תנ"ך - אלה
הדברים
אשר
דבר
משה
אל־כל־ישראל
בעבר
הירדן
במדבר
בערבה
מול
סוף
בין־פארן
ובין־תפל
ולבן
וחצרת
ודי
זהב:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אֵ֣לֶּה
הַדְּבָרִ֗ים
אֲשֶׁ֨ר
דִּבֶּ֤ר
מֹשֶׁה֙
אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל
בְּעֵ֖בֶר
הַיַּרְדֵּ֑ן
בַּמִּדְבָּ֡ר
בָּעֲרָבָה֩
מ֨וֹל
ס֜וּף
בֵּין־פָּארָ֧ן
וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל
וְלָבָ֥ן
וַחֲצֵרֹ֖ת
וְדִ֥י
זָהָֽב:
(דברים פרק א פסוק א)
אֵלֶּה
הַדְּבָרִים
אֲשֶׁר
דִּבֶּר
מֹשֶׁה
אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל
בְּעֵבֶר
הַיַּרְדֵּן
בַּמִּדְבָּר
בָּעֲרָבָה
מוֹל
סוּף
בֵּין־פָּארָן
וּבֵין־תֹּפֶל
וְלָבָן
וַחֲצֵרֹת
וְדִי
זָהָב:
(דברים פרק א פסוק א)
אלה
הדברים
אשר
דבר
משה
אל־כל־ישראל
בעבר
הירדן
במדבר
בערבה
מול
סוף
בין־פארן
ובין־תפל
ולבן
וחצרת
ודי
זהב:
(דברים פרק א פסוק א)
אלה
הדברים
אשר
דבר
משה
אל־כל־ישראל
בעבר
הירדן
במדבר
בערבה
מול
סוף
בין־פארן
ובין־תפל
ולבן
וחצרת
ודי
זהב:
(דברים פרק א פסוק א)
תרגום אונקלוס:
אִלֵין
פִּתגָמַיָא
דְּמַלֵיל
מֹשֶׁה
עִם
כָּל
יִשׂרָאֵל
בְּעִברָא
דְּיַרדְּנָא
אוֹכַח
יָתְהוֹן
עַל
דְּחָבוּ
בְמַדבְּרָא
וְעַל
דְּאַרגִּיזוּ
בְמֵישְׁרָא
לָקֳבֵיל
יַם
סוּף
בְּפָרָן
אִתַּפַּלוּ
עַל
מַנָא
וּבַחֲצֵרוֹת
אַרגִּיזוּ
עַל
בִּסרָא
וְעַל
דַּעֲבַדוּ
עֵיגַל
דִּדהַב
:
עין המסורה:
אלה
הדברים
-
ה':
*שמ'
יט
,
ו;
לה
,
א;
*דב'
א
,
א;
יש'
מב
,
טז;
זכ'
ח
,
טז.
מול
-
ב'
(אחד
מלא
ואחד
חסר
ובשני
לשונות):
דב'
א
,
א;
יהו'
ה
,
ב.
ולבן
-
ג':
בר'
לא
,
יט
,
כה;
דב'
א
,
א.
וחצרת
-
ד'
חסר
בתורה
(בלישנא):
שמ'
ח
,
ט;
*במ'
לג
,
יז
,
יח;
דב'
א
,
א.
מסורה גדולה:
אלה
הדברים
ה'
ואתם
תהיו
לי
ממלכת
כהנים
ויקהל
משה
את
כל
עדת
אלה
הדברים
אשר
דבר
משה
אל
כל
אלה
הדברים
עשיתם
אלה
הדברים
אשר
תעשו.
מסורה קטנה:
אלה
הדברים
-
ה';
מול
-
ב';
תפל
-
ל';
ולבן
-
ג';
ודי
-
ל'.
רש"י:
אלה
הדברים
-
לפי
שהן
דברי
תוכחות
(ראה
ספ"ד
א)
,
ומנה
כאן
כל
המקומות
שהכעיסו
את
המקום
,
סָתם
את
הדברים
והזכירן
ברמז
מפני
כבודן
של
ישראל.
אל
כל
ישראל
-
אִילו
הוכיח
מקצתן
,
היו
אֵילו
שבשוק
אומרים:
הייתם
שומעים
מבן
עמרם
ולא
השיבותם
דבר?!
מכך
וכך
,
אילו
היינו
שומעין
דבריו
והיינו
שם
,
היינו
משיבין
אותו!
לכך
כנסם
כולם
ואמר
להם:
הרי
כולכם
כאן
,
כל
מי
שיש
לו
תשובה
ישיב
(ראה
שם).
במדבר
-
לא
במדבר
היו
,
אלא
בערבות
מואב!
אלא:
במדבר
-
בשביל
מה
שהכעיסו
במדבר
,
שאמרו:
"מי
יתן
מותנו"
וגו'
(שמ'
טז
,
ג;
וראה
ספ"ד
א).
בערבה
-
ובשביל
הערבה
,
שחטאו
בבעל
פעור
בשטים
,
בערבות
מואב
(ראה
במ'
כה
,
א
ואי';
ספ"ד
א).
מול
סוף
-
ועל
מה
שהמרו
בים
סוף:
בבואם
לים
אמרו:
"המבלי
אין
קברים"
וגו'
(שמ'
יד
,
יא)
,
וכן
בנוסעם
מתוך
הים
[(תר"ש:)
כשם
שאנו
עולים
מצד
זה
,
כך
מצרים
עולים
מצד
אחר
(ראה
ערכין
טו
,
א)]
,
שנאמר
"וימרו
על
ים
בים
סוף"
(תה'
קו
,
ז)
,
כדאיתה
בערכין
(טו
,
א).
בין
פארן
ובין
תפל
ולבן
-
אמר
רבי
יוחנן
(?
ראה
מת"ד
א
,
א):
חזרנו
על
כל
המקרא
ולא
מצינו
מקום
ששמו
'תופל'
ו'לבן'!
אלא
הוכיחן
על
דברים
שתפלו
על
המן
שהוא
לבן
,
שאמרו:
"[ונפשינו
קצה]
בלחם
הקלקל"
(במ'
כא
,
ה)
,
ועל
שעשו
במדבר
פארן
על
ידי
מרגלים.
וחצרות
-
מחלוקתו
של
קרח;
דבר
אחר:
אמר
להם:
היה
לכם
ללמוד
ממה
שעשיתי
למרים
בחצרות
בשביל
לשון
הרע
,
ואתם
נדברתם
במקום!
(ראה
דבר"ל
ע' 6
;
יל"ש
תורה
תשצא).
ודי
זהב
-
הוכיחן
על
העגל
שעשו
בשביל
רוב
זהב
שהיה
להם
,
שנאמר
"וכסף
הרביתי
לך
וזהב
עשו
לבעל"
(הו'
ב
,
י;
ראה
ברכות
לב
,
א).
רשב"ם:
אלה
הדברים
-
לפי
פשוטו:
כל
הנזכרים
בפסוק
זה
מקומות
הן
,
כמו
שמצינו
שרגילים
הפסוקים
לתת
סימן
בתוך
סימן
אל
המקומות
שהוא
רוצה
לפרש
היכן.
ב'לך
לך':
"מקדם
לביתאל
(בנוסחנו:
לבית
-
אל)
ויט
אהלה
,
ביתאל
(בנוסחנו:
בית
-
אל)
מים
והעי
מקדם"
(בר'
יב
,
ח);
(ב'בשלח':)
"וישובו
ויחנו
לפני
פי
החירות
בין
מגדול
ובין
הים
לפני
בעל
צפון"
(שמ'
יד
,
ב);
בסוף
שופטים:
"הנה
חג
ליי'
(בנוסחנו:
יי')
בשילה
(בנוסחנו:
בשלו)
מימים
ימימה
אשר
מצפונה
לביתאל
(בנוסחנו:
לבית
-
אל)
ממזרח
(לפנינו:
מזרחה)
השמש
למסלה
העלה
ביתאל
(לפנינו:
מבית
-
אל)
שכמה
מנגב
(בנוסחנו:
ומנגב)
ללבונה"
(שו'
כא
,
יט).
וכל
שכן
שצריך
לפרש
היכן
נאמרו
המצות
,
כמו
שכתוב
"וידבר
יי'
אל
משה
במדבר
סיני"
(במ'
א
,
א);
"בארץ
מצרים...
החדש
הזה"
(שמ'
יב
,
א
-
ב);
"וידבר
יי'
אל
משה
בהר
סיני"
(וי'
כה
,
א);
"בערבות
מואב"
(במ'
לג
,
נ).
אף
כאן
עושה
סימן
בתוך
סימן.
וכן
הוא
אומר
וחוזר
ושונה
דבר
זה
כשבא
משה
לפרש
את
המצות:
"אלה
העדות
החקים
(בנוסחנו:
והחקים)
והמשפטים
אשר
דבר
משה"
וגו'
,
"בעבר
הירדן
בגיא
מול
בית
פעור
בארץ
סיחן
מלך
האמרי"
(דב'
ד
,
מה
-
מו);
"בעבר
הירדן
בארץ
מואב
הואיל
משה"
וגו'
(להלן
,
ה).
בעבר
הירדן
-
ובאיזה
עבר
הירדן?
-
במדבר
,
באותו
עבר
הירדן
שהוא
לצד
מדבר
שהיו
בו
ישראל
ארבעים
שנה
,
שהוא
קרוי
'עבר
הירדן'
ליושבים
בארץ
ישראל
,
ולא
בעבר
הירדן
שהוא
לצד
ירושלם
,
שגם
הוא
קרוי
'עבר
הירדן'
להולכי
מדבר
שהיו
בו
ישראל
(ראה
במ'
לב
,
יט).
בערבה
-
כלומר:
באיזה
מקום
במדבר?
-
באותו
מדבר
שבערבות
מואב.
מול
סוף
-
שים
סוף
מתחיל
ממזרח
ארץ
ישראל
,
שנאמר
"ושתי
את
גבלך
מים
סוף
עד
(בנוסחנו:
ועד)
ים
פלשתים"
(שמ'
כג
,
לא)
,
כלומר:
ממזרח
ועד
מערב;
והוא
ים
המלח
,
שכתוב
בגבול
קרן
מזרחית
-
דרומית
ב'אלה
מסעי'
(במ'
לד
,
ג)
,
וגם
בפרשת
'ואתחנן':
"וכל
הערבה
עבר
הירדן
מזרחה
ועד
ים
הערבה"
(דב'
ד
,
מט);
וזהו
ים
סוף
שאצל
ערבות
מואב.
בין
פארן
ובין
תפל
-
כמו
"בין
ביתאל
(בנוסחנו:
בית
-
אל)
ובין
העי"
(בר'
יג
,
ג).
ולבן
וחצרות
ודי
זהב
-
הכל
מקומות
,
לפי
פשוטו.
ודי
זהב
-
כמו
"בת
מי
זהב"
(בר'
לו
,
לט)
,
שהוא
שֵם
לפי
פשוטו.
ראב"ע:
יש
אומרים
(ראה
רש"י
ורשב"ם)
,
כי
טעם
"אחד
עשר
יום
מחורב
דרך
הר
שעיר"
(להלן
,
ב):
והנה
הם
-
הלכו
במדבר
ארבעים
שנה!
וזה
פירוש
"ויהי
בארבעים
שנה"
(להלן
,
ג).
ואלה
טעו
,
כי
"עד
קדש
ברנע"
(להלן
,
ב)
באו
בשנה
השנית
(ראה
במ'
י
,
יא
-
יב;
יג
,
ג
,
כו).
רק
"ויהי
בארבעים
שנה"
דבק
עם
דבר
משה.
והישר
בעיני
,
שפירושו:
אלה
הדברים
-
שהם
דברי
המצות
הכתובים
בפרשת
'ראה
אנכי'
,
ו'שופטים
ושוטרים'
,
ו'כי
תצא
למלחמה'
,
ו'היה
כי
תבוא'
-
כבר
אמר
אותם
לישראל
כאשר
היו
במדבר;
ויהיה
דבר
משה
מושך
עצמו
ואחר
עמו;
וכן
הוא:
דבר
משה...
במדבר
,
בערבה
,
מול
סוף
מיום
שנסעו
מסיני
(ראה
במ'
י
,
יא
-
יב).
בין
פארן
,
תפל
ולבן
ודי
זהב
-
מקומות
לא
נזכרו
בפרשת
'אלה
מסעי'
,
או
נזכרו
בשמות
אחרים;
כי
הנה
"שְׂניר"
יש
לו
שלשה
שמות
(ראה
דב'
ג
,
ט)
,
ורבים
כן
(ראה
בר'
יד
,
ג
,
ז
ועוד).
ר' יוסף בכור שור:
אלה
הדברים
אשר
דבר
משה
אל
כל
ישראל
-
סמוך
למיתתו
סידר
להם
את
התורה
כדי
שלא
ישתכחו
המצות.
ואומר
,
כי
אלה
הדברים
שהוא
מזכיר
להם
עכשיו
,
נאמרו
בעבר
הירדן...
בערבה
-
בערבות
מואב
אמרם
משה
להם
,
וניתנו
להם
מול
סוף
-
כלומר:
לאחר
שגזר
להם
הקדוש
ברוך
הוא
ים
סוף.
מול
-
לשון
גזר
,
כמו
"מול
את
בני
ישראל"
(יהו'
ה
,
ב)
,
שהוא
גזר
את
בני
ישראל;
אלא
שאותו
-
לשון
ציווי
,
וזה
-
שם
דבר
,
כמו
"לגוזר
ים
סוף
לגזרים"
(תה'
קלו
,
יג).
ואונקלוס
תרגם
מול:
"קבל"
,
כמו
'מוּל'.
בין
פארן
ובין
תופל
-
פארן
הוא
הר
סיני
,
כי
מדבר
פארן
ומדבר
סיני
אחד
הוא.
ובין
תופל
-
נראה
לי
שזהו
'מרה':
על
שם
שהיו
המים
המרים
,
ולא
יכלו
לשתותן
בלא
תיקון
-
נקרא
'תופל'
,
כמו
"היאכל
תפל
מבלי
מלח"
(איוב
ו
,
ו).
ומונה
והולך
המקומות
שנתנה
להם
תורה;
ונקט
פארן
,
דזהו
סיני
,
תחילה
,
שהוא
עיקר
נתינת
התורה;
ואחר
כך
מרה
,
דכתיב
בה
"שם
שם
לו
חוק
ומשפט"
(שמ'
טו
,
כה).
ולבן
וחצירות
-
כמו
'שדה
חצרות'
,
ושדה
קורא
'לבן'
,
כמו
'שדה
לבן'
(ראה
משנה
מו"ק
א
,
ד)
-
שאף
שם
נאמר
מקצת
התורה;
אי
נמי:
על
שם
שנתנגעה
מרים
שם
(ראה
במ'
יא
,
לה
-
יב
,
א)
קורא
חצירות
'לבן'
,
דכתיב
"והנה
מרים
מצורעת
כשלג"
(במ'
יב
,
י)
-
שהוא
לבן.
ודי
זהב
-
אהל
מועד
,
לפי
שהיו
הקרשים
מצופים
זהב
,
וכתיב
"והמלאכה
היתה
דים
לכל
המלאכה"
(שמ'
לו
,
ז)
,
קורא
לו
'די
זהב';
ושם
נמי
נתנה
,
דכתיב
"ויקרא
אל
משה"
(וי'
א
,
א)
,
וצוה
שם
כל
הקרבנות.
ולכך
מנה
אותם
מקומות
שנתנה
בהם
תורה
שהוא
רוצה
לסדר
,
כי
תורה
-
מקומות
מקומות
נִתנה.
אבל
רבותינו
אמרו
(ראה
חגיגה
ו
,
א
-
ב)
שנִתנה
כולה
בסיני
,
ונשנית
באוהל
מועד
,
ונשתלשת
בערבות
מואב
,
כאן;
ואיכא
למאן
דאמר:
כללות
נאמרו
בסיני
ופרטות
באהל
מועד
,
ונשנית
בערבות
מואב;
ולפי
הפשט
-
דבין
ארבעה
מקומות
הללו
נתנה:
בין
פארן
-
דזהו
סיני
,
ובין
תופל
-
שהוא
מרה
,
ולבן
וחצירות
-
אחד
הוא
,
כדפרישית
,
ודי
זהב
-
זהו
אהל
מועד.
ואונקלוס
תרגמו
לפי
הדרשה.
ועתה
בא
לסדר
ולהזהיר
על
הכל:
במדבר
בערבה
-
דזהו
בערבות
מואב
,
כדמפריש
ואזיל
(פס'
ה)
,
אלא
שסיפר
להם
הגילגולים
שבאו
עליהם
,
ועל
מה
נתאחרו
כל
כך
במדבר;
כי
אֵילו
שהוא
עתה
מדבר
אליהם
-
קטנים
היו
,
ויש
מהם
שלא
נולדו
באותה
שעה;
וסיפר
להם
כל
המאורע
,
ואחר
כך
באר
להם
את
התורה
(ראה
להלן
,
ה).
רמב"ן:
אמר:
אלה
הדברים
אשר
דבר
משה
אל
כל
ישראל
-
על
המצות
אשר
יזכיר
בכל
הספר
,
מתחלת
עשרת
הדברות
שבפרשת
'ואתחנן';
כמו
שאמר
"הואיל
משה
באר
את
התורה
הזאת
לאמר"
(להלן
,
ה)
-
כי
על
התורה
ידבר.
ויחסר
מפסוק
"יי'
אלהינו
דבר
אלינו"
(להלן
,
ו)
מלת
'אמירה';
וכמוהו
"כי
נשני
אלהים
את
כל
עמלי...
כי
הפרני
אלהים"
(בר'
מא
,
נא
-
נב)
-
'כי
אמר'.
ושיעור
הכתובים
האלה:
אלה
המצות
אשר
דבר
משה
אל
כל
ישראל
בעבר
הירדן
בארבעים
שנה
לצאתם
ממצרים
,
באחד
לחדש
עשתי
עשר
,
ככל
אשר
צוה
יי'
אותו
אליהם;
והיה
זה
"אחרי
הכותו
את
סיחון"
ו"עוג"
,
"בארץ
מואב"
,
שם
"הואיל
משה"
לבאר
להם
"התורה
הזאת
לאמר"
(להלן
,
ד
-
ה);
ויאמר:
"יי'
אלהינו
דבר
אלינו
בחורב
לאמר
רב
לכם
שבת"
(להלן
,
ו).
והטעם
,
כי
כאשר
הואיל
משה
לבאר
להם
המצות
,
אמר
להם
בתחלת
דבריו:
"יי'
אלהינו
דבר
אלינו
בחורב"
-
אחרי
שנתן
לנו
עשרת
הדברים
-
שנכבוש
הארץ
מיד
ונעבור
את
הירדן;
וחטאתיכם
גרמו
לכם
זה
וזה.
ונמשכו
דברי
הפתיחה
הזאת
עד
שהשלים
בהם
בפסוק
"ושמרת
את
חקיו
ואת
מצותיו
אשר
אנכי
מצוך
היום
אשר
ייטב
לך
ולבניך
אחריך
ולמען
תאריך
ימים
על
האדמה
אשר
יי'
אלהיך
נותן
לך
כל
הימים"
(דב'
ד
,
מ).
אז
קרא
משה
אל
כל
ישראל
אשר
היו
לפניו
ואמר:
"שמע
ישראל
את
החקים
ואת
המשפטים
אשר
אנכי
דובר
באזניכם
היום"
(דב'
ה
,
א)
,
והתחיל
בבאור
התורה
עשרת
הדברות
,
שישמעו
אותם
בבאור
מפי
המקבל
אותם
מפיו
של
הקדוש
ברוך
הוא;
ואחרי
כן
הודיעם
יחוד
השם:
"שמע
ישראל
יי'
אלהינו
יי'
אחד"
(דב'
ו
,
ד);
וכל
המצות
שבספר
הזה.
ולכך
יפרש
בכאן:
אשר
דבר
משה
אל
כל
ישראל
,
ושם:
"ויקרא
משה
אל
כל
ישראל"
(דב'
ה
,
א)
-
כי
באור
התורה
ותשלום
המצות
צריך
להיות
במעמד
כולם
,
כאשר
היה
במתן
תורה.
ומפני
שהאריך
בדברי
הפתיחה
הזאת
,
חזר
הכתוב
למקום
שפסק
בתחלת
באור
התורה
ואמר:
"וזאת
התורה
אשר
שם
משה
לפני
בני
ישראל"
,
"אלה
העדות
והחקים
והמשפטים
אשר
דבר
משה
אל
בני
ישראל
בצאתם
ממצרים"
(דב'
ד
,
מד
-
מה).
והזכיר
שהיה
"בעבר
הירדן
בגיא
בארץ
סיחון"
(דב'
ד
,
מו)
,
והיא
"ארץ
מואב"
הנזכר
בכאן
(להלן
,
ה);
כי
ישראל
לא
נכנסו
בארץ
מואב
,
רק
באותו
החלק
שטהר
מהם
בסיחון
(ראה
חולין
ס
,
ב)
,
כמו
שנתבאר
בספר
של
מעלה
(ראה
במ'
כא
,
כה
-
כו).
והנה
הזכיר
בכאן
שני
דברים:
אמר
שדבר
משה
אל
בני
ישראל
ככל
אשר
צוה
יי'
אותו
אליהם
-
וזה
רמז
אל
המצות
שיאמר
להם
בספר
הזה
,
שלא
נזכרו
עד
הנה
בתורה;
ואמר
,
שהם
ככל
אשר
צוה
אותו
השם
,
לא
הוסיף
ולא
גרע
על
מה
שנצטוה.
והזכיר
זה
,
בעבור
שלא
יאמר
בהם
'וידבר
יי'
אל
משה'
,
ולכן
כלל
אותם
עתה
,
שהם
כולם
ככל
אשר
נצטוה
מפי
הקדוש
ברוך
הוא.
ואמר
עוד
,
כי
"הואיל
משה
באר
את
התורה"
(להלן
,
ה)
-
וזה
רמז
במצות
שנאמרו
כבר
,
שיחזיר
אותם
לבאר
אותן
ולחדש
בהם
דברים.
וטעם
"הואיל
משה"
-
שרצה
לבאר
להם
את
התורה;
והזכיר
כן
,
להודיע
כי
מעצמו
ראה
לעשות
כן
,
ולא
צוהו
השם
בזה;
מלשון
"הואל
נא
ולין"
(שו'
יט
,
ו);
"ולו
הואלנו
ונשב"
(יהו'
ז
,
ז)
,
וכן
רבים.
וטעם
אחד
עשר
יום
מחורב
-
יודיענו
הכתוב
שִעור
המִדבר:
כי
מחורב
שיצאו
משם
עד
קדש
ברנע
מהלך
אחד
עשר
יום
בלבד
,
כי
קרוב
הוא
בדרך
הר
שעיר.
וקדש
ברנע
-
סוף
המדבר
,
בגבול
"הר
האמורי"
(להלן
,
ז)
שהוא
נחלה
לישראל
,
ושם
ארץ
סיחון
ועוג;
אשר
שם
באר
התורה
"בגיא
מול
בית
פעור"
(דב'
ד
,
מו).
ואחרי
כן
אמר
,
שהם
הלכו
"דרך
הר
האמורי"
"כל
המדבר
הגדול
והנורא"
(להלן
,
יט);
ואחרי
כן
יספר
(ראה
להלן
,
כב
ואי')
,
כי
בקדש
ברנע
,
שהוא
בתחום
נחלתם
,
בקשו
מרגלים
,
ונשתבש
דרכם
והלכו
דרך
ים
סוף
(ראה
דב'
ב
,
א)
לאחור
ולא
לפנים
(ע"פ
יר'
ז
,
כד)
,
עד
מלאת
ארבעים
שנה.
ובעבור
שלא
היו
ישראל
עתה
במדבר
,
כי
כבר
נכנסו
בארץ
מואב
הנזכרת
,
דרש
אנקלוס
כי
במדבר
,
בערבה
-
רמזים
הם
לתוכחות;
ועוד
,
כי
מדוע
יזכיר
כל
אלה
המקומות
,
ויתן
סימנין
וּמְצָרִים
יותר
מן
המוכר
שדה?!
ושיעור
הכתוב
לדעתו:
אלה
הדברים
אשר
דבר
משה
אל
כל
ישראל
בעבר
הירדן;
דִבר
במדבר
,
בערבה
ובמול
סוף
,
בין
פארן
ובין
תפל
,
בלבן
ובחצרות
ודי
זהב
,
ואחד
עשר
יום
מחורב;
כי
הזכיר
להם
כל
מה
שעשו
במקומות
האלה.
ואחרי
כן
אמר
הכתוב
,
כי
שם
,
בעבר
הירדן
הנזכר
,
הואיל
לבאר
התורה
אַחַר
הוכיחו
אותם
,
ויען
ויאמר:
"יי'
אלהינו
דבר
אלינו
בחורב"
וגו'
(להלן
,
ה
-
ו).
וכך
הוא
נדרש
בסיפרי
(ספ"ד
א)
על
דעת
רבי
יהודה;
אבל
רבי
יוסי
בן
דורמסקית
עשה
אותן
מקומות
שנקראו
כן.
רלב"ג:
במדבר
בערבה
מול
סוף
-
ראוי
שלא
יעלם
ממנו
,
שאי
אפשר
שתהיה
הכונה
בזה
,
שדבר
משה
אל
כל
ישראל
אלה
הדברים
באלו
המקומות
שזכר
בזה
הפסוק;
וזה
,
כי
כבר
זכר
אחר
זה
שאלו
הדברים
דבר
משה
בשנת
הארבעים
בעשתי
עשר
חדש
באחד
לחדש
אחרי
הכותו
סיחון
ועוג
(ראה
להלן
,
ג
-
ד)
-
והנה
היו
אז
ישראל
בערבות
מואב
,
כמו
שנזכר
במה
שקדם
(ראה
במ'
לו
,
יג).
ולזה
הוא
מחוייב
שיהיה
הרצון
בזה
,
שכבר
דבר
משה
אל
כל
ישראל
אלה
הדברים
והמקרים
שארעו
להם
באלו
המקומות
,
כדי
שיקבלו
תוכחת;
וזה
מבואר
מהספורים
שספר
משה
בזה
הספר.
ולזה
יהיה
הרצון
בזה:
אלה
הדברים
אשר
דבר
משה
אל
כל
ישראל
,
שקרו
להם
בעבר
הירדן
במדבר
בערבה
-
והוא
מדבר
שֶמָרו
בו
פי
השם
יתעלה
ועצבו
את
רוח
קדשו
(ע"פ
יש'
סג
,
י)
בכמה
מקומות
,
אלא
שכפל
העניין
במלות
שונות.
מול
סוף
-
שם
מרו
ועצבו
את
רוח
קדשו
,
כאמרו:
"וימרו
על
ים
בים
סוף"
(תה'
קו
,
ז).
בין
פארן
-
ידוע
כי
במדבר
פארן
היו
כשהיה
דבר
המרגלים
,
אשר
בו
מרי
עצום
(ראה
במ'
יב
,
טז
-
יג
,
א
ואי').
ובין
תופל
-
אחשוב
שרמז
בזה
למה
שעשו
ישראל
בשטים
,
שזנו
ונצמדו
לבעל
פעור
(ראה
במ'
כה
,
א
-
ג)
,
שהוא
דבר
בלי
טעם
,
רוצה
לומר:
זאת
העבודה
,
כי
השכל
מעיד
בקלות
על
מומה;
והנה
התָפֵל
הוא
דבר
שאין
לו
טעם.
ואפשר
שיהיה
תופל
שם
כלל
לְמשכן
רחב
,
היה
השטים
חלק
ממנו.
ולבן
הוא
לִבְנה
(ראה
במ'
לג
,
כ)
,
ואחשוב
ששם
היה
מחלוקת
קרח
ושאר
מה
שחטאו
ישראל
אז
,
אשר
בא
זכרו
בפרשת
'קרח'.
ולזה
המשיך
אליו
זכרון
החטא
שחטאו
בחצרות
אהרן
ומרים
מצד
דברם
במשה
(ראה
במ'
יב
,
א
,
טז);
ולזה
אמר
בזה
הספר:
"זכור
את
אשר
עשה
יי'
אלהיך
למרים
בדרך
בצאתכם
ממצרים"
(דב'
כד
,
ט).
ודי
זהב
-
גנה
אותם
על
הספקתם
הזהב
במעשה
העגל
,
עם
מה
שהשתדל
אהרן
למנוע
זה
,
כמו
שבארנו
בפרשת
'כי
תשא'
(שמ'
לב
,
ד
-
ה)
,
ולזה
שאל
שיתפרקו
הנזמים
אשר
באזני
נשיהם
ובניהם
ובנותיהם
,
אשר
בו
מהקושי
העצום;
ועם
כל
זה
מהרו
להתפרק
הנזמים
אשר
באזני
נשיהם
ובניהם
ובנותיהם
(ראה
שמ'
לב
,
ב
-
ד).
ולזה
גנה
אותם
משה
על
זה
,
כי
כבר
נתבאר
ממנו
עוצם
תשוקתם
לעבודה
זרה.
ואפשר
שנאמר
כי
באמרו
ולבן
,
הורה
על
תלונותיהם
על
המן
שהיה
כזרע
גד
לבן
(ראה
שמ'
טז
,
לא).
והביאור
הראשון
נראה
לנו
יותר.
וכן
אפשר
שנאמר
כי
באמרו
ודי
זהב
-
הורה
על
שכבר
נתרעמו
מזולת
סבה
תביאם
אל
זה
,
כי
היה
להם
ספקם
מזהב
לקנות
בו
כל
הקניינים
שירצו
,
כי
כבר
היה
השם
יתעלה
עמהם
,
והוא
ספק
צרכיהם
במדבר
כל
ימי
עמדם
שם.