תנ"ך - ערות
אשה
ובתה
לא
תגלה
את־בת־בנה
ואת־בת־בתה
לא
תקח
לגלות
ערותה
שארה
הנה
זמה
הוא:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עֶרְוַ֥ת
אִשָּׁ֛ה
וּבִתָּ֖הּ
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ
וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ
לֹ֤א
תִקַּח֙
לְגַלּ֣וֹת
עֶרְוָתָ֔הּ
שַׁאֲרָ֥ה
הֵ֖נָּה
זִמָּ֥ה
הִֽוא:
(ויקרא פרק יח פסוק יז)
עֶרְוַת
אִשָּׁה
וּבִתָּהּ
לֹא
תְגַלֵּה
אֶת־בַּת־בְּנָהּ
וְאֶת־בַּת־בִּתָּהּ
לֹא
תִקַּח
לְגַלּוֹת
עֶרְוָתָהּ
שַׁאֲרָה
הֵנָּה
זִמָּה
הִוא:
(ויקרא פרק יח פסוק יז)
ערות
אשה
ובתה
לא
תגלה
את־בת־בנה
ואת־בת־בתה
לא
תקח
לגלות
ערותה
שארה
הנה
זמה
הוא:
(ויקרא פרק יח פסוק יז)
ערות
אשה
ובתה
לא
תגלה
את־בת־בנה
ואת־בת־בתה
לא
תקח
לגלות
ערותה
שארה
הנה
זמה
הוא:
(ויקרא פרק יח פסוק יז)
תרגום אונקלוס:
עֶריַת
אִתְּתָא
וּברַתַּהּ
לָא
תְגַלֵי
יָת
בַּת
בְּרַהּ
וְיָת
בַּת
בְּרַתַּהּ
לָא
תִיסַב
לְגַלָאָה
עֶריְתַהּ
קָרִיבָן
אִנִין
עֵיצַת
חֲטִין
הִיא
:
מסורה גדולה:
ואת
בת
ה'
וסימנהון
את
בת
בנה
ואת
בת
בתה
ואת
בת
היענה
וחביר'
ואת
בת
פרעה
העלה
שלמה
והמלך
שלמה
אהב
נשים
נכריות
רבות.
רש"י:
ערות
אשה
ובתה
-
לא
אסר
הכתוב
אלא
על
ידי
נישואי
הראשונה
,
לכך
נאמר:
לא
תקח
-
לשון
'קיחה'.
וכן
לעניין
העונש:
"אשר
יקח
את
אשה
ואת
אמה"
(וי'
כ
,
יד)
-
לשון
'קיחה'.
אבל
אנס
אשה
,
מותר
ליקח
בתה
(ראה
יבמות
צז
,
א)
שארה
הנה
-
קרובות
הן
זו
לזו.
זמה
-
עצה
,
כתרגומו
"עצת
חטאין"
,
שיצרך
יועצך
לחטוא.
ראב"ע:
שארה
הנה
-
הם
שני
שמות:
"שאר"
(לעיל
,
יב)
עם
שארה;
והיה
האל"ף
ראוי
לנוח
כלמ"ד
"שַׂלְמָה"
(שמ'
כב
,
ח)
,
לולי
שהוא
מהגרון.
רמב"ן:
זמה
היא
-
תרגם
אנקלוס:
"עצת
חטאין
היא".
וכתב
רבנו
שלמה:
שיצרך
יועצך
לחטוא.
ולא
ידעתי
טעם
לזה:
שכל
העריות
,
גם
העברות
האחרות
,
היצר
יועצו
לחטוא!
אבל
הענין
הוא
,
כי
שֵם
'זמה'
גזרו
מן
"כאשר
זמם
לעשות
לאחיו"
(דב'
יט
,
יט);
ולמחשבה
ההגונה
יקראו
'מזמה':
"ולא
יבצר
ממך
מזמה"
(איוב
מב
,
ב);
ולזנות
העשוי
במחשבה
בסתר
יקראו
'זמה'
,
כענין
שנאמר
"אם
נפתה
לבי
על
אשה
ועל
פתח
רעי
ארבתי"
(איוב
לא
,
ט);
"כי
היא
זמה
והוא
עון
פלילים"
(שם
,
יא);
וכן
"זמתך
ותזנותיך"
(יח'
כג
,
כט)
,
ו"זמת
זנותך"
(יר'
יג
,
כז)
-
הנאוף
בסתר
ובגלוי.
ולפי
דעתי
אמר
הכתוב
"זמה
היא"
באשה
ובתה
,
ואשה
ואמה
(ראה
וי'
כ
,
יד)
-
לגנות
הענין
,
לומר
כי
כשישכב
עם
האחת
שהיא
אשתו
יחשב
באחרת
,
בעבור
קרבתן
ודמיונן
,
והנה
תהיה
שכיבת
שתיהן
לו
זמה.
והוא
הענין
שהזכירו
רבותינו
(ראה
נדרים
כ
,
ב):
"וברותי
מכם
המורדים
והפושעים
בי"
(יח'
כ
,
לח)
-
אלו
בני
תשע
מדות
וכו'.
ולכך
אמר
הכתוב:
ערות
אשה
ובתה
,
וכן
יאמר
"ואיש
אשר
יקח
את
אשה
ואת
אמה"
(וי'
כ
,
יד)
,
ולא
אמר
'ערות
בת
אשתך
לא
תגלה
וערות
אם
אשתך'.
וטעם
הכתוב
,
כי
בתחלת
הפרשה
אמר
"איש
אל
כל
שאר
בשרו
לא
תקרבו"
(לעיל
,
ו)
,
כי
אסר
הקרובות
לו
משום
'שאֵרו'
,
ונותן
בהם
טעם:
"כי
ערותך
הנה"
(לעיל
,
י);
ועכשו
,
כשאסר
קרובות
אשתו
אמר:
שארה
הנה
,
לומר
שגם
הנה
אסורות
מפני
שהן
שאר
זו
לזו
,
ותהיה
משכבן
בשתיהן
זמה
,
כמו
שפירשתי.
וכן
אמר
הכתוב
"ואיש
את
כלתו
טמא
בזמה"
(יח'
כב
,
יא)
,
שטמאה
לבעלה
,
כי
גם
בהיותה
עמו
תחשוב
באביו
בעבור
דמיונם.
וקרא
הכתוב
שכיבת
הבהמה
"תבל"
(להלן
,
כג)
,
שיבלבל
זרע
אדם
וזרע
בהמה
,
וכן
אמר
בשכיבת
הכלה
"תבל
הוא"
(וי'
כ
,
יב)
,
שתערב
האב
והבן
להיותם
לה
כאיש
אחד
,
תשכב
עם
שניהם
יחד
במחשבה.
רלב"ג:
ערות
אשה
ובתה
לא
תגלה
את
בת
בנה
ואת
בת
בתה
לא
תקח
לגלות
ערותה
-
הרצון
בזה
,
שיהיה
לו
אישות
עם
אחת
מהן
,
ולזה
אמר
לא
תקח.
ומפני
האישות
ההוא
נאסרה
עליו
האחרת
,
מפני
שהיא
שאר
אשתו
,
כמו
שאמר
שארה
הנה
זמה
הוא.
וכזה
תמצא
באחות
אשתו
,
שאמרו
בה
"לא
תקח"
(להלן
,
יח)
,
להעיר
,
כי
מפני
נשואי
אשתו
נאסרה
עליו
האחרת.
וכזה
תמצא
בפרשת
'קדושים
תהיו'
,
שאמר
לשון
קיחה
בזה
העניין;
אמר:
"ואיש
אשר
יקח
את
אשה
ואת
אמה
זמה
היא"
(וי'
כ
,
יד)
,
ולא
תמצא
לשון
קיחה
בשאר
העריות.
ולזה
יראה
במה
שאין
ספק
בו
,
שתהיה
אחת
מהן
אשתו;
ולזה
אמר
בפרשת
'והיה
כי
תבא':
"ארור
שוכב
עם
חותנתו"
(דב'
כז
,
כג).
ואין
לאומר
שיאמר
שיקח
שתיהן
לנשים
ואז
יתחייב
כרת
כשיגלה
ערות
השנית
,
שאם
נתחייב
כרת
כשגלה
ערותה
אחר
שלקחה
לאשה
,
כל
שכן
שהוא
ראוי
שתאסר
לו
כשלא
לקחה
לאשה.
ולזה
הוא
מבואר
,
שאין
לו
לִקוּחים
כי
אם
עם
אחת
מהן
,
ובעבורה
נאסרו
לו
האחרות;
וזה
,
שאם
היתה
היא
אשתו
,
הנה
נתחייב
כרת
אם
יגלה
ערות
בתה
או
בת
בתה
או
בת
בנה.
וכן
אם
היתה
בת
הבת
אשתו
,
הנה
תאסר
עליו
חמותו
ואֵם
חמותו;
ותאסר
עליו
גם
כן
אם
חמיו
,
לפי
שאשתו
היא
בת
בנה.
ולזה
הוא
מבואר
,
שהאונס
אשה
או
המפתה
אותה
לא
תאסרנה
עליו
קרובותיה
,
לפי
שאין
לו
אישות
בה.