבוקה בגופו. במים , בימים ובנחלים - הנה הימים הם המימות המלוחים כמו ים הגדול , והנחלים הם המימות המתוקים. ואמר במים תחלה , כי הוא יכלול כל המימות המלוחים והמתוקים , ואע"פ שלא יקרא מקוה המים ההוא 'ים' ולא 'נחל'. אותם תאכלו - רוצה לומר: אותם שיש להם שני אלו הסמנין. וראוי שנדע , כי אע"פ שלא יהיה להם שני אלו הסמנין בפועל , אם היה מדרכם שימצאו להם , הנה הם מותרים באכילה. וזה יתבאר מהשרשים הכוללים.
ריכוז קישורים