תנ"ך - לא־יחבל רחים ורכב כי־נפש הוא חבל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי־נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל: (דברים פרק כד פסוק ו)

טקסט וניקוד:

לֹא־יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי־נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל: (דברים פרק כד פסוק ו)

טקסט בלבד:

לא־יחבל רחים ורכב כי־נפש הוא חבל: (דברים פרק כד פסוק ו)

תיקון קוראים:

לא־יחבל רחים ורכב כי־נפש הוא חבל: (דברים פרק כד פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
לָא יִסַב מִשׁכּוֹנָא רִחיָא וְרָכְבֵיהּ אֲרֵי בְהוֹן מִתעֲבֵיד מָזוֹן לְכָל נְפַשׁ :

מסורה קטנה:
ורכב - ל' בתור'.

רש"י:
ריחים - היא התחתונה. רכב - היא העליונה. לא יחבל - אם בא למשכננו על חובו בבית דין , לא ימשכננו בדברים שעושין בהם אוכל נפש (ראה משנה ב"מ ט , יג).

רשב"ם:
כי נפש הוא חובל - כתרגומו (ראה ת"א).

ראב"ע:
לא יחבל רחים - אמרו המכחשים , כי נדבקה זאת הפרשה עם "ושמח את אשתו" (לעיל , ה) , כי הוא רמז למשכב , כי אסור שימנע המשכב; וזה הבל וריק. והביאו ראיה מפסוק "תטחן לאחר אשתי" (איוב לא , י); וכבר פירשתיו (שם). והאמת שהוא כמשמעו , שאין רשות לאדם שיחבל רחים. ותחסר מלת 'חובל' , כמו "ויאמר ליוסף" (בר' מח , א); "אשר ילדה אותה ללוי" (במ' כו , נט); ורבים כן; כי טעמם: "ויאמר" האומר; "ילדה לו" היולדת. רחים - שֵם 'שנַיִם' , ולא יתכן להיותם נפרדים; וכן 'שמים'. ורכב - הוא ההוה במים. ויש אומרים: העץ שהוא על הרחים. [ויש אומרים , כי רחים התחתונה ורכב העליונה.] כי נפש הוא חובל - כי בו מִחְיַת הנפשות. והסומכים על הִסָמך הפרשיות - איננה טענה , כי כל מצוה עומדת בפני עצמה , והסמיכות - בדרך דרש. וזאת הפרשה דבקה , כי הזכיר שלא יגזול ענבים לתת אל כליו (ראה דב' כג , כה) , וחרמש בקמה (ראה שם , כו) , ולקחת אשה היתה לו גם לאחֵר ויצאה מרשותו (ראה לעיל , ד) , והלוקח אשה - שישמח עמה , לא יהיה עשוק שיצא בצבא (לעיל , ה); וחבילת הרחים - עושק , וכן "גונב נפש" (להלן , ז); וכן "בנגע הצרעת" (להלן , ח) , שאם לא ישמרו משפטיה , תזיק הקרובים; וכן לא תעשוק העני בעבוטו (ראה להלן , י - יב) , והשכיר (ראה להלן , יד - טו) , ובנים קטנים שימותו בעון אביהם (ראה להלן , טז) , והַטָּאַת משפט גר יתום , וחבול בגד אלמנה (ראה להלן , יז); ושִכחה בשדה כי היא לעני (ראה להלן , יט) , וכן "לא תעולל" (להלן , כא); וכן "פן יוסיף - ונקלה" (דב' כה , ג); וחסימת השור (ראה שם , ד) - עושק , כי ייגע ולא יאכל; והממאן לְיַבֵּם - כדמות עושק (ראה שם , ז) , והמחזקת במבושים עושקת (ראה שם , יא) , ו"אבן ואבן" , "איפה ואיפה" (שם , יג - יד) - עֹשק ממש; גם עמלק (ראה שם , יז - יט) עשַק ישראל.

ר' יוסף בכור שור:
לא יחבול רחיים ורכב - איכא למאן דאמר (ראה ב"מ קטו , א - ב): חבל רחיים - לוקה שתים: אחד משום ריחיים , ואחד משום כי נפש הוא חובל; ואיכא למאן דאמר: אינו לוקה אלא אחת , דאין לוקין על 'לאו שבכללוּת'. וכן פליגי ברכב (ראה שם). כי נפש הוא חובל - לרבות כל דבר שעושין בו אוכל נפש (ראה משנה ב"מ ט , יג). ופשטיה: לא יחבול ריחיים - לא יחבול אדם ריחים , ומקרא קצר הוא [הגה"ה]. כי נפש הוא חובל - הרי זה כאילו חובל נפשו , שהרי חיותו תלוי בהם.

רלב"ג:
לא יחבול רחים ורכב כי נפש הוא חובל - הנה הרחים הוא אבן התחתון מכלי הטחינה , ורכב הוא הכלי העליון. והזהירה התורה שלא יקחם לאדם משכון על הלואתו , לא בשעה הלואה ולא אחר הלואה איך שיהיה , שיהיו לו למשכון. ובארה התורה טעם זאת האזהרה , לפי שהעושה זה חושב לקחת למשכון זה הכלי , והוא לוקח למשכון נפש בעליו , כי הוא משמש בעצמוּת להכין המזון להם , אשר הוא שב להיות חלק מבעל נפש. ולפי שהסבה בזה היא היותם משמשים להכנת המזון , למדנו כי כל מה שישמש להכין המזון , אנחנו מוזהרים מלקיחתו למשכון. ואפילו אם היו שם שני כלים משמשים יחד לשמוש אחד , חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ולזה הוצרכה התורה להזכיר בפרט זאת האזהרה רחיים ורכב , ללמדנו שהוא חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו , כיון שיש בהם שמוש מה להכנת אכל נפש.
ריכוז קישורים