עין המסורה:
ואל
כל
-
מראש
ספר
ויקרא
עד
וי'
טז
,
לד
'על
כל'
,
'ועל
כל'
בר
מן
א'.
ומן
וי'
טז
,
לד
עד
סוף
הספר
'אל
כל'
,
'ואל
כל'
בר
מן
א':
ראה
וי'
ב
,
ב.
אליהם
-
י"ז
מלא
בתורה:
ראה
וי'
י
,
יא.
רמב"ן:
אל
אהרן
ואל
בניו
ואל
כל
בני
ישראל
-
בעבור
היות
הפרשה
אזהרה
להקריב
כל
הקרבנות
באהל
מועד
,
יזהיר
הכהנים
,
שהם
המקריבים
הקרבן
,
שלא
יקריבום
בחוץ
,
ויזהיר
גם
ישראל
,
שיביאום
להם
שם
ולא
יקריבו
אותם
בחוץ
על
ידי
עצמם.
והנכון
בפרשה
מה
שהזכירו
רבותינו
(ראה
חולין
טז
,
ב)
,
שאסר
בשר
תאוה
לישראל
במדבר
,
לא
יאכלו
,
רק
שלָמים
שיעשו
על
מזבח
יי'.
ולכך
אמר
,
שכל
מי
שישחוט
משלשת
מיני
הבהמות
אשר
מהן
יבֹאו
כל
הקרבנות
,
שהם:
שור
וכשב
ועז
-
שיביאום
כולם
אל
פתח
אהל
מועד
ויעשו
אותם
זבחי
שלמים
,
להקריב
החלב
והדם
על
מזבח
יי'
,
ואז
יאכל
הוא
הבשר
כמשפט.
ואמר
,
שאם
ישחטם
במקום
אחר
יהיה
חִייב
כרת
(ראה
להלן
,
ד).
והקרוב
בלשון
הכתוב
,
כי
מתחלה
חִייב
כרת
בכל
שוחט
בחוץ
,
אפילו
החולין
,
והוא
האִסור
בבשר
תאוה;
ונתן
הטעם:
בעבור
שיקדישום
ליי'
ויזרק
הכהן
הדם
על
מזבח
יי'
ויקטיר
עליו
החלב
(ראה
להלן
,
ה
-
ו).
ואחר
כן
הזהיר
שלא
יעשה
מזבח
ליי'
בחוץ
ויקריב
עליו
השלמים
הנזכרים
או
עולה
,
כענין
הנעשה
במוקדשין
בשעת
התר
הבמות
,
רק
בפתח
אהל
מועד
יעלה
אותם
לַשֵם
(ראה
להלן
,
ח
-
ט).
והנה
ריקן
כל
השחיטות
בחולין
ובמוקדשין
להיות
כולן
בפנים
ובמוקדשין.
ולכך
אמר
במשנה
תורה
"ועברתם
את
הירדן
וישבתם
בארץ"
וגו'
(דב'
יב
,
י)
,
"והיה
המקום
אשר
יבחר
יי'...
שמה
תביאו...
עולותיכם
וזבחיכם"
(שם
,
יא);
ואמר
"השמר
לך
פן
תעלה
עולותיך
בכל
מקום
אשר
תראה"
(שם
,
יג)
,
"כי
אם
במקום"
וגו'
(שם
,
יד)
,
להיות
איסור
שחוטי
חוץ
במוקדשין
עומד
במקומו
בשעת
בית
הבחירה.
אבל
התיר
אותו
בחולין;
זהו
שאמר
"רק
בכל
אות
נפשך
תזבח
ואכלת
בשר"
(שם
,
טו)
-
לומר
שלא
תתנהג
בארץ
המניעה
הנאמרת
כאן
,
שלא
ישחוט
חולין
כלל
ושיעשה
מכל
זבחו
שלמים
על
מזבח
יי'.
ופירש
שם
הטעם:
"כי
ירחיב
יי'
אלהיך
את
גבולך"
וגו'
(שם
,
כ)
-
לומר
,
כי
היה
האיסור
מתחלה
בהיותם
במדבר
,
שיֵקַל
עליהם
להביא
כל
זבחיהם
אל
פתח
אהל
מועד
,
אבל
אחרי
שירחיב
גבולם
יאכלו
בשר
תאוה
וישחטו
בשעריהם
,
אך
לא
המוקדשין.
וזה
טעם
מה
שהזכיר
בכאן:
אשר
ישחט...
במחנה
או
אשר
ישחט
מחוץ
למחנה
-
יזכיר
גם
השוחטים
חוץ
למחנה
שיהיו
חייבים
להביא
אותם
אל
פתח
אהל
מועד
,
כי
אע"פ
שיתיר
בשר
תאוה
אחרי
שירחיב
השם
גבולם
,
מפני
שאינם
במקום
המקדש
,
לא
יתיר
במדבר
כן
אפילו
חוץ
למחנה
,
לפי
שאינם
רחוקים
מן
המזבח
כאשר
יהיו
בארץ
שירחיב
השם
גבולם
,
כי
אז
יתיר
להם
בשר
תאוה.
וזהו
דעתו
של
רבי
ישמעאל
בפרשיות
הללו
(ראה
חולין
טז
,
ב)
,
ומכאן
אמר
דמעיקרא
איתסר
להו
בשר
תאוה;
והוא
הנאות
בכתוב
על
דרך
הפשט.
וזהו
מאמרם
בהגדה
(ראה
דב"ר
ד
,
ו):
רבנין
אמרין:
הרבה
דברים
אסר
אותם
הקדוש
ברוך
הוא
וחזר
והתירם
במקום
אחר;
תדע
לך
,
אסר
הקדוש
ברוך
הוא
לשחוט
ולאכול
לישראל
עד
שיביאנו
פתח
אהל
מועד;
מניין?
שנאמר
"ואל
פתח
אהל
מועד"
וגו'
(להלן
,
ד);
מה
כתוב
שם?
"דם
יחשב
לאיש
ההוא".
וכאן
חזר
והתירן
להם
,
שנאמר
"בכל
אות
נפשך
תאכל
בשר"
(דב'
יב
,
כ);
מנין?
ממה
שקראו
בענין
"כי
ירחיב
יי'
אלהיך"
(שם).
ומה
שכתב
רבנו
שלמה:
במוקדשין
הכתוב
מדבר
וכו'
,
הוא
מדרשו
של
האומר
(ראה
חולין
יז
,
א):
'בשר
תאוה
לא
איתסר
כלל'
,
ועל
דעתו
נשנית
הבריתא
שב'תורת
כהנים'
(אחרי
מות
פרשתא
ו
פרקים
ט
-
י).
אבל
דרך
ישוב
המקראות
על
אפניהם
ודרך
חכמים
בהגדות
וברוב
המקומות
-
כמו
שפירשנו.
רלב"ג:
דבר
אל
אהרן
ואל
בניו
ואל
כל
בני
ישראל
-
ראוי
שתדע
,
כי
הגר
הוא
בכלל
,
כי
כבר
זכרה
זה
התורה
בביאור
במה
שדומה
לזה
בזאת
הפרשה
(להלן
,
ח)
,
עם
שזה
מבואר
בכללות
,
שמשפטי
התורה
הם
שוים
לגר
ולאזרח
הארץ.