תנ"ך - והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות ה' ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם: (במדבר פרק טו פסוק לט)

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֺת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: (במדבר פרק טו פסוק לט)

והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות ה' ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם: (במדבר פרק טו פסוק לט)

והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות יהוה ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם: (במדבר פרק טו פסוק לט)

תרגום אונקלוס:

וִיהֵי לְכוֹן לִכרֻספְּדִין וְתִחזוֹן יָתֵיהּ וְתִדכְרוּן יָת כָּל פִּקוֹדַיָא דַייָ וְתַעבְּדוּן יָתְהוֹן וְלָא תִטעוֹן בָּתַר הַרהוּר לִבְּכוֹן וּבָתַר חֵיזוּ עֵינֵיכוֹן דְּאַתּוּן טָעַן בָּתְרֵיהוֹן :

עין המסורה:

לציצת - ד' (וחסר) בלישנא: *במ' טו , לח (פעמיים) , לט; יח' ח , ג. את - כל - מצות יי' - ג': *במ' טו , לט; מ"ב יז , טז; נחמ' י , ל. עיניכם - י"ג: בר' ג , ה; מה , יב; במ' טו , לט; דב' ד , ג; יא , ז , יח; יד , א; יהו' כד , ז; יש' כט , י; מ , כו; נא , ו; יר' יג , כ; יח' כד , כא.

מסורה גדולה:

את כל מצות יי' ג' והיה לכם לציצת ויעזבו את כל מצות מחזיקים.

מסורה קטנה:

לציצת - ל'; את - כל - מצות יי' - ג'.

רש"י:

וזכרתם את כל מצות יי' - שמניין גימטריא של 'ציצית': שש מאות , ושמונה חוטין וחמשה קשרים - הרי תרי"ג (ראה בר' רבתי ע' 75 ). ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו "מתור הארץ" (במ' יג , כה); הלב והעין הם מרגלים לגוף (ראה תנח' שלח טו) , מסרסרים לו את העבירות: העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה.

רשב"ם:

ציצית - כמו "בציצת ראשי" (יח' ח , ג): קבוצת פתילים תלוין כשער הראש. והיה לכם לציצית - הציצית הזה יהיה לכם לראִייה , שתראו אותו; כמו "מציץ מן החרכים" (שה"ש ב , ט). וכן מצאתי בסיפרי (ספ"ב קטו). פתיל תכלת פירשו רבותינו (ראה שם): לפי שהתכלת דומה לים , וים דומה לרקיע , ורקיע לכסא הכבוד.

ראב"ע:

והיה לכם לציצית - והנה ישוב הפתיל להיותו בקצה , כמו הציצית. והפירוש השני - כאשר העתיקו אבותינו ז"ל (ראה ספ"ב קטו). ובעבור שיש עדים נאמנים על הפירוש השני , בטל הראשון. והם העתיקו (שם) , כי זאת המצוה עם בגד שיש לו ארבע כנפים. והציצית הם הגדילים (ראה דב' כב , יב) , ועוד אפרשנו (שם). והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפים שיתכסה בו ביום תמיד , ולא יסירנו מעליו , למען יזכור. והמתפללים בטלית בשעת התפלה , יעשו זה בעבור שיקראו בקרית שמע: והיה לכם לציצית. רק לפי דעתי יותר חיוב הוא להתעטף בציצית בשאר השעות משעות התפלה , למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה; כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה. וראיתם אותו - מצוה להיות נראה. אחרי לבבכם - המתאוה; והעין רואה והלב חומד. והנה יהיה הציצית לאות ולסימן , שלא ירדוף אדם אחרי הרהור לבו וכל אשר שאלו עיניו (ע"פ קה' ב , י). אשר אתם זונים - כי מי שילך אחר תאותו הוא זונה מתחת עבודת אלהיו.

ר' יוסף בכור שור:

והיה לכם לציצית - להבטה , כמו "מציץ מן החרכים" (שה"ש ב , ט). וראיתם אותו וזכרתם - שאינו נעשה אלא לזכירה; וכשרואה זאת המצוה , זוכר ונותן לב לשמור המצות. כי הציצית כמו חותם שבכסותו , שעושין לעבד סימן שהוא משועבד לרבו; וכשרואים ישראל , זוכרים שהם משועבדים הקדוש ברוך הוא , ועליהם לקיים כל מצוותיו. ורבותינו אמרו (ראה תנח' קרח יב): ציצית - שש מאות בגימטריא , ושמונה חוטין וחמשה קשרים , הרי שש מאות ושלוש עשרה מצות. וכשרואה אותו נזכר על כל המצות. ונתן הקדוש ברוך הוא סימן , לאות כי הן עבדיו , וסימן בכסותן , וסימן בביתם , וּשְמוֹ חתום בו. ותפילין בראשם ובזרועם , לסימן שהם עבדיו. כי הארבעה סימנים מקיפין את האדם: מילה מלפניו , ומזוזה מימין , ותפילין משמאלו , וציצית שבבגדו נגרר אחריו כשהוא הולך. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם - שהם תרים ומרגלים הנאת הגוף , וחימוד ממון של גזל ועריות. וכשתראו אלו המצות תזכרו שאתם עבדי , ולא תרגלו אחריהם לעבר על מצותי. אשר אתם זונים אחריהם - נמשכים ומיוזנים (ע"פ יר' ה , ח). וימנעו אתכם אלו הסימנים , ויזכירו לכם שאני יי' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים , כדי להיות לכם לאלהים; ולכך אני יי' אלהיכם - אדון שלכם ודיין שלכם.

רלב"ג:

והיה לכם לציצית - ביאר בזה עוד , שהעשיה בתכלת יחוייב שתהיה לשם ציצית (ראה מנחות מב , ב) , וזה כלו הוא כדי שיעמיקו יותר בכונת זאת המצוה. וראיתם אותו - למדנו מזה , שלא תנהג זאת המצוה אלא ביום , שהוא עת ראיית הדברים לפי הנהוג (ראה ספ"ב קטו). ועוד למדנו ממה שאמר וראיתם אותו - ולא אותו וחברו , רוצה לומר , שאין ראוי לאדם שישא יחד שני טליתות מצוייצים; וכן למדנו זה ממה שאמר "אשר תכסה בה" (דב' כב , יב). והנה מפני שהיתה הצַוָאה הזאת לבני ישראל (ראה לעיל , לח) , למדנו שאין הנשים חייבות בציצית (ראה ספ"ב קטו). וראוי היה להיות כן , כי הענין אשר תעיר עליו זאת המצוה הוא רב העומק , ולא יתכן שיגיע אליו שכל הנשים , לקלות דעתן. וזכרתם את כל מצות יי' ועשיתם אותם - לפי שזאת המצוה מורה על מציאות השם יתעלה , כמו שביארנו (לעיל , לח). ולא תתורו אחרי לבבכם - רוצה לומר , שזה ישמרכם מלתור אחרי לבבכם , אם יש שם אלוה אם לא , ומלתור אחרי עיניכם - אי זה מהדברים הנראים הוא יותר ראוי שיהיה אלוה (ראה ספ"ב קטו) , כי העינים לא ישיגו אלא הגופות; כי זה יישירכם להשיג שיש שם אלוה , הוא המנהיג עולם הגלגלים והעולם השפל. והנה יִדמה , שאין 'לאו' זה אזהרה תִמָנה מכלל המצות , כמו שאין אמרוֹ וזכרתם את כל מצות יי' - מצות 'עשה'; אבל הגידה התורה התועלת הנמשך ממצות ציצית , והתועלת המגיע מהמצוה לא יִמָנה מצוה (ראה סה"מ שורש ה).