תנ"ך - ושמחת
בכל־הטוב
אשר
נתן־לך
ה'
אלהיך
ולביתך
אתה
והלוי
והגר
אשר
בקרבך:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְשָׂמַחְתָּ֣
בְכָל־הַטּ֗וֹב
אֲשֶׁ֧ר
נָֽתַן־לְךָ֛
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
וּלְבֵיתֶ֑ךָ
אַתָּה֙
וְהַלֵּוִ֔י
וְהַגֵּ֖ר
אֲשֶׁ֥ר
בְּקִרְבֶּֽךָ:
ס
(דברים פרק כו פסוק יא)
וְשָׂמַחְתָּ
בְכָל־הַטּוֹב
אֲשֶׁר
נָתַן־לְךָ
יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ
וּלְבֵיתֶךָ
אַתָּה
וְהַלֵּוִי
וְהַגֵּר
אֲשֶׁר
בְּקִרְבֶּךָ:
ס
(דברים פרק כו פסוק יא)
ושמחת
בכל־הטוב
אשר
נתן־לך
ה'
אלהיך
ולביתך
אתה
והלוי
והגר
אשר
בקרבך:
ס
(דברים פרק כו פסוק יא)
ושמחת
בכל־הטוב
אשר
נתן־לך
יהוה
אלהיך
ולביתך
אתה
והלוי
והגר
אשר
בקרבך:
ס
(דברים פרק כו פסוק יא)
תרגום אונקלוס:
וְתִחדֵּי
בְכָל
טָבְתָא
דִּיהַב
לָך
יְיָ
אֱלָהָך
וְלֶאֱנָשׁ
בֵּיתָך
אַתּ
וְלֵיוָאָה
וְגִיוֹרָא
דְּבֵינָך
:
רש"י:
ושמחת
בכל
הטוב
-
מכאן
אמרו
(ראה
פסחים
לו
,
ב):
אין
קורין
מקרא
בכורים
אלא
בזמן
שמחה:
מעצרת
ועד
החג
,
שאדם
מלקט
תבואתו
ופירותיו
ויינו
ושמנו;
אבל
מן
החג
ואילך
מביא
ואינו
קורא.
אתה
והלוי
-
אף
הלוי
חייב
בבכורים
אם
נטעו
בתוך
עריהם.
והגר
אשר
בקרבך
-
מביא
ואינו
קורא
,
שאינו
יכול
לומר
"לאבותינו"
(לעיל
,
ג;
ראה
משנה
בכורים
א
,
ד).
רשב"ם:
"נותן
לך
ושמתה
(בנוסחנו:
ושמת)
בטנא"
(לעיל
,
ב)
-
לפי
שהוא
סוף
דבור
,
הלמ"ד
קמץ;
אבל
לְךָ
-
מחובר
לשלפניו.
ראב"ע:
וטעם
אתה
והלוי
והגר
-
שאתה
חייב
לשמחם
בפרי
אדמתך.
ר' יוסף בכור שור:
ושמחת
-
שבזכות
זה
ישמחך
המקום.
ורבותינו
דרשו
(ראה
משנה
ביכורים
א
,
ו)
,
שבזמן
שמחה
,
מעצרת
ועד
החג
,
מביא
וקורא
,
שאז
זמן
לקיטת
פירות
ובני
אדם
שמחים;
ומשם
ואילך
מביא
ואינו
קורא.
וגר
מביא
ואינו
קורא
(ראה
שם
,
ד)
,
לפי
שאינו
יכול
לומר
"מן
האדמה
אשר
נתתה
לי"
(ראה
לעיל
,
י)
ו"אשר
נשבע
יי'
לאבותינו"
(לעיל
,
ג)
,
דאין
לו
חלק
בארץ.
ובמסכת
ביכורים
(משנה
ביכורים
א
,
ד)
אמרו
שאינו
יכול
לומר
'לאבותינו'
,
וכן
בתפילה.
ומיהו
גבי
תפילה
סמכו
רבותינו
על
התלמוד
ירושלמי
(ראה
ביכורים
א
,
ד
[סד
,
א])
,
שמביא
שם
מעשים
,
שגרים
אומרים
בתפילה
'אלהי
אבותינו'
,
ד'אבותינו'
-
לשון
'גדולינו'
משמע
,
כמו
"וישימני
לאב
לפרעה
ולאדון"
(בר'
מה
,
ח);
וכן
"אבי
כל
תופס
כינור
ועוגב"
(ראה
בר'
ד
,
כא)
,
דמתרגמין
"רבהון"
(ת"א);
וכן
"אב
המון
גוים"
(בר'
יז
,
ד)
-
שר
ורב
לכל
העולם.
ולכך
הנהיגו
הגרים
לומר
'אלהי
אבותינו'
בתפילה;
וכן
עיקר.
רלב"ג:
ושמחת
בכל
הטוב
וגו'
אתה
והלוי
והגר
אשר
בקרבך
-
אין
ראוי
שנבין
שיאכל
הבכורים
וישמחו
בהם
אלו
העניים
שזכר
,
כי
כבר
בארה
התורה
בפרשת
'קרח'
(ראה
במ'
יח
,
יג)
כי
הבכורים
הם
לכהן;
ולזה
הוא
מבואר
כי
הכונה
בזה
שיזבח
שם
שלמי
שמחה
,
ויאכלו
העניים
מהם
עמו.
ולפי
שהבִּכורים
טעונים
שמחה
,
למדנו
מזה
שאינן
נאכלים
באונן
,
כמו
הענין
במעשר
שני
(ראה
להלן
,
יד).