תנ"ך - דברו אל־בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דַּבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ כִּ֤י יִֽהְיֶה֙ זָ֣ב מִבְּשָׂר֔וֹ זוֹב֖וֹ טָמֵ֥א הֽוּא: (ויקרא פרק טו פסוק ב)

טקסט וניקוד:

דַּבְּרוּ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא: (ויקרא פרק טו פסוק ב)

טקסט בלבד:

דברו אל־בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא: (ויקרא פרק טו פסוק ב)

תיקון קוראים:

דברו אל־בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא: (ויקרא פרק טו פסוק ב)

תרגום אונקלוס:
מַלִילוּ עִם בְּנֵי יִשׂרָאֵל וְתֵימְרוּן לְהוֹן גְּבַר גְּבַר אֲרֵי יְהֵי דָּאֵיב מִבִּסרֵיהּ דּוֹבֵיהּ מְסָאַב הוּא :

עין המסורה:
דברו - ג' ראשי פסוקים (בתורה): שמ' יב , ג; *וי' יא , ב; טו , ב. ואמרתם אלהם - ב': וי' טו , ב; יהו' ט , יא.

מסורה קטנה:
דברו - ג' ראש' פסוק'; ואמרתם אלהם - ב'.

רש"י:
כי יהיה זב - יכול זב מכל מקום יהא טמא? תלמוד לומר: מבשרו - ולא כל בשרו. אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדין: טימא בזב וטימא בזבה: מה זבה , ממקום שהיא מִטמאה טומאת נדה קלה , מִטמאה טומאת זיבה חמורה , אף הזב - ממקום שהוא מִטמא טומאה קלה , קרי , מִטמא טומאה חמורה , זיבה (ראה תו"כ מצורע זבים פרשתא א , יג). זובו טמא הוא - לימד על הטיפה שהיא מְטמאה (ראה שם , ט). זוב - דומה למי בצק של שעורים , ודחוי , ודומה ללובן ביצה המוזרת; שכבת זרע - קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת.

רשב"ם:
זב מבשרו - רבותינו (ראה נידה לה , ב) פירשו: מראה זוב ומראה קרי.

ראב"ע:
זב - כמו "זבת חלב" (שמ' ג , ח) - כדמות טפות נוטפות. מבשרו - כנוי לערות הזכר. זובו - שֵם.

ר' יוסף בכור שור:
דברו אל בני ישראל - בני ישראל מטמאין בזיבה ולא גוים (ראה שבת פג , א); אבל רבותינו גזרו עליהם (ראה שם) , שיהיו כזבים לכל דבריהם. איש איש - מיעוט אחר מיעוט - לרבות את הקטן (ראה תו"כ מצורע פרשת זבים , פרשתא א , א). מבשרו - ולא מחמת אונסו (ראה חולין נא , ב). ולפיכך אמרו רבותינו (ראה משנה זבים ב , ב): בשבעה דרכים בודקין את הזב - המרגילין לזיבה.

רלב"ג:
דברו אל בני ישראל - למדנו שאין אלו הטמאות נוהגות אלא בבני ישראל , לא בגוים. איש איש כי יהיה זב מבשרו - הנה הרצון בזיבה בזכר , שישפך ממנו זרע דומה ללובן ביצה המוזרת. והנה ראוי שתהיה התחלת הזיבה מבשרו שידחה זה המותר , לא שיהיה זה בסבת דבר מחוץ. וראוי שתדע שהזוב נוהג בקטן; וכן העניין בזוב הנקבה הקטנה , שנאמר בסוף זאת הפרשה: "והזב את זובו לזכר ולנקבה" (להלן , לג). והנה היה זה כן , אע"פ שהזרע המבושל אינו ראוי שימצא בפחות מבן תשע שנים ויום אחד כמו שנאמר אחר זה (פס' טז) , ולזה אינו ראוי לביאה עד אותו הזמן כי לא יתחזק על בשול הזרע - הנה הזוב אפשר שימצא כן , לפי שהוא נא , בלתי מבושל. וכן העניין בנדות האשה והזבה , רוצה לומר , שהוא נא ובלתי מבושל , ולזה לא ימנע המצאו בנקבה קטנה. זובו טמא הוא - למדנו שהזוב בעצמו הוא טמא. ויתבאר שהוא אב הטומאה מרוק הזב שהוא מטמא אדם , כמו שיתבאר אחר זה (להלן , ח); וכל שכן שהענין הוא כן בזובו.
ריכוז קישורים