תנ"ך - אדם כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת או בהרת והיה בעור־בשרו לנגע צרעת והובא אל־אהרן הכהן או אל־אחד מבניו הכהנים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים: (ויקרא פרק יג פסוק ב)

טקסט וניקוד:

אָדָם כִּי־יִהְיֶה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ־סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל־אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים: (ויקרא פרק יג פסוק ב)

טקסט בלבד:

אדם כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת או בהרת והיה בעור־בשרו לנגע צרעת והובא אל־אהרן הכהן או אל־אחד מבניו הכהנים: (ויקרא פרק יג פסוק ב)

תיקון קוראים:

אדם כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת או בהרת והיה בעור־בשרו לנגע צרעת והובא אל־אהרן הכהן או אל־אחד מבניו הכהנים: (ויקרא פרק יג פסוק ב)
אֱנָשׁ אֲרֵי יְהֵי בִמשַׁך בִּסרֵיהּ עָמְקָא אוֹ עֶדיָא אוֹ בַהֲרָא וִיהֵי בִמשַׁך בִּסרֵיהּ לְמַכתָּשׁ סְגִירוּ וְיִתֵּיתֵי לְוָת אַהֲרֹן כָּהֲנָא אוֹ לְוָת חַד מִבְּנוֹהִי כָּהֲנַיָא :

אחד - כ"ה בפתח (בלישנא): *בר' כא , טו; כב , ב; כו , י; לב , כג; לז , ט; מח , כב; וי' יג , ב; *במ' טז , טו; *דב' א , ב; כה , ה; שו' יז , ה; ש"א ט , ג; כו , טו; ש"ב ו , כ; ז , ז; יז , כב; מ"א יט , ב; כב , יג; מ"ב ו , יב; יח , כד; יש' לו , ט; יח' לג , ל; מה , ז; דנ' י , יג; דה"א יז , ו.

לנגע צרעת - ל'; אחד - כ"ה.

שאת או ספחת - שמות נגעים הם , ולבנות זו מזו (ראה תו"כ תזריע נגעים פרשתא א פרק א , ד). בהרת - חברבורות , 'טייא' בלעז; וכן "בהיר הוא בשחקים" (איוב לז , כא). אל אהרן [הכהן] וגו' - גזרת הכתוב , שאין טומאת נגעים וטהרתם אלא על פי כהן (ראה תו"כ תזריע נגעים פרשתא א פרק א , ט).

אדם כי יהיה בעור בשרו - כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב , אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום , ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם , אלא המדרש של חכמים וחוקותיהם וקבלותיהם מפי החכמים הראשונים הוא העיקר. כי יהיה בעור בשרו - לפי שלפנינו יאמר "כי יהיה בו נגע בראש או בזקן" (להלן , כט) , הוצרך כאן לומר: בעור בשרו. שאת - לשון גובה; שאינה לבנה כל כך כבהרת (ראה משנה נגעים א , א) , אבל הבהרת לבנה היא , כדכתיב "בהיר הוא בשחקים" (איוב לז , כא) , ונראית עמוקה יותר מבַּהֶרֶת כמראה חמה עמוקה מן הצל (ראה שבועות ו , ב). ספחת - טפילה לשאת או טפילה לבהרת , תולדת שאת , וגם יש תולדה לבהרת להצטרף עמה; כדכתיב "ספחני נא אל אחת הכהונות" (ש"א ב , לו) , לשון טפילה וצירוף. כך פירשו חכמים (ראה שבועות ו , ב). לנגע צרעת - שיהיה מקום הנגע בשר לבן , כדכתיב "מצורעת כשלג" (במ' יב , י); כך נקרא הנגע כשהוא לבן.

אדם. לא אמר 'איש איש מישראל' - להכניס את הגרים; וכן "אדם כי יקריב מכם" (וי' א , ב) , כי תורה אחת לאזרח ולגר בקרבנות , כי כן כתוב (ראה במ' טו , טז). והכניס הגר - שלא יְטַמֵּא אחר; כי הצרעת מהחלאים הנדבקים מהחולה אל השלם. והובא - ברצונו ושלא ברצונו; כי הרואה בו אחד מן הסימנים יכריחנו שיבא. או אל אחד מבניו הכהנים: וטעם אהרן - הוא הכהן המשיח תחתיו (ע"פ וי' ו , טו) , וטעם אחד מבניו הכהנים - ההדיוטים שימצאו חוץ מהמקדש , ככהני ענתות (ראה מ"א ב , כו); וטעם הכהנים - שלא יהיו מהפסולים. מלת שאת - כמו 'שרֵפה'; וכן "והמשאת החלה" (שו' כ , מ); "וישאם דוד" (ש"ב ה , כא). ויתכן שנקרא כן בעבור שהאש תולדתה להנשא למעלה. ספחת - מגזרת "ספחני נא" (ש"א ב , לו); "ונספחו על בית יעקב" (יש' יד , א); חלי שיתחבר אל מקום אחד. בהרת - מגזרת "בהיר הוא בשחקים" (איוב לז , כא); והוא נודע , שיעשה כדמות אות וסימן.

שאת או ספחת או בהרת - אמרו רבותינו (ראה תו"כ תזריע פרשתא ב , ד): בהרת - עזה כשלג; והוא לשון "בהיר הוא בשחקים" (איוב לז , כא); 'קליר' בלעז. שאת (ראה תו"כ שם) - כצמר לבן; ואינו לבן כל כך , ולכך נקראת 'שאת' - לשון גובה (ראה סוטה ה , ב) , שאינו עמוק כל כך בלובן. ספחת (ראה שם) - לשון טְפִילָה , כמו "ספחיני נא אל אחת הכהונות" (ש"א ב , לו). והטילה הכתוב בין שאת לבהרת (ראה שבועות ו , ב) , לומר: תן טפילה לזו ולזו , והם כסיד ההיכל וקרום ביצה (ראה משנה נגעים א , א). והכי מוכחי קראי , שאין ספחת - רק טפילה: שיש פרשה לדין בהרת , כדכתיב "ואם בהרת לבנה היא" (להלן , ד) , ופרשה שנייה בשאת: "וראה הכהן והנה שאת לבנה" (להלן , י); אבל בספחת לא כתב דין שלה , לפי שהיא טפילה , ותולדה לשתיהן; ותולדתה של זו כדינה , ושל זו כדינה. ולפי הפשט נראה , שספחת ו"מספחת" (להלן , ו) - אחת הן , ודין מספחת כתיב בפסיון בפרשה (ראה להלן , ז - ח). 'בהרת' נקט קמייתא (ראה להלן , ד) , אף על גב שהיא אחרונה בפסוק דלעיל (בפסוקנו) , דאמאי דסליק מינה קאי.

שאת או ספחת או בהרת - שמות נגעים הם , ולבנים זה מזה; לשון רבנו שלמה. ואמר רבי אברהם , כי שאת - לשון שריפה , כמו "והמשאת החלה" (שו' כ , מ); "וישאם דוד" (ש"ב ה , כא) ויתכן שנקרא כן , בעבור שהאש בתולדתה להנשא למעלה. וספחת - מגזרת "ספחני נא" (ש"א ב , לו); "ונספחו על בית יעקב" (יש' יד , א); חולי שיתחבר אל מקום אחד. בהרת - מגזרת "בהיר הוא בשחקים" (איוב לז , כא) , שיעשה כדמות אות וסימן. ואם כן , תהיה שאת - שם הנגע הנעשה מן המרה הירוקה הנשרפת , והבהרת - מן הלחה הלבנה , והספחת - הנאספת משתיהן. ורבותינו אמרו (ראה שבועות ו , ב): אין שאת אלא לשון גבוהה , וכן הוא אומר "על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות" (יש' ב , יד); ואין ספחת אלא טפלה , וכן הוא אומר "ספחני נא" (ש"א ב , לו).

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת - קרא שאת - הנגע שאינו בתכלית הלובן , כלובן הבהרת שהיא בתכלית הלובן. ונקראת שאת לפי שאין מראה עמוק מן העור , אבל נראת יותר גבוה; ולזה נקראת שאת. והנה יקרא בהרת - לפי מה שיורה עליו הגדר , הנגע שהוא לבן כלובן השלג. ויקרא שאת מה שהוא לבן במדרגת צמר נקי של כבש בן יומו. וספחת השאת אשר רמז אליה בזה הפסוק הוא הנגע שהוא למטה בלובן מהשאת , והיא טפלה לשאת , כעניין "ספחני נא אל אחת הכהונות" (ש"א ב , לו); והוא במדרגת לובן קרום ביצה. וכן תמצא לבהרת ספחת , אבל היא יותר ראויה בזה מהשאת. וראוי שיהיה יחס ספחת הבהרת אל ספחת השאת יחס הבהרת אל השאת. והנה ספחת הבהרת , לפי מה שיורה עליו הגדר , לבנה כסיד ההיכל. והנה סדור אלו המראים: היותר לבן הוא הבהרת ואחריו השאת ואחריו ספחת הבהרת ואחריו ספחת השאת. והנה מה שהוא בלובן למטה מלובן ספחת השאת איננו נגע צרעת. וכן השיעור הקטן שיפול בו שֵם השאת או הבהרת וספחת , לפי מה שיורה עליו הגדר , הוא כגריס הקלקי , שהוא מרובע; ושעורו באורך וברוחב כדי צמיחת שש שערות , שהם שלשים ושש שערות בכלל הנגע. והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים - כי המשפט בזה הוא לכהן גדול או לכהן הדיוט , כמו שיתבאר.
ריכוז קישורים