תנ"ך - כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ: ס (דברים פרק כג פסוק כו)

טקסט וניקוד:

כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ: ס (דברים פרק כג פסוק כו)

טקסט בלבד:

כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך: ס (דברים פרק כג פסוק כו)

תיקון קוראים:

כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך: ס (דברים פרק כג פסוק כו)

תרגום אונקלוס:
אֲרֵי תִתַּגַר בְּקָמְתָא דְחַברָך וְתִקטוֹף דְּמַליָן בִּידָך וּמַגְּלָא לָא תְרִים עַל קָמְתָא דְחַברָך :

עין המסורה:
תבא - י"ז חסר: ראה דב' א , לז.

מסורה קטנה:
וקטפת - ל'; מלילת - ל'; וחרמש - ל'.

רש"י:
כי תבא בקמת רעך - אף זו בפועֵל הכתוב מדבר (ראה ב"מ פז , ב).

ראב"ע:
בקמת רעך - לקצור. מלילות - ידועות מהמקום. וקטפת - כמו "הקוטפים מלוח" (איוב ל , ד). חרמש - מלה מרובעת. ובעבור תניף אמרו המכחשים , כי כן לעוברי דרכים.

ר' יוסף בכור שור:
וחרמש לא תניף - בשעת חרמש אכול (ראה ב"מ פז , ב). על קמת רעיך - לרבות כל בעלי קומה , כגון זתים ותמרים ותפוחים וכיוצא בהם. ואוכל פועל (ראה משנה ב"מ ז , ב) במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה , ובתלוש - כיון שנגמרה מלאכתו. ועושה במין זה לא יאכל במין אחר; אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות (ראה שם , ד).

רלב"ג:
כי תבא בכרם רעך - ראוי שתדע , שאין הרצון בזה שיבא שם בלא רשות בעלים , כי אין ראוי שיעשה כן , עם שהתורה תדבר במה שדרכו להיות כן , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. ולזה הוא מבואר שהרצון בזה - כשיבא שם לעשות מלאכת הבעלים , כמו העניין בשכיר. וכבר אמר כמו זה בזאת הפרשה גם בבהמות , שנאמר: "לא תחסום שור בדישו" (דב' כה , ד). ולפי שאמר רעך - למדנו שאם היה משל הקדש אין השכיר אוכל. ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן - מגיד שבמה שהוא עושה הוא אוכל: בכרם - ענבים , בקמה - שבולים; לא במה שאינו עושה. ואכלת ענבים - ולא שימוץ אותם ולא שיתנם לאחר , ואפילו לבניו ולאשתו , שנאמר: ואכלת. ואמר גם כן: ואל כליך לא תתן - להזהירו שלא יתן לכליו ולא יתן לאחרים , כי הכל הולך אל מקום אחד (ע"פ קה' ג , כ). והוא מבואר שאוכל מהם די שבעו , אך לא אכילה גסה , שנאמר: כנפשך שבעך. ולפי ששנה המאמר בזה בכרם ובקמה , שהם גדולי קרקע ודברים שלא נגמרה מלאכתן , למדנו שאין הפועל אוכל בשעת מלאכה אלא מגדולי קרקע ודברים שלא נגמרה מלאכתן. ואין ראוי שנשפוט שהתורה לא התירה לשכיר זה אלא בתלוש , שהרי גם לבהמה הזהירה התורה מלחסום פיה מלאכול במה שתעשה בתלוש , כאמרו "לא תחסום שור בדישו" (דב' כה , ד). ומזה נלמד גם כן ביאור אלו הדברים הסתומים הנזכרים פה , והוא , שבשעת מלאכה הוא שהתיר זה , ולזה יחוייב שיהיה עושה מלאכת בעלים קודם שיאכל , והוא החלק הראשון שתחלקהו המלאכה ההיא בזה; כאלו תאמר שיבצור וימלא הסל מהענבים , קודם שיאכל מהענבים. ואל כליך לא תתן - רוצה לומר: אך לכליו של בעל הבית; וזה עוד ממה שיורה שבראוי לתת לִכלי הכתוב מדבר. ובאמרו וחרמש לא תניף - הורה גם כן שבראוי להניף עליו חרמש הכתוב מדבר. וראוי שתדע שלא ינהג זה הדין כי אם במי שהיו מעשיהם גמר מלאכה , כמו העניין בחריש ובקציר; אבל המנכש אינו אוכל כי אין מעשיו גמר מלאכה. ואמר וחרמש לא תניף - להעיד , שלא הותר לו לבטל ממלאכת הבעלים בהיותו על קמתו לצורך אכילתו השבלים , וירים מפני זה החרמש; כי בעת שהוא קוצר אינו מניף החרמש , אבל הוא משפילו וכורע עצמו לקצור ומניע החרמש מימינו לשמאלו לקצור , או משמאלו לימינו אם היה אטר יד ימינו (ע"פ שו' ג , טו). אבל אינו מניף אותו אלא בשעה שהוא בטל ממלאכתו , וזה מבואר מעניין החרמש. וזה ממה שיחייב שיעשה הפוֹעֵל זה בדרך שלא תבוטל מלאכת הבעלים. ואמר וקטפת מלילות בידיך - לפי שמאלו השבלים לא יאכל האדם שיעור רב. והנה לא הותר לו לצוות לקלותן כדי שיהיו יותר נאותים לאכילה , כי לא התירה התורה אכילתם אלא כמו שהם , שנאמר ואכלת ענבים; ולזה תהיה אכילת המלילות כדמיון אכילת הענבים , שהוא כמו שהם.
ריכוז קישורים