תנ"ך - ומן־רבותא די יהב־לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו זאעין זיעין ודחלין מן־קדמוהי די־הוא צבא הוה קטל ודי־הוה צבא הוה מחא ודי־הוה צבא הוה מרים ודי־הוא צבא הוא משפל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַּיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ זָאְעִ֥ין זָיְעִ֥ין וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨א צָבֵ֜א הֲוָ֣ה קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥א צָבֵ֖א הֲוָ֥א מַשְׁפִּֽל: (דניאל פרק ה פסוק יט)

טקסט וניקוד:

וּמִן־רְבוּתָא דִּי יְהַב־לֵהּ כֹּל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא הֲווֹ זָאְעִין זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן־קֳדָמוֹהִי דִּי־הֲוָא צָבֵא הֲוָה קָטֵל וְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא וְדִי־הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים וְדִי־הֲוָא צָבֵא הֲוָא מַשְׁפִּל: (דניאל פרק ה פסוק יט)

טקסט בלבד:

ומן־רבותא די יהב־לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו זאעין זיעין ודחלין מן־קדמוהי די־הוא צבא הוה קטל ודי־הוה צבא הוה מחא ודי־הוה צבא הוה מרים ודי־הוא צבא הוא משפל: (דניאל פרק ה פסוק יט)

תיקון קוראים:

ומן־רבותא די יהב־לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו זאעין זיעין ודחלין מן־קדמוהי די־הוא צבא הוה קטל ודי־הוה צבא הוה מחא ודי־הוה צבא הוה מרים ודי־הוא צבא הוא משפל: (דניאל פרק ה פסוק יט)

עין המסורה:

הוה - ו' כתב ה"א בשני פסוקים: ראה דנ' ד , כו. מרים - ב' בתרי לשנין: *שמ' טו , כג; דנ' ה , יט. משפיל - ג' , ב' מלא וחד חסר: ש"א ב , ז; תה' קמז , ו; דנ' ה , יט.

מסורה גדולה:

הוה ב' כת' ה' וסימנהון מהלך הוה ומן רבותא די יהב לה. כל פסוק לבר מן קדמיה דפסוק ותרין בתריי דביה דאינון כת' א'.

מסורה קטנה:

זאעין - זיעין ק'; הוה - ו' כת' ה'; מרים - ב' ובת' לשנ'; משפיל - ג' ב' מל' וחד חס'.

רש"י:

די הוה צבא - למי שהיה חפץ. הוה מחא - מחייה.

ראב"ע דניאל פירוש א:

זעין (בנוסחנו: זיעין) - כמו "ולא זע ממנו" (אס' ה , ט).

רלב"ג:

ומן הגדולה אשר נתן לו , כל העמים אומות ולשונות היו חרדים ויראים מלפניו; אשר היה רוצה היה הורג ואשר היה רוצה היה מכה , ואשר היה רוצה היה מרים ואשר היה רוצה היה משפיל.

ר' ישעיה מטראני:

זאעין - מזדעזעין.