תנ"ך - ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון מנהין חסף די־פחר ומנהון ומנהין פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די־פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְדִֽי־חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א מִנְּהֵ֞ון מִנְּהֵ֞ין חֲסַ֤ף דִּֽי־פֶחָר֙ וּמִנְּהֵ֣ון וּמִנְּהֵ֣ין פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֤וּ פְלִיגָה֙ תֶּהֱוֵ֔ה וּמִן־נִצְבְּתָ֥א דִֽי־פַרְזְלָ֖א לֶֽהֱוֵא־בַ֑הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּחֲסַ֥ף טִינָֽא: (דניאל פרק ב פסוק מא)

וְדִי־חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא מִנְּהֵון מִנְּהֵין חֲסַף דִּי־פֶחָר וּמִנְּהֵון וּמִנְּהֵין פַּרְזֶל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה וּמִן־נִצְבְּתָא דִי־פַרְזְלָא לֶהֱוֵא־בַהּ כָּל־קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא: (דניאל פרק ב פסוק מא)

ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון מנהין חסף די־פחר ומנהון ומנהין פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די־פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא: (דניאל פרק ב פסוק מא)

עין המסורה:

תהוה - ו' (בסיפרא) , ג' כתב ה"א וג' כתב אל"ף: ראה לעיל , מ.

מסורה גדולה:

תהוה ג' ב' כת' ה' וחד כת' א' וסימנהון פליגה תהוה ואצבעת רגליא מנהון פרזל קדמ' כת' הי ותינינ' כת' דביה א'.

מסורה קטנה:

מנהון - מנהן ק'; ומנהון - ומנהין ק'; פליגה - ל'; תהוה - ג' כת' ה'; נצבתא - ל'.

רש"י:

חסף די פחר - חרס של יוצר; והרבה יש בגמרא 'מאני דפחרא'. מלכו פליגה תהוה - מלכות חלוקה תהיה , שני מלכים יהיו ממנה כאחד , חזק וחלש , כמו שמפורש למטה "מן קצת מלכותא תהוה תקיפא" (פס' מב). ומן נצבתא די פרזלא להוא בה - אף החלש יהא חזק על אחרים על ידי חוזק חברו , שיראו מפניו; וזה מן נצבתא די פרזלא להוי בה - מן חוזק מצב הברזל , יהיה במלך החלש. כל קבל די חזיתה - כל עומת שראית ברזל מעורב בחרס הטיט.

ראב"ע דניאל פירוש א:

ודי. חסף די פחר - כלי חרשׂ היוצר; והנה פרש: בעבור זה מלכו פליגא (בנוסחנו: פליגה). נצבתא - כמו כח. מערב - כמו "ויתערבו בגוים" (תה' קו , לה).

רלב"ג:

ואשר ראית הרגלים והאצבעות מהם חרס היוצר ומהם ברזל - המלכות נחלקת תהיה. ומחוזק הברזל יהיה כחרס , כל עמת שראית הברזל מעורב בחרס הטיט.

ר' ישעיה מטראני:

ודי חזיתא רגליא - ומה שראית הרגלים והאצבעות , מהם של חרס ומהם של ברזל - הוא סימן של חלישות; וזהו חלישותו: מלכו פליגה תהוה - שלא יהיה להם ראש אחד כמו שהיה למלכות בבל ומדי ויון , אלא הרבה מלכים יהיו , ויהיו מוחלקים זה מזה , ולא יהיה להם יחד. חסף די פחר - חרס היוצר. ומן נצבתא - ומחוזקו של ברזל יהיה באותה המלכות , שאעפ"י שהיא מלכות חלושה לא ימשול עליהם מלכות אחרת. נצבתא - תוקף וחוזק , מלשון נציב ועמוד שעומד בחוזק.

ר' סעדיה גאון:

ומן נצבתא די פרזלא - ומן מצבת ועמוד של ברזל. פ"א ומן נצבתא ומן תוקף המלוכה הראשונה שקשה כברזל היה מלכות בבל שהיתה דומה לזהב וקשה כברזל להוא בה להיות בה בחסף טינא בחרס של טיט פחר חרס כמו מאני דפחרא ושנית ארע מינך היא מדי ופרס שנחלקה מלכותך ביניהם וכל שאר שלט בחצי מלכותך חדוהי ודרעוהי הרי שנים הוא מלכות מדי שהיו בו חכמי תורה ואנשי לבב כי הלבנתון בחזה והזרועות הוא מלכות פרס גיבורי מלחמה ובעלי זרוע השלישית כנחושת כדכתי' מעוהי וירכתא די נחש מעים וירכים אלו בני יון ואנשי מוקדון והוא מלך יון הנקרא אכסנדר ואליכסנדרוס מלך מוקדון שהיו קשים כנחשת ושלטו בכל הארץ והרביעית חזקה כברזל דכתיב שקוהי דיפרזל קצת מהפותרים אומרים כי הוא מלכות אדום ובדעתי אינו כן שאם נאמר שהיא אדום ואיה אפוא מלכות ישמעאל ולא כן הוא כי לא אמ' הכתוב מלכו אחרי פליגא אלא אמר זאת המלכות פליגא תהוי נחלקת תהיה לשנים פריצי' אדום וישמעאל אדום חזקה כברזל וישמעאל כחרש ואופן השני כי לא אמר חמשה מלכיות ולא אמר רביעית וחמישית ואשר אמר פרזלא מערב בחטף טינא ואמר להוון דבקין דנא עס דנא מתערבין ולא נדבקין מתערבין להוון בזרע אינשאכי נערבין בהם מזרע ישראל ויושבין בהן וגם פרסיים ומנושין וחרמין וכמה מינין ולא נדבקין זה עם זה כשם שאינו מתערב לעולם הברזל עם החרש להיו' לכלי אחר ומה שאמר מינה תהוה תקיפא ומינה תהוה תבירה כי מקצת המלכות תהיה חזקה וממנ' תהיה חלושה ושבורה ואבנא די מחת לצלמא היא מלכות משיח בן דוד שנ' בו והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע ומלכות אדום היתה בכלל מלכות יון הרשעה ונתחזקה עם מלכות הרביעית שהיא מלכות ישמעאל וביומיהון ובימי המלכים האלה במלכות הרביעית יקים אלהי השמים מלוכה אשר לעולמי' לא תשחת ולא תעזב לעם אחר תדיק ותכלה כל אלה המלכיו' והיא תקו' לעולם כל קבל שראית כי מן ההר הוא אברהם ההר הגדול כאמרו ומראש הררי קדם אתגזירת שנגזרה ונפרדה אבן כמו שנאמר ומשה רועה אבן ישראל ואמר על ידי זרובבל מי אתה הר הגדול לפני זרובבל תהיה למישור והוציא את האבן הראשה די לא בידין שלא בידי אדם אלא בגבורת אלהינו יצתה בת קול ואמרה יציב חלמא פשרא פ"א ואצבעתא מנהון חסף די פחר ומנהון פרזל הם כפות רגלים עם האצבעות כדאמרי' למעלה רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף מן קצת תקיפא ממלכות טיטוס עד מלכות ארקוליאוס היתה מלכות רומא תקיפא שהיתה תופשת כל העולם כולו ומלך גס ישמעאל עמו והיתה מלכות ישמעאל תבירא וחלשא בזרע אנשא שיש הרכים וכפרים שתופסין בני יון ובני ישמעאל ולוקחין אלו ואלו מהן מס ודע שאלו לוקחין מבנותיהן של אלו ואלו מבנותיהן של אלו ואין ביניהם אהבה וזהו שכתוב מתערבין להון בזרע אנשא ולא להוון דבקין פ"א תקיפא זו אדום תבירא זו ישמעאל מתערבין להון בזרע אנשא ומתחתנים אלו עם אלו ואינם מאמינין בטעותן ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה לתקן לו כמו נסכתי מלכי תיקנתי מלכי כלומר שהיה מתקן לו שיהא לוקח מנחה שלו בכל שעה ושעה ויש שפותרין מנחה וניחוחין ממש ואמר לנסך לו כמו שנ' למני ממסך שביקש לעשותו אלוה ולא קיבל וחבירו מוכיח לפי שכשראה נבוכד שלא קיבל דניאל אמר לו המלך מן קשוט די אלהכון אלה הוא אלהין אלהי האלהים ואדוני האדונים ומגלה רזין בהקב"ה לדניאל ונתן לו מתנות לרוב והשליטו בכל מדינות בבל ורב על הפחות ועל הסגנים נבוכדנצר מלכא עבר צלם כל כך למה כדי להכשיל את ישראל כי על דברת הפתרון שפתר לו דניאל שעתידין המלכיות להבטל ומלכותן של ישראל להתקיים חשב בלבו להפיל את ישראל בעלילה אקימיה בבקעת דורא באותו מקום שנפלו שם בני אפרים ויש אומרים הרוגי ישראל היו שם שהרגו הכשרים בבואם בגלו' ולמה הקים שם הצלם כדין להפחידם אחשדרפניא הם שניים למלכות ופתרונו אחויים שדדים פנימה סגניא ופחותא מגנים הם שרי הצבא ופחותא הם שלמונים וקצינים כמו פחות הארץ אדרגזריא באדרגוזריס ובטוב שאם יאמר להם המלך הם גוזרין אותו בטוב גרבריא גזברים דתבריא דתיהם בריא שהן יועצי המלך ודתם ועצתם ברורה תפתיא שומרי מפתחות כמו והמסגרות והפותות ויסור תפתיא תפתה הם הממונין על כבשן האש היא התופת ששם שורפין בני אדם המורדין במלכות פ"א אדרגזריא אדירים הגוזרים והכורתים המשפט על פיהם שרי ונשיאי וקציני וכל שלטוני המדינות והרוזא הוא קול האדם המכריז קל קרנא קול השופר שהוא מן הקרן משרוקיתא כלי שפורקין בו שלוחי מלכיות לקבץ העם כמו אשרקה להם ואקבצם קתרוס כנור עוגב פסנתרין הוא הנבל סומפוניא הוא שמשמיעין בו הרועים כמין תפוח ודוגמתו לבית השמפונות וכל זמרא וכל מיני זמר למיהו מתרגמי לזכוהי ותרמא יושלך כמו רמה בים אתון נורא וקידתא כבשן אש יוקדת הבשן מתרגמינן כל קבל רנה למען שמת טעם וגזירה כמו מטעם המלך וגדוליו ומן די לא יפל מי שלא יפול וישתחויה איתיגוברין יהודאין יש אנשים יהודים ולמה קרא שמם יהודים לפי שכפרו בע"ז שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי מרדכי כפר בע"ז של המן ונקרא יהודים שנאמר איש יהודי בתיה כפרה בע"ז ונקרא יהודית ואשתו היהודיה די מנית יתהון ששמת אותם ושמת עליהם שרי אלפים מתרגמינן ותמני עליהון על עבירת מדינת בבל על מלאכת מדינת בבל לתקן השווקים והדרכים והחומות וכל צרכי העיר לא שמו עלך מלכא טעם כלומר אינם חוששים על דבריך להיתיה להביא אלך אלה היתיו הובאו הצרא בוראו לא חשחין אנחנא אין אנו חוששין אין אנו צריכין להשיבך על זה הדבר הא איתי אלהנא הנה יש אלהינו והן לא ידיע להוי לך מלכא ואם לא יציל אותנו אעפ"כ ידוע יהיה לך המלך שאנו לא נעבוד ולא נשתחוה לטעותך אלא נמסור נפשינו לשריפה נשאו קל וחומר בעצמן מן הצפרדעי' ומה צפרדעים שלא נצטוו על קדושת השם ואפילו הכי מסרו עצמם לשריפ' לתוך כבשן האש שנ' בהם ובתנוריך ובמשארותיך אימתי התנור חם בזמן שהמסארות מצויות ללוש בעבור הבורא לקדש שמו במצרים לעיני פרעה אנו על אחת כמה וכמה שנמסור נפשינו לשריפת אש לקדש שמו בבבל לעיני נבוכר נצר התמלי חימה נתמלא חמה ודמות פניו נשתנה ואמר למיזא אמר להסיק לכבשן שבעתים ממה שראוי להסיקו כמו יזה גוים ישרוף גוים ולגברין ולאנשים אנשי חיל אשר בחוזקה ובגבורה לכפתה לאשור לאשורך מתרגמי' מהחצפא דבר המלך יצא בחוצפה ובתוקף אזה יתירא סרבליהון המנעלים ויש אומרים בתי שוקים שלהן פטשיהון המכנסים שבירכותיהן כרבלתהון אלו הקשירין שבראשן כמין כובעים וי"א כרבלתהון הן הטליתות המעוטפי' בהן ולבוש יהון שאר בגדיה פ"א סרבליהון מקטורי' שלהן שעל בלאות שלהן כלומר סר בליהון כמו בלחות הם בגדי תמיד פטשיהון הם המעילים שעליהן כרבלתהון הם החלולקים שלהן ודמיו והשליכו אותם די הסיקו אשר הוציאו לשריפה קטיל המון הרג אותם סביב האש כמו שביב אשו תלתיהון שלשתם מכפתין אסורין תוה חרד ויחרד מתרגמינן ותוה בהתבהלה במהירות להדברוהי לשריו ומנהיגיו וינהג מתרגמינן ודבר יציבא נכון גוברין ארבעה והלא לא היו אלא שלשה אלא גבריאל המלאך שהוא של ברר בא וצינן את האש של כבשן שרין מותרין ויפקח הגמלים מתרגמינן ושרא וחבל כמו מום וחבלה כדתנן החובל בחבירו ורוה ותואר כמו יפת תואר שפירת כיוו לבראלהין למלאך אלהים כמו ויראו בני האלהים ויא לבר אלהין לברירות ונקיות מלאך והדברי מלכא שרים מנהיגי המלך לגובריא אילך לאנשים האלה בגשמהון בגופם כמו גשמיה יצטבע לא התחרך לא נשרף ואינה שריפה ממש בכל הראש אלא אפילו לא עשתה חרכים וקרחים בראש כאן וכאן ומחלוקתו מציץ מן החרכים ואמיתת דבר חרך הוא יוקר לא עדת בהון כמו לא עדה עליו שחל לשון הסרה ומדמיון המלה יאכל כד כלומר לא אכלה ובזה בהן והוא פשרון לא עלת לא עדת כלומר לא הגיעה ויתכן להמיר עדת עם עלת כי כן נמיר על מידבא עד מידבא די התרחיצו אשר בטחו אשר יבטח ומתרגמי' דמתרחיץ ומלת מלכא שניו ודבר המלך שינו ומסרו גופם לשריפה לבלתי עבוד והשתחות לכל אלוה זולתי לאלהיהם שלו דבר מכוער והוא לשון שגגה מתרגמים שלותא הדמין נתחים נוולי הוא מקום מופקר ומנוול למוצאות ולאשפה הצלח הצליח אז שלח איגרות וכתבהן נבוכד מלכא לכל עממיא וגו' שפר קרמי להחויא נאה לי להגיד מלכותיה מלכות עלם ושולטניה עם דר ודר עם דור המבול ודור הפלגה והמצריים וכל דור ודור שלה כמו שליו וידחלינני לפי שראה אילן בחלומו וחתכוהו ועל כן פחד מאד והרהורין על משכבי לפי שהיה מחשב בלבו שאין לא מלך ולא חכם והראוהו שהוא טיפש ושוטה להנעלה להביא גזריא הם הגוזרים מה שמצוה המלך ועד אחרין ואחר כן במעט רגע פי רוח אלהין קדישין אשר רוח נבואה כמלאכים הקדושים בו וכל רז לא אנש לך כל סתום אינו ספר לך כמו לא יאנישו פ"א וכל רז לא אנם לך וכל רז ושתום אינו מצער לך כלומר אין אתה מצטער לפי שאתה נביא מובהין אנם כמו נסיסין חזוי חלמי החלום אומר אני ופשרונו אמור אתה ואלו אילן בנו ארעא והנה אילן בארץ ישראל בטבור הארץ במחיצת העולם ימטא לשמיא על שאמר בלבו אעלה על במתי עב וחזותיה ומראהו עפיה שפיר כמו מבין עפאים יתנו קול כלומר ענפיו הם השלטונים שלו יפים ואינביה פירותיו מפרי הארץ מתרגמינן מאיבא דארעא הם שאר העם ד"א וחזותיה לסוף כל ארעא הם הלגיונות שלו שמכסין כל הארץ ומזון לכלא ביה שהכל מתפרנסין מתחת ידו תטליל חיות ברא העמים שבחוצה לארץ שרומין לחית השדה וצפרי שמיא הם ישראל שדומין לעוף השמים יתזיין לשון מזון ועל דעתי מאחר שאמר ומזון להלא ביה מה צורך לומר ומיניה תזין כל בישראל אלא ממנו מסיקין ודולקין ואופין כל בני בשר כמו למזח לאתונא ואלו עיר וקדיש והנה בת קול מתעוררת מן הקדש מן האויר ויורדת לקצץ האילן פ"א עיר וקדיש מלאך אכזר וקדוש עיר מחריב וכן ערו קרא בחיל ואותו מלאך היה קורא בכוחו ואומר גורו אילנא קצצו האילן כמו ויתגודדו כמשפטם גדיו אילנא הוא המלך וקציצו ענפוהי הענפים הם גדולי מלכות אתרו עפיה כמו ימרט ראשו מתרגמי' יתר שער רישיה כי ישל זיתן מתרגמינן ארי יתרון זיתך עפיה הם הענפים הקטנים והם שרי הארץ ואמרו אנשי לבב ענפוהי הם ענפים ממש עפיה הם העלים ומבין עפאים יתנו קול מבין עלים שבאילנות ובררו אינביה ויפן מתרגמינן וברר נפצו פירותיו הם הסוחרים תנור מתחותוהי תנור תטלטל מתחת מלכותו גלות כל הגוים הדומים לחית השדה וציפרי שמיא הם גליות ישראל ויהודה ממנו מתפזרין ברם עיקר שרשוהי זו היא ושתי ואפילו הרי ובאשור די פרזל ונחש שכפתוה סריסי המלך והרגוה בברזל ובאשור בצביעות כמו אושרי לגפן ד"א ובמשמר כבלי נחשת וברזל ברתאה בדשא השדה יצטבע יכובס כמו יכבס מתרגמינן יצבע ועם חיותא חלקיה שהיה חלקו עם חיות ובהמות והיו מרביעין אותו כדכתיב ושור בהמות וחיתן שנעשה נבוכד נצר חתן לבהמות ואוכל עשב כמוהם טריד טרוד לבבה מן אנשא ישנון שהוסר ממנו לב אנוש ונטפש לבו כבהמה שבעה עדנין שבע שנים בגזירת עירין מלאכי אף וחימה הקדושים שגוזרין מפי הקב"ה עד דברת למען למץ די יצבא למי שירצה יחפוץ מתרגמינן יצבי ושפל אנשי' הוא נבוכר נצר שהוא קצר ושפל קומה פ"א בגזירת המלאכים כל דבר ודבר ובמאמר קדושי שמים ששואלין מן הקב"ה והוא גוזר והם מכריזים בעולם אשתומם שתק ונאלם כשעה אחת כמו שבעת ימים משמים בתוכם ומחשבתו הבהילתהו מריחלמא לערך לשונאך כמו ויהי עריך ומלאו פני תבל ערים וכך אמר דניאל מרי רבון כל העולמים החלום יחול על הבוכד נצר אויביך די רבית ותקפת אשר גדלת ותקפת ורבותך רבת ומטת וגדולתך גדלה והגיעה ולך טרדין מלאכי אף וחימה ומטל שמיא לך מצבעין שמפשיטין מעליך הבגדים שיצטבע גופך מטל השמים שתלך ערום ויחף והגשם ובטל יורדין עליך מן די תנדע למען תדע ששולטין מן השמים ועל פי הבורא השולטנות ושבעה עדנין יש פותרין אותן לחדשים ומהן לשנים ומהן לשבועות מלכי ישפר עליך עצתי תיטב עליך איעצך מתרגמינן אימלכינך וחטאך מעשית בצדקה תפדה ועויתך במחן ענין ועונותיך תפדה בחניות עניים פ"א ואויתך במחן ענין ועונותיך במכות מרדות ובתענית במיחן כמו והפילו השופט והכהו לפניו והוא מלקות ענין הם עינוי צום ותענית כלומר במלקות ובתעניות יכופרו הן תהוה ארכא לשלוחך תהיה תעלה וימים ארוכים לשלותך ספת הגיעה ועשבא התורין אל תאמ' שהוא נעשה חמור או ערוד אלא נשתטה ונעש' בער הבהמה ומן הלכלוך והזיעה והצואה גדלו שערותיו כנוצה של נשרים וצפורניו כצפורני פרס ועזניה שדורשין בצפורניהן כלא מטא הוא בעצמו נבוד נצר כתב באיגרתו כן כלומר הכל הגיע ובא עליו אלא לקצת ירחין תרי שר הוא כתבן באיגרת מספר באיגרת ולעילאה ברכת ולעליון ברכתי כלומ' הצדיק עליו את הדין וכל דארי ארעא כלה משיבין כלא היו כן חשובין ויש שפותרין כלא הוא הפירפור הנראה בעין זריחת השמש כאילו פורחין בו באוירו פירורין דקין כעפר והוא אינו דבר נתפש והולך לו ובטל עם השמש ואין בממשו כלום כן כל דיירי הארץ לפני הבורא וכמצבייה וכרצונו די ימחא בידיה שיבטל בידו ורבו וגדולה די מהלכין בגוה בגאוה יכיל להשפלה ימוד להם מדת השפלה כנגד מדת גאותם וימרו בעומר מתרגמינן וכלו בעומרא ויש שפותר יכלה וישפיל ועוד יוכל להשפיל לחם רב משתה גדול כמו לכו לחמי בלחמי ולמה גרע טי"ת מן בלשאצר ולא קרא אותו בלטשאצר משוש ששלח יד בכלי בית יי' ופתרון בלשאצר בלש אוצר מחפש אוצר ויחפש מתרגמינן ובלש וכן כתוב באדין היתיו מאני דהבא אותו היום נלחם עם כורש ודריוש הצרי' על בבל ואז נצח וחזר בשמחת לבו ועשה סעוד לשריו ולגבוריו וכנגד אלף איש היה שותה יין ואותו היום סוף שבעים שנה של גלות בבל ואז אמר בלבו מאחר שלא נגאלו שוב אינן נגאלין ואז צוה להביא כלי בית יי' ואמר בטעם היין שנשתכר כנגד אלף גיבוריו וצוה להביא כלי כסף וכלי זהב שהביא נבוכד נצר אביו מן ההיכל שבירושלם לשתות בהן יין המלך ושריו סגלתיה אשתו ששכב עמה כדכתיב ישגלנה וקרינן ישכבנה ואית דאמרי כלבתא שהיתה חביבה עליו כשגל כאשת משכב חיקו ולחנתיה ופילגשיו ולבני הפילגשים מתרגמינן ולבני לחינתא אשתיו שתו נפקא אצבען די אנש זה גבריאל שנקרא איש שנאמר והאיש גבריאל לקבל נברשתא נוכח החלון ד"א נברשתא כמו ששנינו הילני אמועשתה נברשת של זהב תרין אמוראין פליגי עלה חד אמר מנורתא וחד אמר קונכיתא תרגם עקילם לקבל נברשתא לקבל למפרס והיינו עששית ואית דאמרי לקבל נברשתא עששית הדולקת משנה לשנה ופתרון נברשתא נר בר שתא על גירא על הסיד כמו אבני גיר מנופצו' שהיה הסיד של גיר משוח על הקיר ומלובן כמשפט היכלי המלך זיווהי שנוהי זיוו ודמותי נשתנה וקטרי חרצה משתריין קשרי חליות שבמתניו נמתחו וקשרתם מתרגמינן ותקטורינון מתנים מתרגמי' חרצין שהיו חליות שבשדרה ושבמתנים מתפקפקין ממנו משתריין ויפתח מתרגמינן ושרא וארכובתיה דא לדא נקשן וברכיו זו לזו מקישין ומכין כי כן מנהג בני אדם בעת פחדם מכין ברך אל ברך ארכובתיה כמו מארכובה ולמעלה נקשן כמו ישתקשקון ברחובות ארגוונא ארגמן מלבוש מלכים והמניכא רביד הזהב מתרגמי' מניכא דדהבא ותלתא ושלישית במלכות ישלוט עללין נכנסין וזיווהי שניין מראיו משתנין משתבשין לשון סיכסוך כמו שיבוש ואית דאמרי שיבושתא זה אמר בכה וזה אמר בכה ואין ממש בדבריהן ואית דאמרי מתביישין שלא יכלו לפרש מלכתא אז באה המלכה כששמעה דברי המלך והשרים ונכנסה לבית המשתה ואמרה לו גבר יש אדם במלכותך התחילה לספר בשבחו ש לדניאל רוח יתירא נבואה יתירא ואחוית אחידן והגדת דברי חירות ויש פותר אחידן לשון מסגר דברים נעלמים וסגורים ואת הדלת סגרו מתרגמינן וית דשא אחדו ומשרא קטרין מתיר דברים קשורים וסתומין אנת הוא דניאל וכי לא היה מכירו אלא אמר לו יש בך כח לפרש המכתב הזה ולקרותו מן יהוד מארץ יהודה השתכחת בך נמצאת בך ולא כהלין כתבא למיקרי לא יכלו המכתב לקרות ולפתור ונבזביתך כמו ונבזבא כדתנן התם שבזבז כל נכסיו לשון הוצאה ד"א ונבזביתך דורון שלך אנת מלכא כך אמר לו אתה המלך בלשאצר תדע כי אל עליון מלוכה וגדולה וכבוד והדר נתן לנבוכד נצר אביך די הוה צבי הוה קטיל שקונש עליו מיתה מתא מחיה שמבטל ממנודין מיתה וכדי רם וכאשר אם לבבו ורוחו נתאמצה ונתחזקה להזיב הורד מכשא מלכותו וכבוד הוסר ממנו ערדיא הם חמורים שבמדבר כמו מוסרות ערוד מי פתח ותנן כדי שיכיר בין חמור לערוד מדריה מדור ויישוב שלו גסמא יצטבע גופו יתכבש שיהיה הולך ערום ויחף ולמן יצבא ולמי שירצה יקים עלה על המלוכה לא הדרת לא נתת הוד ושבח שליח נשתלח פסא די ידא פיסת היד היא כף עם האצבעות כמו סוף היד כמו מפסי יד וער עקבות רגל חתיכת יד כתונת הפסים שהיתה עשויה חתיכות חתיכות ציורים ומן המחלוקת הזה יפטר מי אפסים שמגיעין עד פס הרגל ודנא כתבא די רשים בכתב הקדש ולא יכלו חכמיו לקרותו ולא לפרשו וכך היה כתוב זה על גבי זה זה שיטה ראשונה ממתים ושניה ננקפי ושלישית אאלרן והטור מגיד מנא מנא תקל ופרסין וזה פתר מנא מנא מנא אלהיפ פעמים ימי מלכותך וראה והנה שלמה ושפתה מלכות בבל כי כן כתוב והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד פרס פריסת מלכותך נחלקה מלכותך שכן קורין לחצי מנה פרס ועזר מפרסת פרסה מתרגמינן דסדיקת פרשתא כלומר חלוקת פרסה וכן גם זה פרס חלק והוא מן פרוסה שפורסין ומחלקין מן הלחם כיון ששמע כן אמר להלביש לדניאל ארגמן ולתת רביד זהב על צוארו להחניפו למען ילך ויתפלל ויבטל הגזירה אמר לו כבר נגזרה גזירה לפי שטעית בחשבונך שסמכת על הכתב לפי מלאת לבבל שבעים שנה כיצר שנה ראשונה שמלך נבוכד נצר כיבש נינוה בשניה כיבש את יהויקים ומשם הותחלה הגולה שנ' ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אתו מבית הכלא שמונה קודם גלות יהויקים שקדם ומלך ול"ז שנה היה אחרינן הרי מ"ה שנה למלכות נבוכד נצר לפי שהשנה הראשונה שכיבש ננוה אינה מן המניין ואין אנו מונין לגלות בבל אלא משתים למלכותו שכיבש יהויקים ח' שנים קודש גלות יהויקים ול"ז הרי מ"ה כ"ג שנים של אויל מרודך הרי ס"ח וב' שנים של בלשאצר הרי שבעים שנה ואותו היום סוף שבעים שנה יצא ונלחם בלשאצר עם כורש ודריוש ונצחו גיבוריו וחזר בשמחה ועשה משתה לאלף גיבוריו ואמר בלבו כיון שהגיעו ע' שנה ולא נגאלו שוב אינן נגאלין וצוה להוציא כלי בית המקדש מן האוצר ושתה בהן הוא ואשתו וגיבוריו ופילגשיו ועל כן אמר לו דניאל ועל מרא שמיא התרוממתה ולמציא די ביתיה היתיו קדמך וכתוב בתריה ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא ומי הרגו סריס אחד שומר ראש המלך שכיון ששמע נבואות דניאל אמר בלבו בוראי זה האיש דניאל דבריו נכונים הם הלך והרג את המלך ולקח את ראשו ויצא מן העיר והוליכו לכורש ודריוש הצרים על בבל אז נתאמצו כורש ודריוש במלחמה על בבל ומסרה הקב"ה בידם כדברי ירמיהו לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד על בבל ודריוש מדאה קביל מלכותא אז הותחלה מלכות פרס ומדי ובטלה מלכות בבל ועלא מנהון למעלה מהן שוטרים שלשה אשר דניאל אחד מהם טעמא עצה מזיק ניזוק מתנצח נוצח על סרכיא שוטרים מתרגמינן סרכיא ומלכא עשית להקמותיה והמלך מחשב להקימו על המלוכה לילד לעשות מלחמותיו והוא ישב בהשקט עשית כמו ביום ההוא אבדו עשתונותיו בעין עילה להשכחא רוצין למצוא עלילה לדניאל מצד המלכות עילא ושחיתא עלילה ומום כמו כי משחתם בהם מום בם כלומר שום דבר תואנה שלו פשע ושגגה ויש אומרים שלו רישול כמו לא תשלה לא תתרשל להן השכחנא עלוהי בדת אלהיה כי אם נמצא עליו עלילה בדת אלהיה פ"א מצד מלכותא כלומר שיגזור המלך דבר והוא יבטל וימצא לו עלילה תרגישו על מלכא כמו למה רגשו גוים לשון קיבוץ עם כמו בבית אלהים נהלך ברגש אתיעטו נתיעצו כמ ועטה וטעם לקיימא קיים מלכא לקיים קיום המלך אשר כמו לאשור אסר על נפשו דבר שהוא מותר ונוהג בו איסור די כל די יבעא בעו שכל מי שיבקש רחמים ותפילה כמו דמתרגמינן אנח בעותך מן קדמי זו היא תפילה יתרמי לגוב אריותא יושלך בבור אריות להן מינך מלכא לפי שהיו אנשים במלכותו שמאמינים ומשתחוים ומתפללים לאדם תקים אסרא תקיים איסר ותרשום כתבא כמו הרשום בכתב אמת די לא להשניא שלא ישתנה די לא תעדי שלא תסור ודניאל כשידע שבשבילו נרפש הכתב בא אל ביתו וכוין וחלונות פתוחות לו בעלייה שלו נגד ירושלם כדי שתהא תפלתו נשמעת שהיה מכוון את נגד בית המקדש שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים וזימנין תלתא ושלש פעמים ביום שחרית וערבית ומנחה היה כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלהיו ושמא אמר אותו היום התחיל ראה מה כתי' כל קבל די הוה עבר מן קדמת דנא כמו שהיה רגיל לעשות קודם לכן אז היו הולכים ואורבים סביבות בית דניאל ומצאו שם נערה ושאלוה מה עושה דניאל אמרה להם הוא כורע על ברכיו ומתפלל לאלהיו ובעלייתו מיד הלכו ומצאוהו שנאמר אדין גבריא אילך הרגישו והשכחו לדניאל בעי ומתחנן קדם אלהה יציבא אמת שם עלך מלכא טעם כלומר גזר גזירא על גזריה המלך וביטל גזירת המלך מפני גזירתו והוא מתפלל שלש פעמים ביום שגיא באש עלוהי מאד הרע לו ועל דניאל שם בל שם לב בהפיכת התיבה כמו כבש כשב וכמו שמלה שלמה וי"א שם תחבולות ופותרין בל בלילות דברים ופיוס אמרים וי"א כח ושכם ד"א ועל דניאל שם בל לשזבותיה שם כופר ממון להצילו כמו שנאמר מנדה בלו והלך וגרסינן בנדרים אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא דלא למיתן כגרא שנאמר ומנדה בלו והלך מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זו ארנונא כלומר על דניאל שם כופר ממון להצילו כמו שנאמר ואם כופר יושת עליו שרצה לפדותו בממון ולא יכול כך פירש רב מתתיהו הגאון ז"ל הוה משתדר מתעסק ונאבק עם שריו כדי להצילו ויאבר מתרגמי' ואישתדל רי"ש מתחלף עם למ"ד כמו ואלו וארו ופתרון שניהם והנה והיתיו והביאו ורמו והשליכו והיתית והובאה ושומת והושמה על פי הבור וחתמא מלכא בעזקתיה וחתמה המלך בטבעתו שכן קורין לחותם סיתומא ולמה כסו הבור באבן וחתמוה בטבעת המלך ובטבעות שריו שאם היה הבור פתוח היו זורקין עליו וחצים אותן ששונאין אותו ואומרים כי האריות הרגוהו די לא תשנא צבו בדניאל שלא תשתנה תאותם וחפצם בדניאל כלומר שאם לא יהרגוהו האריות בבור ויהרגוהו הם ובת טות לן בלא אכילה ושתייה וילן מתרגמינן ובת טות פי' אדם שלא אכל בערב כדאמרינן כל חלמא בלא טות וגם בלשון ערבי מי שלא אוכל בערב אומרים עלין טווה אל ברא פ"א ובת טות ואשה בתולה ודחון ומזמרין בכינורות ובנבלים לא נכנסו לפניו כי כן היה משפט חוקו להביא לפניו נערות בתולות ומשחקות לפניו ודחון כמו וחדון תיבה הפוכה בשפרפרא בשאר כמו ברוחו שמים שפרה בנגהא בטרם יאיר היום כמו שאמרו חכמים באורתא דתליסר נגהי ארביסר וכמו נגה ליה יומא בקל עציב בקול עצב ושפל אלהי שלח מלאכיה אריא דבי עילאי הוא אריה של כסא הכבוד היה שואג ואומר השמרו אריות שלא תזיקו לאריה בן גור אריה ואמנם כי דבקו שיניהם ומלתעותם יחדו בלי פירוד מאימת אריה השואג וסגר רפיות האריות ולא השחיתוני ואף אחרת ואף אחרת גדולה מזו הפניא עמי אשר הביא חבקוק הנביא מארץ יהוד' וארוחות פועלי שדהו עמו יחדו והביאו אלי ואכלנו ושתינו יחד והללנו שם הבורא ואז הלך לדרכו על יד המלאך שהביאו והנני חי כאשר אדוני רואה זכו השתכחת לי זכות נמצאת לי חבולה לא עברת כלום פשע והשחתה לא עשיתי כי שחת עמך מתרגמינן ארי חבילו עמך טאיב עלוהי הטיב עליו להנסקא להוציא ולעלות חבל מוס די המין באלהיה שהאמין באלהיו אכלו קרצוהי הלשינוהו שכל מי שמלשין חבירו ראוי לו כאילו אוכל צואתו ד"א אכלו קרצוהי הלשינוהו שכל מי שמלשין את חבירו כאילו הורגו ושוחטו דתנן קרצו ומירין אחר שחיטה על ידו ואמרו חכמים לישנא ביטא תלתא קטלא לארעית גובא לקרקעית הבור גרמיהון הדיקו ועצמותם כתתו הדק מן קדמי שים טעם מלפני נגזרה גזירה זייעין ודחלין יראים ופוחדים כמו כזרעזע משזיב שהציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ומציל שהציל לדניאל מגוב אריות אתין ותמהין אותות ומופתים בשנת חדא לבלשאצר זה החזון ראה דניאל בבבל בשנה הראשונה לבלשאצר ונכתב מוקדם ומאוחר בספר באדין חלמא בכן החלום היה כתוב וראש דבריו אומרין וזה פירושו דניאל ראה חלום ומראה ראשו על משכבו אז החלום ראשית דבריו ענה ואמר דניאל רואה הייתי במראות הלילה והנה ארבע רוחות השמים מקיפין לים הגדול וי"א מגיחן נלחמים כמו לאגחא קרבא וי"א נוסעין והולכין כמו בגיחו מרחם יצא וי"א כמו ותנח בנהרותיך יגיח ירדן אל פיהו לשון שאיבת מים ומלאוי מים לשתות ליבם ולמעט כלומר מתבלבלין בים הגדול למען ישאו הרוחות עבים אל הים וישאבוהו העבים למען הריק מקוה תעלת מימיו ומכח אותן הרוחות יבשו מי הים הגדול ואז ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא רבא המה ארבע מלכיות שמשולין לחיות רעות שניין דא מן דא שונות זו מזו בגזירותיהן נבוכדנצר גזר לעבוד לצלם והעובר יושלך לכבשן האש אחשורוש זימן בסעודתו כל ישראל להכשילם וגידל להמן לשום צלם בצוארו למען אשר ישתחוו לו ומי שלא ישתחוה לו יתלה בעץ יון גזרו על הברית מי שימול את בנו וישמור השבת יהרג בחרב אדום גזרה על כל המצות שבתורה וגוזרת שמדות קדמיתא כאריה זה נבוכד נצר שנאמר בו עלה אריה וגפין די נשר לה שהיה טוסה כנשר ודורש כאריה מה הנשר מרחף בניו בכנפיו אף הוא הכל מתרחפין תחת מלכותו והוא שאמר הכתוב כאשר ידאה הנשר זה נבוכד נצר חזה חוית עד די מריטו גפיה וארו ואלו פשר אחד רי"ש מתחלף עם למ"ד כיוצא בו מזלות מזרו רי"ש מתחלף עם למ"ד וארו והנה חיה אחרת שנית דומה לדוב וזהו כורש מלך פרס מהפרסיים מסורבלין בבשר כרוב ואוכלין ושותין כרוב ולסטר חד הקימת שמלך הוא במקצת המלכות ודריוש מלך בכל הארץ ותלת עלעין צלעות וי"א מלתעות שלש שינים גדולים בפיה הם ג' מלכים העומדי' לפרס אחרי כורש וגם אמרו אנשי לבב אחרי דריוש וכן אמרין לה קומי אכולי בשר שגיא כלומר ממון הרבה ועושר גדול כאמור במלכות אחשורוש בהראותו את עושר כבוד מלכותו ועושר המן בכללו בתרדנה אחר שנתחזק בעשרו רואה הייתי והנה אחרת כנמר זו מלכות יון שנמשלה לנמר להיות קלה בגזירות כקלות הנמר לטרוף טרף שאין לך קלה בחיות רעות הנמר ולה גפין ארבע ולה כנפים ארבע ככנפי עוף על גביה וארבניה ראשים לחיה וגם שולטן וממשלת נתנו לה הוא אלכסנדרוס מקדון מלך יון שמלך בכל הארץ וארבע כנפים עם ארבעה ראשים הם ארבעה משרתיו שחילק להם מלכותו במותו בעבור שלא היח בן אחריו והגפין והראשים הם מלכיות שעמדו אחרי מותו ראשונה רומניאה שניה אלכסנדריא שלישית עסו רביעית אנטוכיא ושמות המלכים רומנום ברומניאה אלכסנדרוס באל לכסנדריאה ארודוס בעכו אנטיוכוס באנטוכיה ארודוס בנה עיר ארודון הם עם כל הפושעים תמו כלו וארו והנה חיה רביעית זו אדום הרשעה נוראה ובעלת אימה וחזקה ביותר ושינים של ברזל ולמה היא כפולה באומרו דחילה ואימתני ותקיפא לומר עכל מלכות ישמעאל שהיא כלולה עמה ושינין דיפרזל לה בדעתי היא מלכות רומי למען כי כתבי' מלכים בדור אחר שנאמר וקרנין עשר לה ובניהן תחתיהן עומדין ובמלכות ישמעאל מלך אחד וכולם תחת ממלכתו וממנו יצא מלך לכל המקומות אכלה בבית ראשון ומדקה בבית שני ושארא ברגלה בקרנות האלה כי כל אלה המלכים יחד כל אחד ואחד במדינתו כי מדינות מלכות רומי הרבה והם מלך רומי שבקושטנטינא ומלך ארמנייא ומלך הונגריאה ומלך אשכנז ומלך בולגר ומלך כנען ומלך צרפת ומלך ומלך ספרד ומלך רוסייא ומלך ישמעאל שבירושלם וכל אלו י' המלכים בכל גלות אדום ואלו קרן אחרי זעירא והנה קרן אחרת קטנה עלתה ביניהם בדעתי שהיא מלכות ימשעאל שבערבייא ותלת מן קרניא ושלש מן הקרנות הם שלשה מלכים נתעקרו ונפלו מן העשרה ובדעתי שתים מן הקרנות הם שני מלכי רומי מלך קושטנטינא ומלך אשכנז והם עיקר מלכות אדום וראשית מלכותם אחד מלך רומי ואחד מלך באנטיוכא כי מלך ישמעאל לקח את ארצם ואת מלכותם אז מלך האחד בקושטנטינא והאחר מלך בארץ אשכנז על כל איטלייא וקרן הג' שנעקרה היא מלכות פרס ועילם מדבר לשון פרס המגושים העולים וראש שלהם יוזגרד שהוא נשאר אשר לקח ישמעאל את המלוכה מיד בבל ואצפהן ושנער וכל מדינת בראסאן ואלו עיינין והנה עינים כעיני אדם בקרן הזאת ופה מדבר גדולות ואמר שלחני אלהים חזה הוית עד די כרסוון רמיו רואה הייתי עד אשר כל כסאות המלכים האלה הושלכו ואיש המראה אדם זקן יושב על כסא וגם לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר נקי ובדעתי כי עתיד הבורא להשליך מכסאותם מלכי אומות העולם ולהפיל שריהם עם מזלותם וכסאותם מן השמים אז הוא מתמלא רחמים על בניו ונדמה כזקן מלא רחמים ויושב על כסא רחמים ומתעטף בטלית לבנה כשלג כדי להלבין חטאינו כשלג ושיער ראשו כצמר צח ונקי לנקות עמו מפסע כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דליק כסא הדין שלו סביבי אש וגלגליו אש בוערת הם אופני המרכבה שהם מתלהטין למען ידין עמים באפו כי באש נשפט ומרוב להט האש בוערת בגלגלי הכסא מתרב' האש עד העשות לנהר של אש כאמ' נהר די נור נגד מוסך ויוצא מלפניו מאש עברתו אלף אלפין ישמשוניה וריבוא רבבן קדמוהי יקומון דינא יתיב הוא יום הדין ככתוב כי הנה יום בא בוער כתנור וכתיב ויגבה יי' צבאות במשפט וכתיב לכן חכו לינחם יי' הוא יום הגדול בעת יקום אלוה למשפט וספרין פתיחו אין לפניו צורך וחפץ לכתוב כי אין שכחה לפני גדול העצה ורב העליליה ואולם במשל כתבו ויכתב בספר זכרון לפני וזה לצדיקים למען אשר יוזכרו תמיד לפניו לטובה ועל הרשעים כתוב ועם צדיקים אל יכתבו ודע כי דינא יתיב וסיפרין פתיחו אשר ביארתי למעלה יום דין ויום פקוד' הוא יום העתיד לדרוש כל מעשה בני אדם החיים והמתים ואשר כתב למעלה ועתיק יומין יתיב כל האומר כי ראה דניאל יי' צבאות עין בעין הרי הוא פושע במדמה דמות ליי' ואין לו דמות דכתיב ואל מי תדמיון אל וכל האומר כי ראה מלאך הוא מן השונים והוא מן האומר קטן וגדול למען כי אין שופט העולם כי אם הקב"ה לבדו ככתוב לפני יי' כי בא לשפוט הארץ ואין מלאך אשר יוכל לדבר כי אלף אלפין ישמשוניה ועתה דע כי דניאל ראה כל אלה בחלום ולא במראה עינים וכל החלום יש לו פתרון כי הם משל כי גם כל נבואת הנביאי' אשר ראו ותחת רגליו כמעש' לבנת הספיר וממראה מתניו ולמעלה יושב על כסא רם ונשא לא ראו חוק חקוקו כי אין דמות לבורא כל ולא דמות מלאך כי בעת שהיה מדבר עמם מראה להם חזיון חדש וכל דמות שראו יש לו פתרון מקל שקר כי שוקד אני רבבות גדולות מעשיו בלי מספר וכאשר ראה מיכה ברוח נבואה וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו לא נוכל לרמות על יוצר הכל מימינו ומשמאלו ולא יעמוד לפניו כל יצור ואולם דברי כל אלה במשל במעשה בני אדם והובר גישמה ואבר גופה זה איבור מלכות רביעית הוא שראה אברהם והנה תנור עשן ולפיד אש כי באש יי' נשפט מדורתה אש ועצי' הרבה משפט לגוים כגיהנם ישפוט שם כל רשעי ארץ ככתוב ימטר על רשעים פחים אש וגופרית וגו' ושאר חיותא העריו שלטנהון ושאר החיות הם שאר כל ממלכות הגוים כל אחד ואחד הסירו מלכותם בעת אשר נלקחה מלכותם ויעמוד מלך אחר תחתם ואולם בצבאותם הם עומדים ומהן נשארו עד בוא יומם באחרית הימים במגושים כי אבדה מלכותם ומהם נשארים עד היום כאשר כתבו וארכא בחיין להון עד זמן ועידן ואורך בחיים ניתן להם למלכים הראשונים אחרי אשר אבדה ממשלתם הוא אחרית מלכות ישמעאל וסוף מלכותו כי הוא אחרית מלכות כל הארץ כי אין אחריהן מלכות כי בימי מלכותם ישפוט יי' על כל יושבי הארץ וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי זהו משיח צדקינו והלא כתוב על משיח עני ורוכב על חמור אלא יבוא בענוה כי לא יבוא על סוסים בגאות ואשר כתב עם ענני שמיא והנה עם ענני השמים הם מלאכי צבא השמים זו היא רוב הגדולה שיתן הבורא למשיח ככתוב עם ענני שמיא אז הוא גדול במשל כן עתיק יומין לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקי כמשלי בני אדם ועד עתיק ימין הקרבוהי כדכתיב נאם יי' לאדני שם לימיני וגו' וליה יהיב שולטן שיתן לו שולטנות ומלכות ככתוב ואני נסכתי מלכי וכתוב ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו ולא תסור מלכותו ולא תשחת עדי נצח נצחים ואשר כתבתי ואמרתי אין מלכות אחרת אחרי ישמעאל ככתוב וביומיהון די מלכיא אינון אז בראותי צרות גדולות של ישראל וגלותם מיד אתכריית רוחי נבהלה רוחי ונעשת רוחי זרה כי התנכרה רוחי ונתחלפה אני דניאל נעשית רוחי כמו נכריה בגונדנה בתוך הגוף שהגוף הוא הרוח שהייתי רואה בצערן של ד"א אתכריית רוחי כמעט קט שלא יצתה רוחי אני דניאל כמעט שלא נכרתה רוחי בגונדנה בגוא נדנוד השינה שנדנדתי מתוך חלומי ונכנסתי במחשבות קרבת על חד מן קאמיא ויציבא אבעא מניה ומתוך החלום קרבתי אצל אחר מן המלאכים שהיו עומדים שמה ונכון ויציב שאלתי ממנו על כל זאת אלין חיותא רברבתא אלה החיות הגדולות הם ארבע מלכיות שיקומו מן הארץ ויקבלון ואלה המלכיות יקבלו מלכותן של ישראל שהם קדישי עליונין כדכתיב כי עם קדוש אתה ליי' וכתוב ולתתך עליון ועל אשר ימרדו ביי' תנטל מהם מלכותם ותנתן לאלו ארבע מלכיות וירשו המלכות בעולם הזה ויגלו ישראל וישתעבדו תחתם עד העולם הבא עד שימלוך משיח אדין צבית ליצבא אז רציתי לעמוד על אמיתות בירור החיה הרביעית היא אדום הרשעה שהיתה משונה לשעבר לישראל יותר מכולם והיא נוראה ויתירה מאד סיניה מברזל וציפורניה מנחשת הם שריה וגיבוריה שקשים כברזל ועזים כנחשת אכלה גיבורי ישראל ומדקה תלמידי חכמים ושאר דלת עם הארץ ברגלה רפסה בגלותי ועל קדניא עשר ועל עשר הקרנים הם עשר מלכיות שפירשנו וקרנא דכן עבד קרבא עם קדישין עליונין ויכלה להון זה ויכלה להון עד די אתא עתיק יומיא ומשהגלם ועד שיבוא המשיח הם עתידין להשתעבד תחת ידיהם ודינא יהיב לקדישי עליונין וגזירת דת זדין יתן לישראל וזמן יגיע ויירשו המלכות ישראל הקדושים כן אמר כך אמר לדניאל המלאך בתוך החלום החיה הרביעית היא מלכות רומי שתהיה בארץ תהא משונה בגזירותיה יותר מכל המלכיות ותאכל ותגמור כל הארץ ותדוש ותדוק כל ארץ ישראל וקרניא עשר הם עשרה מלכים שיקומו ממנה ואחרן יקום ואחר כך יקום אחריהן מלך אכזר הוא טיטוס שיהא מחריב בית המקדש והוא חזק מן הראשונים ושלשה מלכים ישפיל מלך ישראל ומלך יון ומלך ישמעאל ומלין לצד עליאה ימלל זה טיטוס שחרב בית אלהינו ואחר תפש בידו ונכנס לפני ולפנים ולקח ספר תורה והזיע תחתיה וקלקל עמה ושלף את החרב וחתך את הפרכו' עד שטיפטף דם וענה ואמר אי אלהימו צור חסיו בו אשר חלב זבחימו ואכלו וגו' ולקדישי עליונין יבלא אלו ישראל שבילה אותם כדכתיב בילה בשרי ועורי שיבר עצמותי ויתכן לומר יבלה יכלה שכילה אותם ויסבר להשניא זמנין ודת שעלה בדעתו לשנות ולבטל מישראל השבתות והמועדים והתורה ויתהיבון בידיה עד עדן ועדנין ופלג עדן ויהיו מסורין בשיעבוד תחת ידו עד עדן ועדנין ופלג עדן דיבר הכתוב כלשון בני אדם וכל חכם וסבר ומבין דעת התורה נסתרה דרכם ונבערה עצתם בלי להשיג דעת החשבון הזה ואין יודע זולתי אלהינו ככתוב כי יום נקם בלבי הלב לא הגיד לפה איך יגיד למלאך וטפסר יש לנו לחכות ולקוות עד יראם עמו ועירו אמן ובזמן אשר יגמור החשבון הכמוס עמו חתום באוצרותיו אז ישב בדין ככתוב ודינא יתיב שישב בדין ושלטוני אומות העולם יאבדו והמלכות והשולטנות והגדולה של כל מלכיות שתחת כל השמים תנתן לקדישי עליונין הם ישראל מלכותו של מלך המשיח מלכות עולם וממשלתו עם דור ודור וכל הממשלות אליו יעבדו עד כה סופא עד הנה סוף הדבר נטרת שמרתי וזה החזון נראה לדניאל בשנת שלש לבלשאצר על אובל אולי על פתח שער הבניין ששמו אולי אובל קורין חכמים לשער הגדול אבולא אולי כמו איליו ואילמיו וי"א נהר חזק כמו יובל ויבלי מים ואולי לשון אילי הארץ ובדעתי אינו כן לפי שבשושן הבירה אין בה נהר אמנם כי אובל אולי שער הבירה איל אחד ולו קרנים בדעתי מלכי מדי ופרס והגבוהה עולה באחרונה מדעתי שהוא אחשורוש שהוא אחרון ועשיר וגדול מכל האובל השער ראיתי את האיל מנגח וכל חיות לא יעמדו לפניו כי כל מלכים לא יכלו לו כי הוא מלך מהודו ועד כוש והנה צפיר העזים זה מלך יון על פני הארץ כי הוא הולך בכל הארץ ואין עומד נגדו ואין נוגע בארץ לפי שהוא מקרקר בל ינוח ובל ישקוט קרן חזות בין עיניו הוא קרן גדולה גבוהה למראה למרחוק קרן אחד בתחילת ראותו והוא אלכסנדרוס מוקדון הוא הצפיר בעצמו והקרן הוא המלוכה ויבא עד האיל שנלחם במלך פרס בעל הקרנים הוא מדי כי שנים ראה איל אחד בקרנים קטנות והוא מלך פרס ובעל קרנים הוא מלך מדי לפני האובל לפני השער וירץ אליו בחמת כחו להלחם בו ויתמרמר נעשה אדון ורב אליו ונצחו ויש אומרים במרירות ואכזריות אבל המרות והמרי והסרבנות הוא יסוד הפשר כי כן כתוב ויך וישבר את שתי קרניו שהשפיל את מדי ופרס וישליכהו למלך מדי וירמסהו למלך פרס וצפיר העזים הגדיל הוא מלך יון הוא אלכסנדוס הגדיל מאד במעשים גדולים שעברו על ידו ובעצמו וכאשר נתרברב מאד אז מת אלכסנדרוס שנקרא הקרן הגדולה ותעלינה חזות ארבע תחתיה המה ר' מלכים אשר הקים בחייו וחילק להם המלוכה כמו שאמרם למעלה אחד ברומא ושמו רומנוס אלכסנדרוס באלכסנדרייא ארודוס בעכו ואנטיוכוס באנטויכא לארבע רוחות השמים בארבע קצותיו של מלכות ומן האחת יצא קרן אחת מצעירה זאת קרן זעירא אשר פתרונו במלכות רביעית היא ישמעאל ותגדל יתר גדלה ביותר מאד ואכלה אל הנגב כי תחילתו יצא מן הנגב שהוא דרוס מן מדבר ים בסוף הנגב ואחריו המזרח ואל בראסאן ואל הצבי שהיא ארץ שם והם הקדש מהם לקחו בחייו ומהם לקחו משפחותיו ותגדל עד צבא השמים על ישראל ועל מלכי הרומיים ותפל ארצה מן הצבא כולם נשברו יותר ממהלך שנה ויש שיאמר כי זו המלכות קרן זעירא היא אשר תעמוד על מלכות ישמעאל ולא זולתה ועד שר הצבא הגדיל ממלכי רומא אשר היו בירושלם הוגדל מהם מלך ישמעאל ויקח בירושלם הוגדל מהם מלך ישמעאל ויקח ירושלם מידו בחזקה וממנו הורס התמיד והושלך מכון מקדשו כי החריב מלך ישמעאל במות שלהם הרבה והשליך מכונס וקדישותם וצבא תנתן על התמיד בפשע כי הקים מלך ישמעאל בית תפלותו בין התמיד של פשע רומיים שבירושלם ותשלך אמת ארצה כי כן הדק ישראל שנקראו זרע אמת עד ארצה ועשתה והצליחה ואשמעה אחד קדושים מדבר מלאך ששמו אחד קדוש והיה שואל למלך אחד המדבר ועל שלא נודע שמו אמר לפלמוני כמו לפלוני לאותו המדבר עד מתי חזות התמיד הזה והפשע מתי ישתומם ויבטל ועד מתי עם קדש יהיה מרמם ככתוב ותרמסם ומתי הצבא תנתן על התמיד ואבקשה בינה להבין כמראה גבר כמראה איש גבור והוא גבריאל בין אולי בין הבניין כמו איליו להלן לזה אצל עמדי מעמדי נרדמתי נשתטחתי לשון ירידה כי למועד קץ כי התמיד של ערלים שנשאר מעט באחרית הזעם הוא אחרית הגלות אז התמיד של ערלים שנשאר מעט וצבא של ישמעאל היא מצבת בית מחמד יעמדו עד קץ החזון והנשברת הוא מלך יוון הראשון ותעמודנה ארבע תחתיה הם ד' מלכים שהעמיד בחייו כאשר פתרונו למעלה מגוןי יעמודנה אותן ד' מלכים מן גוי שריו וצבאיו יעמודנה ולא בכוחו ולא מזרעו כי לא יהיה לו לא נין ולא נכד בעמו ובאחרית מלכותם אחרי מות ד' אלו הפושעים יעמוד מלך עז פנים קשה וחזק במלכותו הוא מלכות ישמעאל ומבין חידות חידות מלכים הראשונים והעצומים כי מלכים הראשונים יוונים ורומיים ופרסיים ועצם כחו ולא בכוחו כי אם בעונות ישראל ונפלאות ישחיתו זה בית המקדש והשחית עצומים אלו בתי השרים וערי ישראל ועם קדושים הם ישראל שנלחם בהם בירושלם בימי טיטוס ככתו' עברא קרב עם קדישין ישחית רבים יהרגם אחריכן ויוציאם ממדינתם שר שרים הוא הערל הפקיד בירושלם אשר פקד אותו טיטוס אחרי לוכדו עיר הקדש בהחריבו גאון עוזינו והניח מלך מגושים לרדות בעם יי' ובא מלך ישמעאל ולקח ארץ ישראל מידו ויחזק עליו מן ג' מלכי' שר אחד מיעוט שנים הרי שלשה ובשלוה פתאום ישבר וישפל ובאפס יד ישבר ובאחרית ישבר ד"א ובאפס יד ישבר לא בידי אדם ישבר ככתוב די התגזרת אבן די לא בידין נהייתי ונחליתי נצטערתי עד שנחליתי כמו נהי והי ואשתומם לשון שתיקה כמו שלשת ימים משמים פ"א יצא קרן אחת מצעירה מקטנה שבהן כמו מקדש אנטיוכוס שהיה ביותר ואל הצבי הצפון ותגדל עד צבא השמים כי ראה שמפיל הכוכבים כשעושה צרות לישר' צבא הצדיקים כדכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבי' ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם שהפילה לארץ החסידים ותרמסם בגלות ועד שר הצבא הגדיל ועד הקב"ה הגדיל לדבר גדולות ונתגאה בעצמו ואמר אין אלוה יכול להציל ירושלם מידי והפיל חומות ירושלם והחריב בית המקדש ובטלו עולות וזבחים בימיו ואז ממנו מאותו המלך שהחריב בית תפארתינו אז הורס והושלך התמיד כמו רמה בים מרים התמיד על הדין שהותמד בכל עת ובכל שעה יושב הקב"ה בדין על חורבן ביתו שנאמר ואל זועם בכל יום ד"א וממנו הורס התמיד כמשמעו על הכוכבים שהן תמיד כלומר שראה והפיל הצדיקים שדומים לכוכבים ולא היו בעולם והושלך מקדשו שהחריב והשפיל בית המקדש בימיו וצבא ורצה כמו ולמן די יצבה יתננה כלומר ורוצה הקב"ה על התמיד על הדין שיהיה נתון תמיד בכל יום על הפשע והתמיד שמרד אדום והשליך אמת ארצה אלו ישראל ובית המקדש ד"א וצבא השמש והירח תנתן על התמיד בפשע שהיו מקטרים לשמש ולירח ולצבא השמי' ועל זה הפשע בטל התמיד וחרב בית המקדש והשליך הקרן האמת ארצה לפלמוני כמו לפלוני והפשע שומם תת לשמם השיקון שבנו הגוים בירושלם וקדש וצבא מרמס בית קדש הקדשים וצבא ורצה שיהיה מרמס ויאמר אלי עד ערב בקר עד שיעשה ערב של ישראל בקר כמו והיה לעת ערב יהיה אור ד"א עד ערב בקר עד שיגמור היום סוף אלפים ושלש מאות חודש כי ערב ובקר יום אחד וזה חשבון ממלכות יונים עד שנצחו חשמונים אלפים ושלש מאות חדשים היו ונספור ונדעה היאך הוא החשבון לאלפים ושלש מאות ירחים מלכות יונים מאה ושמונים שנה ספור השנים והעלם לאלף חדשים כי אלף ומאתים חדשים הם מאה שנה ותשע מאות וששים חדשים הם שמונים שנה והמה שנים פשוטות מן שנים עשר חודש לשנה הרי מאה ושמונים שנים פשוטות עולים לאלף ומאה וששים ירחים הוסיף עליהן עיבוריהן שבעה חדשי' על כל מחזור והם עולים לתשעים וחמש שנים שים עיבורים לחמשה חדשים ועל שמונים וחמש שנים שים שלשה ואחד חודש הרי ששים וששה ירחים הרי אלפים ומאתים ועשרים וששה חדשים נשארו לך שבעים וארבעה חדשים כלול אותם לשנים ויעלו השבעים ושנים חדשים לשש שנים ושני חדשים ועיבוריהן הרי שבעים וארבעה חדשים ואלו שש שנים משנפלו יונים עד שתפשו משמונים מלכות שלימה והיו הגוי' תחת ידיהן היו שש שנים הרי קפ"ו שנים עם עיבוריהן עולין אלפים ושלש מאות חדש אז נצדק קודש ישראל וירושלם ובית קדש הקדשים שנצדק ונטהר ד"א אלו שש שנים מיום מלוך אלכסנדרוס עד שתפס את ירושלם שהיו ישראל תחת רגליו עבדו אלו שש שנים ואחר שתפס ירושלם מלך יון ק"פ שנה ומאז מונין למניין שטרות מתחלת אלו ק"פ שנה והם חשבון אלפים ושלש מאות חדשים להלן לזה כמו הנער הלז האיש הלזה ובבאי נבעתי לשון בעתה ובהלה כמו ואימתך אל תבעתני נבעת מלפני המלך ולמה נבעת מקול ההברה שנשמע באויר העולם נרדמתי תרדמה של פחד ונפלתי על פני ואמר לי בן אד' הכן עצמך באחרית הזעם והגלות כי למועד הגלות יהי קץ וסוף בעל הקרנים זה מלך מדי האיל אשר ראית זה מלך פרס שנ' מלכי מדי ופרס והצפיר השעיר היינו צפיר היינו שעיר אלא המקדים בצפרא ככתוב באה הצפירה ויש לומר כמו ויצפור מהר הגלעד המלך הראשון המקדים למלוך הוא השעיר זה אלכסנדרוס והיא הקרן הגדולה שלא היה גדול כמוהו בכל מלכי יון והנשברת במותו תשבר מלכותו ותעמודנה ארבע תחתיה אלו ד' גיבוריו שהמליך בחייו מגוי יעמודנה ולא בכוחו מעמו יהיו המלכים ולא מכוחו מזרעו כי אין לו בן כהתם הפושעים אלו ד' מלכים מן העולם אז יעמוד מלך עז פנים זה אנטיוכוס ולא בכח גבורתי מלך אלא מרוב חכמה שהיה מבין חידות ותחבולות ככתוב ועצם כחו ולא בכחו כלומר לא מעוצם כחו מלך אלא מרוב חכמה וחידות שהיה בו. ד"א ולא יהיה עוצם כחו ככחו של ראשון ונפלאות ישחית הם אדירי ארץ המופלאים והצליח עצמו ועשה כל מה שחפץ והצליח מלוכה בידו ועל שכלו לפי שהוא חכם מרמה בידו על כן יצליח במלכותו וישחית גיבורים עצומים וישראל שהם קדושים ועל בשר שרים יעמוד שיחציף פניו להלחם להחריב ביתו ובאפס יד ישבר מבלי יד שיצא המלאך והרגו זה לזה בחרבם. ד"א היאך הפילו המגדל שוכב על העופות לרקיע ונפל ממנו ונשבר ומת הדבר שאמ' לפי מלאות לבבל שבעים שנה ודניאל טעה בזה החשבון לפי שירמיה אמ' אפקוד על בבל והוא חשב בדעתו זה שאמר ירמיהו אפקד אתכם בשביל הבניין לפי שראה ששלמו שבעים שנה לחורבות ירושלם והתחיל דניאל מתחנן לפני הקב"ה וזו הפקיד אינה על ישראל כשם שם על ידי ירמיהו וכן עשה נחשוב משנה הרביעית ליהויקים שמלך נבוכד נצר ומאז ועד שהפקידם כורש הראשון להעלותם לירושלם עברו שבעים שנה ואלה מספרם מ"ה שנה מלך נבוכד נצר אויל מדורך כ"ב תן שנה לזה וזה נשארו כ"א כלול אותם עם מ"ה והם ס"ו שנה בלשאצר מלך שלשה שנים הרי ס"ט שנים ודרויש המדי אשר הומלך על מלכות כשדים מלך שנה אחת הרי שבעים שנה ומיד מלך כורש והעלם לארץ ישראל כמו שאמר הכתוב על ידי ירמיהו אנא יי' האל הגדול והנורא משה ירמיהו דניאל סימן משה אמר האל הגדול והגיבור והנורא שעושה גדולות וגבורות לישראל במצרים ובים סוף ובמדבר והנורא על הקמת משכן הקודש שנאמר נורא אלהים ממקדשיך ירמיהו אמר הגדול הגיבור שהוא גדול על הכל ולו נאה לומר גיבור שראה ביתו חרב ובניו הולכין בגולה וסובל ולמה לא אמר הנורא על חורבן הבית הנורא דניאל אמר האל הגדול והנורא ולא אמר הגיבור לפי שראה בניו מסורין בקולרין ואיה גבורתו ולמה אמר הגדול שעשה גדולות לחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש ולדניאל בגוב אריות ולמה אמר הבורא שחזר ובנה המקדש ותתך ותגיע כמו לא נתך ארצה האלה והשבועה. אשר כתבת בתורת משה האלהים כמו ארור האיש אשר יעשה כך וכך אשר לא יקים דברי התורה הזאת והשבועה הדברים שנתת לנו על יד משה רבינו אם תשמעו יהיה לכם כך וכך ואם לא תשמעו יהיה לכם כך וכך ועתה באו עלינו הצרות הכתובות בספר תורת משה מניין שדיבורו של הקב"ה שבועה הוא שנאמר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ולא יהיה עוד המים למבול ולא נאמר שבועה ובנביאים כתוב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי. יי' על הרעה וימהר כמו מקל שקד מקל ממהר לפרוח לפני כל האילנות והם שקדים השוקדים להכין לפני כל אילן ואמר דניאל צדיק הוא יי' שקדם והגלם לסנהדרין שבימי יהויכין ב' שני' ומחצה לחורבן הבית מלמד שהקדימו ב' שני' ומאחז' לונושנתםכיון שראה שבית המקדש עתיד ליחרב קדמו וגלו כדי שלא ימצאו בירושלים בחרבן בית המקדש ותעש לך שם כיום הזה שיאמרו אומות העולם כמה ניסים עשה הקב"ה לישראל הרג בכורי מצרים קרע להם את הים והמית המצריים בתוכו לכל סביבותינו. לכל הגוים היושבים סביב לארץ ישראל למען אדני למען אברהם שקראך אדון וקודם לכל באי העולם שנאמר אדני יי' במא אדע נועף ביעף מכאן שגבריאל עופף העולם בשתי עפיפות ורמז כי בא בזריזות בקלות טיסת עיפתו ונגע אליו כעת מנחת ערב בעת שמקריבים המנחה בשעה שמינית ביום החול כי ערבי פסחים מקריבין בשביעית עבור שחיטת פסחים. בתחילת תחנוניך יצא דבר ככתוב והיה טרם יקראו ואני אענה כך לדניאל בתחילת תחנוניו השיבו הקדוש ברוך הוא על ידי גבריאל כי היה צדיק וישר ונחמד ועל כן אמר לו כי חמודות אתה שכל הצדיקים נקראו חמודים שבועים שבעים נחתך על עמך נספור ונדע כמה שנים הם י' פעמים ז' עולין לע' הרי שבועים ע' הן ת"צ שנה הוצא מהן ע' שנים לגלות בבל משהחריב נבוכד נצר בית המקדש עד שנת שתים יום נשארו ת"כ שנהשכך היה עמידתו של בית שני כלומר שבועים שבעים גמר על עמך ועל עירך ירושלם עיר קדשך שעתידה להבנות הרי למדתה עם גלות בבל ועם עמידתו של בית שני בשועים בשעים שהן ת"צ שנה ע' לחרבן ת"כ לבניין לכלא הפשע שעשו ולהתם חטאת להתם הקב"ה החטאת ולכפר עונות ישראל ולהביא צדק עולמים זה בית המקדש ככתוב מכון לסבתך עולמים ונקרא בית המקדש עולמים בעולם בניין ראשון ובעולם בניין שני ובעולם בניין שלישי שיעמוד לעולמי עולמים ולחתום חזון ונביא כי משנבנה הבית השני לא קם נביא עוד בישראל זולתי משתמשין בבת קול. ולמשוח קדש קדשים שיהא גדול כבוד גדולת הבית השני מן הראשון ככתוב גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון וזה שאמר למשוח לשון רבות היא כמו למשחה בהם מתרגמינן לרבאה ויש פותרים אומרים למשוח למדוד מדה מתרגמינן משחתא בעניין שנ' על ירושלם מן מוצא דבר משיצא הדיבור מלפני הבורא ונגזרה הגזירה להשיב הגולה מבבל ולבנות ירושלם על ידי כורש עד משיח נגיד עד שיתרבה המלך והוא הנגיד כדי לבנות ירוש' עדיין ז' שבועים הם ז' שבועים הם מ"ט שנה משבשרם הבורא לבנות ירושלם ועד שנת שתים לדריוש מלך פרס ואחרי כן תבנה ירושלם ותעמוד בבניינה שנה הרי שבועים שבעי' פחות י' שני' אותן עשר שנים עמדה ביתר ובעלותם לירושלם תבנה רחוב החא ירושלם וחוצותיה וחרון כרות הם חצרות יושבי ירושלם שהם עכשיו חרוצים ממעבר אדם ובצוק העתים הם חצרות בית המקדש משמרות ומעמדות הכהנים והלוים כלומר כל השנים תהיה ירושלם שממה ועל כנף שקוצים כנף הוא כלומר כל זמן מיד אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר תקיפה אחרי השבועים ס"ב יכרת משיח ואין לו ממשלה אחרי חורבן הבית והיה בית המקדש משומם ועד כלה ונחרצה תבוא אל שומם זה ירושלם והשבית זבח ומשנה עם נגיד הבא וקצו בשטף זה אדריינוס קיסר שהחריב בית המקדש והשבית זבח ומנחה והחריב מקום התמיד ועל כנף ועל יד אוכלי בשר החזיר והשקיץ משומם ישראל ועד אשר כלה ונחרצה נתנה על גלות ישראל השומם ואמת הדבר וצבא גדול מכאן שאין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה ואז חותם בחותמו שהוא אמת אל"ף בית מ"ם מחצית תי"ו הדי אמ"ת וצבא גדול צבאות מלאכים וחיל גדול וי"א וצבא ורצון כמו וצבי ובין בדבר שים דעתך ובינתך בדבר הרבה ובינה לו במראה הבורא אמר למלאך שיסביר ויבונן לדניאל את החזון. לחם חמודות לחם חם מן סולת נקייה מאכל טעמי המלכים ומחמדי לחם ממש פת בג נחמד מאפה תנור ובשר גם דעתי לומר על בשר דגים ועופות תורים ובני יונה איל וצבי וכיוצא בהם הוא אשר לא בא אל פיו כל אותן שבועים בהתאבלו על ירושלם שאם תאמר בשר בקר וצאן לא יתכן לומר כן לפי שלא אכלו בני הגולה בשר בקר וצאן בגלות בבל כי לא ראוי להשחט כי אם בשעריך בארץ הקדוש' למען זרוק הדס וקטר החלב וכן יין לא שתה אותן שלשה שבועים וסוך לא סכתי. כדוגמת אנשי עונג המפנקי' את בשרם במרחצאות בשמן המור כל כל עלו אבלו' גלות האחרונה הזאת שראה כי בשנת אחת לכורש נבנה המזבח והשנה הזאת שהתאבל עליה היא שנת ג' לכורש מלך פרס ועל שראה חורבן בית המקדש השני וגלות רומי התאבל ג' שבועים וביום כ"א בניסן סוף ג' שבועים אז ראה על נהר חדקל איש לבוש בגדי בד לבנים כשלג דקין כבגדי כהונה ומתניו חגורים אזורי מן כתם אופז שנחמד מפז וגוייתו כתרשיש תרי אלפי אמה כעומק ים תרשיש ויש שפותרין כמו תרשיש שוהם סוף דבר הוא דמות גלי הים בעת תרוממנה גליו יראה בראש הגלים כמראה אבן תרשיש לבנה וזה שאנו מתרגמין תריש כרום ימא כלפידי אש כמראה לפיד נור ברא אש ומרגלותיו ורגליו כעין נחושת מוזהב אשר יזרח עליו השמש כהבהק הנחש' יוצהב ויובהק בנפול עליו עין השמש וי"א קלל כמו קלוי ומוצק באש כמתרגמינן קלל מצלהב וקול דבריו כקול המון רב ועם עצום בדברים בתוך הוועד וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה המה היו חגי וזכריה ומלאכי ועל שהיה דניאל מעולה מהם ראה בעיניו המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ומאחר שלא ראו למה חרדו ולמה זה ויברחו בהחבא אלא הם לא ראו אבל מזל שלהם ראה על כן פחדו וחרדו ויברחו בהחבא והרודי וזיו תואר פני נהפך להשחת ונעשה זיו מני כרומות ומוריקות מרוב אימה ולא עצרתי כח לא נשאר בי כח ואני הייתי נרדם על פני כלומר מן הברת הקול נפלתי על פני ופני היו מביטות ארצה ותניעני על ברכי כלומר יד המלאך על ברכי כי היה דניאל בעת ההיא כאיש אשר יצא לבו מרוב פחד וכן מצינו כי לא היתה כזאת חרדה במראות המלאכים אל הנביאים כי היתה המראה הזאת נפלאה ונוראה מאד בפחד ואימה כי היתה בגלות והשאלה הזאת שואלת גלותנו האחרונה ובגערת אלהינו ובקצפו על כן נראה כזה והבינו אחריו איש חמודות הבן בדברים כי לולי שהתענית והתפללת ואז מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך כי אתה איש נחמד במעשים טובים ועל כן באתי להודיעך הגלות וסור הנסתר וזה שאמר כי מן הראשון אשר נתת את להך להבין ולהתענות לפי אלהיך נשמעו דבריך ולא יכולתי לבא אלא עכשיו באתי בדבריך למה לא באתי מאז לפי כי שר מלכות פרס עומד לנגדי ועל כן נתעכבתי ושר מלכות פרס כי אין חפץ להעמיד על כל עם ועם שר ושר לעזור לכל עם ואשר כתבושר מלך פרס הוא מראה ומענו שר פרס הוא קצף על ישראל והנה מיכאל אחד השרים הראשונים הם הגדולים שבמשרתי מרום בא לעוזרני משר פרס שעומד לנגדי שלא אבוא להודיעך שוד הגלות כי עוד חזון הזה לימים הוא באחרית הימים בגלות הזה והנה כדמות בני אדם נוגע על שפתי נשתנה המלאך לדמות בן אדם למען תת לו קורת רוח שלא יבהל ואומרה אל העומד לנגדי זה שהוא כדמות בני אדם שנגע על שפתיו בראשונה אמר למלאך הנדמה לו כאדם אדני במראה בפעם הראשונה נהכפו צירי עלי כל שכן עכשיו נהפכו צירי כמו נהפכו עליה צידיה והיך יוכל עבר אדני זה המלאך שהיה מדבר עמו בראשונה לדבר אם אדני זה המלאך שהיה עומד אצלו ואני מעתה לא יעמוד בי כח מרוב אימה ויאמר הידעתה למה באתי אליך כאשר אסיים לדבר החזון אשוב להלחם עם שר פרס ועל כן אגיד לך הרשום בכתב אמת כי אשוב להלחם עם שר פרס שאני הייתי יוצא מפרס לבוא בכאן להגיד להגיד לך וטרך בואי והנה שר יון בא ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם כי לולי רחמי שמים אז תמנו למה שאני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו. ועל זה הדבר היה עוזר לי עם זה עכשיו אבל רק למחזיק ולמעוז ולסייע לי משר פרס ומשר יון כי כן כתב כמראה אדם ויחזקני ויאמר הידעת למה באתי אליך כלומר להגיד לך כל מה שאתה רוצה ועוד כשבאתי אשוב להלחם עם שר פרס והנה שר יון בא אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת כי זה הטעם אינו טוב זה המלאך למה היה לוחם עם שר פרס היה אומר לפני הקב"ה רבונו של עולם אינו ראוי להיות מלך הפילוהו במהרה וימלוך ישראל וזה מיכאל היה לוחם עם שר פרס שלא ימלוך דריוש שנים רבות שזה חוטא הוא הנה שלשה מלכים עומדים לפרס אחשורוש ארתח ששתא ודריוש שהוא כורש וכורש הראשון הנה מלך והרביעי יעשיר עושר גדול. זה כורש הגדול יעיר הכל את מלכות יון שימות ויתגבר מלך יון ויתעורר עליו ויקחו יונים את עפרו ועמד מלך גבור זה אלכסנדרוס מלך יון וכעומדו ברוב גובה מלכותו אז תשבר מלכותו ותחץ לד' רוחות השמים. ברומא ואנטוכיא ועכו ואלכסנדריא ולא לאחריתו ולא לזרעו שאחרית ותקוה שלא הם הבנים אלא לזרים תחץ מלכותו ולא כמשלו אשר משל. ימשלו אלה ד' מלכים כמו שהיה הוא אלא תחץ מלכותו ותנתן לאחרים מלבד אלה הד' וזה שכתוב ולא לאחריתו בכחו כמקדש כלומר לא תהא אחריתו כראשיתו כי תנתש מלכותו ותנתן לאחרים מבלעדי אלה ויחזק מלך הנגב ומן שריו מרוב שרים שיהיו לו אז יחזק עליו מלך הצפון ומלך הצפון ממשל רב ממפלתו ויחזק הכל בממשלתו ולקץ שנים ותחברו מלך הצפון ומלך הנגב לעשות שלום ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לעשות מישרים כשיראה מלך הנגב שהוא כבוש בצער אז יאמר למלך הצפון קח נא בתי לאשה ותהיה אהבה ומישרים בינינו ולא תעצור כח הזרוע אותה בת מלך הנגב אעפ"י שתבוא בחתון אל מלך הצפון לא תעצור כח וזרוע למלך הצפון לבלתי הלחם באיבה אלא ילך מלך הצפון במלחמה וינצח את מלך הנגב ותנתן היא ומביאיה הם השלוחים והיולדה היא הנערה המשרתת לפניה ומחזיקה הוא אביה בעתים בזמנים רבים בית הכלא ועמד מנצר שרשיה ממשפחת בית אביה הוא אחיה בן אביה יקום ויבוא את החיל. להלחם במלך הצפון לנקום נקמת אביו כנו כן וי"ו יתירה ופירושו חוטר כמו וככה אשר נטעה ימינך כלומר קרוב ושורש וענף ויבוא במעוז מלך הצפון בקרית מחוזוהי בעיר מעוזו ומבצר מלכותו וגם אלהיהם בית טעותם ונסיכיהם הם שריהם כמו חמשת נסיכי מדין הם השופטים שהם קרובי מלכות עם כלי חמדתם הכל יוליך בשביה במצרים והוא שנים רבות יעמוד וימלוך יותר ממלך הצפון ובא במלכות מלך הנגב שימלוך ויהיה גדול כמלך הנגב ושב אל אדמתו במצרים למלוך הנה והנה ובניו ואז בניו של מלך הצפון יתגרו עם אוסף המוך חיילות ושטף ועבר בעיירות שלו וישוב כל אחד ואחד מבניו ויתגרו עד מעוזו. היא העיר שהוא מולך ויתמרמר לשון כעם ומרירות וי"א לשון רבנות ומרות והעמיד מלך הצפון המון רב וניתן וימסר המון מלך הנגב בידו ונשא ההמון שיתגאה וישמח וירום לבבו של מלך הנגב והפיל ריבואות מחיל מלך הצפון ולא יעוז מלך הצפון לעמוד לפני מלך הנגב והעמיד מלך הצפון המון רב יותר מן הראשון יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב מביזת מלך הנגב מן האהלים ומזהב וכסף רסני סוסיהם ומרכבותם רבים יעמדו על מלך הנגב להלחם בו ובני פריצי עמך המורדי' באלהי השמים ינשאו בדעתם להעמיד חזון ונכשלו בדעתי כך הוא שיעשו עצמם נביאי השקר וחלומי חלומות ומשיאים לו עצה ויחלמו עמו ויכשלו בעצתם ויבוא עוד מלך הצפון וישפוך סוללה ועם מבחריו כתיב אלו בחורי חמד מלחמה מבצריו קרי מבוצרים גבוהי קומה כמגדל מבצר ואין כח לא יהיה להם כח לעמוד ויעש הבא אליו אל מלך הנגב ילחם בו כרצונו כתאותו ואין עומד לפני מלך הצפון ויעמוד בארץ הצבי בארץ ישראל מקום רצון צביון הבורא וגם הוא לשם יתיצב בכל מקום שירצה ויצבא וכלה תהיה בידו שיכלה הכל וישם פניו לבוא בתוקף כל מלכותו של מלך הנגב להלחם ולתפוס כל ערי מבצרי תוקפו וישריש עמו שתתיישר דרכו ומלחמתו מן הבורא ויעשה כתאות רצונו ולא יכשל כי אם בדרך מישרים יצליח בכל ובת הנשים יתן לו זה שכתבנו למלעלה ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לעשות מישרים ואותה הבת יתן לו מלך הנגב להשחית עצתו ולבטל מלחמותיו ולא תעמוד הבת בפלטין להיות גבירה ולא לו תהיה לאשה אלא תברח ממנו וישם עוד מלך הצפון פניו להלחם באיי הים ואז ישבית משם קצין שחרף אותו בראשונה וישיב לו גמול חרפתו וישלוט בו וינצח אותו פ"א שבועים שבעים הם ד' שמיטות נכרת ונחתך על עמך מלפני הב"ה ועל ירושלם למען כלה הפושעים ולהביא צדק עולמים הוא שכתוב ישראל נושע ביי' תשועת עולמים ולחתום חזון בדעתי הוא הכתוב על ידי זכריה וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולמשוח קדש קדשים בדעתי הוא הבניין של בית האחרון אשר ראה יחזקאל כמו שכתוב למוד את ירושלם כמה ארכה וכמה רחבה למוד למשוח. ואלה שבועים שבעים הן ת"ז שנה ותבין כי מן מוצא דבר מלפני יי' על ידי להשיב הגלות מבבל ולבנות ירושלם הנה נשאר בדעתי עד אשר אביא להם משיח זה כהן משוח בשמן הקדש. ונגיד הוא פחה ושלטון זה עזרא שהיה כהן ופחה שבועים שבעה הם מ"ט שנה מן השנה אשר בשרש יי' אשר יבנה את ירושלם ועד השנה אשר שבו מבבל לבנותה הם מ"ט שנים במספר ואחריכן תבנה ירושלם ושבועים ששים ושנים הם תל"ד שנים ת"כ יעמוד המקדש בבניינו וי"ד יעמוד אחרי כן ביתר. רחוב הוא שוק של ירושלם שתהא בנויה ומלאה פירות וכל טוב. חרון כרות המה חצרות יושבי ירושלם הכרותים בכליון חרון ממעבר אדם. ובצוק העתים מקום המצוק והחרבן אלו חצרות בית המקדש ומקום הכהנים אשר בחצרות בית יי' משמרת כל השנים והזמנים לשבתות ולחדשים ולמועדים וכל קרבנותיהם ואחרי השבועים ס' וב' שהם ימי המניין יכרת משיח שיבטלו זבח ומנחה מכהן ממשיח ואין לו שירות על המזבח נשאר שבוע אחד הם שבע שנים והעיר ירושלם ומקום הקדש ישחית ויחריב עם נגיד הבא הוא מלך רומא אשר ימלוך בירושלים וקיצו שליש' יעבור בשטף במלחמות אויביהם במלחמה אספסיינוס וטיטוס ועד קץ שביתת כל מלחמה תהיה ירושלים נחרצ' שוממה כי בטלה הנבואה וחרב בית המקדש כי עזב יי' את ביתו והגביר ברית לרבים מלך רומי אחר הבית יכרות ברית עם עיירות וכרכין רבים מישראל שבוע אחד ורבים יקח עמו להיות לו ליועצים ולשרי צבא כגון יוסף בן גוריון הכהן וחביריו וכתום חצי השבוע משבוע וחצי ונשאר חצי השבוע הם ב' שבועות יד שנה אז ישבית זבח ומנחה מישראל ועתה כי הגביר ברית שבוע אחד משנת ת"ז ובדעתי שלם שבועים שבעים ואולי חצי השבוע הכתוב אשר ישבית זבח ומנחה אולי הוא מיום אשר שבת התמיד בראשונה משנת י"א לצדקיהו ועד קרבת קץ תחילת הגלות הזה ופתרון חצי השבוע ג' ימים ומחצה יום לשנה והם אלף ור"פ חסר שנה ושברים וזה עבר מכמה שנים כי למען נאמר בסוף הפסוק ועד כלה ונחרצה תתך על שומם כי אחרית תום חצי השבוע ישבית זבח ומנחה כי לא יהיה בנוי בית אלהינו עד אשר תהיה כלה ונחרצה בכל אלילי הארץ ובכל אלילי ירושלם ככתוב ועל כנף שקוצים משומם ועד כלה ונחרצה תתך על שומם להעביר מירושלם ומבית השומם ע"ז ועובדיה כאמור והאלילים כליל יחלוף וכתוב כי כלה ונחרצה שמעתי וזה דומה למה שנאמר למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה כי ככלות מועד מועדים אין עוד ישועה עד כלות יד עם קדש והסולח לי ברחמיו אולי סגיין הוא והצור ימהר ישועתינו במהרה בימינו אמן ונחזור לעניין ראשון למעוזי ארצו לתוקף ארצו ולא ימצא ולא יספיק להתאמן כמו שנאמר תמצא ידך לכל אויביך על כנו על מכון מלכותו ובימים אחדים מועטים ימים אחדים מתרגמים זעירין בחלקלקות בחנפות ולשון הרע ושפתי חלקות ומן התחברות מזמן שיתחבר עמו ובמשמני ובעשירי ממנה כמו כל איש שמן מתרגמי' עתיד יבזור יבזבז ויפזר ויתן פרס לחיילותיו כמו בזר עמים פזר ויער כחו כמו ולא יעיר כל חמתו לשון תוקף ואכלי פת בגו על שלחנו הם ישברוהו כי לא יעזרוהו ושניהם המלכים לבבכם למרע על ישראל שהם מלך הצפון ומלך הנגב על ברית קדש מלך הצפון הוא יחשוב לגזור שמדות לבטל דת ברית קדש ועשה ושב לארצו ציים הם כתיים הם רומניים וזה שכתב וצים מיד כתיב שיתחברו לילך לירושלם ונכאה למען כי ישבר ויפול מקצת חילו ושאריתו ושב וזעם על ישראל ויטלטלם מארץ ישראל ויבן על עוזבי ברית קדש הם הישמעאלים שבירושלם וחללו אחריכן המקדש המעוז ומשכילי עם הם בחוני שמד ונכשלו בחרב שימותו על יחוד השם ובהכשלם האחרים בשמד זה יעזרו עזר מעט ומן המשכילים שיכשלו כדי לצרף ולברר וללבן על כל אל תקיף כמו אילי הארץ ועל אל אלים ידבר דברים על הכעסות על מלך עולמים עד יכלה הזעם מישראל ויעשה הבורא כלה ונחרצה באויבי ישראל יתנגח יתקוטט וישתער כמו שערת חימה בארץ ישראל ארץ רצון צביונו במכמני במטמוני מקום סתר מטמון מארב מתרגמינן כמנא אמנם הצייד יטמון בארץ הפח ואשר לא צדה מתרגמי' ודלא כמן ולובים שם אומה כדכתיב ומצרים ילד את לודים ואת ענמים להבים ולובים עם אחד הוא במצעדיו בחילוף סמ"ך בצד"י אהלי אפדנו לשון אפידת אפוד עניין מכסה ציור כאפוד בר חשוב שבבגדים כן אהלי אפדנו חשובים שבאהליהם ויטע וינטה כמו לנטוע שמים לנטות שמים ואשר כתב ויטע הוא מטע היתדות בארץ אז יבוא עד קצו של גלות ואין עוזר לו כי יפול שר אדום ממרום ויעמוד מיכאל השר הגדול על עזרת ישראל והיתה עת צרה הוא יום הריגת נחמיה בן חושיאל ככתוב והביטו אלי את אשר דקרו כל הנמצא כתוב בספר אלו הצדיקים ככתוב ויכתב בספר זכרון לפניו ורבים מישני אדמת עפר וקיצו זו תחיית מתי ישראל שגורלם לחיי עולם ואלה שלא יקיצו הם עוזבי יי' אשר ירדו לדיוטה התחתונה של גהינם והיו דראון לכל בשר דראון די ראון כדמתרגמי' מיסת חזינא והמשכילים בתורה יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים אלו מלמדי תינוקות ומוכיחי ישראל ככוכבים ואתה דניאל סתום הדברים וכותבם בחידות סתומות חתים דברים חתומים עד עת קץ שישוטטו רבים תלמידי חכמים ותרבה הדעת לבאר החזון ולא ישיגו לבוש הבדים בגדים לבנים כבגדי כהונה בגדי הבד קץ הפלאות קץ הגאולה וירם ימינו בשבועה ככתוב הרימות ידי אל יי' כי למועד מועדים כי ככלות מועד מועדים וחצי עדיין אין ישועה עד כלות נפץ יד עם קדש כלומר ואף על פי שיעברו כל החשבונות אין מבין עת הישועה זולתי אלהינו מרוב עונותינו בזה הסימן ככלות גלות נפץ יד עם קדש בהד לדל הדורות אז תכלנה כל אלה הצרות ואין אתנו יודע עד מה מאחר אשר אמר המלאך לדניאל לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים אנו אין בנו כח לעמוד על סוד החשבונות של ימים ושנים אמנם בזה נתבונן כי קרבנות השנה אלף מאתים ותשעים הם עם תמידים ומוספין וכל קרבנות ערה וציבור יחיד ונשיא ומלך ואשר כתב אלף שלש מאות ושלשים וחמש אין לידע יערה עלינו רוח ממרום להנחיץ ביאת גואל לגואלינו אמן ואתה לך לקץ לבית עולמך בעת ימלאו ימיך ותנוח עם הצדיקים לגורלך המזומן והצפון לך בגן עדן כי זמן הגאולה אינו גלוי לכל בשר ולכל מלאך אלא לקץ הימין לקץ אשר אושיע ימיני אשר החזרתי אחור מפני אויב אז אושיע ירושלם כדכתיב אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני ואומר הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו תם ונשלם פירוש דניאל תהלה לאל מושיע וגואל

תנ"ך - ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון מנהין חסף די־פחר ומנהון ומנהין פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די־פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא:

טקסט ניקוד וטעמים:

טקסט וניקוד:

טקסט בלבד:

תיקון קוראים: