תנ"ך - ואיש
אשר־ישכב
את־אשה
דוה
וגלה
את־ערותה
את־מקרה
הערה
והוא
גלתה
את־מקור
דמיה
ונכרתו
שניהם
מקרב
עמם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְ֠אִישׁ
אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֨ב
אֶת־אִשָּׁ֜ה
דָּוָ֗ה
וְגִלָּ֤ה
אֶת־עֶרְוָתָהּ֙
אֶת־מְקֹרָ֣הּ
הֶעֱרָ֔ה
וְהִ֕וא
גִּלְּתָ֖ה
אֶת־מְק֣וֹר
דָּמֶ֑יהָ
וְנִכְרְת֥וּ
שְׁנֵיהֶ֖ם
מִקֶּ֥רֶב
עַמָּֽם:
(ויקרא פרק כ פסוק יח)
וְאִישׁ
אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב
אֶת־אִשָּׁה
דָּוָה
וְגִלָּה
אֶת־עֶרְוָתָהּ
אֶת־מְקֹרָהּ
הֶעֱרָה
וְהִוא
גִּלְּתָה
אֶת־מְקוֹר
דָּמֶיהָ
וְנִכְרְתוּ
שְׁנֵיהֶם
מִקֶּרֶב
עַמָּם:
(ויקרא פרק כ פסוק יח)
ואיש
אשר־ישכב
את־אשה
דוה
וגלה
את־ערותה
את־מקרה
הערה
והוא
גלתה
את־מקור
דמיה
ונכרתו
שניהם
מקרב
עמם:
(ויקרא פרק כ פסוק יח)
ואיש
אשר־ישכב
את־אשה
דוה
וגלה
את־ערותה
את־מקרה
הערה
והוא
גלתה
את־מקור
דמיה
ונכרתו
שניהם
מקרב
עמם:
(ויקרא פרק כ פסוק יח)
תרגום אונקלוס:
וּגבַר
דְּיִשׁכּוֹב
יָת
אִתָּא
טוּמאָה
וִיגַלֵי
יָת
עֶריְתַהּ
יָת
קְלָנַהּ
גַּלִי
וְהִיא
תְּגַלֵי
יָת
סוֹאֲבָת
דְּמַהָא
וְיִשׁתֵּיצוֹן
תַּרוֵיהוֹן
מִגּוֹ
עַמְהוֹן
:
עין המסורה:
את
-
י"ו
פסוקים
דאית
בהון
'את
את
את
את':
ראה
וי'
ה
,
כג.
דוה
-
ג':
*וי'
כ
,
יח;
יש'
ל
,
כב;
*איכה
א
,
יג.
מקרה
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
*וי'
כ
,
יח;
יר'
נא
,
לו.
הערה
-
ג':
*וי'
כ
,
יח
,
יט;
יש'
נג
,
יב.
דמיה
-
ג'
(ומלא):
וי'
יב
,
ז;
כ
,
יח;
יש'
כו
,
כא.
מסורה גדולה:
דוה
ג'
וסימנהון
ואיש
אשר
ישכב
את
אשה
תזרם
כמו
דוה
כל
היום
דוה.
מקרה
ב'
חד
מל'
וחד
חס'
את
מקרה
הערה
והיא
והבשתי
את
מקורה.
הערה
ג'
וסימנהון
כי
את
שארו
הערה
את
מקרה
הערה
תחת
אשר
הערה
למות.
מסורה קטנה:
דוה
-
ג';
מקרה
-
ב'
חד
מל'
וחד
חס';
גלתה
-
ל';
דמיה
-
ג'.
רש"י:
הערה
-
גלה;
וכל
לשון
'ערוה'
-
גִלוי
הוא.
והוי"ו
יורדת
בתיבה
ל'שם
דבר';
כמו
"זעוה"
(דב'
כח
,
כה)
-
מגזרת
"לא
זע"
(אס'
ה
,
ט)
,
וכמו
"אחוה"
(זכ'
יא
,
יד)
-
מגזרת
"אח"
(בר'
כד
,
כט).
והעראה
זו
,
נחלקו
רבותינו
בה
(יבמות
נה
,
ב):
יש
שאמרו:
זו
נשיקת
שמש
במקומו
,
ויש
שאמרו:
זו
הכנסת
עטרה.
ראב"ע:
דוה
-
היא
חולה
,
בעבור
הדם.
וטעם
מקורה
הערה
-
שעשה
תועבה
גדולה.
וטעם
והיא
גלתה
-
ברצונה;
כי
אם
היא
אנוסה
,
הוא
לבדו
יכרת.