תנ"ך - זכרנו את־הדגה אשר־נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת־החציר ואת־הבצלים ואת־השומים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים: (במדבר פרק יא פסוק ה)

טקסט וניקוד:

זָכַרְנוּ אֶת־הַדָּגָה אֲשֶׁר־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת־הֶחָצִיר וְאֶת־הַבְּצָלִים וְאֶת־הַשּׁוּמִים: (במדבר פרק יא פסוק ה)

טקסט בלבד:

זכרנו את־הדגה אשר־נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת־החציר ואת־הבצלים ואת־השומים: (במדבר פרק יא פסוק ה)

תיקון קוראים:

זכרנו את־הדגה אשר־נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת־החציר ואת־הבצלים ואת־השומים: (במדבר פרק יא פסוק ה)

תרגום אונקלוס:
דְּכִירִין אֲנַחנָא יָת נוּנַיָא דַּהֲוֵינָא אָכְלִין בְּמִצרַיִם מַגָּן יָת בּוֹצִינַיָא וְיָת אֲבַטִיחַיָא וְכָרָתֵי וּבֻצלֵי וְתוּמֵי :

מסורה קטנה:
הקשאים - ל'; האבטחים - ל'; השומים - ל'.

רש"י:
אשר נאכל במצרים חנם - אם תאמר שמצרים נותנים להם דגים חנם , והלא כבר נאמר "ותבן לא ינתן לכם" (שמ' ה , יח)! אם תבן לא היו נותנין להם בחנם , דגים היו נותנין חנם?! ומה אני מקיים 'חנם'? - [חנם] מן המצות (ראה ספ"ב פז). את הקשואים - אמר רבי שמעון (שם): מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאילו? מפני שהן קשין למניקות; אומרים לאשה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק; כך שנויה בספרי (שם) , משל למלך וכו'. קישואים - 'כוגומברש' [בלעז]. אבטיחים - 'בודיכש' (בלעז). החציר - כרישין , 'פורילש' (בלעז). "ית בוציניא" [וגו'] (ת"א).

ראב"ע:
הדגה - שם המין. חנם - בזול , כאילו הוא חנם. הקשואים - באל"ף תחת ה"א "מקשה" (ראה יש' א , ח); כמו "ועמי תלואים" (הו' יא , ז); "תחלואיה" (דב' כט , כא); ורבים כן. אבטיחים - ידוע מלשון קדר , ואין רע לו במקרא. חציר - הירקות שהם עשב השדה , וכן "המצמיח הרים חציר" (תה' קמז , ח); והנה הוא שם כלל. והמתרגם ארמית אמר שהוא פרט , והוא שם (ראה ת"א); גם הוא נכון. הבצלים והשומים - ידועים , והם קרובים בלשון קדר.

ר' יוסף בכור שור:
אשר נאכל במצרים חנם - לפי שלא יאמרו להם: במצרים הייתם אוכלים בדמים , וכאן אתם אוכלים המן בלא שום דמים! לכך אמרו: חנם. ושמא במצרים , שהיה היאור משקה כגן הירק (ראה דב' יא , י) , היו אילו דברים בהפקר?! דגה - 'קיישונינא בלעז , כמו "וידגו" (בר' מח , טז); ומפרש איזו דגה: הקישואין והאבטיחים. ועתה מפרש למה שואלין אילו מינין. כי על כל הבשר אין צריך ליתן טעם למה שואלין , כי דבר חמור לאוכליו; אבל אילו המינין מפרש למה היו שואלין , ואומר:

רמב"ן:
וטעם אשר נאכל במצרים חנם - כפי פשוטו (ראה רש"י): כי היו הדייגים המצרים מעבידים אותם למשוך הדגים שנאחזים במצודה (ע"פ קה' ט , יב) ובמכמורות , והיו נותנים להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת (ע"פ יש' יט , ח). והקשואים והאבטיחים והחציר והבצלים והשומים במצרים הרבה מאד , כי היא גן הירק (ע"פ דב' יא , י) , וכאשר היו חופרים להם בגנות ובכל עבודה בשדה (ע"פ שמ' א , יד) , היו אוכלים מן הירקות; או שהיו שם ישראל עבדי המלך עושי מלאכתו , והיה מפרנס אותם בלחם צר (ע"פ יש' ל , כ) , והיו נפוצים בעיר ונכנסים בגנות ובשדה ואוכלים מן הירקות ואין מַכלים דבר (ע"פ שו' יח , ז) , כמנהג בעבדי המלך , ונותנים להם על שפת היאור ממנת המלך דגים קטנים אשר אין להם דמים במצרים; כאשר פירשתי בסדר 'ואלה שמות' (שמ' א , יא). וזאת תלונת בני ישראל (ראה לעיל , ד) - לא תלונת האספסוף (ראה שם) - והנה היו מתלוננים על משה וצועקים עליו: "תנה לנו בשר ונאכלה" , כאשר יזכיר (להלן , יג). וטעם "לא אוכל אנכי לבדי" (להלן , יד) - לא שיעזרוהו הזקנים לתת לעם בשר , כי מאין להם? ועוד: אפילו בהיות להם פרנסים רבים , לא יתלוננו , רק על משה שהוציאם ממצרים , כמנהגם לאמר לו: "למה העליתנו ממצרים" (במ' כ , ה); והוא שיתן להם בתפלתו כל משאלותם ותאוותם יביא להם (ע"פ תה' עח , כט). אבל חשב משה , כי בהיות להם מנהיגים רבים - ישככו חמתם וידברו על לבם בעת תלונתם. ואיפשר כי כאשר התנבאו הזקנים שנאצל עליהם מן הרוח (ראה להלן , כה) , וידעו העם כי נאמנים הם לנביאים (ע"פ ש"א ג , כ) - לא יתאספו כולם על משה , וישאלו תאותם גם מהם.

רלב"ג:
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם - יתכן לפי הפשט , שלרבוי הדגים שם היו בזול גדול , ולזה אמר חנם.
ריכוז קישורים