תנ"ך - ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא־דתן ואבירם קרואי קריאי העדה אשר הצו על־משה ועל־אהרן בעדת־קרח בהצתם על־ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם קְרִואֵ֣י קְרִיאֵ֣י הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְהוָֽה: (במדבר פרק כו פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא־דָתָן וַאֲבִירָם קְרִואֵי קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן בַּעֲדַת־קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל־יְהוָה: (במדבר פרק כו פסוק ט)

טקסט בלבד:

ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא־דתן ואבירם קרואי קריאי העדה אשר הצו על־משה ועל־אהרן בעדת־קרח בהצתם על־ה': (במדבר פרק כו פסוק ט)

תיקון קוראים:

ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא־דתן ואבירם קרואי קריאי העדה אשר הצו על־משה ועל־אהרן בעדת־קרח בהצתם על־יהוה: (במדבר פרק כו פסוק ט)

תרגום אונקלוס:
וּבנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם מְעָרְעֵי כְנִשׁתָּא דְּאִתכְּנִישׁוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בִּכנִשׁתָּא דְקֹרַח בְּאִתכַּנוֹשֵׁיהוֹן עַל יְיָ :

עין המסורה:
ודתן ואבירם - ג': *במ' טז , א , כז; כו , ט. על - יי' - ל"א: ראה במ' טז , יא.

מסורה קטנה:
ודתן ואבירם - ג'; קרואי - קריאי קרי'; הצו - ל'; בהצתם - ל'; על - יי' - ל"א.

רש"י:
אשר הצו - את ישראל על משה. בהצותם - את העם על יי'. הצו - השיאו את ישראל לריב על משה; לשון 'הפעילו'.

ראב"ע:
אשר הצו - כטעם "כי ינצו אנשים" (דב' כה , יא).

רמב"ן:
ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם - הזכיר הכתוב זה , להודיע שנשארה כל הירושה ממשפחת הפלואי לנמואל לבדו , כי דתן ואבירם וכל אשר להם נבלעו. או כדברי רבותינו (ב"ב קיח , ב); לרמוז שאבדו חלקם מן הארץ , אע"פ שהיו יוצאי מצרים וראויים לנחלה.

רלב"ג:
הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן וגו' - למדנו בזה , שהם היו בזאת המריבה והמחלוקת כמו התחלה ושרש , יותר מקרח; ולזה אמר ותבלע אותם ואת קרח - להעיר שהם היו הסבה הראשונה בזה , והם סבבו השחתת החמשים ומאתים איש. ואולם הקדים קרח בפרשת 'קרח' , למעלתו (ראה במ' טז , א). ולזה תמצא שדתן ואבירם מתו וכל אשר להם (ראה שם , לג) , ואין הענין כן בקרח , כי בני קרח לא מתו , כמו שספר בזאת הפרשה; והעד , שהיו מהם משוררים רבים בימי דוד (ראה דה"א ו , טז - כג; תה' מב , א ועוד). וידמה שהם היו במקום בעינו שהיה קרח , וכשפתחה הארץ את פיה נתבצר ונתחזק המקום אשר תחת כפות רגליהם בדרך שלא בלעה אותם הארץ; ולזה הוצרך לומר ובני קרח לא מתו - כי היו במקום שהיו ראויים למות (ראה שו"ט א , טו). ולזה אמרו רבותינו ז"ל (ראה מגילה יד , א): מקום נתבצר להם בגהינם; כי המקומות הנפתחים בזה האופן שנפתחה הארץ בעת היותה פתוחה יקראו 'גיהנם' או "גיא בן הנום" (יר' יט , ב). ויהיו לנס - רוצה לומר , שהיו לאות ולזכרון לבני ישראל , להזהירם שלא יקרב איש אשר לא מזרע אהרן הוא לעבודת המקדש (ראה במ' יז , ה).
ריכוז קישורים