תנ"ך - ויאיר בן־מנשה הלך וילכד את־חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיָאִ֤יר בֶּן־מְנַשֶּׁה֙ הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֖ד אֶת־חַוֹּתֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א אֶתְהֶ֖ן חַוֹּ֥ת יָאִֽיר: (במדבר פרק לב פסוק מא)

טקסט וניקוד:

וְיָאִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת־חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר: (במדבר פרק לב פסוק מא)

טקסט בלבד:

ויאיר בן־מנשה הלך וילכד את־חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר: (במדבר פרק לב פסוק מא)

תיקון קוראים:

ויאיר בן־מנשה הלך וילכד את־חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר: (במדבר פרק לב פסוק מא)

תרגום אונקלוס:
וְיָאִיר בַּר מְנַשֶׁה אֲזַל וּכבַשׁ יָת כַּפרָנֵיהוֹן וּקרָא יָתְהוֹן כַּפרָנֵי יָאִיר :

מסורה קטנה:
חותיהם - ל'.

רש"י:
חוותיהם - "כפרניהון" (ת"א). [ויקרא אתהן חות יאיר - לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון (ראה במ"ר יד , ו).]

ראב"ע:
ויאיר בן מנשה - הוא ממשפחת יהודה , כי כן כתוב , כי חצרון לקח בת מכיר בן מנשה והוליד ממנה שגוב , ושגוב הוליד את יאיר , שהיו לו הערים בערי הגלעד (ראה דה"א ב , כא - כב); ונקרא על שם משפחת אמו. גם יש כהנים שנקראו על שם בני ברזילי הגלעדי , כי כן כתוב (ראה עז' ב , סא). ואין פה מקום לשאול איך לקח יאיר נחלה עם שבט אחר; כי ארץ כנען היא הנחלקת , ולא ארץ האמורי שהוא מעבר לירדן מזרחה. כי יש אמורי בארץ כנען , והוא היה התקיף מכל שבעה גוים (ראה עמ' ב , ט). חוותיהם - פירושו לפי מקומו , כמו 'קריות'.

ר' יוסף בכור שור:
ויקרא אתהם (בנוסחנו: אתהן) חוות יאיר , וכן ויקרא לה נובח בשמו - להזכיר עליהם שם גבורתם.

רמב"ן:
ויאיר בן מנשה - האיש הזה מתיחס אל משפחת אמו , בעבור שלקח אחזתו עמהם; כי בדברי הימים מפורש שהוא בן חצרון בן פרץ בן יהודה , ואמו בת מכיר בן מנשה , דכתיב "ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה ותלד לו את שגוב. ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש (בנוסחנו: ושלוש) ערים בארץ הגלעד" (דה"א ב , כא - כב); וכתיב "ויקח גשור וארם את חוות יאיר מאתם את קנת ואת בנותיה ששים עיר כל אלה בני מכיר אבי גלעד" (שם , כג). ומזה נראה , שהיה נבח הלוכד קנת ובנותיה בן יאיר , ולכן יקראו גם הם 'חוות יאיר'. וטעם "ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה" (לעיל , מ) - למשפחתו , כי בניו לכדוהו; וכן "ולמכיר נתתי את הגלעד" (דב' ג , טו) - 'ולמכירי'; כי בעבור היותו נכבד וראש לכל זרעו יקראו בניו בשמו , כי כן יאמרו הכתובים בראשי השבטים בנחלתם: "נגבה לאפרים וצפונה למנשה" (יהו' יז , י) , וכן "למנשה היתה ארץ תפוח" וגו' (שם , ח). ומה שאמר הכתוב בספר יהושע "ויהי הגורל למטה מנשה כי הוא בכור יוסף למכיר בכור מנשה אבי הגלעד כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן" (יז , א) - גם כן על בניו שהיו אנשי המלחמה , כי הם הלכו גלעדה וילכדוה , ולכך נתן להם משה חלק גדול מהם. ואולי היה עדיין מכיר קיים , ולא נגזרה עליו גזרת המדבר לפי שלא היה מפקודי משה ואהרן , שהיה לו יותר מששים שנה , והאריך שנים כדורות הראשונים. ויקרא לה נבח - לא מפיק ה"א; וראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן: לפי שלא נתקיים לה שם זה , לפיכך הוא רפה , שמשמש מדרשו כמו 'לא'. ותמהני מה ידרוש שתי תיבות הדומות לזו: "ויאמר לה בעז" (רות ב , יד); "לבנות לה בית" (זכ' ה , יא) ; לשון רבנו שלמה. והרי הרב אוצר בלום לתורה , להלכות ולהגדות , ואשתמטתיה זו שאמרו במדרש רות (רו"ר ה , ה): "ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך" (רות ב , יג) - אמר לה: חס ושלום , אין את מן האמהות אלא מן האמהות; ודכותה: ונבח הלך וילכד את קנת - מלמד שלא עמד לה אותו השם; ודכותה: "ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער" (זכ' ה , יא) - מלמד שאין לשקר תשועה; עד כאן באגדה. וכן בגמרא של מסכת סנהדרין (כד , א) אמרו: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל , לבבל נחות ואשתרבובי אישתרבב לעילם , דיקא נמי , דכתיב "לבנות לה בית"; שמע מינה. והוא מן המפיק הזה , שלא עמד לה ה"בית בארץ שנער".

רלב"ג:
וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה - רוצה לומר , שלכדו קצת עיר הגלעד; וידמה שזה היה בעת מלחמת עוג , כי כבר כתוב שם "ויירשו את ארצו" (במ' כא , לה). וכן היה אז כבישת יאיר את חוותיהם וכבישת נבח קנת ובנותיה; ולזה הסכים משה מפי הגבורה , שתהיינה אלו לאשר כבשום בחלק נחלתם. והנה זכר זה הכתוב במכיר בן מנשה , וקצר מפני זה ביאיר ונבח , כי סמך על ביאור מה שנזכר בזה ממכיר בן מנשה; ולולי היות אלו לנחלה ללוכדיהם , לא קרא יאיר לאלו המקומות 'חוות יאיר' , ולא קרא 'נבח' המקום נבח בשמו. והוא אפשר גם כן , שאחר שהגיעה נחלתם להם בהר הגלעד מעבר לירדן מזרחה , כבשו אלו המקומות סביב נחלתם; כמו שמצאנו בספר יהושע , שאמר יהושע לבני יוסף: "אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים" (יז , טו). למדנו מזה , שמה שיכבשו סביב נחלתם הוא שלהם , וכל שכן בזה המקום , שכבר הגיע בכללות מה שמעבר הירדן מזרחה לשני השבטים וחצי השבט. והנה בכאן נשלם מה שצריך לבאר בזאת הפרשה. (התועלות בקובץ תועלות לרלב"ג , במ' לא , ב - לב , מב). פרשת 'אלה מסעי': "אלה מסעי בני ישראל" וגו' (לג , א) עד סוף הפרשה (במ' לו , יג).
ריכוז קישורים