תנ"ך - לא־תהיה קדשה מבנות ישראל ולא־יהיה קדש מבני ישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־תִהְיֶ֥ה קְדֵשָׁ֖ה מִבְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־יִהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (דברים פרק כג פסוק יח)

טקסט וניקוד:

לֹא־תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא־יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים פרק כג פסוק יח)

טקסט בלבד:

לא־תהיה קדשה מבנות ישראל ולא־יהיה קדש מבני ישראל: (דברים פרק כג פסוק יח)

תיקון קוראים:

לא־תהיה קדשה מבנות ישראל ולא־יהיה קדש מבני ישראל: (דברים פרק כג פסוק יח)

תרגום אונקלוס:
לָא תְהֵי אִתְּתָא מִבְּנָת יִשׂרָאֵל לִגבַר עֶבֶד וְלָא יִסַב גֻּברָא מִבְּנֵי יִשׂרָאֵל אִתָּא אָמָא :

רש"י:
לא תהיה קדשה - מופקרת , מזומנת לזנות. לא יהיה קדש - מזומן למשכב זכור (ראה סנה' נד , ב). ואונקלוס תרגם: "לא תהא איתתא מבנת ישראל לגבר עבד" , שאף זו מופקרת , בעילת זנות היא , מאחר שאין קדושין תופסין לו בה , שהרי הוקשו לחמור , שנאמר "שבו לכם פה עם החמור" (בר' כב , ה). "ולא יסב גבר מבני ישראל אתת אמה" (ת"א) - שאף הוא נעשה קדש על ידה , שכל בעילותיו זנות , שאין קדושין תופסין לו בה (ראה קידושין סח , א - ב).

רשב"ם:
קדשה - זונה , פנויה מנאפת. קדש - בא על פנויות בלא כתובה וקידושין , ולא מיוחדת לו כפלגשים.

ראב"ע:
ונסמכה פרשת קדשה בעבור העבד (ראה לעיל טז - יז). ומעתיקי הדת אמרו (ראה סנה' נד , ב) , כי הקדש הוא הנשכב , והעד: מבני ישראל. ואמר אליהוא: "וחיתם בקדשים" (איוב לו , יד) , כי "נפשם" (שם) כנגד "חיתם" , והנה "קדשים" כנגד "נוער" (שם); וכתוב "וגם קדש היה בארץ" (מ"א יד , כד); "בתי הקדשים" (מ"ב כג , ז) , ושם כתוב "אשר הנשים אורגות שם" (שם). ואני לא אבין טעם קדשה. וכאשר נחפש היטב טעם המלה , אז היא ידועה , שהיא מזומנת לכל עובר; והעד: "איה הקדשה" (בר' לח , כא). אם כן יהיה קדש - כמעשה מצרים; והמבין יבין. ובעבור קדשה נסמכה "אתנן זונה" (להלן , יט).

ר' יוסף בכור שור:
לא תהיה קדישה - לפי הפשט: אשה מזומנת לזנות , כמו "איה הקדישה" (בר' לח , כא); וכן קדש - איש שנותן עסקו לזנות; ואפילו בפנויות. ולשון טומאה הוא , כמו "גם קדש היה בארץ" (מ"א יד , כד); וכן "אם ישא איש בשר קדש בכנף בגדו" (ראה חגי ב , יב). שאם היו מזמנין עצמן לזנות , נמצא אב נושא בתו ואחותו , ומלאה הארץ זימה [הגה"ה].

רמב"ן:
לא תהיה קדשה מבנות ישראל - מקודשת ומזומנת לזנות; ולא יהיה קדש - מזומן למשכב זכור; לשון רבנו שלמה. והנה אם ה'לאו' הזה אזהרה באשה הנשכבת , ויזהיר בהיותה מקודשת ומזומנת לזנות - אם כן אין הפנויה הנבעלת במקרה ובהצנע מחייבי ה'לאוין'! וכן הקָדֵש , למה יזכיר בהיותו קדש ומזומן , ואפילו הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת בית דין?! ועוד , שהיה ראוי שיאמר 'לא תהיה בכם קדשה ולא יהיה בכם קדש' , כי מבנות ישראל ומבני ישראל - כאלו בעם אחר ידבר. והנראה בעיני ב'לאו' הזה , כי הוא אזהרה בבית דין , שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך (ע"פ בר' לח , יד) לזמה , או שתתקן לה קובה של זנות כמנהג ארצות זרים , יושבות על הפתח בתפים ובכנורות , כענין שכתוב "קחי כנור סובי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי" (יש' כג , טז). וכן יזהיר לבית דין על הקָדש. ועל דרך הפשט: אפילו שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזמה , או שישב בעינים על הדרך , יזהירם לבית דין. ויֵרָאה לי שכן דעת אנקלוס , אבל צירף לזה העבד והשפחה הבאים בישראל דרך נשואין , מפני שהכל יודעים בעבד הזה שנשא בת ישראל , שאין לו בה קדושין , והיא עמו כאשה עם בעלה; אם כן היא קדֵשה לעיני השמש. וראיתי בסיפרי (ספ"ד רס): לא תהיה קדשה מבנות ישראל - אין אתה מוזהר עליה באומות; ולא יהיה קדש - אין אתה מוזהר עליו באומות. שהיה בדין: ומה אם קדשה קלה , אתה מוזהר עליה בישראל , קדש חמור - אינו דין שתהא מוזהר עליו בישראל!? או חִלוף: אם קדש חמור , אין אתה מוזהר עליו באומות , קדשה קלה - אינו דין שלא תהא מוזהר עליה באומות!? וכו'. ונראה מזה שאין מדרשם כדברי אנקלוס , שהרי לדבריו אין חומר בקדש יותר מן הקדשה. ועוד , מהו זה שאומרין 'אין אתה מוזהר עליו באומות'? וכן אם היה מדרשם בקדש לזָכר הנשכב , כמדרשו של רבי ישמעאל במסכת סנהדרין (נד , ב) , גם בזה לא יתכן שיאמרו 'אין אתה מוזהר עליו באומות' , שהנשכב מן הגוי בסקילה הוא. אבל נראה שדעת בעל הבריתא הזו כענין שהזכרנו: יזהיר לבית דין שלא תעמד האשה על אם הדרך לזנות , כי שם תנאפנה מאיסורי הביאות קרובים ורחוקים , ולכן מכסות פניהן - לזנות גם מאחיהן וקרוביהן; והוא שאמר "ויחשבה לזונה כי כסתה פניה" (בר' לח , טו). וכן יזהיר לבית דין על המזומן להיות נשכב מן הזכרים , כענין שכתוב "וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות (בנוסחנו: ככל התועבות) הגוים" (מ"א יד , כד). ומלבד האזהרה בעושי העברה יזהיר כאן בבית דין , שלא יניחו להיות קדש בעינים על הדרך (ע"פ בר' לח , כא) , כידוע מהם בארץ מצרים , שעומדים על הדרך מכוסי הפנים כנשים לעשות התועבה הזאת. ודרש בבריתא הזו , שאין אנו מוזהרים באחרים זולתנו אם יעשו עם רעיהם כן , שלא הוזהרנו אנחנו בגוים אלא בענין עבודה זרה בלבד. ולשון קדש וקדשה , על דעת המפרשים (ראה ראב"ע לעיל , טז) - לשון הזמנה , כי מצאו "אני צויתי למקודשי" (יש' יג , ג); וכן "הקדיש קרואיו" (צפ' א , ז); "קדשו עליה מלחמה" (יר' ו , ד). ולפי דעתי כולם מלשון 'קדושה' , כי הפורש מן הזנות נקרא 'קדוש' , כמו שנאמר "אשה זונה וחללה לא יקחו... כי קדוש הוא לאלהיו" (וי' כא , ז); והנה הנשמרת מן הערוה והזמה - קדושה. והנפרדת מן הקדוּשה ונטמאת בזמה יקראו אותה 'קדשה' ― קרוב למה שנוהג הלשון לומר: "ובכל תבואתי תשרש" (איוב לא , יב); "ודשנו את המזבח" (במ' ד , יג) ― כי הזונה המפורסמת , טמאת השם רבת המהומה (ע"פ יח' כב , ה) , נפרדת מכל קדושה; ואין השם הזה בה , רק בהיותה מזומנת לתועבה הזאת , שאין לה שעת הכושר וקדושה כלל. ולשון "הקדיש קרואיו" (צפ' א , ז) - מליצה , כי העושה משתה , מקדש את קרואיו ומטהר אותם , שלא יטמאו השולחן והלחם והחברים , כענין שנאמר "בלתי טהור הוא כי לא טהור" (ש"א כ , כו); וכן "קדשו עליה מלחמה" (יר' ו , ד) - שיטהרו אותם כמטהר קרואיו , שלא יבדלו החברים מהם.

רלב"ג:
לא תהיה קדשה - רוצה לומר: פנויה מוכנת לתשמיש לכל אדם. ולא יהיה קדש מבני ישראל - רוצה לומר , שלא יתפרץ האיש לבעול הפנויות. והנה קרא אותו קדש כי העברה תמשכהו לזה , וכאלו הוא קָדַש לזה הפועל מרוב הִמָשְכו לזה הגנות אם נסתבך בו מעט , כי הוא לא יחשוב לחטוא בזה , מפני היותו פנוי והיא פנויה.
ריכוז קישורים