תנ"ך - לבלתי רום־לבבו מאחיו ולבלתי סור מן־המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על־ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל: ס (דברים פרק יז פסוק כ)

טקסט וניקוד:

לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ס (דברים פרק יז פסוק כ)

טקסט בלבד:

לבלתי רום־לבבו מאחיו ולבלתי סור מן־המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על־ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל: ס (דברים פרק יז פסוק כ)

תיקון קוראים:

לבלתי רום־לבבו מאחיו ולבלתי סור מן־המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על־ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל: ס (דברים פרק יז פסוק כ)

תרגום אונקלוס:
בְּדִיל דְּלָא יִירַם לִבֵּיהּ מֵאֲחוֹהִי וּבדִיל דְּלָא יִסטֵי מִן תַּפקֵידתָּא לְיַמִינָא וְלִסמָלָא בְּדִיל דְּיוֹרֵיך יוֹמִין עַל מַלכוּתֵיהּ הוּא וּבנוֹהִי בְּגוֹ יִשׂרָאֵל :

רש"י:
[לבלתי סור מן המצוה - אפילו מצוה קלה של נביא. למען יאריך ימים וגו' - מכלל 'הן' אתה שומע 'לאו'. וכן מצינו בשאול , שאמר לו שמואל: "שבעת ימים תוחל עד בואי אליך להעלות עולה" (ראה ש"א י , ח) , וכתיב "ויוחל שבעת ימים" (ש"א יג , ח) , ולא שמר אבטחתו להמתין כל היום , ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל ואמר לו: "נסכלת כי (בנוסחנו ללא 'כי') לא שמרת" וגו' , "ועתה ממלכתך לא תקום" (שם , יג - יד). הא למדת , שבשביל מצוה קלה של נביא נענש.] הוא ובניו - מגיד שאם בנו הגון למלכות , הוא קודם לכל אדם.

ראב"ע:
לבלתי רום לבבו - אם היה חפשי מהמצות. ולבלתי סור - כי אם לא ילמד (ראה לעיל , יט) , לא ידע מה המצוה. ושכרו: למען יאריך ימים.

ר' יוסף בכור שור:
לבלתי רום לבבו מאחיו - זה טעם ל"כסף וזהב לא ירבה לו" (לעיל , יז) , ולבלתי סור מן המצוה - זה טעם אַסֵפר תורה , שיהא יוצא ונכנס עמו. ורבותינו דרשו (ראה סנה' כא , ב): את משנה התורה - שיהא לו שְנַיִם: אחת שיוצאה ונכנסת עמו , ואחת בבית גנזיו. ועוד קרי ליה משנה (ראה סנה' כא , ב - כב , א) - לפי שראוי הכתב להשתנות בימי עזרא , כדכתיב "כתב הנשתון כתוב ארמית" (עז' ד , ז). ולמען דבר זה יאריך ימים על ממלכתו - אם ישמרהו , ובניו - כמו כן; והוא יזַכֶּה לבניו כמו שעשה דוד לזרעו.

רמב"ן:
לבלתי רום לבבו מאחיו - נרמז בכאן בתורה איסור הגאות; כי הכתוב ימנע את המלך מן הגאות ורוממות הלב , וכל שכן האחרים , שאינם ראוים לכך; כי בראוי להתרומם ולהתגדל - יזהירנו להיות לבבו שפל ככל אחיו הקטנים ממנו. כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלהים אפילו במלך , כי ליי' הגדולה והרוממות , ולו לבדו התהלה ובו יתהלל האדם , כענין המבואר על ידי הנביאים: "תועבת יי' כל גבה לב" (מש' טז , ה); וכתיב "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" וגו' (יר' ט , כג).

רלב"ג:
לבלתי רום לבבו מאחיו - מגיד שהגאוה מסירה המלכות ממנו; ולזה השתדל השם יתעלה להסיר הגאוה ממנו במה שצוהו לשקוד על דברי התורה , ושלא ירבה לו כסף וזהב מאד (ראה לעיל , יז). ובזה גם כן ישמר שלא יסור ממצות התורה ימין ושמאל , כדי שיאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל; וזה , כי בשכר קיומו התורה יתמיד המלכות לו ולזרעו זמן ארוך. ואמר הוא ובניו - להגיד שהמלך , כשזכה במלכות , זכה בו לו ולבניו אם לא יגרום החטא שיסיר השם יתעלה המלכות מהם. וראוי שתדע שממאמרו "שום תשים עליך מלך" (לעיל , טו) יתבאר , שהוא ראוי שיהיה באופן שיהיה עליך מלך , רוצה לומר , שתשים בלבך שהוא מלך עליך , ולזה ראוי שתירא ממנו ולא תעשה דבר שיסיר אימתו מעליך. ולא יעשה זה הוא גם כן , כי עניין המלך לפי מה שיורה עליו הגדר הוא זה. וראוי גם כן שיהיה עניינו ותוארו בצד שלא יעשוק ממנו האימה על האנשים. והוא מבואר שכל האמור בפרשת מלך בספר שמואל (ראה ש"א ח , יא - יז) - מלך מותר בו , ולזה הסכמנו לזכרו פה כדי שיהיו דיני המלך נכללים בזה המקום. והנה מה שנזכר שם הוא , שיש לו רשות לקחת מבני ישראל מעשר מהבהמות והזרעים והפרות , שנאמר: "צאנכם יעשור" (שם , יז); ויש לו רשות לקחת בעל כרחם עבדיהם ושפחותיהם וחמוריהם לעשות מלאכתו , שנאמר: "ועשה למלאכתו" (שם , טז); ויקח בני ישראל לחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו (ראה שם , יב); ובנותיהם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות (ראה שם , יג); ובניהם יקח לשים במרכבתו ולהיות פרשיו ולהיות רצים לפני מרכבתו (ראה שם , יא); ובחוריהם היפים יש לו לקחת לשמש לפניו (ראה שם , טז); ויש לו להטיל על העם מס או מכס , שנאמר: "ואתם תהיו לו לעבדים" (שם , יז) - ועניין העבדות הוא נתינת המס , שנאמר: "יהיו לך למס ועבדוך" (דב' כ , יא).
ריכוז קישורים