תנ"ך - עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה־לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר: ס (שיר השירים פרק ב פסוק יז)

טקסט וניקוד:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה־לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל־הָרֵי בָתֶר: ס (שיר השירים פרק ב פסוק יז)

טקסט בלבד:

עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה־לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר: ס (שיר השירים פרק ב פסוק יז)

תיקון קוראים:

עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה־לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר: ס (שיר השירים פרק ב פסוק יז)

תרגום מגילות:
וּבִזעֵירוּת יוֹמַיָא עֲבַדוּ בֵית יִשׂרָאֵל יָת עִגלָא דְּדַהבָּא ואִסתַּלַקוּ עֲנָנֵי יְקָרָא דִמטַלְלִין עֲלֵיהוֹן וְאִשׁתְּאַרוּ מְפוּרסְמִין וְאִתרוֹקַנוּ יָת תִּיקוּן זֵינְהוֹן דַּחֲקִיק בֵּיהּ שְׁמָא רַבָּא מְפָרַשׁ בְּשִׁבעִין שְׁמָהָן וּבעָא יְיָ לְאוֹבָדָא יָתְהוֹן מִן עָלְמָא אִלוּלֵי דְאִידְּכַר קֳדָמוֹי קְיָימָא דְקַיֵים בְּמֵימְרֵיהּ לְאַברָהָם לְיִצחָק וּליַעֲקֹב דַּהֲווֹ קַלִילִין בְּפוּלחָנֵיהּ כְּטַביָא וּכאֻרזֵילָא דְאַיָלָא וְתִקרוּבתָּא דְקָרֵיב אַברָהָם יָת יִצחָק בְּרֵיהּ בְּטוּר מוֹרִיָה וּמִן קַדמַת דְּנָא וְקָרֵיב תַּמָן יָת קוּרבָּנָא וּפַלֵיג יָתְהוֹן בִּשְׁוֵי :

עין המסורה:
שיפוח - ב': שה"ש ב , יז; ד , ו. ונסו - ד': וי' כו , לו; יש' לה , י; שה"ש ב , יז; ד , ו. סב - ו' וחסר: *דב' ב , ג; ש"א כב , יח; ש"ב יח , ל; מ"ב ט , יח , יט; שה"ש ב , יז.

מסורה גדולה:
סב ו' וחס' רב לכם ופגע בכהנים התיצב כה אל אחרי וחבירו סב דמה לך .

מסורה קטנה:
שיפוח - ב'; סב - ו'; דמה - ל'; בתר - ל'.

רש"י:
עד שיפוח היום - מוסב למקרא שלמעלה הימנו: "דודי לי ואני לו" (פס' טז) עד זמן שגרם העון ושזפתני השמש כחום היום וגבר השרב ונסו הצללים: חטאנו בעגל , חטאנו במרגלים , נסו הצללים - זכיות המגינות עלינו; פרקתי עולו. סב דמה לך דודי - גרמתי לו להסתלק מעלי על הרים המופלגים ממני. בתר - לשון חליקה והפלגה.

רשב"ם:
אחזו לנו שועלים - עכשיו היא מספרת ואומרת: כשהיינו שם אני ואהובי בתוך הפרדס לטייל שם , ראינו שועלים קטנים מחבלים כרמים שהוציאו סמדר , כי אז הם נוחות ורכות להתחבל , ובאו בני ביתינו והרגום ולקחום. וכראותינו את כל זאת שמחנו בטייולינו ובאהבתינו , ובחר דודי בי ואני בחרתי בו , שהרי הוא המטייל הרועה סוסיו בשושנים. ואמרתי לו , קודם שיהא נופח רוח חמימות היום וקודם שינוסו הצללים , עד חצי היום , שחמה זורחת ועומדת בראש כל אדם: סוב דמה לך דודי לצבי או לאייל , שהם קלים לרוץ , וחזור בדרך הרים וגבעות כאשר באתה; כמו שאמר למעלה "מדלג על ההרים" (פס' ח). דימיון על המצריים שטבעו בים (ראה שמ' יד) על אשר חיבלו כנסת ישראל , ועל כן נתחבב הקדוש ברוך הוא אליה והשרה שכינתו בתוכה , עד שחטאת במעשה העגל (ראה שמ' לב) וחזר הקדוש ברוך הוא מעליה בדרך אשר בא בו (ע"פ מ"א יג , י). (ביאור לשוני:) אחזו - לשון פַּעְלו (כך נקוד בכה"י) , כמו "מדוע אֶחֱרו פעמי מרכבותיו" (שו' ה , כח). וכרמינו סמדר - מוסב על "הגפנים סמדר" (לעיל , יג). עד שיפוח היום - לשון 'ניפוח' , כמו "ויפח באפיו" (בר' ב , ז). עד - בעוד , כמו "עד שהמלך במסיבו" (שה"ש א , יב). הרי בתר - שם מקום הר הוא; ויש לפרש שהוא לשון פלוג וחילוק , כמו "ויבתר אותם" (בר' טו , י).

ר' יוסף קרא:
עד שיפוח היום - ויתחמם היום. ונסו הצללים - שינוסו הצללים ויהיה השמש בראש כל אדם; עד אותה שעה סוב דמה לך דודי לצבי - פתרונו: סוב עצמך ממני , ודמה לך לצבי או לעפר האיילים , לרוץ מאתי על הרי בתר ― [בתר - בושם; כך נראה למורי , ולמטה מוכיח על פתרון זה , שאומר "על הרי בשמים" (שה"ש ח , יד) , שהם נאים לטייל] ― וכשיפוח היום תשוב אלי , ונלכה ונטייל.

ראב"ע פירוש א הפעם הראשונה - דקדוק:
שיפוח - רוח היום. הרי בתר - הרי נדוד והפרדה; כמו "ויבתר אותם" (בר' טו , י).

ראב"ע פירוש א הפעם השלישית - דרש:
עד שיפוח היום... על הרי בתר - שאמר "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג); "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה" (שם , ז).

ראב"ע פירוש א הפעם השניה - פשט:
אמרה לנערותיה: לכו לכרם ושמרוהו מן השועלים , כי דודי לי ואני לו; הוא הדומה לעופר הרועה בשושנים - שריחו נודף. ואתה דודי , עד שיפוח רוח היום , וזה יהיה אחר נוס הצללים שהוא חצי היום - שוב למקומך.

ראב"ע פירוש ב הפעם הראשונה - דקדוק:
עד שיפוח - רוח היום. הרי בתר - הם הרי נדוד; כמו "ויבתר אותם בתוך" (בר' טו , י) , שיתפרד ממנו.

ראב"ע פירוש ב הפעם השניה - פשט:
ואתה דודי , עד שיפוח רוח היום ויגדלו הימים - וזה עניין ונסו הצללים - לך אל הרי בתר; והעניין: כי לא אוכל עתה לצאת חוצה. והנה הלך לדרכו כאשר דבר לה. נשלמה הפרשה.

ראב"ע פירוש ב הפעם השלישית - דרש:
וטעם עד שיפוח היום , סב דמה לך על הרי בתר - הוא שאמרה השכינה: "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג); "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה" (שם , ז).

רלב"ג:
עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר - להעיר על חוזק השָמעהּ אליו והיות תשוקתה להשלימו כפי מה ששאל ממנה , אמרה לו שבעוד שיפוח רוח היום ונסו הצללים אשר הם בלילה , ישתדל בתכלית החריצות לעלות על הרי בתר , כי כבר יסור חשך הסכלות ויחל אור החכמה להֵראות , לפי שעמהם הכלים אשר בהם אפשר לה להשיג השלמות אחר שכבר הוסרו המונעים , ולזה צריך להם שיתחילו בעיון בדברים הקודמים בסדר. והנה רצה באמרו הרי בתר - הרי החלוקה וההפשטה , והם החכמות הלמודיות. וזה , כי בהם יופשט במאמר מה שאינו מופשט במציאות. ואולם הוציא זה בלשון רבים , להיות החכמות הלמודיות רבות. והנה הוציא החכמה הטבעית בלשון יחיד ואמר "אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה" (שה"ש ד , ו) , להיות החכמה הטבעית אחת , ואם היא בעלת חלקים רבים. ולהיות לה נושא מיוחד , והוא הנמצא המשתנה , ייחס אותה לבשמים מיוחדים. ואולם סבת התיחסה לבשמים , כי רוב מופתיה הם מופתי ראיה , רצוני , שהם לקוחים ממה שנריח בדברים הטבעיים מהענינים המאוחרים , וזה כי מהם נקח ראיה אל הדברים הקודמים. ואולם חכמת האלהות הוציא אותה בלשון רבים ולא יִחסה אל בשמים מיוחדים , מפני רבוי הדרושים המתחלפים אשר בחכמת האלהות. וזה , כי לה העיון בראשיות המופת , ובהתחלות המאמרות העשרה , ובהתחלות משיגיהם , ובהתחלות העצם , ובמהות נושאי החכמות הפרטיות. ובכלל הנה דרושי זאת החכמה וחלקיה רבים , וזה מבואר למי שעיין בזאת החכמה וראה הדרושים אשר מנה ארסטו בה. ואין הענין בחלקי זאת החכמה כמו הענין בחלקי החכמה הטבעית. וזה , שחלקי החכמה הטבעית הם בצד שקצתם מקיפים בקצת , כאלו תאמר , שהחלק הראשון הוא היותר כולל , ויעתק בזה האופן מהכולל אל היותר מיוחד. ואין הענין כן בחכמת האלהות , ולזה היתה חכמת האלהות רבות - לרבוי דרושיה. והנה יִחסהּ לבשמים לסבה בעינה אשר זכרנו ב'חכמת הטבע'; ולא יחס אותה לבשמים מיוחדים , לפי שזאת המלאכה תחקור בנמצא המוחלט , לא בנמצא מיוחד. זהו מה שנראה לנו בעניני אלו ההרים , והוא נאות מאד לפי הלשון ולפי העניין. והנה המשיל החכמות בכלל בהרים - לפי שהם גבוהות מאד , לא יתכן העליה עליהם כי אם בקושי גדול.

ר' יוסף קמחי:
עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר. זה הפסוק - לזמן שעשו העגל ונסתלקה מבינם השכינה , כמו שנאמר "ומשה יקח את האהל" וגו' (שמ' לג , ז) , "כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה" (שם , ג). לזו נאמר: סוב דמה לך דודי לצבי וגו' - שהוא רץ וממהר מאד. על הרי בתר - מפני שנבדל מהם , ובתר - מן "ויבתר אותם בתוך" (בר' טו , י). וענין הפסוק השני ("עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר מור ואל גבעת הלבונה"; שה"ש ד , ו) - כלומר: קודם שיסור צלך מעלי ויפוח עלי חֹם השמש , שוב אלי ועשה חסד עמי. ובזה המקום: היום - מקום 'השמש'; נדמה לו: "והיום רד מאד" (שו' יט , יא); "כחם היום" (בר' יח , א). ודבר מפורסם הוא , שחם השמש בתקפו במקום שאין צל - שהוא צרה גדולה , וכן מצאנו כתוב בספר יונה "ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות" (יונה ד , ח); ובהיות הצל על ראשו נאמר "וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה" (שם , ו); ונאמר "יומם השמש לא יככה וירח בלילה" (תה' קכא , ו). בזה הענין המשיל המלך שלמה עליו השלום הפחה והמנוס הצללים - לעת צרה. ונאמר ודמה לך דודי - מה שפייס משה רבינו עליו השלום התעכב תשובתו אליהם , שנאמר: "אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה" (שמ' לג , טו) , עד שענהו הקדוש ברוך הוא ואמר: "פני ילכו והניחותי לך" (שם , יד).

ר' ישעיה מטראני:
עד שיפוח היום - אז , כשרצה אהובי להוליכני עמו לשמוח בכרמים , אמרתי לו: המתן מעט עד שיפוח היום - עד שתפוח ותנשב רוח צפונית , שמנשבת מחצי היום ואילך. ונסו הצללים - משש שעות ולמעלה , שיתחיל לערוב; ואז אצא אחריך , כי אינו טוב לצאת בחום היום. ובין כך וכך , סוב דמה לך - כלומר: צא והשתעשע ותטייל עד השעה. על הרי בתר - הרים הידועים הם בארץ ישראל ונקראים 'הרי בתר'.
ריכוז קישורים