תנ"ך - הנצנים
נראו
בארץ
עת
הזמיר
הגיע
וקול
התור
נשמע
בארצנו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הַנִּצָּנִים֙
נִרְא֣וּ
בָאָ֔רֶץ
עֵ֥ת
הַזָּמִ֖יר
הִגִּ֑יעַ
וְק֥וֹל
הַתּ֖וֹר
נִשְׁמַ֥ע
בְּאַרְצֵֽנוּ:
(שיר השירים פרק ב פסוק יב)
הַנִּצָּנִים
נִרְאוּ
בָאָרֶץ
עֵת
הַזָּמִיר
הִגִּיעַ
וְקוֹל
הַתּוֹר
נִשְׁמַע
בְּאַרְצֵנוּ:
(שיר השירים פרק ב פסוק יב)
הנצנים
נראו
בארץ
עת
הזמיר
הגיע
וקול
התור
נשמע
בארצנו:
(שיר השירים פרק ב פסוק יב)
הנצנים
נראו
בארץ
עת
הזמיר
הגיע
וקול
התור
נשמע
בארצנו:
(שיר השירים פרק ב פסוק יב)
תרגום מגילות:
וּמֹשֶׁה
וְאַהֲרֹן
דְּאִתמְתִילוּ
לְלוֹלַבֵּי
תָמָר
אִיתַּחזוֹ
לְמַעֲבַד
נִסִין
בְּאַרעָא
דְמִצרַיִם
וְעִדָּן
קִיטוּף
בִּכָּרַאי
מְטָא
וְקָל
רוּחָא
דְקוּדשָׁא
דְפוּרקָנָא
דַאֲמַרִית
לְאַברָהָם
אֲבוּכוֹן
כְּבָר
שְׁמַעתּוּן
מָה
דַאֲמַרִית
לֵיהּ
וְאַף
יָת
עַמָא
דְיִשׁתַּעבְּדוּן
בְּהוֹן
דָּאֵין
אֲנָא
וּבָתַר
כֵּין
יִפְּקוּן
בְּקִניָנָא
סַגִּי
וּכעַן
צְבֵיתִי
לְמַעֲבַד
מָא
דְקַיֵימִית
לֵיהּ
בְּמֵימְרִי
:
עין המסורה:
נראו
-
ד':
בר'
ח
,
ה;
מ"ב
כג
,
כד;
שה"ש
ב
,
יב;
דה"ב
ט
,
יא.
התור
-
ג'
מלא
(בלישנא):
שה"ש
א
,
יא;
ב
,
יב;
דה"א
יז
,
יז.
רש"י:
הניצנים
נראו
בארץ
-
קרבו
ימי
החמה
,
שהאילנות
מוציאים
פרח
והולכי
דרכים
מתענגים
לראות.
ועת
(בנוסחנו:
עת)
הזמיר
הגיע
-
שהעופות
נותנין
זמיר
וקולן
ערב
להולכי
דרכים.
וקול
התור
-
כמשמעו:
תורים
ובני
יונה
(ע"פ
וי'
ה
,
יא);
דרך
העופות
להיות
משוררים
ומצפצפים
בימי
ניסן.
רשב"ם:
דומה
דודי
לצבי
ואייל
בקלות
רגליו
,
אשר
מיהר
לירד
בבית
אבי
להוציאני
משם
,
וכאשר
בא
שם
,
עמד
מחוץ
לבית
אבי
והשגיח
והציץ
והביט
בי
בחלונות
וחרכי
הבית
להסתכל
בי
,
ולא
יכול
לראות
בי
כל
כך
,
ונתבייש
ליכנס
בתוך
הבית
לדבר
בי
ולראותי
מפני
בית
אבי.
ענה
דודי
והשמיע
קולו
אלי
ללכת
אליו
ולברוח
עמו:
שהרי
עברו
ימי
החורף
והגשמים
,
והנצנים
-
הפרחים
נראו
בארץ
באילנות
,
ועת
זמיר
-
קיטוף
הכרמים
הגיע
,
וקול
התורים
והציפורים
נשמע
בארצינו
מפני
ימות
הקיץ
אשר
הגיעו
,
ועצי
התאינה
הנצו
פגים
והגפנים
הוציאו
סמדר
ונתנו
ריח
,
ועל
כן
אני
אומר
ליך
לקום
ולברוח
עמי;
כעיניין
של
אוהב
המחכה
עד
ימות
הקיץ
כדי
שתלך
אהובתו
עמו
,
וכאשר
הגיעו
ימי
ניסן
שהפרחים
באילנות
וכל
בריות
באהבה
,
חוזר
אליה
למען
תלך
עמו.
דימיון
להקדוש
ברוך
הוא
אשר
דילג
וקיפץ
קץ
גלות
מצרים
והחיש
ישועה
ופדות
לכנסת
ישראל
,
בחודש
ניסן
שהוא
תכלית
החורף
ותחילת
הקיץ
,
זמן
פריחת
אילנות
וקול
המיית
הציפורים
ההומים
ומשוררים
לבקרים
,
ועצי
התאינה
חנטו
פגים
והגפנים
הוציאו
סמדר
ונדף
ריח
,
כי
הוא
חודש
אהוב
וחמוד
ומתוק
לכל
בשר.
(ביאור
לשוני:)
ענה
דודי
-
לשון
הרמת
קול
,
כמו
"וענו
הלוים"
(דב'
כז
,
יד).
מציץ
מן
החרכים
-
כפל
מילה
על
משגיח.
החרכים
הם
חלונות
,
כמו
"בעד
החלון"
(בר'
כו
,
ח)
-
מתרגמינן:
"מן
חרכא"
(ת"א).
עת
הזמיר
-
לשון
קיטוף
הוא
,
כמו
"ענבי
נזיריך
לא
תזמור"
(בנוסחנו:
תבצר;
וי'
כה
,
ה)
,
ומתרגמינן:
"לא
תקטוף"
(ת"א).
פגיה
-
כמו
'נצניה'
,
ופתרונו
לפי
עיניינו.
הסתיו
-
לשון
חורף
הוא
,
דמתרגמינן:
"סתוא"
(ת"א
בר'
ח
,
כב).
סמדר
-
עינין
פרח
ונצה
הוא.
ר' יוסף קרא:
הניצנים
-
פרחים
נראו.
עת
הזמיר
-
ועת
לשורר
לעופות
בשדה.
וקול
התור
-
תורים
המשוררים
בנועם
ובשמחה
לפניו
לשומעם
,
לפיכך
נצא
ונטייל.
ראב"ע פירוש ב הפעם הראשונה - דקדוק:
הנצנים
-
כמו
"עלתה
נצה"
(בר'
מ
,
י)
,
והנו"ן
השני
נוסף.
הזמיר
-
כמו
"זמיר
עריצים
יענה"
(יש'
כה
,
ה)
,
ועניינו:
זמירת
העופות.
ויש
אומרים
(ראה
מחברת:
'זמר')
,
כי
הוא
מן
"כרמך
לא
תזמור"
(וי'
כה
,
ד);
ואיננו
עתו.
תור
-
כמשמעו:
"מן
התורים"
(וי'
א
,
יד).
רלב"ג:
הנצנים
נראו
בארץ
עת
הזמיר
הגיע
וקול
התור
נשמע
בארצנו.
התאנה
חנטה
פגיה
והגפנים
סמדר
נתנו
ריח
קומי
לך
רעיתי
יפתי
ולכי
לך
-
אמר
אליה
,
שכבר
בא
העת
אשר
יתחיל
הטבע
להשתדל
בעשיית
הפירות
,
וזה
שהצמחים
הנצו
נץ
,
ובא
העת
אשר
יבאו
בו
קצת
העופות
אשר
הלכו
בצד
הדרום
מפני
תגבורת
קור
הסתו
,
והתאנה
החלה
להשתדל
בעשיית
פירותיה
,
רצוני
,
שכבר
חנטה
פגיה
,
והגפנים
הם
סמדר
ונתנו
ריחם.
וזה
כלו
למשל
שכבר
בא
העת
אשר
ראוי
שיתחילו
בו
להשתדל
לדרוך
אל
השלמות
המכוון.
ולזה
העירהּ
שתקום
ותלך
בדרך
אשר
בה
יִשלם
לו
זה.
ר' יוסף קמחי:
הנצנים
נראו
בארץ
עת
הזמיר
הגיע
וקול
התור
נשמע
בארצנו
-
מן
"עלתה
נצה"
(בר'
מ
,
י);
והנו"ן
נוספת
כנו"ן
"נעמנים"
(יש'
יז
,
י)
ולמ"ד
"שלאנן"
(איוב
כא
,
כג).
עת
הזמיר
הגיע
-
עת
זמיר
העופות
,
מן
"זמיר
עריצים
יענה"
(יש'
כה
,
ה).
וקול
התור
נשמע
בארצנו
-
זה
משה
רבינו
עליו
השלום
,
שנאמר
"ונשמע
וימס
לבבינו"
וגו'
(יהו'
ב
,
יא)
,
מה
שעשה
לסיחון
ולעוג
מלכי
האמורי.
וכמו
שיבא
לזמן
ידוע
ומבקש
מקום
טוב
למחיתו
,
כן
באו
ישראל
לארץ
כנען
בשנה
ההיא
,
ונאמר
"ויאכלו
מעבור
הארץ
ממחרת
הפסח"
וגו'
(יהו'
ה
,
יא).
ר' ישעיה מטראני:
כי...
הסתיו
עבר
-
דהיינו:
החורף
עבר
,
ועת
הגשם
חלף
ועבר
,
והניצנים
והפרחים
שלאילנות
נראו
בארץ
,
ועת
הזמיר
הגיע
-
שהעופות
מזמרים
בשדה
,
וקול
התורים
והיונים
נשמע
בארץ.