תנ"ך - דבר אל־אהרן ואמרת אליו בהעלתך את־הנרת אל־מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת: (במדבר פרק ח פסוק ב)

טקסט וניקוד:

דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (במדבר פרק ח פסוק ב)

טקסט בלבד:

דבר אל־אהרן ואמרת אליו בהעלתך את־הנרת אל־מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות: (במדבר פרק ח פסוק ב)

תיקון קוראים:

דבר אל־אהרן ואמרת אליו בהעלתך את־הנרת אל־מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות: (במדבר פרק ח פסוק ב)

תרגום אונקלוס:
מַלֵיל עִם אַהֲרֹן וְתֵימַר לֵיהּ בְּאַדלָקוּתָך יָת בּוֹצִינַיָא לָקֳבֵיל אַפֵּי מְנָרְתָא יְהוֹן מְנָהֲרִין שִׁבעָה בוֹצִינַיָא :

עין המסורה:
המנורה - ג' מלא בתורה: *שמ' כה , לא; במ' ח , ב , ג. הנרות - ב' מלא בתורה: וי' כד , ד; *במ' ח , ב. וכל נביאייא וכתיביה דכותהון בר מן אחד ('והנרת'): מ"א ז , מט.

מסורה גדולה:
הנרות ב' מל' בתור' על המנרה הטהרה יאירו שבעת. וכל נביאי' וכתיבייא דכות' ב' מ' א'.

מסורה קטנה:
בהעלתך - ל'; המנורה - ג' מל' בתור'.

רש"י:
[בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? - לפי שכשראה אהרן חנכת הנשיאים , חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה , לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך , שלך גדולה משלהם , שאתה מדליק ומטיב את הנרות.] בהעלתך - על שם שהלהב עולה כותב בהדלקתן לשון 'עלייה' , שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאיליה (ראה שבת כא , א). ועוד דרשו רבותינו (ספ"ב נט): מכאן שמעלה היתה לפני המנורה , שעליה כהן עומד ומטיב. אל מול פני המנורה - אל מול נר האמצעי , שאינו בקנים אלא בגוף המנורה. יאירו שבעת הנרות - שעל ששת הקנים: שלשה מזרחיים - פונים למול האמצעי הפתילות שבהם , וכן שלשה מערביים - ראשי הפתילות [פונים] למול האמצעי. ולמה? כדי שלא יאמרו: לאורה הוא צריך (ראה תנח' בהעלותך ה).

רשב"ם:
בהעלותך וגו' - לפי שמלאכת תדיר היא זו , הזכירה כאן. אעפ"י שכל מלאכות המשכן נגמרו , מלאכת הדלקת המנורה לא נגמרה , כי תדירה היא. אל מול פני המנורה - היה מטה ראשי הפתילות של כל שבעת הנרות להאיר אל השולחן.

ראב"ע:
דבר אל אהרן - כי הוא חייב במצות הנר. אל מול פני המנורה - פירוש "והאיר אל (בנוסחנו: על) עבר פניה" (שמ' כה , לז). והנה מלת "האיר" יוצאה , כמו "תאיר נרי" (תה' יח , כט) , ואין כן יאירו: "והארץ האירה" (יח' מג , ב). ונסמכה זאת הפרשה , להורות כי הדבור יהיה גם בלילה , כי שם יהיה הנר דולק , ולא יכבה (ע"פ ש"א ג , ג).

ר' יוסף בכור שור:
בהעלותך את הנירות - לפי שדיבר בהקמת המשכן ובחנוכתו , ואין בית בנוי וראוי לבא שם הארון , עד שידליקו לו את הנר ויבשמו לו את הבית; והבישום כבר נעשה על ידי נשיאים , שהביאו כפות מליאות קטורת. ועתה מדבר בהדלקת הנירות. אל מול פני המנורה - כלומר: על השולחן שהוא מול פני המנורה; וכתיב "ואת המנורה נוכח השלחן" (שמ' כו , לה). ורבותינו אמרו: (ראה ספ"ב נט): אל מול פני המנורה - ששלשה נירות שמכאן ושלשה נרות מכאן יחזרו האורה אל האמצעית. אבל יש לגמגם , דאם כן 'ששת הנירות' הוי ליה למימר! אבל לפי הפשט שפיר קאמר שבעת. יאירו שבעת הנירות - כלומר: בשעת הדלקה צריך להזהר שידליק הפתילות לצד השולחן. שאם ידליקם לצד אחר , אין אדם יכול להפכן לצד השלחן , כי המנורה מקשה כולה , עד יריכה ופרחה - הכל מקשה (ראה להלן , ד); ואינה של חליות , להתהפך למקום שירצה. ולהכי נקט הכא "וזה מעשה המנורה" (להלן , ד).

רמב"ן:
למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? - כשראה אהרן חנוכת הנשיאים , חלשה דעתו כשלא היה עמהם בחנוכה , לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך , שלך גדולה משלהם , שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב. לשון רבנו שלמה ממדרש אגדה (תנח' בהעלותך ה). ולא נתברר לי למה נִחמוֹ בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטרת בקר וערב , ששבחו הכתוב: "ישימו קטורה באפך" (דב' לג , י) , ובכל הקרבנות ובמנחת חביתין , ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו , ונכנס לפני ולפנים , ושהוא קדוש יי' (ע"פ תה' קו , טז) , עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו (ע"פ דב' י , ח) , ושבטו כולם משרתי אלהינו?! [(תוספת רמב"ן עצמו:) ועוד: מה טעם לחלישות הדעת הזו , והלא קרבנו גדול משל נשיאים , שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים? ואם נאמר שהיו חובה ונצטוה בהם , וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמותם לחנכת המזבח - גם הדלקת הנרות שנחמוֹ בה חובה ונצטוה עליה!? אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו - רצוני לומר: חשמונאי כהן גדול ובניו. ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים של רבנו נסים , שהזכיר ההגדה הזו ואמר: ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב לוי וכו' , אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: דבר אל אהרן ואמרת אליו - יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות , ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם , והיא חנוכת בני חשמונאי; ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח; עד כאן לשונו. וראיתי עוד ב'ילמדנו' (תנח' בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (במ"ר טו , ה): אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לאהרן: אל תתירא , לגדולה מזו אתה מוכן! הקרבנות - כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין; אבל הנרות - לעולם אל מול פני המנורה , וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע , שכשאין בית המקדש קים והקרבנות בטלין מפני חרבנו , אף הנרות בטלות! אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי , שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו; וכן ברכת כהנים (ראה במ' ו , כד - כו) , הסמוכה לחנכת הנשיאים , נוהגת לעולם; דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה - לכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם.] ורבי אברהם אמר , כי נסמכה זאת הפרשה להודיע כי הדבור יהיה גם בלילה , כי שם יהיה נר דלוק ולא יכבה. וזה איננו ככה על דעת רבותינו , שאמרו (מכיל' בא פסחא א): והלא לא נדבר עמו אלא ביום!? ואלו ידע רבי אברהם מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים לא חשב כן , והוא מה שאמר הכתוב "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה" (במ' יב , ו - ז) - שאין נבואתו בחלום , כי החלום - הלילה ממש. אבל הסדור בפרשיות האלה הוא כאשר פירשתי (ראה הקדמה ופירושו לבמ' ז , א) , כי בא הכתוב בספר הזה להשלים תורת הקרבנות וכל המחויב לעשות באהל מועד; והנה אמר מתחלה: "ואתה תצוה... ויקחו אליך שמן זית זך... להעלות נר תמיד" (שמ' כז , כ) , ולא הזכיר שָם המנורה , והיה במשמע שידליקו במנורה בהִמָצאה , כמו שאמר בעשייתה: "והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה" (שמ' כה , לז); אבל אם אולי תאבד או תשבר - ידליקו בלתי במנורה , ואין מנורה מעכבת ההדלקה , כי המצוה "להעלות נר תמיד" (וי' כד , ב) - לעולם. ואחר כך הוסיף וצוה מיד ולדורות: "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך" וגו' (שם); ואמר "על המנורה הטהורה יערך את הנרות" (שם , ד) - שלא יערוך אלא במנורה טהורה; ובכאן , כאשר השלים להזכיר הקמת המשכן , השלים עוד כל דיני הנרות , וצוה שיהיו שבעת הנרות כולן דולקות לדורות אל מול פני המנורה , כאשר הזכיר במעשה המנורה "והעלה... נרותיה והאיר אל עבר פניה" (שמ' כה , לז) , לא בלתי מנורה ולא בלתי שיאירו כולם אל עבר פניה. ולא הזכיר בפרשה הזאת 'באהל מועד' - ללמד שיהיה כן במקדש; אולי יחשוב כי בעבור שאין חלונות באהל מועד יצטרך לאורה הזאת , אבל במקדש שיהיו שם חלונים שקופים (ראה מ"א ו , ד) לא יצטרך כן - לפיכך לא הזכיר בכאן 'באהל מועד'.

רלב"ג:
בהעלותך את הנרות - אע"פ שנאמר דבר אל אהרן , "ויעש כן אהרן" (להלן , ג) - אין ראוי שתחשוב שדקדקה התורה להיות זאת העבודה בכהן גדול , שכבר נתבאר בפרשת 'ואתה תצוה' שאין העלאת הנרות בכהן גדול לבדו , שנאמר "יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר" (שמ' כז , כא). וכן ראוי שתבין הענין בקטרת , שנאמר בפרשת 'ואתה תצוה': "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו (בנוסחנו: בהיטיבו) את הנרות" וגו' (שמ' ל , ז) - למדנו , שהראוי להדלקת המנורה ראוי להקטרת הקטֹרת (ראה ספ"ב ס). יאירו שבעת הנרות - למדנו מזה המקום , שהוא ראוי שיהיו הנרות דולקות תמיד (ראה שם נט). ואולם מה שאמר בפרשת 'ואתה תצוה': "מערב עד בקר" (שמ' כז , כא) - אינו אלא לשיעור השמן , שישימו בו מה שיספיק מערב עד בקר; ושערו חכמים: חצי לוג (ראה מנחות פט , א).
ריכוז קישורים