תנ"ך - הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִנָּ֨ךְ יָפָ֤ה רַעְיָתִי֙ הִנָּ֣ךְ יָפָ֔ה עֵינַ֣יִךְ יוֹנִ֔ים מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵ֑ךְ שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מֵהַ֥ר גִּלְעָֽד: (שיר השירים פרק ד פסוק א)

טקסט וניקוד:

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד: (שיר השירים פרק ד פסוק א)

טקסט בלבד:

הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד: (שיר השירים פרק ד פסוק א)

תיקון קוראים:

הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד: (שיר השירים פרק ד פסוק א)

תרגום מגילות:
וּבהַהוּא יוֹמָא קָרֵיב מַלכָּא שְׁלֹמֹה אֶלֶף עֲלָוָן עַל מַדבְּחָא וְאִתקַבַּל בְּרַעֲוָא קוּרבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ נְפַקַת בְּרַת קָלָא מִן שְׁמַיָא וְכֵין אֲמַרַת כַּמָא יָאֵי אַנתּ כְּנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל וְכַמָא יָאֲיָן אִינוּן רַברְבַיָא וְחַכִּימַיָא דְיִשׂרָאֵל יָתְבֵי סַנהֶדרִין דְּאִינוּן מַנהֲרִין לְעַמָא בֵית יִשׂרָאֵל וְדָמיָן לְגוֹזָלִין בְּנֵי יוֹנְתָא וְאַפִלוּ שְׁאָר בְּנֵי כְנֵישָׁתָא דְיִשׂרָאֵל וְעַמָא דְאַרעָא אִינוּן צַדִּיקַיָא כִבנוֹי דְּיַעֲקֹב דִּלקַטוּ אַבנִין וַעֲבַדוּ גַלשׁוֹשִׁיתָא בְטוּרָא דְגִלעָד :

עין המסורה:
מבעד - ג': שה"ש ד , א , ג; ו , ז. לצמתך - ג': שה"ש ד , א , ג; ו , ז. שגלשו - ב': שה"ש ד , א; ו , ה.

מסורה קטנה:
מבעד - ג'; לצמתך - ג'; שגלשו - ב'; מהר גלעד - ל'.

רש"י:
הנך יפה רעיתי - קילסן וריצן וערבו עליו קרבנותיהם , "עד שיפוח היום" (להלן , ו) - שחטאו לפניו בימי חפני ופנחס. עינייך יונים - גוונייך ומראיתך ודוגמתך כיונה הזו הדבקה בבן זוגה , וכששוחטין אותה אינה מפרכסת אלא פושטת צואר , כך את נתת שכם לסבול את עולי ומוראי (ראה תנח' תצוה ה). מבעד לצמתך שערך כעדר העזים - הקילוס הזה דוגמת קילוס אשה הנאהבת לחתן: מבפנים לקישורייך שערך נאה ומבהיק בצוהר ולבנונית , כשער עזים לבנות היורדות מן ההרים ושערן מבהיק מרחוק. והדוגמא שדימה כנסת ישראל לכך זו היא: מבפנים למחנותייך ומשכנותייך , אף הרֵקים שביך חביבין עלי כיעקב ובניו שגלשו לרדת מהר הגלעד (בנוסחנו: גלעד) כשהשיגם לבן שם. דבר אחר: כאותן שצבאו על מדין בעבר הירדן (ראה במ' לא , ז) , שהיא ארץ הגלעד. ולשון זה במדרש שיר השירים (שה"ז ד , א). מבעד - הוא לשון 'מבפנים' , שרוב 'בעד' שבמקרא - דבר המסיך ומגין נגד דבר אחר , כמו "ובעד כוכבים יחתום" (איוב ט , ז); "הארץ בריחיה בעדי" (יונה ב , ז); "הבעד ערפל" (איוב כב , יג). ומבעד הוא הדבר שהוא מבפנים לאותו 'בעד' , לכך הוא אומר: מבעד. צמתך - לשון דבר המצמצם: זה השבכה והקִשורים המצמצמין את השיער שלא יפריח לצאת. ולא יתכן לפרש לשון 'צומת' , שתהא התי"ו משורשת בתיבה , שאם כן היה לה להיות דגשה כשהיא נסמכת לה"י , לפעול בה פעולת נקבה , או לו"ו , לפעול בה פעולת זכר , כמו תי"ו של 'שבת' כשהוא נותנו לנקבה היא מדגשת , כגון "[חגה] חדשה ושבתה" (הו' ב , יג) , וכן לזכר "עולת שבת בשבתו" (במ' כח , י). ותי"ו של צמתך , שהיא רפה , על כורחנו באה במקום ה"י. ויהא שם הקישור 'צמה' , וכשהוא סמוך , לתתו לזכר או לנקבה , תהפך ה"י לתי"ו , כגון: "שפחה" (בר' טז , א) תהפך לומר "שפחתו" (בר' כט , כד) , "שפחתה" (בר' טז , ג); וכן "אמה" (שמ' כא , לב) - "אמתו" (שם , כ) , "אמתה" (שמ' ב , ה); "ערוה" (שמ' כח , מב) - "ערותו" (וי' כ , יז) , "ערותה" (שם); וכן זה: 'צמה' , 'צמתו' , 'צמתה' , 'צמתי' , צמתך. שגלשו - שנקרחו; "גבח" (וי' יג , מא) מתרגמינן: "גלוש" (ת"א); כשהבהמות יורדות מן ההר , נמצא ההר קרח וממורט מהם. [(ת"ג:) ולי המעתיק נראה , כי מהמקראות מסורסין הוא , לאמר: שערך שגלשו כעדר העזים מהר הגלעד; והוא צחות לשון העברי ונועם לשונו , וגם בספר הזה דוגמתו הרבה. וכן פתרונו: בזמן שראש האשה עטוף בקישוריה לא נראים שערותיה , והרי הן כמי שנתקרחו; ובא הכתוב לשבחה , כי שערותיה שנתעטפו ושנתקרחו ממראית העין הרי הן מבהיקין ומצהירין מבחוץ ממעל לקישוריה כעדר עזים לבנות המצויות בהר הגלעד ומשם מבהיקות למרחוק. וכן עיקר.]

רשב"ם:
הנך יפה רעייתי - עכשיו הוא מספר בשבח ויופי אהובתו: הנך יפה רעייתי , אשר עיניך נכונים והגונים כעיני יונים , ושער שליך , אשר בפני עילופיך ועיטופיך , שחור והגון כשיער עדרי עזים ― שרובן יש להן שיער שחור ― ונראה שיער שלהן נאה והגון וצחוח כאשר נראו מהר הגלעד , ויורדות למטה מן ההר , והעומד בתחתית ההר רואה את כולן צחוחות וכשר הדבר בעיניו (ע"פ אס' ח , ה). שנייך לבנות וברות כעדר רחלים קצובות ומנויות שעלו מלובנות וצחוחות מן הרחצה , שכל השיניים מתאימות ומכוונות ודקות זו אצל זו , שאין בהן שׁיכול ופגימה. שפתותיך הדבוקות ומצומצמות זו אצל זו , דומות כאילו חוט צבוע בין שתיהן מאדמומית הבשר אשר בהן; ודיבורך נאה והגון , ורקת פרצופך אשר בפני עילופך ועיטופך אדומה ומצוחצחת ועגולה כחצי רימון. כמגדל דוד , שהוא גבוה ותלול וזקוף ובנוי לתלפיות , שהמגינים ושלטי הגיבורים תלויין עליו ובתוכו ליופי , כך צוארך זקוף , נאה עינים. שני שדייך נכונים והגונים ומכוונים כשני עפרים , תאומים קטנים בני צבייה הרועים בין השושנים. ובעוד שהרוח נופח , קודם שיבוא חום השמש בחצי היום וקודם שינוסו הצללים , אלך לי אל הר המור ותבואי עמי בתוך הפרדס , ונטייל שם ונתחבבה יחד בצל האילנות. דימיון על יפוי מלאכת המקדש ושרתה שכינה בו , ועל בניין היכל שלמה ומגדל דוד שכל העמים כפופים ומשועבדים ופונים שם , ועל שני פרנסיהם רועי ישראל מלך וכהן גדול המגינים על כנסת ישראל , אשר יוציאום ואשר יביאום (ע"פ במ' כז , יז). (ביאור לשוני:) הנך יפה רעייתי הנך יפה עיניך יונים וגו' - פסוק זה כפול בראשיתו , להחזיק ולאמת דברו; כמו "עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר" (שו' ה , יב); "כי הנה אויביך יי' כי הנה אויביך יאבדו" (תה' צב , י). [יונים - 'קולמש אפולוש' בלעז.] מבעד - בפני , כמו "בעד כל רחם" (בר' כ , יח); "הלא אתה סכת (בנוסחנו: שכת) בעדו" (איוב א , י). לצמתך - עניין עלף ומעטה הוא. והמפרשים צמתך לשון 'צומת' - לא יתכן לשונם , שאם כן כדבריהם , התי"ו נשרשת בתיבה והיה לינקד ולהידגש 'לצמתֵּך' כמו "עולת שבת בשבתּו" (במ' כח , י); "חגה חדשה ושבתּה" (הו' ב , יג); שהתי"ו של 'שבת' היא שרש. ועכשיו תי"ו של לצמתך נרפית , להודיע שאינה שורש ובאה במקום ה"י , כמו ערוה - ערותה , שפחה - שפחתה , אמה - אמתה , גבורה - גבורתה , וכן מלאה - מלאתך , צדקה - צדקתך , רקה - רקתֵך , צמה - צמתֵך. ואת אשר נדגשו הת"וין הללו , שיאמר מן מרכבה - מרכבתך , מחשבה - מחשבתך , מלאכה - מלאכתך , הם וכל בני דוגמתם - מפני החטף (השוא) אשר לפניהן הן נדגשות , ואין הדגש חשוב. ואשר הלב נוקף על אשר מן 'אחות' יאמר: אחותו , אחותך , אחותי , אחותינו , שהיה להידגש ת"וין מפני שהן באות מיסוד תי"ו של 'אחות' - המבין יבין כי תי"ו של 'אחות' אינה שורש; ריעו בצידו שיאמר 'אח' לזכר ו'אחות' לנקבה , לשון 'אחוה'. ואחרי אשר אני רואה 'אח' לזכר , שומע אני תי"ו של 'אחות' אינה שורש. ועוד , שבלשון רבים יאמר 'אחיותיהם' , שבאה יו"ד אחר חי"ת , ונראה שבאה יו"ד במקום ה"י והיה לו לומר בלשון נקבה 'אחה' ולזכר 'אח' , כי בכמה מקומות תבוא יו"ד במקום ה"י , כמו מן חזה - חזיון , בזה - בזיון , צבה - צביון , הרה - הריון. ואם לחשך לומר על 'חטאתו' שהוא מן 'חטאת' ומדוע לא ננקד 'חטאתו' , תי"ו בדגש , לפי שהתי"ו שורש? תשובתו בצידו , שאינו מן 'חטאת' כי אם 'חטאה' , שנאמר "נושא עון ופשע וחטאה" (שמ' לד , ז) , ועל כן תי"ו של 'חטאתו' נרפית. שערך כעדר העיזים - אין לך שיער הגון ונאה באשה כשיער שחור , כשיער עזים שרובן שחורות , כעיניין שנאמר למטה "שחורות כעורב" (שה"ש ה , יא). וכן דרך הנשים שמשימות מן השיער שלהן סביב עיניהן אצל מעטה הצעיף ליופי. שגלשו מהר גלעד - בארץ גלעד מצויין עזים ושיער שלהן נאה מאד , והולכות לרעות על ההרים כמנהגן , ובירידתן מן ההר נראות כולן לעומדים בתחתיתו של הר , והדבר נאה להם להסתכל. שגלשו - כמו 'שנראו' , במחברת מנחם (מחברת: 'גלש') , והוא תרגום של "גבח" (ראה ת"א וי' יג , מא). שינייך - דבר זה נאה ונכון לאשה , שיניה לבנות ודקות ומכוונות זו אצל זו בלא פגימה ושבירה. מן הרחצה - רוב רחלים לבנות הן , וכשהן רוחצות במים צמרן צח ולבן. הקצובות - רחילים חשובות , שקצוב ומנוי חשבון שלהן מחמת חשיבותן. כחוט השני שפתותייך - שפתים כשהן דבוקות נראה סדק שביניהן כמין חוט צבוע בצבע אדום ליופי. ומדברך נאוה - 'מדבר' שם דבר הוא , כמו מספר; מגדל; מכתב; מקדש; 'מדבר' - לשון 'דיבור'. כפלח הרימון - כחצי רימון שהוא משופע ואדום מבחוץ , כן רימוני פרצופה משופעים , אדומים , צחים וברורים. רקתך - לשון תלמוד קרויים 'רימני דאפי' (ראה ע"ז ל , ב). לתלפיות - עשוי ובנוי כבניין מפואר , וכל אומנין בנאים מתלמדים ממנו. ות"וין של תלפיות כתי"ו של תרמית (יר' ח , ה) - תרמיות; תבנית (שמ' כה , ט) - תבניות; תלפית - תלפיות; והוא מגזרת "מלפנו מבהמות ארץ" (איוב לה , יא). ויש לפרש תלפיות - שיני המגדל , והוא נוי ויופי למגדלים. אלף המגן - מגינים התלויים במגדל נוי הם להם. כל שלטי - כלי מלחמה הם , נרתקים ליתן בהם חיצים; כמו "הברו החיצים מלאו השלטים" (יר' נא , יא) , "שלטיהם תלו על החומות" (ראה יח' כז , יא). תאומי צבייה - מנהג של צבייה ללדת תאומים , והולכים מותאמים יחד ומכוונים לרעות אנה ואנה בילדות קטנותם , ונאה להסתכל בהם. ועד עתה סיפר יופי אהובתו מלמעלה למטה , שערה , ועיניה , ושיניה , ושיפתותיה , ודבריה , ופרצופה , וצוארה , וקומתה , ושדיה - בהיותם מתחבבים זה עם זה בתוך הפרדס , על אשר סיפרה היא שבחו בסמוך: "הנה מטתו" (שה"ש ג , ז). וקודם שיגיע השמש לחצי היום אמר לאהובתו: אלך לי אל הר המור מפני החורב , ואַת תלכי ותבואי עמי ונטייל שם. (ביאור לשוני:) המור - שם בושם הוא , כמו "מור ואהלות" (להלן , יד); ששם הם גדילים. אל גבעת הלבונה - כפל מלה.

ר' יוסף קרא:
והוא משבחה: הנך יפה רעייתי. מבעד לצמתך - מתוך הצעיף. 'צמה' - מסוה; "גלי צמתך... שובל" דיחזקאל (ראה יש' מז , ב). ובזה משבחה: הנך יפה , עינייך יונים - יפים כעיני היונה , מבעד לצמתך - פתרונו: מתוך צמתך שאת מפנית ממנו דרך עטיה (ראה שה"ש א , ז). שערך כעדר העזים - שערך נאה ומיפה כעדר העזים שגלשו מן הגלעד - שגלשו ונפרדו מהר הגלעד.

ראב"ע פירוש א הפעם הראשונה - דקדוק:
שגלשו - יש אומרים (ראה רש"י): שנקרחו; תרגום "קרח הוא" (ראה ת"א וי' יג , מא) ויש אומרים (ראה רס"ג אגרון ע' 209 'גלש' הערה 1 ) שהלמ"ד נוסף. והנכון בעיני שאין לו דומה , ועניינו כמו 'נשמטו וירדו'.

ראב"ע פירוש א הפעם השלישית - דרש:
שבחה השכינה כנסת ישראל: הנך יפה רעיתי. עיניך יונים - הם הנביאים. שערך - הם הנזירים , שהם מגדלים שיער. שניך - אנשי מלחמתך. שפתותיך - הלוים המשוררים. כפלח הרמון - כהניך , הוא "פעמון ורמון" (שמ' כח , לד).

ראב"ע פירוש א הפעם השניה - פשט:
ואת , רעיתי , יפה ממנה (ראה שה"ש ג , יא). ועדר העזים , כאשר יהיה בהר , יֵרָאה זה למעלה מזה.

ראב"ע פירוש ב הפעם הראשונה - דקדוק:
מבעד לצמתך - מבפנים; כמו "בעד החלון" (בר' כו , ח). שגלשו - שנשקפו ונראו; או: יתדלגו - מהעניין. ויש אומרים (ראה רש"י): שנקרחו; תרגום 'גלוש' (ראה ת"א לוי' יג , מא). והוא רחוק בעניין.

ראב"ע פירוש ב הפעם השניה - פשט:
ואת יותר יפה מחשוקתו שלשלמה , ויכולתי לראותך בלא שאצטרך לעשות אפריון (ראה שה"ש ג , ט). עניין שערך כעדר העזים - כי מנהג העזים שיתלו בהרים הגבוהים , ועומדות ברגליהן כאדם ללקט עלים בפיהם לכאן ולכאן; כן דומה שער ראשה , שזה על זה נופל.

ראב"ע פירוש ב הפעם השלישית - דרש:
הנך יפה רעיתי עיניך יונים - שהיו עובדי השם , כאשר פירשתי בפעם הראשונה (ראה שה"ש א , טו). ועניין עיניך - נביאים , כי כן יקָראו 'רואים' ו'חוזים'. ועניין שערך - הם הנזירים.

רלב"ג:
הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר הגלעד (בנוסחנו: גלעד) - התחיל לספר יפיה אשר יביאהו לחשוק בה. וספר עם זה העזר אשר נעזר בה בזאת ההשגה אשר קדם זכרה , רוצה לומר: בחכמות הלמודיות , ולזה היו קצת הדברים אשר זכר מיפיה לפי המשל לבד וקצתם לפי הנמשל. והנה אמרוֹ עיניך יונים הוא לפי המשל לבד , להורות על יפיה. ואמרוֹ מבעד לצמתך הוא להורות על קשוטה וצניעותה , כי הצמה הוא המסוה אשר שמה על פניה , והיו נראים עיניה מתוך המסוה. וכן אמר שרקתה היה נראה "כפלח הרמון" (להלן , ג) מבעד לצמתה , וזה כלו לפי המשל. ואולם מה שאמר בשערה הוא אצלי לפי הנמשל , וזה , כי אין מחוק השער היפה לאשה שישובח בזה האופן. וכן הענין במה שזכר משִנֶיה (להלן , ב). ואופן המשל בזה הוא , ששער העזים שגלשו מהר הגלעד הם מזדווגים ושוכבים בכללם זה על זה. ובזה יאמר , שבמקומות אשר יצטרך בהם ההשנות מן החוש באלו החכמות הלמודיות - כמו הענין בחכמת הכוכבים , כי היא תצטרך אל השנות חזק מן החוש - הנה מה שהכינה לו מזה ההשנות הוא השנות מסכִּים ומזדווג זה עם זה ונאות להגיע אל התכלית המכוון. ואל זה גם כן כיון , לפי מה שאחשוב , במה שתאר אותה מענין שנֶיהָ , כמו שנבאר אחר זה. והנה רמז בשער ובשִנַים מבין שאר חלקיה בזה ההשנות המסכים , מפני כי אין בכאן בבעלי חיים דבר מורגש נכפל בכמו זה הרבוי אשר לשערות ולשנים; וזה מבואר בנפשו.

ר' יוסף קמחי:
הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד. הנך יפה שתי פעמים - עם תורה ועם בית המקדש; כמות שפרשנו במעשה המשכן הנזכר לעיל (שה"ש א , טו). מבעד לצמתך - 'צמה' זו היא בית המקדש , שהוא מקום נכבד ומעולה. ושערך כעדר העזים - שהן יושבים כתות כתות , והמה הכהנים והמשוררים ומחלקות הלוים. ולמה נמשלו לעדר העזים? שהן יושבין כתות - כתות ומשמרות - משמרות , כענין העזים שפרשנו כבר (שה"ש א , ח) , ואין ביניהם זר , אלא זרע משה ואהרן הנהדר. פירוש שגלשו - כמו 'שנראו'; דומה ללשון ערב , שאומר לזריחת השמש והאור במזרח 'אלגלת'. והר הגלעד הוא מקום יפה ונחמד , שנאמר "גלעד אתה לי ראש הלבנון" (יר' כב , ו) בענין מַהֲלָל; לפיכך המשילם לעזים שגלשו מהר גלעד.

ר' ישעיה מטראני:
הנך יפה רעייתי - אומרת האהובה: כל זה השבח שיבחני אהובי אז , כשמצאני; אמר לי: הנך יפה רעייתי עינייך יונים , כל השבח עד "אני ישינה וליבי ער" (שה"ש ה , ב). עינייך יונים - דומים לעיני יונים , שאינם נותנים עיניהם אלא לבן זוגם. מבעד לצמתך - מבפנים לקישוריך , שאת קושרת קישורים בפנייך שלא יתראו פניך , ומבפנים לאותם הקישורים עינייך הם דומים לעיני יונים. שערך הוא לבן וצהוב כעדר העיזים שגלשו וירדו מהר גלעד. גלשו - לשון המשכה וירידה ממקום גבוה; תרגום "בגבחתו" (וי' יג , מב): "בגלושותיה" (ת"א).
ריכוז קישורים