רש"י:
כחוט
השני
שפתותיך
-
נאות
להבטיח
ולשמור
אבטחתם
,
כמו
שעשו
המרגלים
לרחב
הזונה
,
שאמרו
לה:
"את
תקות
חוט
השני"
וגו'
(יהו'
ב
,
יח)
,
ושמרו
אבטחתם.
ומדברך
-
דיבורך
,
והרי
הוא
מגזרת
"הנדברים
בך
אצל
הקירות"
(יח'
לג
,
ל);
"אז
נדברו
יראי
יי'"
(מל'
ג
,
טז);
'פרלדיץ'
בלעז.
רקתך
-
הוא
גובה
הפנים
,
שקורין
בלעז
'פומילש'
,
אצל
העינים
,
ובלשון
תלמוד
(ראה
ע"ז
ל
,
ב)
קורא
אותן
'רומני
דאפי'
,
ודומה
לפלח
חצי
רמון
מבחוץ
,
שהוא
אדום
וסגלגל.
הרי
קילוס
בנוי
אשה;
והדוגמא
פירשו
רבותינו
(ראה
ברכות
נז
,
א):
ריקנין
שביך
מלאים
מצוות
כרימון.
מבעד
לצמתך
-
מבפנים
לקישורייך.
רשב"ם:
הנך
יפה
רעייתי
-
עכשיו
הוא
מספר
בשבח
ויופי
אהובתו:
הנך
יפה
רעייתי
,
אשר
עיניך
נכונים
והגונים
כעיני
יונים
,
ושער
שליך
,
אשר
בפני
עילופיך
ועיטופיך
,
שחור
והגון
כשיער
עדרי
עזים
―
שרובן
יש
להן
שיער
שחור
―
ונראה
שיער
שלהן
נאה
והגון
וצחוח
כאשר
נראו
מהר
הגלעד
,
ויורדות
למטה
מן
ההר
,
והעומד
בתחתית
ההר
רואה
את
כולן
צחוחות
וכשר
הדבר
בעיניו
(ע"פ
אס'
ח
,
ה).
שנייך
לבנות
וברות
כעדר
רחלים
קצובות
ומנויות
שעלו
מלובנות
וצחוחות
מן
הרחצה
,
שכל
השיניים
מתאימות
ומכוונות
ודקות
זו
אצל
זו
,
שאין
בהן
שׁיכול
ופגימה.
שפתותיך
הדבוקות
ומצומצמות
זו
אצל
זו
,
דומות
כאילו
חוט
צבוע
בין
שתיהן
מאדמומית
הבשר
אשר
בהן;
ודיבורך
נאה
והגון
,
ורקת
פרצופך
אשר
בפני
עילופך
ועיטופך
אדומה
ומצוחצחת
ועגולה
כחצי
רימון.
כמגדל
דוד
,
שהוא
גבוה
ותלול
וזקוף
ובנוי
לתלפיות
,
שהמגינים
ושלטי
הגיבורים
תלויין
עליו
ובתוכו
ליופי
,
כך
צוארך
זקוף
,
נאה
עינים.
שני
שדייך
נכונים
והגונים
ומכוונים
כשני
עפרים
,
תאומים
קטנים
בני
צבייה
הרועים
בין
השושנים.
ובעוד
שהרוח
נופח
,
קודם
שיבוא
חום
השמש
בחצי
היום
וקודם
שינוסו
הצללים
,
אלך
לי
אל
הר
המור
ותבואי
עמי
בתוך
הפרדס
,
ונטייל
שם
ונתחבבה
יחד
בצל
האילנות.
דימיון
על
יפוי
מלאכת
המקדש
ושרתה
שכינה
בו
,
ועל
בניין
היכל
שלמה
ומגדל
דוד
שכל
העמים
כפופים
ומשועבדים
ופונים
שם
,
ועל
שני
פרנסיהם
רועי
ישראל
מלך
וכהן
גדול
המגינים
על
כנסת
ישראל
,
אשר
יוציאום
ואשר
יביאום
(ע"פ
במ'
כז
,
יז).
(ביאור
לשוני:)
הנך
יפה
רעייתי
הנך
יפה
עיניך
יונים
וגו'
-
פסוק
זה
כפול
בראשיתו
,
להחזיק
ולאמת
דברו;
כמו
"עורי
עורי
דבורה
עורי
עורי
דברי
שיר"
(שו'
ה
,
יב);
"כי
הנה
אויביך
יי'
כי
הנה
אויביך
יאבדו"
(תה'
צב
,
י).
[יונים
-
'קולמש
אפולוש'
בלעז.]
מבעד
-
בפני
,
כמו
"בעד
כל
רחם"
(בר'
כ
,
יח);
"הלא
אתה
סכת
(בנוסחנו:
שכת)
בעדו"
(איוב
א
,
י).
לצמתך
-
עניין
עלף
ומעטה
הוא.
והמפרשים
צמתך
לשון
'צומת'
-
לא
יתכן
לשונם
,
שאם
כן
כדבריהם
,
התי"ו
נשרשת
בתיבה
והיה
לינקד
ולהידגש
'לצמתֵּך'
כמו
"עולת
שבת
בשבתּו"
(במ'
כח
,
י);
"חגה
חדשה
ושבתּה"
(הו'
ב
,
יג);
שהתי"ו
של
'שבת'
היא
שרש.
ועכשיו
תי"ו
של
לצמתך
נרפית
,
להודיע
שאינה
שורש
ובאה
במקום
ה"י
,
כמו
ערוה
-
ערותה
,
שפחה
-
שפחתה
,
אמה
-
אמתה
,
גבורה
-
גבורתה
,
וכן
מלאה
-
מלאתך
,
צדקה
-
צדקתך
,
רקה
-
רקתֵך
,
צמה
-
צמתֵך.
ואת
אשר
נדגשו
הת"וין
הללו
,
שיאמר
מן
מרכבה
-
מרכבתך
,
מחשבה
-
מחשבתך
,
מלאכה
-
מלאכתך
,
הם
וכל
בני
דוגמתם
-
מפני
החטף
(השוא)
אשר
לפניהן
הן
נדגשות
,
ואין
הדגש
חשוב.
ואשר
הלב
נוקף
על
אשר
מן
'אחות'
יאמר:
אחותו
,
אחותך
,
אחותי
,
אחותינו
,
שהיה
להידגש
ת"וין
מפני
שהן
באות
מיסוד
תי"ו
של
'אחות'
-
המבין
יבין
כי
תי"ו
של
'אחות'
אינה
שורש;
ריעו
בצידו
שיאמר
'אח'
לזכר
ו'אחות'
לנקבה
,
לשון
'אחוה'.
ואחרי
אשר
אני
רואה
'אח'
לזכר
,
שומע
אני
תי"ו
של
'אחות'
אינה
שורש.
ועוד
,
שבלשון
רבים
יאמר
'אחיותיהם'
,
שבאה
יו"ד
אחר
חי"ת
,
ונראה
שבאה
יו"ד
במקום
ה"י
והיה
לו
לומר
בלשון
נקבה
'אחה'
ולזכר
'אח'
,
כי
בכמה
מקומות
תבוא
יו"ד
במקום
ה"י
,
כמו
מן
חזה
-
חזיון
,
בזה
-
בזיון
,
צבה
-
צביון
,
הרה
-
הריון.
ואם
לחשך
לומר
על
'חטאתו'
שהוא
מן
'חטאת'
ומדוע
לא
ננקד
'חטאתו'
,
תי"ו
בדגש
,
לפי
שהתי"ו
שורש?
תשובתו
בצידו
,
שאינו
מן
'חטאת'
כי
אם
'חטאה'
,
שנאמר
"נושא
עון
ופשע
וחטאה"
(שמ'
לד
,
ז)
,
ועל
כן
תי"ו
של
'חטאתו'
נרפית.
שערך
כעדר
העיזים
-
אין
לך
שיער
הגון
ונאה
באשה
כשיער
שחור
,
כשיער
עזים
שרובן
שחורות
,
כעיניין
שנאמר
למטה
"שחורות
כעורב"
(שה"ש
ה
,
יא).
וכן
דרך
הנשים
שמשימות
מן
השיער
שלהן
סביב
עיניהן
אצל
מעטה
הצעיף
ליופי.
שגלשו
מהר
גלעד
-
בארץ
גלעד
מצויין
עזים
ושיער
שלהן
נאה
מאד
,
והולכות
לרעות
על
ההרים
כמנהגן
,
ובירידתן
מן
ההר
נראות
כולן
לעומדים
בתחתיתו
של
הר
,
והדבר
נאה
להם
להסתכל.
שגלשו
-
כמו
'שנראו'
,
במחברת
מנחם
(מחברת:
'גלש')
,
והוא
תרגום
של
"גבח"
(ראה
ת"א
וי'
יג
,
מא).
שינייך
-
דבר
זה
נאה
ונכון
לאשה
,
שיניה
לבנות
ודקות
ומכוונות
זו
אצל
זו
בלא
פגימה
ושבירה.
מן
הרחצה
-
רוב
רחלים
לבנות
הן
,
וכשהן
רוחצות
במים
צמרן
צח
ולבן.
הקצובות
-
רחילים
חשובות
,
שקצוב
ומנוי
חשבון
שלהן
מחמת
חשיבותן.
כחוט
השני
שפתותייך
-
שפתים
כשהן
דבוקות
נראה
סדק
שביניהן
כמין
חוט
צבוע
בצבע
אדום
ליופי.
ומדברך
נאוה
-
'מדבר'
שם
דבר
הוא
,
כמו
מספר;
מגדל;
מכתב;
מקדש;
'מדבר'
-
לשון
'דיבור'.
כפלח
הרימון
-
כחצי
רימון
שהוא
משופע
ואדום
מבחוץ
,
כן
רימוני
פרצופה
משופעים
,
אדומים
,
צחים
וברורים.
רקתך
-
לשון
תלמוד
קרויים
'רימני
דאפי'
(ראה
ע"ז
ל
,
ב).
לתלפיות
-
עשוי
ובנוי
כבניין
מפואר
,
וכל
אומנין
בנאים
מתלמדים
ממנו.
ות"וין
של
תלפיות
כתי"ו
של
תרמית
(יר'
ח
,
ה)
-
תרמיות;
תבנית
(שמ'
כה
,
ט)
-
תבניות;
תלפית
-
תלפיות;
והוא
מגזרת
"מלפנו
מבהמות
ארץ"
(איוב
לה
,
יא).
ויש
לפרש
תלפיות
-
שיני
המגדל
,
והוא
נוי
ויופי
למגדלים.
אלף
המגן
-
מגינים
התלויים
במגדל
נוי
הם
להם.
כל
שלטי
-
כלי
מלחמה
הם
,
נרתקים
ליתן
בהם
חיצים;
כמו
"הברו
החיצים
מלאו
השלטים"
(יר'
נא
,
יא)
,
"שלטיהם
תלו
על
החומות"
(ראה
יח'
כז
,
יא).
תאומי
צבייה
-
מנהג
של
צבייה
ללדת
תאומים
,
והולכים
מותאמים
יחד
ומכוונים
לרעות
אנה
ואנה
בילדות
קטנותם
,
ונאה
להסתכל
בהם.
ועד
עתה
סיפר
יופי
אהובתו
מלמעלה
למטה
,
שערה
,
ועיניה
,
ושיניה
,
ושיפתותיה
,
ודבריה
,
ופרצופה
,
וצוארה
,
וקומתה
,
ושדיה
-
בהיותם
מתחבבים
זה
עם
זה
בתוך
הפרדס
,
על
אשר
סיפרה
היא
שבחו
בסמוך:
"הנה
מטתו"
(שה"ש
ג
,
ז).
וקודם
שיגיע
השמש
לחצי
היום
אמר
לאהובתו:
אלך
לי
אל
הר
המור
מפני
החורב
,
ואַת
תלכי
ותבואי
עמי
ונטייל
שם.
(ביאור
לשוני:)
המור
-
שם
בושם
הוא
,
כמו
"מור
ואהלות"
(להלן
,
יד);
ששם
הם
גדילים.
אל
גבעת
הלבונה
-
כפל
מלה.