תנ"ך - או־גבן
או־דק
או
תבלל
בעינו
או
גרב
או
ילפת
או
מרוח
אשך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אֽוֹ־גִבֵּ֣ן
אוֹ־דַ֔ק
א֖וֹ
תְּבַלֻּ֣ל
בְּעֵינ֑וֹ
א֤וֹ
גָרָב֙
א֣וֹ
יַלֶּ֔פֶת
א֖וֹ
מְר֥וֹחַ
אָֽשֶׁךְ:
(ויקרא פרק כא פסוק כ)
אוֹ־גִבֵּן
אוֹ־דַק
אוֹ
תְּבַלֻּל
בְּעֵינוֹ
אוֹ
גָרָב
אוֹ
יַלֶּפֶת
אוֹ
מְרוֹחַ
אָשֶׁךְ:
(ויקרא פרק כא פסוק כ)
או־גבן
או־דק
או
תבלל
בעינו
או
גרב
או
ילפת
או
מרוח
אשך:
(ויקרא פרק כא פסוק כ)
או־גבן
או־דק
או
תבלל
בעינו
או
גרב
או
ילפת
או
מרוח
אשך:
(ויקרא פרק כא פסוק כ)
תרגום אונקלוס:
אוֹ
גְבִין
אוֹ
דוּקָא
אוֹ
חִלִיז
בְּעֵינוֹהִי
אוֹ
גַרבָּן
אוֹ
חֲזָזָן
אוֹ
מְרִיס
פַּחדִּין
:
מסורה קטנה:
תבלל
-
ל'
וחס';
ילפת
-
ב';
מרוח
-
ל';
אשך
-
ל'.
רש"י:
או
גבן
-
'שוריצילש'
בלעז;
שגביני
עיניו
-
שערן
ארוך
ושוכב
(ראה
תו"כ
אמור
פרשתא
ג
,
יב).
או
דק
או
תבלול
בעינו
-
שיש
לו
בעינו
דוק
,
שקורין
'טיילא'
[בלעז];
כמו
"הנוטה
כדוק
שמים"
(יש'
מ
,
כג).
או
תבלול
בעינו
-
דבר
המבלבל
את
העין
,
כגון
חוט
לבן
הנמשך
מן
הלבן
ופוסק
בסירא
,
שהוא
עוגל
המקיף
את
השחור
,
שקורין
'פרונילא'
[בלעז];
והחוט
הזה
פוסק
את
העוגל
ונכנס
בשחור
(ראה
בכורות
לח
,
ב).
ותרגום
תבלול:
"חיליז"
,
לשון
'חלזון'
,
שהוא
דומה
לתולעת
אותו
החוט;
וכן
כנוהו
חכמי
ישראל
במומי
הבכור
(ראה
שם):
חלזון
,
נחש
,
עינב.
גרב
וילפת
-
מיני
שחין
הם:
גרב
-
זו
החרס
(ראה
דב'
כח
,
כז)
,
שחין
היבש
מבפנים
ומבחוץ.
ילפת
-
היא
חזזית
המצרית.
ולמה
נקראת
'ילפת'?
-
שמלפפת
והולכת
עד
יום
המיתה
,
והוא
לח
מבחוץ
ויבש
מבפנים.
ובמקום
אחר
(שם)
קורא
"גרב"
-
שחין
הלח
מבחוץ
ויבש
מבפנים
,
שנאמר
"ובגרב
ובחרס"
(שם):
כשסמך
"גרב"
אצל
"חרס"
,
קורא
לילפת
"גרב";
וכשהוא
סומך
אצל
ילפת
,
קורא
ל"חרס"
גרב.
כך
מפורש
בבכורות
(מא
,
א).
מרוח
אשך
-
לפי
התרגום
,
"מריס
פחדין"
-
שפחדיו
מרוססין
,
שבצים
שלו
כתותין;
"פחדין"
-
כמו
"גידי
פחדיו
ישורגו"
(איוב
מ
,
יז).
ראב"ע:
או
גבן
-
קרוב
מגזרת
"הרים
גבנונים"
(תה'
סח
,
יז);
והנו"ן
שרש
,
והוא
שם
התאר.
וכן
דק
,
והוא
כמשמעו:
להיות
דק
,
קצר
קומה.
תבלול
בעינו
-
יש
אומרים:
מגזרת
"תבל
עשו"
(וי'
כ
,
יב)
-
השחתה;
ויש
אומרים:
מגזרת
"בלולה
בשמן"
(וי'
ב
,
ה);
והתי"ו
,
על
שני
הפירושים
-
נוסף.
גם
גרב
-
בעין
,
ועל
דעת
רבים
כן.
ילפת
-
כטעם
"דבק"
(מש'
יח
,
כד)
,
מגזרת
"וילפות
שמשון"
(שו'
טז
,
כט).
ויש
אומרים:
'עיוות'
,
מגזרת
"ויחרד
האיש
וילפת"
(רות
ג
,
ח);
והיו"ד
נוסף
,
כיו"ד
"יצהר"
(במ'
יח
,
יב).
מרוח
-
שם
התואר
,
מגזרת
'רוח'
(ראה
משנה
בכורות
ז
,
ה).
אשך
-
הביצה.
רמב"ן:
חרום
-
כל
שחוטמו
שקוע
בין
שתי
העינים
,
שכוחל
שתי
עיניו
כאחת;
לשון
רבנו
שלמה.
וב'תורת
כהנים'
(אמור
פרשתא
ג
,
ז)
ובגמרא
בכורות
(מג
,
ב)
שנו:
חרום
-
שחוטמו
שקוע;
חוטמו
בלום
,
חוטמו
סולד
,
חוטמו
נוטף
,
מניין?
תלמוד
לומר:
או
חרום.
אבא
יוסי
אומר:
אין
חרום
אלא
הכוחל
שתי
עיניו
כאחת;
אמרו
לו:
הפלגת
,
אע"פ
שאינו
יכול
לכחול
שתי
עיניו
כאחת.
ולשון
חרום
-
מגזרת
"כל
חרם
אשר
יחרם"
(וי'
כז
,
כט);
"והחרמתי
את
עריהם"
(במ'
כא
,
ב)
-
ענין
חורבן;
ויקָרא
'חרום'
-
כי
החוטם
הדרת
פנים
,
כמו
שאמרו
(ראה
יבמות
קכ
,
א):
אין
מעידין
אלא
על
פרצוף
פנים
עם
החוטם;
ואשר
אין
חוטמו
כתאר
בני
האדם
,
צורתו
חרבה.
וטעם
או
גבן
נמשך
אל
מלת
בעינו:
או
שהוא
גבן
בעינו
,
או
דק
או
תבלול
בו;
והוא
שגבות
עיניו
שוכבות
עליהן
,
מלשון
"גב
המזבח"
(יח'
מג
,
יג);
"על
גבי
חרשו
חורשים"
(תה'
קכט
,
ג).
והזכיר
תחלה
המום
בחסרון
האיברים
,
עור
או
פסח
,
ואחרי
כן
בקטנוּת
כגון
החרום
,
ובגודל
כגון
השרוע.
ואחרי
כן
בשברון
העצמות:
אע"פ
שכל
איבריו
עמו
,
כיון
שנשבר
העצם
-
פסול.
ואחרי
כן
פסל
אפילו
בכיעור
התואר
,
כגון
הגבן
ואשר
בעיניו
הגרעינין.
ואחרי
כן
בבשר
הגוף
,
כי
צריך
שיהיה
נקי
וחלק.
ואחרי
כן
הוסיף
בעל
הרוח
אשר
ביציו
נפוחים
בו
,
אע"פ
שהוא
חולי
נהוג
בזקנים
,
ואינו
מום
בעצם
או
בבשר.
ורבותינו
בארו
(ראה
משנה
בכורות
ו
-
ז)
מומין
רבים
נלמדים
מאלה
,
כי
הנזכרים
בתורה
אבות
להם.
רלב"ג:
או
גבן
-
הוא
שיש
לו
שני
גבינים
על
עינו.
ולזה
יתבאר
שאם
אין
לו
גבין
על
עינו
,
הוא
בעל
מום
גם
כן.
או
דק
או
תבלול
בעינו
-
דק
הוא
מי
שיש
לו
כתם
לבנה
על
השחור
שבעינו;
וזה
מבואר
מצד
הוראת
הגדר.
ותבלול
-
שנתערב
מהלובן
בשחור
ונבלל
עמו;
ומזה
יתבארו
המומין
שבעין
הדומין
לו
,
לפי
מה
שנתבאר
בשרשים
הכוללים.
או
גרב
-
הוא
החכוך
היבש.
או
ילפת
-
הוא
חזזית
מצרית
,
והוא
קשה
הרפואה.
או
מרוח
אשך
-
רוצה
לומר
,
שנתמעך
אחד
מאשכיו
או
נכתת.
ומזה
יתבארו
המומין
אשר
בכלי
ההולדה
הדומים
להם.