תנ"ך - יברכך ה' וישמרך: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ: ס (במדבר פרק ו פסוק כד)

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: ס (במדבר פרק ו פסוק כד)

יברכך ה' וישמרך: ס (במדבר פרק ו פסוק כד)

יברכך יהוה וישמרך: ס (במדבר פרק ו פסוק כד)

תרגום אונקלוס:

יְבָרְכִנָך יְיָ וְיִטְרִנָך :

עין המסורה:

יברכך - י"ד פסוקים בתורה מן ג' מלין (בני שלש מלים): בר' כה , יד; כו , ו; מג , א; מו , כג; מט , יח; שמ' א , ג; כב , יז; כח , יג; *וי' יד , נה , נו; במ' ו , כד; כו , ח; דב' כח , ה , יז. יברכך יי' - ד' מיחדין (ללא כינוי נוסף , כגון: 'אלהיך'): במ' ו , כד; דב' טו , ד; *יר' לא , כב; רות ב , ד. (וכל תהלים דכותהון).

מסורה קטנה:

יברכך יי' - ד'; וישמרך - ל'.

רש"י:

יברכך - שיתברכו נכסיך (ראה ספ"ב מ). וישמרך - שלא יבאו עליך שודדים ליטול ממונך; שהנותן מתנה לעבדו , אינו יכול לשמרו מכל אדם , וכיון שבאין ליסטין עליו ונוטלין אותה הימנו , מה הנאה יש לו במתנה?! אבל הקדוש ברוך הוא - הוא הנותן , הוא השומר (ראה תנח' נשא י). [והרבה מדרשים דרשו בו בספרי (ראה ספ"ב מ).]

ראב"ע:

יברכך - תוספת חיים ועושר. וטעם וישמרך - שישמור התוספת שלא יגזול אַחֵר מה שהוסיף.

ר' יוסף בכור שור:

יברכך יי' וישמרך - יברך השם אותך בבנים , בגוף , בחכמה , ובאורך ימים , ובגדולה , ובצאתך ובבואך , ובעיר ובשדה , ובטנאך ובמשארתך (ע"פ דב' כח ג - ו) , ובשמחה - שיהא לבך שמח בחלקך; דבכולהו שייך לשון ברכה. בגוף - דכתיב בשמשון "ויהי יי' את הנער ויגדל הנער ויברכהו" (ראה שו' יג , כד) - שהיה גבור וחזק יותר משאר בני אדם. בבנים - דכתיב "וברכתי אותו והפריתי אותו... במאד מאד" (ראה בר' יז , כ) , וכתיב "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך" (בר' כב , יז). בחכמה - דכתיב "ויקרא יעבץ אל אלהי ישראל אם ברך תברכיני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי... ויביא ה' אשר שאל" (ראה דה"א ד , י); ופירשו רבותינו (ראה מכיל' יתרו עמלק ב): "אם ברך תברכני" - בחכמה; "והרבית גבולי" בתלמידים; "והיתה ידך עמי" - שתהא הלכה כמותי בכל מקום; הא לך , דלעניין חכמה שייך ברכה. ובארך ימים - דבחכמה תלוי אורך ימים , דכתיב "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" (מש' ט , יא). ובגדולה ובשמחה - שתהא שמח בחלקך; שיש בני אדם שהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה , והם אינם שמחים , מתוך שדעתם קצרה. ואדם שהוא שמח , ברכת המקום היא: "כי ברך יברכך יי' אלהיך... והיית אך שמח" (דב' טז , טו). וגדולה - דכתיב "ברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך" (ש"ב ז , כט). ובממון - דכתיב "ברכת יי' היא תעשיר" (מש' י , כב) , וכתיב "ברוך אתה בצאתך ברוך אתה בבואך , ברוך אתה" וכו' (ראה דב' כח , ג - ו); וכל אילו בכלל לשון ברכה. וישמרך - שישמור אותך מכל רע , שלא יקרב אליך; כדכתיב "יי' ישמרך מכל רע וישמור (בנוסחנו: ישמר) את נפשך; יי' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם; "יי' שומרך יי' צילך על יד ימינך" (תה' קכא , ז - ח , ה). הרי בברכה ראשונה , שמברכו בכל טוב , ושישמור אותך מכל רע. ורבותינו דרשו (ראה תנ"ב נשא יח) , שהקדוש ברוך הוא נותן ושומר.

רמב"ן:

וטעם יברכך , וישמרך , על דרך האמת - כי ה'ברכה' מלמעלה , וה'שמירה' - שתשמור אותה; כטעם "זכור" (שמ' כ , ז) ו"שמור" (דב' ה , יא); ועוד: יאר השם הגדול את פניו המביטים בך. וכך אמרו בסיפרי (ספ"ב מא): רבי נתן אומר: זה מאור שכינה. ויחונך - שתשא חן בעיניו; כענין שאמרו (ראה ב"ר ט , ד): עולמי , עולמי , הלואי תהא מעלה חן לפני בכל שעה. ועוד: ישא השם פניו - אל השמים ממעל , וישם לך שלום הכל בביתך. וכך אמרו בסיפרי (ספ"ב מב): רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד. ושמו את שמי הגדול על בני ישראל ואני אברכם - כי אני המדבר הנני (ע"פ יש' נב , ו) , ושלום.

רלב"ג:

יברכך יי' וישמרך - הנה ענין ה'ברכה' הוא תוספת בטוב , וה'שמירה' היא התמדת הטוב. והנה הרצון בו , לפי מה שאחשוב , שבעת החיים תבא לנו הברכה מהשם יתעלה בהשלמת הנפש המַשְׂכלת , אשר נבראת בזולת שום שלמות וחכמה , כמו שנתבאר ב'טבעיות'; ומהשפע השופע לה מהשם יתעלה תשיג המושכלות , וזה יתמיד להוסיף לה שלמות מה שהתמידו החיים האנושיים. ואחר המות יתמיד לה זה השלמות , ותשאר נצחית בקיום השגותיה שהשיגה בחיים , ולא תשיג זולת מה שהשיגה בחיים; וזהו על דרך מה שאמר שלמה: "בשכבך תשמור עליך" (מש' ו , כב). או יהיה הרצון בזה: יברכך יי' - בברכות הכתובות בתורה , והוא מה שאמר "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה" (דב' כח , ג) ובשאר הברכות הנמשכות לזה (ראה שם , ד - יג); וישמרך - מכל רע (ראה ספ"ב מ). והביאור הראשון נראה לנו יותר. יאר יי' פניו אליך ויחנך - רוצה לומר , שזאת ה'ברכה' שזכרנו (לעיל , כד) היא מהשם יתעלה. ואע"פ שכבר נשיג המושכלות באמצעות ההרגש כאשר יכפל בדבר , כמו שנתבאר ב'חכמת הטבע' , הנה לא יספיק זה לקנות המושכלות אם לא נֵעָזר בזה בשפע השופע מהשם יתעלה באמצעות השכל הפועל , כמו שביארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (ראה פרקים ו , יב , יג). וזה השפע כנה אותו בזה המקום בהארת השם יתעלה פניו אלינו. והנה פניו הם השכלים הנפרדים , כי הם הנמצאות היותר נכבדות אשר השגחת השם יתעלה ופניו ראוי שתהיה בהם; ו'הארת פניו' הוא השפע השופע באמצעותם , שיכין לנו הדרך להשיג המושכלות על אמתתם. ואמר שזה איננו מהשם יתעלה על צד החיוב , רוצה לומר , שאינו מחוייב כשנכפל לנו ההרגש בדבר - מה , שיגיע לנו המושכל תכף; אבל ישפע זה מהשם יתעלה על צד החסד והחנינה , שנאמר: ויחנך - וזאת היא פנה גדולה מהפנות התוריות. וזה , שאם אמרנו שיהיה מה שישפע מהשם יתעלה שופע בחיוב , היה מחוייב שישפע ממנו זה המציאות תמיד , ויהיה אם כן העולם קדום. אבל ראוי שנאמין , שמה שישפע מהשם יתעלה שופע על צד החנינה והחסד , לא על צד החיוב; ולזה יתכן שישפע ממנו המציאות בעת - מה , ולא ישפע בעת אחרת. ואפשר , שאמר יברכך על מה שישפע לנו מהחכמה אשר אצלנו ההתחלות מן החוש , כי כמו זה יקָרא 'ברכה' , כשישיג השגתינו החלושה השגה שלמה; ואמר יאר יי' - על מה שישפיע לנו , שאין אצלנו ההתחלות , כמו הענין בנבואה. וקרא זה הענין 'חנינה' , כי על צד החנינה יגיע זה ממנו , כמו שבארנו בשני מ'מלחמות יי'' (פרק ו).