תנ"ך - אם על־תודה יקריבנו והקריב׀ על־זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִ֣ם עַל־תּוֹדָה֘ יַקְרִיבֶנּוּ֒ וְהִקְרִ֣יב׀ עַל־זֶ֣בַח הַתּוֹדָ֗ה חַלּ֤וֹת מַצּוֹת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וְסֹ֣לֶת מֻרְבֶּ֔כֶת חַלֹּ֖ת בְּלוּלֹ֥ת בַּשָּֽׁמֶן: (ויקרא פרק ז פסוק יב)

טקסט וניקוד:

אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב׀ עַל־זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן: (ויקרא פרק ז פסוק יב)

טקסט בלבד:

אם על־תודה יקריבנו והקריב׀ על־זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן: (ויקרא פרק ז פסוק יב)

תיקון קוראים:

אם על־תודה יקריבנו והקריב׀ על־זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן: (ויקרא פרק ז פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
אִם עַל תּוֹדְתָא יְקָרְבִנֵיהּ וִיקָרֵיב עַל נִכסַת תּוֹדְתָא גְּרִיצָן פַּטִירָן דְּפִילָן בִּמשַׁח וְאֶספּוֹגִין פַּטִירִין דִּמשִׁיחִין בִּמשַׁח וְסוֹלֶת רְבִיכָא גְּרִיצָן דְּפִילָן בִּמשַׁח :

עין המסורה:
אם - ז' ראשי פסוקים בסיפרא: ראה וי' א , ג. חלות - ג' מלא בסיפרא: וי' ב , ד; ז , יב; כד , ה. מרבכת - ב': וי' ו , יד; ז , יב.

מסורה קטנה:
אם - ז' ראש' פסו' בסיפ'; חלות - ג' מל' בסיפ'; מרבכת - ב'.

רש"י:
אם על תודה יקריבנו - אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו , כמו יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורין וחולה שנתרפא , שהן צריכין להודות , וכתוב בהם "יודו ליי' חסדו" , "ויזבחו זבחי תודה" (תה' קז , כא - כב; ראה ברכות נד , ב). אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו , 'שלמי תודה' שְמָן , וטעונות לחם האמורים בעניין (ראה גם להלן , יג); ואינן נאכלין אלא ליום ולילה , כמו שמפורש כאן (ראה להלן , טו). והקריב על זבח התודה - ארבעת מיני לחם: חלות ורקיקין ורבוכה - שלשת מיני מצה , וכתיב "על חלת לחם חמץ" (להלן , יג). וכל מין ומין - עשר חלות; כך מפורש במנחות (עז , א). ושיעורן: חמש סאין ירושלמיות , שהן שש מדבריות; עשרים עשרון. מרבכת - לחם חלוט ברותחין כל צורכו.

רשב"ם:
אם על תודה - שנדר בלשון 'תודה' (ראה משנה מנחות ז , ה - ו) ולא הזכיר לשון 'שלמים'. וסתם תודה - (כשאדם) מביא קרבן על שניצול מצרותיו , כמו שאמרו חכמים (ברכות נד , ב): ארבעה צריכין להודות. ורבותינו (מנחות עז , ב; פט , א) פרשו: כל החלות - ארבעים הם , ופרשו שַמְנָן כמה וכמה עשרונים.

ראב"ע:
אם על תודה - טעמו: שיתן תודה לשם , שנמלט מצרה. חלות מצות - כרצונו , אך לא פחותים משנים; וכן רקיקי מצות. מרבכת - הנבחר בפירושים בעיני , שהיא 'מובחרת'. וחלות מצות ורקיקים - אפויים (ראה וי' ב , ד) , וחלות המורבכות אינם כן (ראה וי' ו , יד).

רמב"ן:
והקריב על זבח התודה - פירשו בו (ראה ראב"ע): עם זבח התודה; וכן על חלות לחם חמץ - עמהם. והנכון , שהוא על כמשמעו , שיוסיף על הזבח לחם; וכן על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו - שיביא חלות לחם חמץ , ועליהן יוסיף להביא קרבנו , שהוא לחם המצה הנזכר; והכל יביא על הזבח. ועשה העיקר לחם חמץ ושאר הלחם עליו , בעבור שהוא מרובה כנגד כל שאר המינין. ושָנה הכתוב לומר: על זבח תודת שלמיו - למה שדרשו בו (ראה מנחות עח , ב) , שאין הלחם קדוש קדושת הגוף עד שישחט הזבח , ושישחט עליו , כלומר: על דעת שיקדש הלחם עמה. וכתב רבנו שלמה: והקריב על זבח התודה ארבעת מיני לחם: חלות ורקיקים ורבוכה - שלשת מיני מצה , וכתיב: על חלות לחם חמץ; וכל מין ומין - עשר חלות; כך מפורש במנחות (עז , א). ושיעורן: חמש סאין ירושלמיות , שהן שש מדבריות; עשרים עשרון. ולא הזכיר הרב בעשרים עשרונות הללו , שמהן עשרה לחמץ - עשרון לחלה , ועשרה למצה - שלש חלות לעשרון; דרשו כן (שם עח , א) מן הכתוב הזה: על חלות לחם חמץ - כנגד חמץ הָבֵא מצה; נמצאו עשרים עשרון - עשרה לחמץ ועשרה למצה; עשרה לחמץ - עשרון לחלה; עשרה למצה - שלש חלות לעשרון; נמצאו ארבעים חלות.

רלב"ג:
וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליי' - הוצרך בזה המקום לזכור אשר יקריב ליי' , לפי שהוא נאכל לבעלים , והיה עולה על הדעת שלזאת הסבה לא יצטרך שיהיו מעשיו לשם הקדוש ברוך הוא. וכבר באר בפרשת הקודמת עשיית השלמים במה שיכלל כל מיני השלמים (ראה וי' ג) , ועתה שב לבאר כל מה שנתייחדו בו מיני השלמים מקצת לקצת. והוא , שאם יקריבנו על תודה , יקריב עמו מיני לחם בשלם שבפנים; והם כולם מהחטים , שהרי זכר סלת; אמר: וסלת מרבכת חלות בלולות בשמן. והנה יראה , שמיני הלחם שזכר יהיה מנושא אחד בעינו , לפי שהחלפון שזכרה התורה בהם הוא באופן התקון לבד. ולזה יהיה קצתו חמץ וקצתו מצה. והקצת שהוא מצה יהיה קצתו חלות מצות בלולות בשמן , וקצתו רקיקי מצות משוחים בשמן; ושני אלו המינים הם מאפה תנור. וקצתו רביכין , והם חלות בלולות בשמן. וחולט אותם ברותחין עד שתאפה כל צרכה , ואחר כך קולה אותה על המרחשת בשמן , כי היא זאת הכונה במה שאמר מורבכת , לפי הוראת הגדר. וראוי שתדע , כי שיעור מה שיעשה חמץ הוא כשיעור מה שיעשה מצה , שנאמר: על חלות לחם חמץ; וכבר יורה אמרו על - שניות במספר. ולפי שאחרי המספר יחוייב שיהיו מסכימים , יהיה שיעור החמץ כשיעור המצות בכללם , כמו שביארנו זה בעניין הלבונה הבאה עם המנחות (וי' ב , ב). והקריב על זבח התודה - למדנו , שזבח התודה הוא העיקר , ולחמי התודה הם באים בכלל הזבח. והנה לא נתבאר בתורה שיעור הלחם הבא עם התודה. והנה מצאנו בתורה מבואר שיעור הלחם הבא עם שני כבשי עצרת , שהוא עשרון והוא חמץ (ראה וי' כג , יז - יט) , ולזה ידמה שכל לחם ולחם מהחמץ יהיה שעורו עשרון. ולפי שכבר אמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליי' - הנה יהיו לחמי החמץ לכל הפחות עשרה , כי לא מצאנו תרומה בפחות מזה המספר בתורה. ולזה יתבאר שהחמץ יהיה עשרה עשרונות , שהוא איפה , כי העשרון הוא עשירית האיפה. וממה שקדם יתבאר , שמיני המצה יהיו גם כן עשרה עשרונות; ולזה יהיו לחמי תודה באים מעשרים עשרונות. ויתבאר ממה שקדם , שבכל מין ומין יהיו עשרה לחם , עד שיהיה מספר החלות ארבעים. ולפי שאמר חלות מצות , חלות לחם - הנה יחוייב שתהיינה שלמות , לא פרוסות; וכן מה שיקח הכהן הוא אחד שלם , לא פרוס , שנאמר: והקריב ממנו אחד מכל קרבן. והנה השיעור שישימו מהשמן באלו החלות , לפי הנהוג מעניינם כשיתוקנו למאכל , היה לוג: רביעיתו לרקיקין ורביעיתו לחלות מאפה תנור וחצי לרביכין. וראוי שנדע , שכבר אפשר להרים תרומת הלחם הזה בעיסה , כמו העניין בחלה , כי שם נאמר גם כן "תרומה" (במ' טו , כ). לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה - למדנו מזה , שהוא ראוי שיהיה הכהן ראוי בשעת זריקת הדם , רוצה לומר , שאם היה הכהן טהור בשעת קבלת הדם או הולכתו ואינו טהור בשעת זריקה - אינו חולק בלחמי תודה עם אנשי בית אב. והנה הרצון באמרנו הזורק - הראוי לזרוק מצד הזמן , והם אנשי בית אב של אותו היום.
ריכוז קישורים