תנ"ך - ואם על־המשכב הוא או על־הכלי אשר־הוא ישבת־עליו בנגעו־בו יטמא עד־הערב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִ֨ם עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֜ב ה֗וּא א֧וֹ עַֽל־הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר־הִ֥וא יֹשֶֽׁבֶת־עָלָ֖יו בְּנָגְעוֹ־ב֑וֹ יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב: (ויקרא פרק טו פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וְאִם עַל־הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל־הַכְּלִי אֲשֶׁר־הִוא יֹשֶׁבֶת־עָלָיו בְּנָגְעוֹ־בוֹ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב: (ויקרא פרק טו פסוק כג)

טקסט בלבד:

ואם על־המשכב הוא או על־הכלי אשר־הוא ישבת־עליו בנגעו־בו יטמא עד־הערב: (ויקרא פרק טו פסוק כג)

תיקון קוראים:

ואם על־המשכב הוא או על־הכלי אשר־הוא ישבת־עליו בנגעו־בו יטמא עד־הערב: (ויקרא פרק טו פסוק כג)

תרגום אונקלוס:
וְאִם עַל מִשׁכְּבָא הוּא אוֹ עַל מָנָא דְּהִיא יָתְבָא עֲלוֹהִי בְּמִקרְבֵיהּ בֵּיהּ יְהֵי מְסָאַב עַד רַמשָׁא :

עין המסורה:
על - הכלי - ב': וי' טו , ו , כג. ישבת - ח' חסר: וי' טו , כג; מ"ב ד , יג; כב , יד; יר' כא , יג; מח , יח; נא , לה; זכ' א , יא; ז , ז.

מסורה קטנה:
על - הכלי - ב'; ישבת - ח' חס'.

רש"י:
ואם על המשכב הוא - השוכב או היושב על משכבה או על מושבה , אפילו לא נגע בו , אף הוא בדת טומאה האמורה במקרא העליון , שטעון כיבוס בגדים (ראה לעיל , כב). על הכלי - לרבות את המרכב (ראה תו"כ מצורע זבים פרשתא ד , טו). בנגעו בו - אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעל הכלי בנגעו בו (ראה שם , יח). יטמא - ואין טעון כבוס בגדים; שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדים. אבל משאו מטמא אדם לטמא בגדים (ראה שם).

רשב"ם:
ואם על המשכב הוא וגו' - השוכב או היושב על מדרס שלה , אעפ"י שאינו נוגע בו. בנגעו בו יטמא עד הערב - כלומר: או אפילו נגע במרכב , יטמא עד הערב. ולא יִטְמָא לטמא בגדים , שהמרכב חלק מגעו ממשאו: שהנושאו מטמא אדם לטמא בגדיו , ולא הנוגע מטמא , אלא האדם בלא בגדיו. ואשר היא יושבת עליו - פירשו חכמים במרכב (? ראה תו"כ מצורע פרשתא ד , יח).

ראב"ע:
ופירוש ואם על המשכב הוא - שב אל "הכלי אשר תשב עליו" (לעיל , כב); והנה הוא כלי על המשכב או כלי על כלי , על כן הטומאה קלה. ולא הזכיר לאשה 'מרכב' (ראה לעיל , ט) , כי בהוה דבר הכתוב; והמשפט אחד.

רלב"ג:
וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב - למדנו , שמשכבה מטמא האדם במגע לטמא בגדים. וכן למדנו מזה העניין במושבה בפסוק הבא אחר זה.

רלב"ג:
והנה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו בנגעו בו יטמא עד הערב - ראוי שתדע , שאין הרצון בזה שכאשר ינשא האדם על המשכב והמושב , שיהיה טמא; שאם היה העניין כן , לא היה ראוי שיאמר בנגעו בו. ועוד , שאם היה העניין כן , הנה ראוי שיִטמא לטמא בגדים שעליו , כמו שהתבאר בפרשת זב (לעיל , ט - י) , שאין מגע המשכב והמושב יותר חמור מהַנִשא עליהם. וכבר אמר בכאן יטמא , ולא אמר שיהיה טעון כבוס בגדים; ולזה הוא מבואר ממה שנזכר בפרשת זב , שמה שהעיר עליו בזה הכתוב הוא המרכב , שהוא מטמא לטמא בגדים. והנה קראו באשה משכב ו'מושב' , כי אין ראוי להזכיר המרכב באשה , לפי שיש לו פסוק הרגלים אשר הוא כלי לדבר הערוה; אמר: "ותפסקי... רגליך לכל עובר" (יח' טז , כה). והוא מבואר , שהמרכב מתיחס מאד למושב , וכל שכן מרכב הנשים. והנה שתקה התורה מלהזכיר טומאת הנושא ודם הנדה ומשכבה ומושבה ומרכבה ומשקיה , להשענה על מה שזכרה מזה העניין בזב (לעיל , ג - יב). וכן העניין במה שתשאהו או תסיטהו הנדה מהכלים , אבל התורה קצרה בזה כמשפטה , כי כבר זכרה בזה במה שיספיק ללמד ממנו , כי דין טומאת הנדה והזב לטמא זולתם הוא אחד בעינו.
ריכוז קישורים