תנ"ך - וידבר
ה'
אל־משה
במדבר־סיני
בשנה
השנית
לצאתם
מארץ
מצרים
בחדש
הראשון
לאמר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְדַבֵּ֣ר
יְהוָ֣ה
אֶל־מֹשֶׁ֣ה
בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי
בַּשָּׁנָ֨ה
הַשֵּׁנִ֜ית
לְצֵאתָ֨ם
מֵאֶ֧רֶץ
מִצְרַ֛יִם
בַּחֹ֥דֶשׁ
הָרִאשׁ֖וֹן
לֵאמֹֽר:
(במדבר פרק ט פסוק א)
וַיְדַבֵּר
יְהוָה
אֶל־מֹשֶׁה
בְמִדְבַּר־סִינַי
בַּשָּׁנָה
הַשֵּׁנִית
לְצֵאתָם
מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם
בַּחֹדֶשׁ
הָרִאשׁוֹן
לֵאמֹר:
(במדבר פרק ט פסוק א)
וידבר
ה'
אל־משה
במדבר־סיני
בשנה
השנית
לצאתם
מארץ
מצרים
בחדש
הראשון
לאמר:
(במדבר פרק ט פסוק א)
וידבר
יהוה
אל־משה
במדבר־סיני
בשנה
השנית
לצאתם
מארץ
מצרים
בחדש
הראשון
לאמר:
(במדבר פרק ט פסוק א)
תרגום אונקלוס:
וּמַלֵיל
יְיָ
עִם
מֹשֶׁה
בְמַדבְּרָא
דְסִינַי
בְּשַׁתָּא
תִניֵיתָא
לְמִפַּקהוֹן
מֵאַרעָא
דְמִצרַיִם
בְּיַרחָא
קַדמָאָה
לְמֵימַר
:
עין המסורה:
וידבר
יי'
אל
-
משה
-
י'
בתורה
(ללא
צימוד
המלה
'לאמר'):
ראה
במ'
א
,
א.
לצאתם
מארץ
מצרים
-
ג':
שמ'
טז
,
א;
במ'
א
,
א;
ט
,
א.
הראשון
-
ס"ג
(מלא
וחסר
,
לא
כולל
'הראישון'):
ראה
במ'
ז
,
יב.
הראשון
-
ס"ד
(מנין
זה
כולל
גם
'הראישון'
-
איוב
טו
,
ז).
רש"י:
בחדש
הראשון
-
ופרשה
שבראש
הספר
לא
נאמרה
עד
אייר
(ראה
במ'
א
,
א)!
למדת
שאין
סדר
מוקדם
ומאוחר
בתורה.
ולמה
לא
פתח
בזו?
-
מפני
שהיא
גנותן
של
ישראל
,
שכל
ארבעים
שנה
שהיו
ישראל
במדבר
לא
הקריבו
אלא
פסח
זה
בלבד
(ראה
ספ"ב
סז).
ר' יוסף בכור שור:
במדבר
סיני.
בראש
חודש
ניסן
נאמרה
פרשה
זו
,
כדאמרינן
(ראה
פסחים
ו
,
ב):
נביא
עומד
בראש
חודש
ומזהיר
על
הפסח;
וילפינן
(ראה
שם)
שהיה
בראש
חודש
,
מדכתיב
הכא
במדבר
,
וכתיב
בראש
הספר
"במדבר
סיני...
באחד
לחדש
השני"
(במ'
א
,
א);
מה
להלן
בראש
חדש
,
דכתיב
"באחד
לחדש"
,
אף
הכא
בראש
חדש.
ונאמרה
פרשה
זו
חדש
אחד
קודם
תחילת
הספר
,
דהתם
בראש
חדש
אייר
,
והכא
בראש
חדש
ניסן;
אבל
לפי
שתחילת
במדבר
מדבר
בענייני
אהל
מועד
,
סמך
לו
אותה
שמדבר
בעיניין
הדגלים
,
ובחנייתן
סביב
למשכן
(ראה
במ'
ב);
ואחר
הדגלים
-
בלוים
,
שאף
הם
חונים
סביב
למשכן
(ראה
במ'
ג
-
ד);
ואחר
כך
זאת
הפרשה
,
שהיתה
תחילה.
ולכך
אמרו
רבותינו
(ספ"ב
סד):
אין
מוקדם
ומאוחר
בתורה
,
שפעמים
שמקדים
המאוחר
כדהכא
,
ועל
ידי
טעם.
וכאן
הורה
לו
הקדוש
ברוך
הוא
שידרש
בהלכות
הפסח
קודם
לפסח
שני
שבתות
,
ולכך
נכתבה
פרשה
זו
כאן;
וללמדינו
דין
פסח
שיני.
ובכל
שנה
ושנה
היה
דורש
כך
,
אלא
שלא
הוצרך
לכתוב.
רמב"ן:
בשנה
השנית
לצאתם
מארץ
מצרים
בחדש
הראשון
-
מכאן
אמרו
חכמים
(פסחים
ו
,
ב;
ראה
במ'
א
,
א):
אין
מוקדם
ומאוחר
בתורה.
וטעם
האיחור
הזה
היה
,
כי
כאשר
בא
הספר
הזה
הרביעי
להזכיר
המצוות
שנצטוו
ישראל
במדבר
סיני
לשעתם
,
רצה
להשלים
ענין
אהל
מועד
ותקונו
כל
ימי
המדבר;
והזכיר
תחלה
הדגלים
ומקום
האהל
ומעמד
משרתיו
ותקון
המשמרות
למשא
ולכל
עבודת
האהל
,
והזכיר
קרבנות
הנשיאים
,
שהביאו
העגלות
שישאו
אותו
בהן
כל
עת
היותם
במדבר
,
והשלים
קרבנותם
בחנכת
המזבח
שהיו
מאחד
בניסן
או
קודם
לכן.
ואחרי
כן
שב
להזכיר
אזהרה
שהזהיר
אותם
,
שלא
ישכחו
מצות
הפסח
(להלן
,
ב).
ועל
דעת
רבותינו
(ספ"ב
סז)
לא
נהגה
במדבר
אלא
בשנה
זו
בלבד
,
לפי
שלא
מלו
במדבר
והיתה
מילת
זכרים
ועבדים
מעכבת
בהן.
ויתכן
שהוצרך
למצוה
הזו
בעבור
שלא
נצטוו
מתחלה
בעשיית
פסח
דורות
אלא
בארץ
,
דכתיב
"והיה
כי
תבאו
אל
הארץ
אשר
יתן
יי'
לכם
כאשר
דבר
ושמרתם
את
העבודה
הזאת"
(שמ'
יב
,
כה)
,
ועוד
נאמר
שם
"והיה
כי
יביאך
יי'
אל
ארץ
הכנעני...
ועבדת
את
העבדה
הזאת
בחדש
הזה"
(שמ'
יג
,
ה);
ועכשו
רצה
הקדוש
ברוך
הוא
וצוה
שיעשו
אותו
,
כדי
שתהיה
זכר
גאולתם
והנסים
שנעשו
להם
ולאבותיהם
נעתק
להם
מן
האבות
הרואים
(ע"פ
במ'
יד
,
כב)
לבניהם
,
ובניהם
לבניהם
,
ובניהם
לדור
אחר
(ע"פ
יואל
א
,
ג).
והנה
אמר
תחלה
"והיה
כי
תבאו
אל
הארץ..."
(שמ'
יב
,
כה)
-
לומר
שאין
מצוה
זו
נוהגת
בחוצה
לארץ
לדורות
,
ועכשו
צוה
שינהגו
בה
במדבר.
ועל
דעת
רבותינו
,
לא
עשו
אותה
אלא
בשנה
זו
בלבד
,
שלא
היו
יכולים
לעשותה
,
לפי
שנולדו
להם
בנים
ועבדים
ולא
יכלו
למול
אותם
מן
הטעם
שהזכירו
,
שהיה
להם
לסכנה
,
כמו
שמפורש
במסכת
יבמות
(עב
,
ב).
אבל
בסיפרי
(ספ"ב
סג)
אמרו:
"ויעשו
את
הפסח
בראשון"
וגו'
(להלן
,
ה)
-
בגנות
ישראל
הכתוב
מדבר
,
שלא
עשו
אלא
פסח
זה
בלבד;
וכן
הוא
אומר:
"הזבחים
ומנחה
הגשתם
לי
במדבר
ארבעים
שנה"?
(עמ'
ה
,
כה).
דרשו
כן
מן
הכתוב
הזה
,
שאמר
"ויעשו
את
הפסח
בראשון
בארבעה
עשר
יום
לחדש
בין
הערבים
במדבר
סיני"
וגו'
(להלן
,
ה)
,
כי
הוא
מקרא
יתר
,
די
במה
שיאמר
'ויעשו
את
הפסח
ככל
אשר
צוה
יי'
את
משה';
אבל
הזכיר
היום
והמדבר
-
לרמוז
שלא
עשו
אותו
במדבר
רק
ביום
הזה
,
והוא
גנותן.
ויתכן
שהגנות
הזה
הוא
קלקלתם
בענין
המרגלים
,
שממנה
נתנדו
ולא
נשבה
בהם
הרוח
הצפונית
ולא
מלו
,
ולפיכך
נאסרו
בכל
הקדשים.
או
שתהיה
הבריתא
הזו
כדברי
האומר
(מכיל'
בא
פסחא
טו)
'אין
מילת
זכריו
ועבדיו
מעכבת
בו'
,
והיו
רשאין
לעשותו
,
ונתעצלו
ולא
עשו
אותו
,
והוא
גנות
גדול.
אבל
הראשון
יותר
נכון
בעיני
,
כי
היה
משה
מכריחם
לעשותו
ולא
היה
מניחם
לחיוב
כרת.
אבל
חג
המצות
שבעה
והשבתת
חמץ
לא
הוצרך
לומר
שנהגו
בו
,
שהן
חובת
הגוף
הנוהגות
בכל
מקום
,
וכבר
נאמר
בהם
"לדורותיכם
חקת
עולם"
(שמ'
יב
,
יז).