תנ"ך - ואתנה את־הלוים נתנים׀ לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את־עבדת בני־ישראל באהל מועד ולכפר על־בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני־ישראל אל־הקדש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וָאֶתְּנָ֨ה אֶת־הַלְוִיִּ֜ם נְתֻנִ֣ים׀ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֗יו מִתּוֹךְ֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת־עֲבֹדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּלְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֨א יִהְיֶ֜ה בִּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נֶ֔גֶף בְּגֶ֥שֶׁת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַקֹּֽדֶשׁ: (במדבר פרק ח פסוק יט)

וָאֶתְּנָה אֶת־הַלְוִיִּם נְתֻנִים׀ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַקֹּדֶשׁ: (במדבר פרק ח פסוק יט)

ואתנה את־הלוים נתנים׀ לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את־עבדת בני־ישראל באהל מועד ולכפר על־בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני־ישראל אל־הקדש: (במדבר פרק ח פסוק יט)

תרגום אונקלוס:

וִיהַבִית יָת לֵיוָאֵי יְהִיבִין לְאַהֲרֹן וְלִבנוֹהִי מִגּוֹ בְּנֵי יִשׂרָאֵל לְמִפלַח יָת פֻּלחַן בְּנֵי יִשׂרָאֵל בְּמַשׁכַּן זִמנָא וּלכַפָּרָא עַל בְּנֵי יִשׂרָאֵל וְלָא יְהֵי בִּבנֵי יִשׂרָאֵל מוֹתָא בְּמִקרַב בְּנֵי יִשׂרָאֵל לְקֻדשָׁא :

עין המסורה:

בני ישראל - ד' בפסוק: במ' ח , יט. ולכפר - ג': במ' ח , יט; *דנ' ט , כד; דה"א ו , לד. על - בני ישראל - ז': ראה במ' ו , כז.

מסורה גדולה:

כל שפטים ושמואל ויחזקאל וָאתנה ב' מ' א' לכה אלי וְאתנה וכל אורית' ושאר נביא' דכות' ב' מ' א' וָאתנה את הלוים וכל כתיב' דכות' וָא' ב' מ' א' שאל ממני. על בני ישראל ז' והיתה זאת לכם ואתנה את הלוים והיתה לו ושמרתם ושמו את שמי לכן יתנם עד עת יולדה תהי נא אזנך.

מסורה קטנה:

ואתנה - ל' בסיפ'; בני ישראל - ד' בפס'; על - בני ישראל - ז'.

רש"י:

[ואתנה וגו'. חמשה פעמים נאמר 'בני ישראל' במקרא זה - להודיע חיבתם , שתוכף הזכרותיהם במקרא אחד , כמניין חמישה חומשי תורה; זו ראיתי בבראשית רבה (? ראה ויק"ר ב , ד).] ולא יהיה [בבני ישראל] נגף - שלא יצטרכו לגשת אל הקדש , שאם יגשו יהיה נגף.

ראב"ע:

ולכפר - להיותם כפר נפשם , כאשר פרשתי (במ' ג , א).

ר' יוסף בכור שור:

לעבוד את עבודת בני ישראל - אותה עבודה שהיתה על בני ישראל לעשות. ולא יהיה בבני ישראל נגף - כדי שלא יהיה נגף בבני ישראל; זה נראה עיקר הטעם שלקח הקדוש ברוך הוא לוים תחת הבכורים. שאם היו הבכורים עובדים , היה בהם נגף; שהרי הבכור - לא היה אביו בכור ולא אבי אביו , ושמא לא הורגלו בעבודה. וכשבא זה לעבודה לא היה בקי ונזהר , ויעשה שלא כהוגן , ויגפנו הקדוש ברוך הוא. שהרי נדב ואביהוא , לפי שלא נזהרו , שלא היו רגילין , נוגפו , ונוסרו האחרים על ידם , כדכתיב "בקרבי אקדש" (וי' י , ג). אבל הלוים , כיון שנבחרו הם ובניהם ובני בניהם , הרגלו ונזהרו בעבודתם ובשירם. והכי אמרו רבותינו (ראה שבת כ , א): "כהנים זריזין הם שהורגלו בכך. ולכך אמר הקדוש ברוך הוא: "לא יהיה ללוי חלק ונחלה" (צרוף של דב' י , ט עם יח , א) - שלא יתעסקו בדבר אחר , כי אם בעבודתם. וגם , אם יחזיק בקנקן שבחרישה ובאת לחפור בו שדיהו , יִקשו אצבעותיו , ולא יוכל לכופן אל הנבל ואל הכינור , ויקלקלו השיר; והיינו דקאמר: לכך לקחתי - כדי שלא יהא בבני ישראל נגף. בגשת - כי מעתה לא יגשו.

רלב"ג:

לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד - הוא משא המקדש וכליו ושמירת המקדש. ולכפר על בני ישראל - אפשר שהוא רמז לשיר שהיו משוררים הלוים בעת עשיית הקרבן. או יהיה הכונה בו , כי בעבודתם זאת יכפרו על בני ישראל שלא יהיה בהם נגף בגשת בני ישראל אל הקדש , כי הלויים ישמרום שלא יגשו אל הקדש; עם שבראות ישראל כי הענין נעשה בשלמות על יד הלויים , לא תשיגם שגגה לגשת אל הקדש לשאת הכלים הקדושים.

תנ"ך - ואתנה את־הלוים נתנים׀ לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את־עבדת בני־ישראל באהל מועד ולכפר על־בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני־ישראל אל־הקדש:

טקסט ניקוד וטעמים:

טקסט וניקוד:

טקסט בלבד:

תיקון קוראים: