תנ"ך - אוי־לך מואב אבדת עם־כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖דְתָּ עַם־כְּמ֑וֹשׁ נָתַ֨ן בָּנָ֤יו פְּלֵיטִם֙ וּבְנֹתָ֣יו בַּשְּׁבִ֔ית לְמֶ֥לֶךְ אֱמֹרִ֖י סִיחֽוֹן: (במדבר פרק כא פסוק כט)

טקסט וניקוד:

אוֹי־לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם־כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: (במדבר פרק כא פסוק כט)

טקסט בלבד:

אוי־לך מואב אבדת עם־כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון: (במדבר פרק כא פסוק כט)

תיקון קוראים:

אוי־לך מואב אבדת עם־כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון: (במדבר פרק כא פסוק כט)

תרגום אונקלוס:
וָי לְכוֹן מוֹאֲבָאֵי אֲבַדתּוּן עַמָא דְפָלְחִין לִכמוֹשׁ מְסַר בְּנוֹהִי צִירִין וּבנָתֵיהּ בְּשִׁביָא לְמַלכָּא אֱמוֹרָאָה סִיחוֹן :

עין המסורה:
למלך - כ"ט: *במ' כא , כט; יהו' ב , ב; י , כח (פעמיים) , ל; שו' ט , ו; ש"א טו , יא; ש"ב ג , יז; ה , יב; מ"א י , ט; יד , ב; יר' נא , לא; יח' לז , כב; הו' י , ו; זכ' יד , ט , טז , יז; תה' מה , ב; עב , א; איוב יח , יד; לד , יח; דנ' ד , לד; נחמ' ו , ו; דה"א יד , ב; כח , ד; כט , כג; דה"ב ט , ח (פעמיים); כד , כג. (ופרט לכך גם צירופים רבים של 'למלך' עם: משיחה , מצרים , ישראל , אשור). סיחון - ד' מלא בתורה (בלישנא): במ' כא , כז , כט; דב' כ , כו; לא , ד.

מסורה גדולה:
למלך כ"ט אמרי ויאמר מקדה ב' בו גם אותה את אבימלך נחמתי ודבר אבנר הכינו וחביר' והשתנית חפץ וחביר' ב' בו רץ לגוי אחד גם אותו להשתחות להשתחות על כל הארץ מעשי משפטיך האמר בלהות משבח הוה ויבחר וישב לתקופת. וכל למלך מצרים אשור ישראל ומשיחה דכות'.

מסורה קטנה:
בשבית - ל'; למלך - כ"ט.

רש"י:
[אוי לך מואב - שקיללו את מואב שימסרו בידו (ראה תנח' חקת כד).] כמוש - שם אלהי מואב (ראה שו' יא , כד). נתן - הנותן את בניו של מואב נסים ופלטים מחרב ואת בנותיו בשבית.

ראב"ע:
כמוש - שם צלם אלהי מואב (ראה שו' יא , כד). פליטים - פליטי חרב בורחים.

ר' יוסף בכור שור:
וגם משלו משל על מואב ובני עמון שנצחם סיחון , ואמרו: אוי לך מואב אבדת עם כמוש - בני עמון שעובדין לכמוש; כמו שאמר יפתח למלך בני עמון: "את אשר יורישך כמוש אלהיך" וגו' (שו' יא , כד). נתן בניו פלטים - כלומר: אותם מבניו שהיו פליטי חרב מחרב סיחון; ובנותיו - שאין דרכם להלחם , נתן בשבית - "שבק" (ת"א לעיל , כג) , כמו "ולא נתן סיחון" (שם). הניצלים מן החרב הלכו בשבי למלך אמורי סיחון - הִניחם בשביה , שלא יוכל להצילם מידו.

רמב"ן:
וטעם אוי לך מואב אבדת עם כמוש - כי היה עם מואב עובד לכמוש אלוהו , בונה במות ובוטח בו יותר מכל עם , ובעת צרתו יאמרו לו: קומה והושיענו (ע"פ יר' ב , כז). וכן הכתוב מזכיר בהם בכל מקום , כמו שכתוב "והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל" (יש' טז , יב) , ונאמר "ויצא כמוש בגולה כהניו ושריו יחדו" (יר' מח , ז); "והשבתי למואב נאם יי' מעלה במה ומקטיר לאלהיו" (יר' מח , לה). ולכך יאמרו המושלים דרך לעג , כי כמוש נתן בניו פלטים (בנוסחנו: פליטם) , כלומר: בורחים ונסים מפני חרב , ובנותיו בשבית; כי המאמינים בו יקָראו 'בניו' ו'בנותיו' כאשר יקראו 'עמו' , וכן "בת אל נכר" (מל' ב , יא); ולא כדברי רבנו שלמה , שפירש: נתן הנותן בניו פלטים מחרב. והיה כמוש נעבד גם לבני עמון , כמו שאמר יפתח: "את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש" (שו' יא , כד) , והיה להם עוד בארצם "מלכום שקוץ בני עמון" (ראה מ"א יא , ה); או הזכיר יפתח לעמון "כמוש" בעבור מה שתפשו ישראל ממואב , כאשר הזכיר להם "בלק... מלך מואב" (שו' יא , כה) , לומר , שלא הציל כמוש אלוהם ולא בלק מלכם את ארצם מיד ישראל. והגון הוא מאד שנאמר כדברי רבותינו (ראה תנח' בלק ד) , כי "המושלים" (לעיל , כז) - בלעם וכיוצא בו מן הקוסמים , שהיו נושאים משל בעתידות (ראה במ' כג , ז ועוד).

רלב"ג:
עם כמוש - כמוש היה שם אלהי מואב , רוצה לומר: העבודה זרה שלהם , כאמרו "את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש" (שו' יא , כד); ולזה קרא מואב 'עם כמוש' - כי הם עובדי זה האליל. נתן בניו פלטים (בנוסחנו: פליטִם) - הם הבורחים מהחרב והנשארים שלא נהרגו; והרצון בו: פליטי חרב. בשבית - רוצה לומר: בשבי.
ריכוז קישורים