תנ"ך - ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר־ה' מפי ירמיה העיר ה' את־רוח כרש מלך־פרס ויעבר־קול בכל־מלכותו וגם־במכתב לאמר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר: (עזרא פרק א פסוק א)

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר־יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת־רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס וַיַּעֲבֶר־קוֹל בְּכָל־מַלְכוּתוֹ וְגַם־בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: (עזרא פרק א פסוק א)

ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר־ה' מפי ירמיה העיר ה' את־רוח כרש מלך־פרס ויעבר־קול בכל־מלכותו וגם־במכתב לאמר: (עזרא פרק א פסוק א)

ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר־יהוה מפי ירמיה העיר יהוה את־רוח כרש מלך־פרס ויעבר־קול בכל־מלכותו וגם־במכתב לאמר: (עזרא פרק א פסוק א)

עין המסורה:

ובשנת - ט' ראשי פסוקים: מ"א טו , א , ט; מ"ב ח , טז; ט , כט; *דנ' ב , א; עז' א , א; דה"ב יז , ז; לד , ח; לו , כב. ובשנת - י': כדלעיל ובתוספת יר' יז , ח. העיר - ה': יש' מא , ב; יר' נא , יא; *עז' א , א , ה; דה"ב לו , כב. כרש - ב' חסר: עז' א , א , ב. ויעבר - ט': *בר' ח , א; לב , כד; ש"א טז , ט , י; מ"א טו , יב; יונה ג , ו; עז' א , א; דה"ב טו , ח; לו , כב.

מסורה גדולה:

העיר ה' וסימנהון ממזרח הברו החצים ובשנת אחת לכורש וחבירו ויקומו.

מסורה קטנה:

(ובשנת) - ט' רא' פסוק'; העיר - ה'; כרש - ב' חס'; ויעבר - ט'.

מיוחס לרש"י עזרא:

ובשנת אחת לכורש מלך פרס - סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמפורש בבבא בתרא והמלה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל בשנת אחת למלכו "אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר יי' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה" (ט , ב) וכן הולכת ומספרת כל הפרשה בחורבן הבית וזמן גלות בבל ואת וידויו אשר התוודה על חטאת ישראל. ותחילת סדר ספר זה כך הוא , שלאחר שנהרג בלשצר מלך דריוש המדי שנאמר "ודריוש מדאה קביל מלכותא" וגו' (דנ' ו , א) ולאחר מיתת דריוש מלך זה כורש זה מלך פרס , ובשנת אחת למלכו הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים שנאמר "לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" וגו' (יר' כט , י) שחזרו ישראל מגלות בבל לארץ ישראל ובאותה שנה בשנת אחת לכורש יסדו ישראל יסוד בית המקדש , וצרי יהודה ובנימין הלשינו עליהם לכורש מלך פרס וצוה לבטל המלאכה , שלא לבנות עוד בנין בית המקדש והיו ישראל בטלים שלא בנו הבית כל מלכות כורש ואחשורוש שמלך אחריו עד שנת שתים למלכות דריוש בן אחשורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר ובשנת שתים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבנין ומשנת אחת לכורש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש מלך פרס שנבנה הבית בימיו היו י"ח שנה , לקיים מה שנאמר "למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה" וגו' (דנ' ט , ב) ועכשיו בשנת שתים לדריוש הושלמו שבעים שנה למלאות לחרבות ירושלים חורבן הבית שגלה צדקיהו. ומגלות יהויקים עד גלות צדקיהו שנחרב הבית היו שמנה עשרה שנה ועכשיו בשנת אחת לכורש מלך פרס הושלמו שבעים שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל ובכך נתקיים המקרא שנאמר "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" וגומר (יר' כט , י) וזו היא הפקידה שחזרו ישראל על אדמתם ובנו יסוד בנין הבית אף על פי שלא נגמר עכשיו נמצא שהיו נ"ב שנה מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שנה אחת לכורש מלך פרס ושמנה עשרה לאחר שנה אחת לכורש שהיא שנת שתים לדריוש מלך פרס הושלמו שבעים שנה לחורבות ירושלים מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שתים לדריוש שהתחילו ישראל לבנות הבנין וגמרוה. וכן מוכיח בסדר עולם ובמסכת מגילה ובספר זה כאשר בארתי. לכלות דבר יי' מפי ירמיה - לזמן אשר הושלם דברו של הקדוש ברוך הוא אשר דבר ירמיהו הנביא שנאמר "כי לפי מלאות לבבל" וגו' (כט , י). העיר את רוח - רצון. קול - כרוז הכריז בכל מלכותו. וגם במכתב - ואף מכתבו שלח בכל מלכותו על דבר זה. לאמר - וכה אמר להם בהכרז הכרוז אשר הכריז ובאגרת מכתבו אשר שלח בכל מלכותו.

רלב"ג:

לכלות דבר יי' מפי ירמיה - רוצה לומר , שאז נמלאו לגלות בבל שבעים שנה מן הגלות הראשון שהיה בשנה הראשונה לנבוכדנצר. העיר יי' את רוח כורש וגו' - ידמה שהראה השם יתברך בחלום לכורש זה הענין , ובו צוהו לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. וידמה שראה בחלומו , שאמר לו השם יתברך כי הוא נתן לו כל ממלכות הארץ , ולזה צוהו לבנות לו בית בירושלים.

תועלות לרלב"ג:

(חמש תועלות לעז' א , א - ד , ה) ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו: התועלת הראשון הוא להודיע קיום יעודי הנביא ישעיה , שיעד כי כורש ישלח הגלות , באמרו: "הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד" (מה , יג); ואמר עוד: "האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים" וגו' (מד , כח). וכבר נתבאר בזה הספור שכל זה נתקיים , כי לא במחיר ולא בשחד היה זה מכורש להשגיח על שיבת ירושלים ולבנותה , ולבנות בית המקדש. והנה נוסד ההיכל בימי כורש , כמו שאמר ישעיה (שם). התועלת השני הוא להודיע שאין לסמוך על חזקת הכהנים באכילתם מקדשים קלים , להאכילם מפני זה קדשי קדשים , אם לא אחר הבירור שהם כהנים כשרים - כשנולד בענינם ספק; כמו הענין באלו שאמר להם התרשתא שלא יאכלו בקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ולתומים , לפי שהיו מתיחסים לסבת מה למי שאינם כהנים. התועלת השלישי הוא להודיע שמקריבין על המזבח שבהר המוריה , אע"פ שאין בית; ולזה ספר שכבר בנו המזבח והקריבו עליו עולות , ואע"פ שהיכל יי' לא יוסד. ומזה המקום נתבאר , שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע"פ שאין קלעים , ואוכלים קדשים בירושלים אע"פ שאין חומה; כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא - נתבאר בזה בשני משבועות (טז , א). התועלת הרביעי הוא להודיע , שהוא ראוי להלל יי' יתברך ולתת לו תודה על כל הטובה , ולזה ספר שאחר שיסדו הבונים את ההיכל , הללו יי' יתברך ונתנו לו תודה. התועלת החמישי הוא להודיע , שאין מניחין הגוים לבנות בית המקדש עמנו , ואע"פ שכבר נקבל מהם עולה , כמו שנתבאר בפרשת 'ויקרא' (ראה פירושו וי' א , ב). ולזה ספר שכבר אמרו זרובבל וחבריו אל השומרונים: "לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו" (לעיל , ג).

ר' משה קמחי:

ובשנת - מלת בשנת דבקה במלת אחת , כי כל שם מספר ושם דבר שנים , רק להורות באיזה זמן ממספר האחדים היה כן , יתמך הדבר לאחד מהמספרים , כאשר מצאנו "בשנת שלש" (אס' א , ג); "בשנת שבע" (מ"ב יב , ב). גם כן המספרים דבקים בדברים , להודיע ולהורות מהם מה הם הדברים , כאמרנו "שני אנשים" (שמ' ב , יג); "שלשת הנפת" (יהו' יז , יא); "ארבעת ימים" (שו' יא , מ); "שמונת הבקר" (במ' ז , ח). ופירוש בשנת אחת - למלכו על בבל; כי מקֹדם היה מלך פרס. ומלת אחת - אמרו המדקדקים שהיא חסרת דל"ת: 'אחדת'. ואותיות העקר , שהם רג"ז קט"ף ע"ץ חס"ד , אינם נגרעים לעולם , זולתי הכפולים המדומים מהעי"ן והלמ"ד; והנכון - להיות 'אחד' לזכר ו'אחת' לנקבה שתי לשונות בענין אחד , ושנים שרשים. וכן "אחד עשר" (בר' לב , כג) ו"עשתי עשר" (במ' ז , עב) בענין אחד. לכורש - יש אומרים שהמלה נהפכת , מן "וכשר הדבר" (אס' ח , ה); כי כבר כנהו בשמו הנביא ישעיהו על הכשרון שיעשה עם ישראל , וזהו שאמר "הוא יבנה עירי וגלותי ישלח" (יש' מה , יג). לכלות - לעת כלות דבר יי' שיצא מפי ירמיהו , שיפקדם לפי מלאת למלכות בבל שבעים שנה (ראה יר' כט , י) ויוציאם מעבדות; כי כן כתוב בדברי הימים "ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס" (דה"ב לו , כ): כי בשנת אחת לכורש היו חמשים ושתיים לחרבות ירושלים , ולבטלת העבודה עד רצתה הארץ את שבתותיה (ע"פ שם , כא) ובשנת שתים לדריוש נשלמו שבעים שנה לחרבות עיר הקדש , כי כן כתוב "אשר זעמת (בנוסחנו: זעמתה) זה שבעים שנה" (זכ' א , יב). העיר יי' את רוחו - לבנות עירו. וגם במכתב - נחתם בטבעתו.

ר' יוסף כספי:

אמר אבן כספי: גם זה הספר אין ראוי להאריך , לסבות שקדם לנו בפירוש "שיר השירים"; כל שכן שדברי זה הספר מבוארים בעצמם. אבל על כל פנים אדבר על דברים מועטים , ועל הדרך שיסדנו פירושנו; ואומר , כי אמרו לכלות דבר יי' מפי ירמיה - הנה יש בו עיון; וכבר זכרנוהו , ובארנו בו בפירוש דניאל , ולא אוכל לכפול הדברים. יעויין שם.

ר' ישעיה מטראני:

ובשנת אחת לכורש - כיון שזהו תחלת הספר , הוי"ו היא יתירה , והיה ראוי לומר: בשנת אחת לכורש. מלך פרס - זהו כורש הראשון שמלך אחר דריוש המדי. למלאות דבר יי' מפי ירמיהו - שאמר "והיה במלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (צירוף של יר' כה , יב עם כט , יט). ובשנה אחת לכורש זהו , מלאו שבעים שנה. כיצד? ארבעים וחמש שנה מלך נבוכדנצר , כמו שמפורש בפרק קמא דמגילה (יא , ב) , והוא היה ראשון למלכי בבל; ועשרים ושלוש שנה מלך אויל מרודך בנו; וזהו גמרא , כדאמרינן בפרק קמא דמגילה (שם) - הרי שישים ושבע , מפני שהיו שנים מקוטעות , שבאותה שנה שמת נבוכדנצר , מלך בנו; ושלוש שנים מלך בלשצר עם אותה שנה שמת אויל מורדך , שגם אלו היו שנים מקוטעות , הרי שישים ותשע; ובשנת שישים ותשע בא דריוש המדי והרגו ולקח ממנו המלוכה , כמו שמפורש בספר דניאל: "ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא... ודריוש מדאה קביל מלכותא" (ה , ל - ו , א); והוא השלים החשבון של שבעים שנה , כמו שאמר בסדר עולם (כח): עמד דריוש והשלימה , הרי שבעים. ובשנת שבעים ואחת מת דריוש ומלך זה כורש הפרסי המוזכר הנה , ובאותה שנה היתה הפקידה , וציוה: "מי בכם מכל עמו יהי יי' אלהיו עמו ויעלה" (ראה להלן , ג).