תנ"ך - ויבא
אחר
איש־ישראל
אל־הקבה
וידקר
את־שניהם
את
איש
ישראל
ואת־האשה
אל־קבתה
ותעצר
המגפה
מעל
בני
ישראל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַ֠יָּבֹא
אַחַ֨ר
אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל
אֶל־הַקֻּבָּ֗ה
וַיִּדְקֹר֙
אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם
אֵ֚ת
אִ֣ישׁ
יִשְׂרָאֵ֔ל
וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה
אֶל־קֳבָתָ֑הּ
וַתֵּֽעָצַר֙
הַמַּגֵּפָ֔ה
מֵעַ֖ל
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
(במדבר פרק כה פסוק ח)
וַיָּבֹא
אַחַר
אִישׁ־יִשְׂרָאֵל
אֶל־הַקֻּבָּה
וַיִּדְקֹר
אֶת־שְׁנֵיהֶם
אֵת
אִישׁ
יִשְׂרָאֵל
וְאֶת־הָאִשָּׁה
אֶל־קֳבָתָהּ
וַתֵּעָצַר
הַמַּגֵּפָה
מֵעַל
בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל:
(במדבר פרק כה פסוק ח)
ויבא
אחר
איש־ישראל
אל־הקבה
וידקר
את־שניהם
את
איש
ישראל
ואת־האשה
אל־קבתה
ותעצר
המגפה
מעל
בני
ישראל:
(במדבר פרק כה פסוק ח)
ויבא
אחר
איש־ישראל
אל־הקבה
וידקר
את־שניהם
את
איש
ישראל
ואת־האשה
אל־קבתה
ותעצר
המגפה
מעל
בני
ישראל:
(במדבר פרק כה פסוק ח)
תרגום אונקלוס:
וְעָל
בָּתַר
גֻּברָא
בַר
יִשׂרָאֵל
לְקֻבְּתָא
וּבַזַע
יָת
תַּרוֵיהוֹן
יָת
גֻּברָא
בַר
יִשׂרָאֵל
וְיָת
אִתְּתָא
בִּמעַהָא
וְאִתכְּלִי
מוֹתָנָא
מֵעַל
בְּנֵי
יִשׂרָאֵל
:
מסורה קטנה:
הקבה
-
ל';
וידקר
-
ל';
ואת
-
האשה
-
ל';
קבתה
-
ל'.
רש"י:
אל
הקבה
-
אל
האהל.
אל
קובתה
-
כמו
"[והלחיים]
והקיבה"
(דב'
יח
,
ג):
כיון
בתוך
זכרות
של
זמרי
ובנקבות
שלה
,
וראו
כולם
שלא
לחנם
הרגוֹ;
והרבה
נסים
נעשו
לו
וכו'
,
כדאיתה
התם
(ראה
סנה'
פב
,
ב).
רשב"ם:
הקבה
-
ענין
אהל.
קבתה
-
בטנה
,
כמו
"והקבה"
(דב'
יח
,
ג).
ראב"ע:
אל
הקבה
-
כמו
'אל
האהל';
וכן
קרוב
בלשון
קדר
,
ואם
יש
מעט
הפרש
בין
צורת
האהל
והקבה.
וידקור
-
כמו
"ודקרני
בה"
(ש"א
לא
,
ד).
אל
קבתה
-
בקבה
שהיתה
שם
עם
אחֵי
זמרי
(ראה
לעיל
,
ו).
ויש
אומרים
(ראה
רש"י)
,
כי
קבתה
-
מגזרת
"הזרוע
והלחיים
והקבה"
(דב'
יח
,
ג).
גם
יש
דרך
דרש
(ראה
סנה'
פב
,
ב)
,
שנעשו
נסים
לפנחס
,
רק
הכתוב
לא
הזכירם.
רלב"ג:
וירא
פנחס
(בנוסחנו:
פינחס)
בן
אלעזר
וגו'
-
למדנו
מזה
,
שהבועל
ארמית
קנאין
פוגעין
בו
,
אך
בתנאי
שיעשה
זה
בשעת
מעשה;
כמו
שמצינו
בפנחס
,
שדקר
את
שניהם
בשעת
מעשה
,
באופן
שהיה
עדות
שהוא
היה
שוכב
עמה
אז;
ולזה
ספר
,
שבדקרו
איש
ישראל
דקר
עמו
האשה
,
בדרך
שנכנס
הרומח
במעיה.
והנה
בזה
הפֹּעַל
נעצרה
המגפה
מעל
בני
ישראל
(ראה
סנה'
פא
,
ב
-
פב
,
ב).